מלחמת עולם שלישית ? איך מתחילה מלחמת עולם...

ההיסטוריה האנושית אינה פועלת בקווים ישרים, אלא במעגלים של סיבה ותוצאה, שבהם אירוע זניח לכאורה בפינה אחת של העולם יכול להצית שריפה  עולמית שתשנה את פני האנושות לדורות.

בשנת 2026, העולם מוצא את עצמו בתוך מה שהוגדר על ידי סוכנות האנרגיה הבינלאומית (IEA) כ"משבר אבטחת האנרגיה החמור ביותר בהיסטוריה". אנחנו חיים כיום בעולם מואץ, תנודתי ומקושר באופן הדוק.  

אם המאה ה-20 הוגדרה על ידי מאבקים בין אידיאולוגיות גדולות של חופש מול דיקטטורה, הרי שהמאה ה-21, ובמיוחד שנת 2026, מוגדרת על ידי "גיאופוליטיקה של מחסור". המאבק הנוכחי אינו רק על ערכים, אלא על היכולת לשלוט במשאבים קריטיים, בנתיבי שיט אסטרטגיים ובתשתית הטכנולוגית של העתיד.

במחקר זה נצא למסע בזמן – מהטעות של נהג בסרייבו ב-1914, דרך עלייתו של חייל אלמוני שהפך לרודן וצורר במלחמת העולם השנייה (1939), ועד למלחמת האנרגיה העולמית של ימינו, שבה בריתות היסטוריות מתפרקות, ארה"ב רוצה להתנתק מנאט"ו וגוש ה-BRICS, קורא תיגר על ההגמוניה המערבית.
זהו סיפור על עוצמה, על כוח ועל האופן שבו זיכרון המלחמות של פעם מכתיב את הפחדים ואת ההחלטות של מנהיגי העולם היום.

מלחמת העולם הראשונה: הטעות בניווט שהציתה מלחמת עולם

מלחמת העולם הראשונה (1914–1918) הייתה האסון הגדול של המאה ה-20. היא החלה באירוע שהיה אמור להיות משבר אזורי בלבד, אך הפך לשריפה עולמית. האירוע המכונן התרחש ב-28 ביוני 1914 בעיר סרייבו. הארכידוכס פרנץ פרדיננד, יורש העצר של האימפריה האוסטרו-הונגרית, הגיע לביקור רשמי בבוסניה יחד עם אשתו סופי. המטרה של הארכידוכס הייתה להפגין נוכחות אימפריאלית באזור שבו הלאומיות הסרבית גאתה.

ההתנקשות בארכידוכס פרנץ פרדיננד, שהציתה את מלחמת העולם הראשונה, הייתה שרשרת של צירופי מקרים וטעויות גורליות. במרכז האירוע עמד גברילו פרינציפ, לאומן צעיר מארגון "בוסניה הצעירה", ששאף לשחרר את העמים הסלאביים מהשליטה האוסטרית ולאחדם למדינה עצמאית. בבוקר הפיגוע, השליך אחד מחברי החוליה רימון לעבר השיירה המלכותית, אך הוא החטיא את הארכידוכס ופצע אנשים אחרים. לאחר ביקור בבית העירייה, החליט הארכידוכס לשנות את התוכנית המקורית ולנסוע לבקר את הפצועים בבית החולים, הנהג טעה בפנייה .כשהבין את הטעות, הוא בלם וניסה לחזור לאחור , בדיוק מול בית הקפה שבו ישב פרינציפ המתוסכל. פרינציפ לא היסס, ניצל את ההזדמנות המקרית וירה מטווח אפס בארכידוכס ובאשתו. שניהם נהרגו, ומה שהתחיל כטעות בניווט הפך לאירוע ששינה את פני ההיסטוריה עולמית.  

רצח זה יצר "אפקט דומינו" שגרם למערכת הבריתות של 1914 לחלק את אירופה לשני מחנות: "ההסכמה המשולשת" (Triple Entente) בריטניה, צרפת ורוסיה מול "מעצמות המרכז" (Central Powers) גרמניה האימפריה האוסטרו-הונגריה והאימפריה העות'ומאנית. למרות שמטרת הבריתות הייתה ליצור הרתעה שתמנע עימות,  הן הפכו בפועל למלכודת של התחייבויות כובלות. גרמניה העניקה לאוסטריה את "הצ'ק הפתוח" לתקוף את סרביה, ונוצר מצב הרסני שבו כל מדינה נגררה לעימות מכוח הסכמי הגנה הדדיים, ללא יכולת של המנהיגים לעצור את ההידרדרות.

