לירון רוז, צילום: אייל מרילוס
לירון רוז
23/12/2025
יתרות המט״ח של ישראל עומדות כיום על כ־230 מיליארד דולר. זהו היקף חריג גם במונחים בינלאומיים, ומגלם קרוב ל־40% מהתוצר. ברמה הזו, הרזרבות כבר אינן רק כלי לייצוב שער חליפין או גיבוי לנזילות חירום, אלא נכס ריבוני אסטרטגי, שהרכבו חשוב לא פחות מהיקפו.
כאשר יתרות המט״ח מגיעות לסדרי גודל כאלה, ריכוזיות הופכת לסיכון. תלות גבוהה בדולר ובאג״ח אמריקאיות אולי הייתה פתרון כמעט אוטומטי בעבר, אבל בעולם של השנים האחרונות, שבו סנקציות, הקפאות נכסים ושימוש במערכת הפיננסית ככלי מדיני הפכו לדבר שבשגרה, נדרש פיזור עמוק יותר של נכסי רזרבה.
בנקים מרכזיים כבר מגוונים, והם עושים זאת דרך נכסים פיזיים
מאז 2022 בנקים מרכזיים ברחבי העולם קונים זהב בקצב שיא היסטורי. לא רק רוסיה או סין, אלא גם מדינות שאינן נתפסות כ״אנטי־מערביות״. הודו, פולין, טורקיה, מדינות במזרח אסיה ובאמריקה הלטינית. כולן הגדילו משמעותית החזקות בזהב כחלק מהקטנת חשיפה לדולר ולאג״ח אמריקאיות.
המשותף לכולן אינו אידיאולוגיה, אלא ניהול סיכונים. זהב הוא נכס פיזי, אינו התחייבות של מדינה זרה, ואינו ניתן להקפאה בלחיצת כפתור. זו בדיוק הסיבה שבנקים מרכזיים חזרו אליו. אבל כאן נוצרת בעיה חדשה.
הזהב כבר מתומחר במלואו את המהלך
מחירי הזהב נמצאים ברמות גבוהות היסטורית. העלייה החדה בשנים האחרונות משקפת לא רק אינפלציה או ריבית, אלא בעיקר ביקוש מוסדי מסיבי ופרמיית גיאופוליטיקה. במילים פשוטות, הזהב כבר מגלם את סיפור הדה־דולריזציה. מחיר הספוט של הזהב בשוק גבוה בהרבה מעלות כרייתו, מה שצפוי לגרם לחברות הכריה לפתח מכרות חדשים ולהגדיל את התפוקה באופן משמעותי בשנים הקרובות.
בנק מרכזי שמוסיף היום זהב פועל נכון מבחינת פיזור סיכונים, אך יתכן שעושה זאת במחיר גבוה, אחרי שחלק גדול מהמהלך כבר התרחש. לכן, הדיון המקצועי אינו נעצר בשאלה האם זהב, אלא ממשיך לשאלה האם קיימות מתכות יקרות נוספות שעדיין אינן מתומחרות באותו אופן. כאן נכנסות לתמונה הפלטינה והפלדיום.
פלטינה ופלדיום: שווקים קטנים, היצע מוגבל, ותמחור קרוב לעלות ההפקה
בניגוד לזהב, שוקי הפלטינה והפלדיום קטנים מאוד. תפוקת הזהב השנתית העולמית עומדת על יותר מ־3,600 טון בשנה. לעומת זאת, תפוקת הפלטינה והפלדיום נמדדת עשרות עד מאות טונות (מיליוני אונקיות בודדות). מדובר בפער של סדרי גודל.
המשמעות של שוק קטן היא פשוטה: כל שינוי בביקוש פוגש היצע עם אלסטיות נמוכה מאוד. אי אפשר לפתוח מכרה חדש במהירות, אי אפשר להגדיל הפקה בטווח קצר, והכרייה עצמה מרוכזת במספר קטן של מדינות, בראשן דרום אפריקה ורוסיה.
