"דהירה לאחור" של ישראל בטיפול במשבר האקלים

בזמן שהממשלה מצהירה על יעדים סביבתיים שאפתניים ל-2050, המציאות בשטח ששורטטה הבוקר בכנס "סביבה 2025" חשפה תמונת מצב הפוכה - נסיגה מדאיגה אשר דוחקת את ישראל אל תחתית הדירוג העולמי, ומסכנת את השגשוג הכלכלי של המשק כולו.

הכנס השנתי "סביבה 2025" מאגד בכירים מכל קצוות המשק הישראלי לדיון סביב העתיד הסביבתי של המדינה, עם משתתפים ובכללם השרה להגנת הסביבה, חברי כנסת, בכירי משרדי הממשלה, אנשי ESG מהמגזר העסקי-תעשייתי, מומחי רגולציה ומשפט וראשי ארגוני הסביבה. בכנס שמתקיים זה השנה ה-23 שנשא את השם "מחזירים את הסביבה לתודעה" הציגו בכירי המשק והממשל את האתגרים העומדים בפני ישראל בהתמודדות עם משבר האקלים במטרה להשיבו ללב הדיון הציבורי ובחינת ההתקדמות לקראת היעדים הסביבתיים שנקבעו ל-2050 וניהול המשאבים.

ד"ר עו"ד דודי תדמור, שותף מנהל במשרד עורכי-הדין ארנון, תדמור-לוי, הקדיש את דבריו בפתח הכנס לחיבור בין איכות השירות הציבורי לאיכות הסביבה. לדברי תדמור: "הגנת הסביבה חשובה לכולם; איכות אוויר ירודה אינה מבחינה בין מצביעים לכאן או לשם, וסביבה שאין מגנים עליה פוגעת בכולם. כדי שהמדינה תוכל להגן ביעילות על הסביבה, היא חייבת מנהל ציבורי מצוין - זהו תנאי יסוד. הטיעון הפוליטי הרווח של 'משילות' משמש להצדקת החלפתם של מומחים מקצועיים בנאמנים פוליטיים, אך הנתונים מראים מתאם הפוך: ככל שהמינויים עוברים פוליטיזציה, כך נפגעת יכולת המדינה בכל המדדים - מהגנת הסביבה וקידום תשתיות ועד ליציבות פיסקלית. קיים מחיר ממשי ל-'טרייד-אוף' שבין כישורים מקצועיים לנאמנות פוליטית; זהו מחיר של החלטות פחות טובות ושל פגיעה אנושה בכושר הביצוע הממשלתי. הניסיון והמחקרים מלמדים כי קיים מתאם ברור בין מינוי על פי כישורים לבין שגשוג."

השרה להגנת הסביבה, חה"כ עידית סילמן, הציגה את החזון הכלכלי של המשרד והצהירה כי "אנחנו הולכים מהטמנה להשבה, בדרך לראות בפסולת זהב ואנרגיה. הפסולת רק תלך ותגדל ואנחנו לא יכולים להטמין הכל. אנחנו חייבים לייצר כלכלה מעגלית, שמביאה ערך לפסולת הזו. בכל העולם המפותח הולכים לשם ואין סיבה שמדינת ישראל תישאר מאחור". באשר לתקציב 2026, חשפה סילמן כי סירבה לסגור את תקציב 2026, מאחר והאוצר טרם הביא איתו בשורה ממשית: "לא אסגור את התקציב עד שהאוצר יבין שהמשרד להגנת הסביבה הוא איכות החיים והיומיום של אזרחי ישראל".

הצהרות לחוד, ומציאות לחוד

לצד דברי השרה, הציג חן הרצוג, שותף והכלכלן הראשי של BDO, תמונת מצב מדאיגה המצביעה על פער הולך וגדל בין הצהרות הממשלה לביצועים בשטח. הרצוג חשף נסיגה משמעותית בשוק הרכב החשמלי, כאשר שיעור החדירה צנח מ-25% ב-2024 ל-19% בלבד ב-2025, כתוצאה ישירה מהעלאת המיסים. "מדיניות המס של הממשלה כיום פשוט מכשילה את המערכה של התחבורה החשמלית," התריע הרצוג והדגיש כי ללא שינוי כיוון, היעד הלאומי להפחתת פליטות ב-2030 יהפוך ל"מאתגר עד כדי בלתי אפשרי". בהתייחסו למשק האנרגיה, ציין הרצוג כי אמנם קיים שיפור בהפחתת הפחם, אך המדינה "מפרסמת מחירים שגויים ותעריפי חשמל מסובסדים שאינם מגלמים את הפליטות", מה שמעכב את היכולת לעמוד ביעדים. הוא הזהיר כי בעוד משק האנרגיה מתקדם, בתחומי התחבורה והפסולת הפליטות דווקא עולות, וישראל ממשיכה להשתרך בתחתית הדירוג האירופי בשל "תמריצים שליליים" ומס הטמנה נמוך מדי שהופך את השלכת הפסולת לאדמה לפתרון המשתלם ביותר. "אי אפשר להסתפק בסיסמאות; המדינה חייבת להפסיק לסבסד את הזיהום ולעבור למחירי שוק ריאליים שיגלמו את עלות הפחמן. רק כשהכלכלה תתחיל לדבר באמת - נצליח להפוך את המגמה".