ההידרדרות למלחמה ב-1914 לא נבעה רק מרצון פוליטי, אלא גם ממה שמכונה "שעון החול הצבאי". באותה תקופה, התוכניות המבצעיות של המעצמות היו קשיחות ומבוססות על לוחות זמנים מדויקים של גיוס המונים ושינוע כוחות ברכבות. התפיסה האסטרטגית, ובראשן "תוכנית שליפן" הגרמנית, הניחה כי עצם פעולת הגיוס בצד השני היא הכרזת מלחמה. מצב זה יצר מלכוד מסוכן: ברגע שהמנגנון הופעל, לא נותר עוד מקום לדיפלומטיה.

כאשר רוסיה החלה בגיוס צבאי כדי לתמוך בבת בריתה סרביה, המנגנון נכנס לפעולה. גרמניה, שחששה ממלחמה בשתי חזיתות במקביל (מול רוסיה במזרח וצרפת במערב), הרגישה מחויבת להוציא לפועל את תוכניתה: להנחית מכה מהירה ומכריעה על צרפת לפני שהצבא הרוסי יסיים להתארגן. כדי לעשות זאת ולעקוף את הביצורים הצרפתיים, פלשו הגרמנים לבלגיה הניטרלית, מתוך ציפייה להכניע את פריז בתוך שבועות ספורים.

אולם, התוכנית הגרמנית השתבשה כמעט מיד. הבלגים גילו התנגדות עזה מהצפוי, והפגיעה בניטרליות שלהם גרמה לבריטניה להיכנס למערכה כדי להגן עליהם. ההתקדמות הגרמנית נבלמה לבסוף בקרב על המארן, (נהר באזור שבין פריז לוורד בצפון-מזרח צרפת). ומה שהיה אמור להיות מבצע בזק הפך למלחמת התשה. המלחמה הפכה למשהו שאיש לא הכיר - מלחמת חפירות. לאורך מאות קילומטרים, החיילים פשוט התחפרו באדמה. בין החפירות של הגרמנים לאלו של הצרפתים והבריטים הפריד "שטח ההפקר", מרחב של בוץ, גדרות תיל ואש מקלעים קטלנית. במשך שנים, מיליוני חיילים חיו בתנאים נוראיים של רטיבות ומחלות, ויצאו להסתערויות חסרות סיכוי שבהן נהרגו אלפים רק כדי לכבוש כמה מטרים של אדמה חרוכה.

כדי לשבור את הקיפאון הזה, המדינות התחילו להשתמש בטכנולוגיות חדשות: גז רעיל שהתפשט בחפירות, טנקים ראשונים ומגושמים שניסו לחצות את הגדרות, ומטוסים שהפכו מתצפיתנים למכונות ירייה מעופפות. בזמן שאירופה דיממה, הגרמנים השתמשו בצוללות כדי להטביע ספינות אספקה, מה שגרם לארצות הברית להצטרף למלחמה ב-1917 ולהטות את הכף לטובת בעלות הברית.

בסופו של דבר, לא היה זה ניצחון צבאי מוחץ אחד שהכריע, אלא התמוטטות העולם הישן. רוסיה קרסה מבפנים בגלל מהפכה, ואילו גרמניה והאימפריה האוסטרו-הונגרית פשוט התעייפו והתרוקנו ממשאבים. בנובמבר 1918 הוכרזה הפסקת אש.                                                       

המלחמה נגמרה, אבל היא השאירה אחריה עולם שבור: אימפריות אדירות נמחקו מהמפה, האימפריה האוסטרו הונגרית התפוררה והתפצלה למדינות שונות  והסכם השלום שנחתם בורסאי היה כל כך חונק ומשפיל עבור הגרמנים, שהוא לא באמת הביא שקט – הוא פשוט הכין את הקרקע לסיבוב הבא, מלחמת העולם השנייה.

(יפורט בהרחבה בהמשך).

מלחמת העולם השנייה: השפלה, נקמה וחורבן

מלחמת העולם הראשונה לא סיימה את הסכסוכים, היא רק השהתה אותם  "הסכם ורסאי" (1919) הטיל על גרמניה המובסת תנאים קשים: אובדן של 13% משטחה, צמצום הצבא ל-100 אלף איש בלבד, איסור על אחזקת חיל אוויר או צוללות, ותשלום פיצויים אדיר של 132 מיליארד מארק בזהב. הסעיף המשפיל ביותר היה סעיף 231, "סעיף אשמת המלחמה", שאילץ את גרמניה לקבל אחריות בלעדית על פרוץ המלחמה.

