הזהב שוב נוצץ: אפיק ההשקעה הוותיק ששבר שיאים חדשים ב־2025

יש נכסים שצועדים עם הזמן, ויש כאלה שניצבים מעליו. הזהב שייך בבירור לקטגוריה השנייה. גם בעולם שבו הכותרות נשלטות בידי בינה מלאכותית, מניות טכנולוגיה וביטקוין, המתכת הצהובה מצליחה להחזיר לעצמה את תשומת הלב. בשנת 2025 הזהב לא רק שמר על מעמדו, אלא זינק לשיאים היסטוריים, כשחצה את רף 4,000 הדולר לאונקיה, לראשונה אי־פעם.

נכס בן אלפי שנים, רלוונטי מתמיד

הזהב היה מאז ומתמיד סמל לשימור ערך, וככזה הוא חוזר למרכז הבמה בכל פעם שהשווקים מאבדים כיוון. אין לו תשואה, הוא לא מניב ריבית או דיבידנד, אבל יש לו דבר שאין לאף נכס אחר: אמון היסטורי.  בעתות של אינפלציה, ירידת ריביות או מתחים גיאופוליטיים  הזהב הופך שוב לנכס מבוקש.

ב־2025 התנאים לכך התלכדו כמעט מושלם: הפדרל ריזרב אותת על תחילת מחזור הורדות ריבית, המתיחות בין ארה״ב לסין החריפה סביב סחר ומינרלים נדירים, ובנקים מרכזיים ברחבי העולם מסין ועד טורקיה  המשיכו להגדיל את עתודות הזהב שלהם. במקביל, זרמי השקעה אדירים זרמו לקרנות ETF העוקבות אחר הזהב, והביקוש הפיזי בשוק התכשיטים והבנקאות זינק.

שבירת השיאים והאופטימיות קדימה

באוקטובר 2025 נגע הזהב בשיא של כ־4,300 דולר לאונקיה , עלייה של כ־60% מתחילת השנה. מדובר לא רק בשיא מחירים, אלא בסימן לכך שהשוק רואה בזהב נכס עוגן, לא רק “מקלט חירום”. בנק אוף אמריקה העלה את התחזית שלו ל־5,000 דולר לאונקיה עד 2026, בעוד שגולדמן זאקס הגדיר את 2025 כתחילתה של “תקופה ארוכה של מחירים גבוהים”.

הפעם, בניגוד לגלי עלייה בעבר, הזהב לא נסק רק בשל פאניקה רגעית, אלא בזכות שילוב של כוחות מבניים: תשואות ריאליות נמוכות, ריבית שמתחילה לרדת, והסטה מוסדית של כספים לנכסים מוחשיים. השנה גם מתכות יקרות נוספות, כמו כסף ופלטינה נהנו ממומנטום דומה, אך הזהב נותר הסמן המרכזי של המגמה.

מה הניע את הזהב השנה?

1. הריביות והדולר: ככל שהציפייה להורדות ריבית גברה והדולר נחלש, ההחזקה בזהב נעשתה אטרקטיבית יותר.

2. הביקוש המוסדי והמדינתי: רכישות הזהב של בנקים מרכזיים הגיעו לשיא עשור, כחלק מהמאמץ לגוון עתודות ולצמצם תלות בדולר.

3. הגיאופוליטיקה: מתחים אזוריים וסיכוני סחר חיזקו את הביקוש לזהב כ“ביטוח סיכון”.

4. העדר אלטרנטיבות מובהקות: שוק המניות רווי הערכות שיא, והאג"ח מניבות תשואה ריאלית נמוכה  והזהב ממלא את הוואקום.

הזהב כראי לעולם דו־קוטבי

עליית הזהב ב־2025 איננה רק סיפור של ריבית ואינפלציה  היא גם השתקפות של מציאות גיאופוליטית חדשה.

מאז הפלישה הרוסית לאוקראינה ומלחמות הסחר בין ארה"ב לסין, העולם נע בהדרגה מתפיסה של גלובליזציה פתוחה למבנה של דה־גלובליזציה וחלוקה לגושים.

מצד אחד ניצב הגוש המערבי, בראשות ארה"ב, שממשיך להישען על מערכת סחר חופשית ועל הדולר כמטבע המרכזי.

מנגד, מתגבש גוש סיני־רוסי הולך ומתרחב  הכולל גם מדינות BRICS+  שמבקש להפחית תלות במערכת הפיננסית המערבית ובדולר.

במקום מערכת גלובלית אחידה, הולכת ונוצרת מציאות של שני עולמות כלכליים מקבילים: אחד הנשען על הדולר, והשני על גיבוי של זהב, יואן ומשאבי טבע.

הזהב, בהקשר הזה, הפך לא רק לנכס השקעה אלא גם לכלי גיאו־אסטרטגי , אמצעי שמדינות משתמשות בו כדי לגוון עתודות, לבסס אמון פנימי ולהפחית חשיפה לסנקציות.

בעולם שהולך ונחלק לשני גושים, הזהב הפך לסמל של עצמאות כלכלית ואמון בינלאומי, אולי יותר מאשר לכל נכס אחר.

האם זו בועה או שינוי מבני?

הוויכוח נמשך. יש הרואים בזינוק ביטוי לפחד זמני, ואחרים סבורים שהעולם נכנס לעידן חדש שבו הזהב חוזר להיות עוגן פיננסי קבוע.

מה שמבדיל את 2025 הוא הביקוש המוסדי והמדינתי: כשהכסף הגדול נכנס, הסיפור משתנה. עם זאת, אחרי עלייה כה חדה, גם תיקון אינו תרחיש קיצוני במיוחד אם האינפלציה תתקרר והריביות יתייצבו.

ועוד נקודה חשובה שצריך לזכור: הזהב איננו נכס יצרני, הוא לא מייצר רווחים, לא מחלק דיבדנדים, לא מייצר תזרים ולא מייצר חדשנות. במובן הזה הוא דומה במידת מה גם למטבעות קריפטוגרפיים: שני הנכסים מבוססים על אמון, לא על יצירה. הם עשויים לשמש כתעודת ביטוח, אך לא ככלי לבניית עושר לאורך זמן.