אכיפה ללא אסדרה

בפאנל שנשא את השם "מי שומר על הסביבה: בין אכיפה עצמית לאחריות פלילית" בהנחיית עו"ד שלי לב-שרמן במחלקת תכנון ובנייה, תשתיות וסביבה במשרד ארנון, תדמור-לוי ובהשתתפות איריס שליט, סמנכ"לית אכיפה במשרד להגנת הסביבה, ניר קנטור, מנהל איגוד הכימיה, פרמצבטיקה ואיכות הסביבה בהתאחדות התעשיינים ועו"ד בר רוזוב, מארגון אדם טבע ודין, נידונה שאלת האכיפה בתחום בהיעדר מדיניות ממשלתית סדורה. "אנחנו רואים את המעורבות השיפוטית הגוברת בתחום האכיפה, ונשאלת השאלה איפה עובר קו הגבול שמעבר לו אלו באים על חשבון מדיניות ותכנון", אמרה עו"ד לב-שרמן. לדברי רוזוב מאדם טבע ודין, המצב האכיפתי כיום דורש שינוי. לדבריה, יש צורך להפוך את הפירימידה: קודם לקבוע יעדים, לאחר מכן לבצע הסדרה באופן שקוף, ורק אז, ובלית ברירה במקרים המתאימים, לפנות לאכיפה. כיום אנו נמצאים בערפל אסדרתי בתחום הסביבה, וזה מוביל לכך שמי שמעצב את המדיניות הוא בית-המשפט – וזה לא צריך להיות כך." שליט מהמשרד להגנת הסביבה הסכימה עקרונית עם הדברים, אך הדגישה: "האכיפה לא צריכה להחליף את המדיניות, אבל אני כן מאמינה באכיפה מנהלית חזקה."

קנטור, שייצג את התעשייה בדיון, הביע חוסר שביעות רצון ממדיניות האכיפה הקיימת. לדבריו, "אנחנו לא נגד אכיפה, זה כלי משלים לאסדרה. אבל השאלה היא מה המטרה של האכיפה – להביא כסף למדינה? להביא לסגירת מפעלים? או שהאכיפה אכן נועדה לסייע לסביבה. ואם זו אכן המטרה, אז לצערי האכיפה שננקטת בפועל אינה מתאימה. למשל, חברות רבות משקיעות משאבים עצומים באימוץ תהליכי אכיפה פנימית, אך לא מבחינת המשרד זה דבר שקוף -  וגם בהפרה הקטנה ביותר ננקטים נגדם צעדים כמו שננקטים כלפי חברות שלא מבצעות תהליכים פנימיים כאלה." 

על רקע השקעות הענק של חברות כמו אנבידיה בהקמת חוות שרתים מתקדמות בישראל, הזהיר עו"ד רון צין, שותף מוביל בתחומי תכנון, בנייה, תשתיות וסביבה במשרד ארנון, תדמור-לוי, כי המדינה חוזרת על טעויות העבר. צין, המלווה את התחום מזה 35 שנה, השווה את המצב הנוכחי למהפכת האנטנות והשדות הסולאריים, בהם הרגולציה הגיעה באיחור רב ולאחר שהשטח כבר היה מרוצף במתקנים: "מרכזי הנתונים הם אירוע סביבתי בסדר גודל שעוד לא הכרנו. הם צורכים כמויות אדירות של חשמל, שטחים ומי קירור, אך כרגע אין רגולציה סביבתית מוסדרת בתחום. משרד המשפטים והמועצה הארצית חייבים להתעורר לפני שיהיה מאוחר מדי. אנחנו רואים השקעות ענק של מיליונים מצד יזמים, בזמן שהמדינה אפילו לא יודעת איפה המרכזים האלו מוקמים. אם לא נפעל עכשיו, נתעורר למשבר תשתיות וסביבה חריף".