בתוך האווירה של השפלה וייאוש כלכלי, צמח אדולף היטלר.  בתחילת מלחמת העולם הראשונה הוא היה חייל אלמוני יחסית, שליח אמיץ ששירת בחזית המערבית תחת אש תופת. הוא נפצע מפגז ב-1916 ואיבד את ראייתו זמנית מגז חרדל   ב-1918. עבור היטלר, התבוסה הגרמנית הייתה "דקירה בגב", והוא הפך את הכעס הזה לבסיס של המפלגה הנאצית. כפי שתיאר זאת מאוחר יותר, ההודעה על הכניעה הגרמנית בזמן ששהה בבית החולים הייתה נקודת המפנה של חייו.

היטלר עלה לשלטון ב-1933 והחל מיד להפר את הסכם ורסאי: הוא הקים את ה"לופטוואפה" (חיל האוויר), החזיר את גיוס החובה ובנה צי צוללות וטנקים. ב-1 בספטמבר 1939, עם הפלישה לפולין, מבצע מקרה לבן (Case White), העולם נגרר שוב למלחמה.  הגרמנים החלו ב" Blitzkrieg" (מלחמת בזק) , שילוב מהיר של טנקים ומטוסים שהכניע את צרפת בתוך 42 ימים בלבד, תוך עקיפת "קו מאז'ינו".

מלחמת העולם השנייה התחילה כהתנגשות של אידיאולוגיות . מה  שהתחיל כוויכוח מקומי על שטחים הפך מהר מאוד למלחמה גלובלית על עצם הקיום בין שני גושים: "מדינות הציר" (גרמניה הנאצית, יפן ואיטליה), שרצו להקים עולם חדש לפי הכללים שלהן, מול קואליציית "בעלות הברית". מה שהיה מדהים בברית הזו הוא החיבור הבלתי צפוי: דמוקרטיות מערביות כמו ארה"ב ובריטניה חברו לברית המועצות הקומוניסטית של סטלין.  למרות שהן היו שונות לגמרי בתפיסת העולם שלהן, המטרה להביס את האיום הנאצי הייתה חשובה יותר מכל ויכוח

ההרס המוחלט של המלחמה נבע מכך שהיא הפכה ל"מלחמה טוטאלית". זה מושג ששינה את כל מה שהכרנו על לחימה: המאמץ המלחמתי כבר לא עצר בשדה הקרב, אלא נכנס לכל בית, מפעל וכיס של האזרחים. כל משאבי המדינה – אנשים, טכנולוגיה ותעשייה – גויסו רק למטרה אחת: ייצור נשק וחימוש. המנגנון הזה, שמחק את ההבדל בין חזית לעורף,

אולם, הטעות הגדולה ביותר של היטלר הייתה "מבצע ברברוסה" (Operation Barbarossa), הפלישה לברית המועצות ביוני 1941. המרחקים העצומים והחורף הרוסי הקשה שחקו את הצבא הגרמני, וקרב סטלינגרד (1942–1943) הפך לנקודת המפנה שבה היוזמה עברה לסובייטים.

הזירה הפסיפית במלחמת העולם השנייה נפתחה בטלטלה עם המתקפה היפנית על פרל הרבור ב 7 בדצמבר 1941, אירוע שגרר את ארה"ב באופן ישיר לעימות ושינה את מאזן הכוחות הגלובלי. נקודת המפנה המכריעה בזירה זו הגיעה ביוני 1942 בקרב מידוויי, שם הצליח הצי האמריקאי להשמיד נושאות מטוסים יפניות. ניצחון זה, שהתבסס על עליונות מודיעינית ופיצוח קוד השידור היפני, נטל מיפן את היוזמה ההתקפית והעביר אותה למגננה ממנה לא התאוששה עד סוף המערכה.

