בהתאם לציפיותינו, מדד המחירים של ה-PCE מוסיף 0.7% משמעותיים, ומביא את האינפלציה השנתית בארה"ב לרמת 3.5% - שיא של קרוב ל-3 שנים. הליבה עולה גם היא באופן משמעותי יחסית, עם תוספת חודשית של כ-0.3%. מצד שני, זה פחות מפתיע בכלכלה ששיעור גבוהה יותר מהסעיפים בה מושפע משיקולים אנרגטיים.
מהצד השני של המשוואה, עליית המחירים מיתרגמת לגידול של כ-0.9% בהוצאה לצריכה פרטית. מצד שני, תקופת החזרי המס נכנסת להילוך גבוה במהלך החודש. ולמרות הדיווחים על צמצום ההוצאה הממשלתית, וקצב הגיוס האיטי יותר בשוק התעסוקה, ההכנסה הפרטית צומחת גם היא ב-0.6% גבוהים מחד. ועדיין, החיסכון הפרטי מתרסק לרמת 3.6% - שפל של כ-3 שנים ורמה שספק להערכתנו אם תחזיק לאורך זמן.
החלטת הפד אתמול להותיר את הריבית על כנה שיקפה את דעת הפד לפיה התקדמות האינפלציה אינה אחידה והסיכונים נותרו דו-צדדיים. נתון ה-PCE של היום מאשר במידה רבה את הזהירות הזו. עלייה אינפלציונית, מחד, שכוללת בעיקר השפעה דלקית. אבל לא פחות חשוב מזה, חוסר בהירות לגבי ההשפעות השניוניות של אותה עליית מחירים. ומהצד השני, צרכן במצב הדוק יותר. האם ההחלטה הבאה של הפד, תחת נגיד חדש, תצא מפד מפולג יותר? לא מן הנמנע.
בראייה מקומית, עליית מחירי הנפט גוזרת עלייה קלה בתחזית למדד יוני, על רקע העדכון המאוחר של המחירים בתחנה. התיסוף העיקש בשקל, מנגד, אמור למתן את זה. אבל כמו שראינו בהודעות הריבית האחרונות, המדיניות הנוכחית מתמקדת בניהול סיכונים, יותר מאשר תוואי אמצע. ועל רקע זה , ההסתברות להורדת ריבית על ידי בנק ישראל בהחלטה בסוף מאי נשחקה לאחרונה אל סביבות 25%.

צילום: יח״צ - מזרחי טפחות


