מקרוב החיים טרגדיה מרחוק קומדיה<<<>>> בסניף יש פינה לזכר הנופלים בבורסה...

איך הגיע הומור?

"אני מצחיקה מגיל נורא צעיר. הייתי צריכה להיות במרכז. רוב הפעמים לא נתנו לי להיות במרכז. אצלי המחיאות כפים ממלא את הצורך הזה. קהל שמגיע שפוף ויוצא מרומם. משהו שאני לא הצלחתי לעשות למשפחה שלי. אצלנו הכל היה קודר, לא ראו את השמש. המשפחה היתה מאוד קשת יום. בגלל זה אני אומרת שאני מוסקוביץ' ולא אור. האור בא אחר-כך, מסוקוביץ' זה חושך ברומנית (סתאאאם...).

ההופעה זה בעצם על אמא שלי. היא העצבנית, הדיכאונית, הפסימית. אני אומרת שהיא לובשת שחור במקרה שמישהו ימות פתאום. היא לא צוחקת אלא נאנחת רוב הזמן".

זה היה תהליך

"אני הופתעתי מאוד שהגעתי לבמה".
 
מסלול רגיל – השכלה, לימודים, עבודה, מקצוע חופשי – מסלול רגיל במוסקוביץ'

"כן, במוסקוביץ' המסלול הוא להיות פקידה, להתחתן עם חבר אגד בקרית חיים. אגד זה היה חלום חייה של אמא שלי. משהו בי אבל קרא לי החוצה, הקוטן של קריית חיים.
קטן עליי – אני מסתכלת במראה ואומרת – דינה קטן עליך – ובאמת הכל כבר קטן עלי, כלום לא עולה עלי, הפסקתי לעשן לפני חודש. עושים לי חשבון כמה כסף אני חוסכת אם לא הייתי מעשנת. יו כמה דירות יכולת לקנות אם לא היית מעשנת, ואני תמיד שואלת – נו כמה דירות – לפחות 2. נו ולך יש דירה, אז עונה לי לא. מעשן? לא. אני מעשנת ויש לי דירה.

"היו מתקשרים אלי מהבנק, היום כבר לא מתקשרים אלי, כי יש לי מספיק כסף לכל החיים, אלא אם אני אחליט לקנות משהו. אם אני לא קונה כלום אז יש לי מספיק...
היו מתקשרים ושואלים מה עם החשבון, זו שאלה שאני שומעת מכיתה ד' – מה עם החשבון, שאלתי אותה מה עם העברית, מה עם גיאוגרפיה שם אני יותר חזקה".

אז מה היה העסק הראשון שלך?

"אחרי הצבא ידעתי שאני טובה באנגלית (חייתי שם שנה וחצי). לימדתי ספרות אנגלית ואמריקאית. הייתי מורה. 3 חודשים בתיכון. הספיק לי כי לא היה שם כסף. כישרון שווה כסף. אי אפשר להתפתח שם. מצאתי בי"ס פרטי באנגלית. עבדתי שם שנה. ביקשתי שילמדו אותי את העסק, ותוך שנתיים לי היה בי"ס בהרצלייה עם 150 תלמידים."

אחר כך הגיעה הפסיכולוגיה

"התחלתי ללמוד פסיכולוגיה והנחיית קבוצות. עדין היה לי את בית הספר. לא עוזבים ג'וב עד שיש ג'וב הבא. חייבים להתפרנס ממשהו. אני כבר אם חד הורית עם שני בנים – מהנדס ועורך-דין... (לא סתם שני מדענים שעובדים במחקר...למרות שניסיתי, פיזרתי ספרי רפואה מגיל 3 חודשים. לא יצא...)

ידעתי שמה שאני רוצה ללמוד אני מלמדת הכי טוב. הנחיתי קבוצות עוד 10 שנים, בלי תואר בפסיכולוגיה. כשפתרתי למטופלים שלי בעיות עברתי לצחוק".

יזמות חזק מאוד אצלך, לכל אורך הדרך.