במקביל ללחימה באוקיינוס השקט, נפתחה בחזית האירופית הדרך להכרעת גרמניה הנאצית עם ה D-Day ב 6 ביוני 1944. מבצע "אוברלורד" (Operation (Overlord, הפלישה הימית הגדולה בהיסטוריה לחופי נורמנדי, אפשר לכוחות הברית לפרוץ את "החומה האטלנטית" ולהקים ראש גשר בצרפת הכבושה. הצלחת המבצע לא נשענה רק על עוצמה צבאית, אלא במידה רבה על מבצע פורטיטיוד (Operation Fortitude) – מבצע ההונאה הגדול שהטעה את הגרמנים לחשוב שהפלישה תתרחש בכלל בפה דה קאלה. בדומה למסחר במניות, שבו "הטעיית השוק" או יצירת מצגי שווא יכולים להניע מגמות שלמות, כך גם בלוחמה: המניפולציה על תפיסת המציאות של האויב התגלתה כקריטית יותר מהכוח הפיזי עצמו, וגרמה לגרמנים לרתק כוחות מילואים יקרים לזירה הלא נכונה.

בעוד המהלכים הצבאיים מכריעים את גורל היבשת, המלחמה הגיעה לשיא של תהום מוסרית עם יישום "הפתרון הסופי" , התוכנית הנאצית להשמדה שיטתית ותעשייתית של יהדות אירופה. כ 6 מיליון יהודים נרצחו בגטאות, בבורות ירי ובמחנות השמדה דוגמת טרבלינקה ואושוויץ בירקנאו.
המלחמה הסתיימה בשנת 1945 לאחר שגבתה את חייהם של כ 70 מיליון בני אדם, כשחותם הסיום הוטבע באמצעות השימוש המבצעי הראשון בפצצת אטום. 

סיום זה לא רק סימן את תבוסת מדינות הציר, אלא כונן סדר עולמי חדש הנשלט על ידי שתי מעצמות על, ארה"ב וברית המועצות, ועיצב את המפה הגאופוליטית והכלכלית המלווה אותנו עד היום , החל מדומיננטיות הדולר ועד למאזני האימה הגרעיניים בין המעצמות.

מלחמת האנרגיה העולמית: הפיצוץ של 2026

ב-28 בפברואר הסדר העולמי של שנת 2026 התערער מן היסוד, עם יציאתן של ארצות הברית וישראל ל"שאגת הארי" / "מבצע זעם אפי" (Operation Epic Fury). המבצע, שהיה מתקפה משולבת וחסרת תקדים נגד תשתיות הגרעין ומערכי הטילים באיראן, מכת הפתיחה כללה חיסול הצמרת המדינית והצבאית של איראן .  אולם, ההישג הצבאי גרר תגובת שרשרת איראנית מהירה וכואבת: חסימה מוחלטת של מצרי הורמוז.   החלטה זו חנקה את עורק החיים של הכלכלה העולמית, דרכו עוברת כחמישית מאספקת הנפט והגז הגלובלית, והציתה את "מלחמת האנרגיה" של המאה ה-21.

הנתונים הכלכליים חושפים את עוצמת הזעזוע: מחיר חבית נפט מסוג "ברנט" זינק מ-65 דולר לשיא של 119 דולר בתוך שבועיים בלבד. המשבר החריף עוד יותר, כאשר קטאר הכריזה על "כוח עליון" והפסיקה את משלוחי הגז בעקבות מתקפות רחפנים על מתקניה. צעד שגרם למחירי הגז באירופה לזנק ב-59%. הטלטלה חלחלה לכל רובד בכלכלה: מחירי הדשנים עלו ב-34%, איום ישיר על הביטחון התזונתי העולמי, בעוד מחסור בחומרי גלם קריטיים פגע בתעשיית השבבים.

הלחץ הכלכלי חלחל במהירות לעומק התעשייה האירופית. יצרני פלדה וכימיקלים בבריטניה ובאיחוד האירופי, שזקוקים לכמויות אדירות של אנרגיה, נאלצו להטיל "היטלי אנרגיה" (Surcharges) של עד 30% על מוצריהם כדי לא לקרוס תחת עלויות החשמל המזנקות. מומחים מזהירים כי אם המצור הימי במצר הורמוז יימשך, אירופה עלולה לסבול מתהליך של 'דה-תיעוש' קבוע ,מצב שבו מפעלים ומרכזי ייצור פשוט יסגרו או יעברו ליבשות אחרות שבהן האנרגיה זולה וזמינה יותר.

בתוך הכאוס הזה, אירופה מוצאת את עצמה קרועה ומפוצלת, חסרת אונים אל מול המציאות המשתנה. בעוד שגרמניה, תחת הנהגתו של הקנצלר פרידריך מרץ, הביעה הבנה למטרות המבצע מול האיום האיראני, מדינות כמו ספרד ,צרפת  ואיטליה גינו את המהלך כ"בלתי חוקי". ספרד אף החריפה את צעדיה וסגרה את בסיסיה בפני חיל האוויר האמריקאי.