בפלטינה הנתונים חדים במיוחד. השוק מצוי בשנים האחרונות בגירעון, והמלאי הזמין מעל הקרקע נשחק לרמות נמוכות. כלומר, לא רק שההפקה השנתית קטנה, גם הסטוק הקיים בשוק מצומצם.
בפלדיום התמונה מעט שונה אך העיקרון דומה. גם כאן מדובר בשוק קטן עוד יותר, רגיש להפרעות היצע, עם תגובת מחיר חדה לשינויים בביקוש.
והנקודה הקריטית: בשונה מזהב, פלטינה ופלדיום עדיין נסחרות קרוב לעלות ההפקה שלהן. כלומר, הן אינן מתומחרות עם אותה פרמיית פחד ופרמיית בנקים מרכזיים שכבר מגולמת בזהב. לחוששים מהשקעה בביטקוין הוירטואלי - יש כאן אלטרנטיבה מעניינת - מדובר כאן במטילי מתכות יקרות נדירות שכמותם מוגבלת ובמחירים שעדיין אטרקטיביים.
למה זה מעניין דווקא בהקשר של בנקים מרכזיים
עבור משקיע פרטי, הנתונים האלה מספרים סיפור של אפסייד. עבור בנק מרכזי, הם מספרים סיפור אחר: פיזור אמיתי מול נכסים דולריים, דרך מתכות פיזיות נדירות, בשווקים שעדיין לא “נסגרו” על ידי ביקוש מוסדי.
אין כאן טענה שפלטינה או פלדיום צריכות להחליף את הזהב, ובוודאי לא את הדולר. אבל בתיק רזרבות של 230 מיליארד דולר, גם הקצאה של אחוזים בודדים לנכסים פיזיים נוספים יכולה לייצר פיזור משמעותי, במיוחד כאשר מדובר בנכסים שאינם מתואמים ישירות לשוקי אג״ח ומטבעות.
הכסף שונה. למרות ההיסטוריה המוניטרית, בפועל מדובר במתכת תעשייתית במידה רבה, נדירה פחות, עם תנודתיות גבוהה ותלות במחזורי ייצור ואנרגיה. לכן, אם בכלל, הוא מועמד משני הרבה יותר בהקשר של רזרבות בנק מרכזי.
השורה התחתונה ברורה
מקבלי ההחלטןת בבנק ישראל אינם צריכים להמר, ואינם צריכים “לברוח מהדולר”. אבל גודל יתרות המט״ח מחייב שינוי חשיבה. בנקים מרכזיים כבר נעים לכיוון של גיוון רזרבות, דרך נכסים פיזיים שאינם תלויים במערכת הפיננסית האמריקאית.
הזהב כבר נמצא שם, והוא יקר. פלטינה ופלדיום עדיין לא. הן נדירות יותר, ההפקה השנתית שלהן קטנה, המלאי הקיים מצומצם, והן נסחרות קרוב לעלות ההפקה. במקביל, מדינות כמו רוסיה, סין, הודו, פולין ואחרות כבר מחפשות תחליפים לדולר ולאג״ח אמריקאיות.
לא מדובר בקריאה לפעולה מיידית, אלא בהצפת שאלה מקצועית מתבקשת: האם תיק רזרבות עצום באמת צריך להישאר מרוכז כמעט כולו בנכסים פיננסיים של מערכת אחת, או שמא הגיע הזמן להרחיב בזהירות את סל המתכות היקרות כחלק מניהול סיכונים ריבוני בעולם משתנה.
לגבי המשקיע הפרטי, ובדומה להשקעה בזהב, ניתן להשקיע במתכות יקרות באמצעות ETF הנסחרים בבורסה בניו יורק. קרנות הסל הגדולות המחזיקות בפלדיום ופלטינה באופן פיזי מונפקות ע״י ארבדין - גוף השקעות גדול ומוכר שמושבו בבריטניה.
לירון רוז הוא יזם סדרתי, משקיע הון סיכון ומנחה את פודקאסט הינשוף
גילוי נאות - אין האמור לעיל מהווה הצעה לקניה או מכירה של ניירות ערך ספציפיים. המחבר עשוי להחזיק בפוזיציות השקעה בנכסים המדוברים.