"גם היום זה אצלי חזק. עכשיו זה 10 שנים שאני קומיקאית. בלי ליזום אני מתה. מאידך, אולי החיים רוצים שאנוח, ובשבילי זה להזדקן. אני שומעת אנשים שאומרים תפסיקי, תראי איך החיים באים אליך אל תלכי כל הזמן, ולא קורה כלום..."

לגמרי לבד, למשל בהיבטים הפיננסיים, לנהל הכל?

"היה לי ברור, מה שלהרבה קומיקאים ואמנים לא ברור, הם מאוד מצליחים אבל אין להם את הקרקע. אני זוכרת שהלכתי לאמרגנים, ואמרתי, מה הם עושים שאני לא יכולה לעשות?"

ואיך משלבים עם הבית?

"הייתי מאוד חרוצה. עם אנרגיות גבוהות. שני ילדים קטנים שהתרגלו להיות עצמאים מגיל צעיר. היה לי חלום להכין להם חביתה ולאכול איתם ארוחת ערב כי לא היו לי ערבים פנויים. עשיתי את זה יום אחד וזה היה פלופ...הילדים שלי אמרו – אמא זה לא עובד. לא את נהנית ולא אנחנו. צאי להופעות, אנחנו מסתדרים".

חומרים להופעה?

"הכל ממני. אני אדם כותב. לא משתמש בלפטופ. יש לי רשמקול. הראש כל הזמן חושב פאנצ'ים. קומיקאי שלא כותב על עצמו לא ממש קומיקאי. אני אולי מגזימה קצת אבל להכל יש גרעין אמת.
אומרים לי מה תגידי על החום – באמת חם, כל כך חם אני מתקשרת לפלאפון רק כדי לקבל קצת יחס קר.
עשיתי ניתוח חזה. שאלו אותי למה – מספיק עם היופי הפנימי".

יש הבדלים בין נשים לגברים בסטנד-אפ?

"כמה נשים יש. יש 25 סטנדאפיסטים יוצרים טובים ועובדים. יש 3 נשים – עדי אשכנזי, ליטל שוורץ ודינה אור. יש בדרניות רבות – שני כהן, עלמה זק, אבל הן לא עושות סטנד-אפ. זה עולם גברי.
במקצוע הקומיקאים, אישה יכולה להיתפס אגרסיבית. צריכה תשומת לב. איפה המשפחה שלך? מה היא עושה עם הילדים? אני לוקחת שליטה בקהל, עושה איתו מה שאני רוצה, נשים לא תמיד רוצות לקחת את השליטה הזו".

קצת על התמודדות עם כסף?

"ממש מאפס. היתה לי את היכולת להיות בשטח ולעבוד קשה. לא לבקש עזרה. לא לסמוך על אף אחד. בסדנאות בארה"ב אמרו לנו – אתם נותנים ערך עצום לאנשים. אז הכסף זה הערך שאתה נותן לאנשים. בארץ הכי הרבה ניתוחי חזה עושים בבת-ים. אין שם כסף, לך לחוף הים כולם עם ניתוחי חזה. וזה יקר 15 אלף שקל. מאיפה? זה סדר העדיפויות. כמה שאשתך חשובה לך".

מה עם שוק ההון?

"לא מעניין אותי בורסה. יש לי יועץ בבנק. בנק גדול, בסניף יש פינה לזכר הנופלים בבורסה...יושבים ובוכים כל היום. תמיד מנחמים אותם שלא תדע יותר מיתון. נתנו לי לוח שנה עד סוף אוגוסט, מעבר לזה לא יודעים מה יהיה...

מאוד סומכת על הבנקאים. משתמשת בייעוץ בבנק, לא במנהל תיקים. לא אוהבת סיכונים. במשבר, הרחתי חודש לפני שזה לא טוב, אינטואיטיבי. יצאתי עם הכול. אמר לי היועץ חכי, מה את יוצאת עכשיו. יצאתי עם הכל. כשהכל נפל הפסדתי אולי 3 אלף שקל. אנשים איבדו הכל. לי באותו זמן משהו עשה לי רע. לא רציתי לאבד שקל."