חשוב להבין כי השבר בתוך אירופה ב-2026 אינו מסתכם רק במחלוקת על מחירי האנרגיה; הוא נשען על מחלוקת עקרונית לגבי הלגיטימיות של השימוש בכוח במערכת הבינלאומית. מדינות כמו ספרד וצרפת הציבו סימן שאלה משפטי כבד מעל 'מבצע זעם אפי', תוך שהן מסתמכות על פרשנות קשיחה של סעיף 51 לאמנת האו"ם. לפי עמדה זו, הזכות להגנה עצמית , ובמיוחד למתקפת מנע קיימת אך ורק במצב של 'איום מיידי ומוחשי' על ביטחון המדינה.

הטיעון האירופי המרכזי, כפי שבא לידי ביטוי בהצהרותיהם של מנהיגי ספרד וצרפת, נשען על כך שדוחות סוכנות האנרגיה האטומית (IAEA) ואף הערכות ה-CIA ערב המבצע, לא סיפקו 'אקדח מעשן' המעיד על פריצה איראנית מיידית לנשק גרעיני. מכאן נבעה המסקנה המשפטית החריפה בבירות אירופה, לפיה ארה"ב וישראל פעלו כ'תוקפניות' (Aggressors) ולא כמגינות. שבר זה משקף טראומה עמוקה מהזיכרון ההיסטורי של מלחמות העולם ומניסיונות העבר לשנות משטרים בכוח, מה שמוביל את אירופה לבחור בשלטון החוק הבינלאומי כבלם מפני גרירה לעימותים שאינם משרתים את האינטרס הריבוני שלה."

הקיטוב האירופי חשף את הכישלון המבני של ברית נאט"ו. בשנת 2026, הברית שהייתה אמורה להבטיח ביטחון קולקטיבי נראית כארגון על הנייר בלבד. הגישה ה"עסקית" (Transactional) של ממשל טראמפ השני שחקה את האמון ההדדי, וכאשר הגיעה שעת המבחן, התגלתה הברית כמרחב מפוצל שבו כל מדינה לפתע דואגת לאינטרס הלאומי הצר שלה. חוסר היכולת להגדיר חזית אחידה מול איראן או להבטיח אספקת אנרגיה משותפת, סימן את שקיעתה של נאט"ו ככוח גיאופוליטי רלוונטי.

נקודה נוספת שיש להתייחס אליה היא העיתוי האומלל של המשבר. מאגרי הגז ביבשת היו בשפל היסטורי של  כ-30% קיבולת בלבד ב28.02.2026, חורף קשה במיוחד בשנים 2025–2026 דילדל את המלאים, ואירופה מצאה את עצמה נכנסת לעימות עם 'מחסנים ריקים', מה שהפך כל איום על אספקה נוספת למשבר קיומי מיידי עבור הכלכלות המובילות.

האירופאים חוששים כי המערכה במזרח התיכון היא "מלחמה אחת יותר מדי"  כזו שמסיחה את הדעת מהאיום הרוסי הקיומי באוקראינה ודוחפת את היבשת לתהליך מואץ של דה-תיעוש בשל מחירי אנרגיה בלתי אפשריים.

בעוד המזרח התיכון בוער ואירופה שוקעת במחלוקות, המפה האנרגטית העולמית משנה את פניה. מדינות אמריקה הלטינית – ובראשן ברזיל, גיאנה וארגנטינה, מתעצמות כעת כמקורות אנרגיה חלופיים ואמינים עבור שוקי העולם המנסים להיגמל מהתלות בנתיבי השיט המסוכנים של המפרץ הפרסי, המשאבים של דרום אמריקה נתפסים כגלגל ההצלה האסטרטגי החדש, המסמן את עלייתם של מדינות אמריקה הלטינית .

החלוקה לגושים: אבולוציה של בריתות (1914–2026)

ההבנה של הבריתות הבינלאומיות חיונית כדי להבין למה מלחמות מקומיות הופכות לעולמיות. לאורך המאה ה-20 וה-21, החלוקה לגושים השתנתה באופן דרמטי, מעולם של בריתות סודיות לעולם של גושים אידיאולוגיים, וכעת לעולם רב-קוטבי של אינטרסים כלכליים.

מלחמת העולם הראשונה: קריסתו של הבית האירופי

ב 1914, אירופה לא הייתה יבשת של מדינות עצמאיות , אלא מאזן כוחות שברירי המחולק לשני מחנות צבאיים ופוליטיים נוקשים. מצד אחד התייצבה "ההסכמה המשולשת" (Triple Entente), שאיחדה את האינטרסים של בריטניה, צרפת ורוסיה; מנגד עמדו "מעצמות המרכז" ( Central Powers), ובראשן גרמניה, אוסטרו-הונגריה והאימפריה העות'מאנית (טורקיה של היום) . מערכת הבריתות הזו, שנועדה במקור ליצור הרתעה ולשמר את היציבות, תוארה בדיעבד כ"בית של שלום" שנבנה בצורה רעועה, עד שכל זעזוע מקומי קטן גזר עליו התמוטטות כללית. ההסכמים היו כה כובלים ולוחות הזמנים של הגיוס הצבאי היו כה מחייבים, עד שנוצר אפקט דומינו הרסני. ברגע שמדינה אחת הכריזה על גיוס כוחותיה, המנגנון האוטומטי נכנס לפעולה וגרר אחריו את שאר המדינות בשרשרת של התחייבויות הדדיות. כבלים אלו שללו מן המנהיגים את מרחב התמרון המדיני והפכו את הדיפלומטיה לחסרת אונים אל מול שעון החול הצבאי. כך, משבר מקומי בבלקן הפך תוך שבועות ספורים למלחמה טוטאלית, כשהבית האירופי קורס על יושביו ללא כל יכולת לבלום את הנפילה.

מלחמת העולם השנייה: התנגשות האידיאולוגיות

מלחמת העולם השנייה לא הייתה רק מאבק טריטוריאלי על שליטה ומשאבים, אלא התנגשות קיומית בין גושים אידיאולוגיים מנוגדים שעיצבו מחדש את פני האנושות. בלב הסכסוך ניצבו "מדינות הציר" גרמניה הנאצית, יפן הקיסרית ואיטליה הפשיסטית , אשר כרתו ברית צבאית ופוליטית שביקשה לכונן "סדר חדש" בעולם. אידיאולוגיה זו התבססה על עקרונות של עליונות גזעית, לאומנות קיצונית ושאיפות התפשטות חסרות מעצור, תוך ביטול מוחלט של חירויות הפרט והערך שבחיי אדם. אל מול תוקפנותן של מדינות הציר התייצבה קואליציה רחבה ומורכבת הידועה כ-"בעלות הברית". קואליציה זו יצרה שותפות גורל יוצאת דופן: מצד אחד דמוקרטיות ליברליות דוגמת ארצות הברית ובריטניה, ומצד שני ברית המועצות הקומוניסטית בהנהגת סטלין.

למרות התהום האידיאולוגית העמוקה שפעורה בין הקפיטליזם המערבי לטוטליטריזם הסובייטי, האינטרס המשותף להביס את האיום הנאצי והפשיסטי גבר על המחלוקות.  ברית זו,  הוכיחה כי אל מול סכנה גלובלית ברורה, מדינות מסוגלות להניח בצד הבדלי השקפה לטובת מטרה אסטרטגית עליונה.

המלחמה הגדירה מחדש את המושג "מלחמה טוטאלית". בניגוד לסכסוכי העבר, המאמץ המלחמתי לא הוגבל לשדות הקרב בלבד, אלא חדר לכל רובד בחיי האזרחים ובכלכלה הלאומית. כל משאבי המדינה  האנושיים, הטכנולוגיים והתעשייתיים – גויסו באופן מוחלט. מפעלים אזרחיים הוסבו לייצור חימוש, מדענים רתמו את חזית הידע לפיתוח אמצעי לחימה (כפי שראינו ב"פרויקט מנהטן" בארה"ב), ואוכלוסיות שלמות נרתמו לעורף המלחמתי. במציאות זו, הגבול בין חזית לעורף היטשטש, והניצחון הוכרע לא רק באמצעות כוח אש, אלא בזכות היכולת הלוגיסטית והחוסן הכלכלי של הגושים הלוחמים.

סיום המלחמה לא הביא רק שלום, אלא כונן סדר עולמי חדש שנשלט על ידי שתי מעצמות-על, ארה"ב וברית המועצות, ועיצב את המפה הגיאופוליטית המלווה את העולם מאז ועד היום.

עידן זה, הידוע כ"המלחמה הקרה", חילק את העולם לשני גושים עוינים: הגוש המערבי בראשות ארה"ב שגיבש את ברית נאט"ו (NATO), והגוש המזרחי בהנהגת ברית המועצות שאיגד את מדינות מזרח אירופה תחת "ברית ורשה". מאזן האימה הגרעיני והדומיננטיות של הדולר האמריקאי הפכו לעמודי התווך של היציבות העולמית המתוחה במשך עשורים.

המציאות הגיאופוליטית של 2026: בין פיצול מערבי להתעצמות הBRICS

אם בעבר התרגלנו לעולם של שני מחנות ברורים, הרי ששנת 2026 מציגה מציאות "רב-קוטבית" ושונה . במקום קווים אדומים קשיחים, המפה העולמית מורכבת כיום מאינטרסים משותפים חוצי גבולות , שבהם בריתות משתנות במהירות בהתאם לאינטרס הרגע  מצב הרוח , ולתועלת כלכלית.

מצד אחד ניצב הגוש המערבי, תחת ממשל טראמפ השני, ארה"ב נטשה את תפקיד "השוטר העולמי" האידיאולוגי לטובת גישה עסקית-טרנזקציונלית (Transactional). בגישה זו, כל ברית נבחנת דרך משקפיים של עלות מול תועלת, מה שהוביל לשחיקה משמעותית בביטחון של חברות נאט"ו באירופה.

הנתונים בשטח מראים בבירור: הבידוד הדיפלומטי של וושינגטון באו"ם העמיק, עד למצב שבו רק ישראל וארגנטינה נותרו כבעלות ברית אסטרטגיות שמיישרות קו באופן מלא עם המדיניות האמריקאית. למשל, טראמפ קרא למדינות אירופה, בריטניה ויפן להצטרף למאבק נגד איראן ושמירה על מייצרי הורמוז נתקלה בסירוב מצידם.

הפיצול המערבי המהדהד של 2026 יצר חלל ביטחוני ומנהיגותי מסוכן.  חוסר התיאום בין וושינגטון לבירות אירופה חשף את חולשת ברית נאט"ו ואילץ את אירופה להתעמת עם השאלה האם היא מסוגלת לייצר "אוטונומיה אסטרטגית" משל עצמה, או שמא תישחק בין הגושים המתעצמים.

מצד שני מתייצב גוש ה  BRICS כאלטרנטיבה. סין מובילה את הגוש ביחד עם רוסיה ,ברזיל,הודו וצפון קוריאה  עם הצטרפותן של אינדונזיה ואיראן, הגוש הפך למפלצת כלכלית ודמוגרפית המרכזת כ-45% מאוכלוסיית העולם ומייצרת מעל ל-35% מהתוצר הגולמי הגלובלי. היעד המרכזי שלהם אינו צבאי בהכרח, אלא כלכלי "דה-דולריזציה." מדובר בניסיון מובהק לשבור את הדומיננטיות של הדולר כעמוד השדרה של העולמי, ובכך לנטרל את היכולת של המערב להטיל סנקציות כלכליות אפקטיביות. עם זאת, כדי להבין את המפה נכון, חשוב לעשות הבחנה: בניגוד לנאט"ו, גוש ה BRICS אינו ברית צבאית עם הסכמי הגנה הדדיים.  מדובר בעיקר במסגרת לתיאום כלכלי ופוליטי, מה שמשאיר אותו חשוף ל "סתירות מבניות" ומתחים פנימיים עמוקים. דוגמה בולטת לכך היא היריבות האסטרטגית בין הודו לסין; בעוד ששתיהן רוצות לשנות את חוקי המשחק הכלכליים, הן חלוקות ביניהן בנושאים טריטוריאליים ופוליטיים, מה שמגביל מאוד את היכולת של הגוש לפעול כחזית צבאית אחידה מול המערב.

סיכום ומסקנות: לקחים לעולם חדש

המאה ה-20 לימדה אותנו ששלום הוא מצב שביר, והמאה ה-21 מדגישה כי העוצמה החדשה אינה נמדדת רק בכוח צבאי, אלא תלויה באופן אקוטי בביטחון שרשראות האספקה והמשאבים הלאומיים. מלחמת האנרגיה של 2026 אינה רק עימות בין מדינות, אלא רעידת אדמה בסדר העולמי המשנה את פני הגיאופוליטיקה. אנו עדים למעבר היסטורי מעולם של "שוק חופשי" לעולם של "התערבות מדינתית," שבו ממשלות הן אלו שמכתיבות היכן לייצר וממי לרכוש, מתוך שיקולי ביטחון לאומי ,ריבונות אנרגטית ושליטה במשאביי הטבע.

אירועי השנה האחרונה מלמדים כמה תובנות מרכזיות המגדירות את המציאות הזו. ראשית, הוכח כי האנרגיה הפכה לכלי הנשק האפקטיבי ביותר במערכה המודרנית. התלות העמוקה של אירופה ואסיה בנקודות תורפה אסטרטגיות כמו מצר הורמוז העניקה לשחקנים אזוריים, דוגמת איראן, יכולת לשבש את הכלכלה העולמית ולייצר זעזועי אינפלציה קשים בעלות תפעולית נמוכה יחסית. היכולת לייצר "כאב" גלובלי דרך חניקת עורקי הסחר הפכה למשקל נגד עוצמתי אל מול עליונות צבאית מערבית.

שנית, אירועי 2026 מסמנים רשמית את קץ העידן החד-קוטבי. ארצות הברית אינה יכולה עוד להכתיב את כללי המשחק לבדה, כאשר עלייתם של גושים אלטרנטיביים משנה את מאזן הכוחות העולמי מקצה לקצה. מפת הכוח הגלובלית מחולקת כיום לשלושה רבדים עיקריים. הגוש המערבי המפוצל: מונהג על ידי ארה"ב וכולל את נאט"ו, מדינות האיחוד האירופי ושותפות אזוריות כישראל, יפן , ארגנטינה ודרום קוריאה.                         

למרות עליונותו הטכנולוגית, הגוש סובל מסדקים פנימיים עקב מדיניות "אמריקה תחילה". הציר האנטי-מערבי: רשת אינטרסים גמישה הכוללת את סין, רוסיה, איראן וצפון קוריאה. מדינות אלו פועלות לערעור הסדר המערבי דרך שיתוף פעולה צבאי ואסטרטגי. העולם האמצעי: מדינות לא-מזדהות כמו טורקיה וערב סעודית, המסרבות לבחור צד ומנצלות את התחרות בין המעצמות לטובת קידום אינטרסים לאומיים.

בסופו של דבר, ארה"ב ניצבת מול סין והן מקבלות את ההחלטות. בידיהם הפתרון לשלום או למלחמת העולם הבאה.

מרווחים שוקי הון בע"מ.

קובי אליסוף - מנכ"ל.

יאיר מור – כלכלן ואנליסט .

מקורות – Trends Research & Advisory; EY - Global; HubSpot; Council on Foreign Relations (CFR); BlackRock Investment Institute; Carnegie Endowment for International Peace; In Gold We Trust; European Union Institute for Security Studies (EUISS); Atlas Institute for International Affairs; Deloitte Insights; Wikipedia; YouTube; Institut Jacques Delors; GLOBSEC; Columbia Center on Global Energy Policy; Eurasia Review; UK in a Changing Europe; International Energy Agency (IEA); International Monetary Fund (IMF); Encyclopaedia Britannica; Yad Vashem; United States Holocaust Memorial Museum (USHMM); Imperial War
Museums (IWM).

חלק מהנתונים נלקחו ממאגרי מידע באמצעות כלי AI.

מסמך זה הוכן על ידי  חברת א.ב. מרווחים שוקי הון בע"מ, יתכן כי מטבע הדברים יאפשר והפרטים יהיו חסרים או בלתי מעודכנים. אשר על כן מופנה מסמך זה למגופים מוסדיים מקצועיים כחומר מסייע ואין לקבל על סמך המסמך החלטות השקעה. אין במסמך זה ובכל הכלול בו משום יעוץ או הזמנה לרכוש( או למכור) את ני"ע המוזכרים בו .ואין בו משום תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים או בצרכים המיוחדים של כל אדם. חברת א.ב. מרווחים שוקי הון בע"מ לא תהיה אחראית לכל נזק שיגרם , אם יגרם, למאן דהוא כתוצאה מהסתמכות על מסמך זה. חברת א.ב. מרווחים שוקי הון בע"מ מחזיקה עבור לקוחותיה ועבור עצמה, את ני"ע המוזכרים במסמך זה, כולם או חלקם, והיא עשויה למכור הן במגמת קניה והן במגמת מכירה, בכל אחד מניירות הערך הנ"ל.