לומברד אודייר: סין, ולא מצר הורמוז, עשויה להכריע את כיוון מחירי הנפט הקיץ

בעוד תשומת הלב העולמית מתמקדת בפתיחתו המחודשת של מצר הורמוז, רובין הוורת׳, אנליסט מחקר מניות בסקטור האנרגיה בלומברד אודייר, מעריך כי הגורם המרכזי שיכריע את כיוון מחירי הנפט בקיץ הקרוב עשוי להיות דווקא סין. מחירי הברנט חזרו לרמות הקרובות לאלו שנרשמו לפני העימות במזרח התיכון, מעט מעל 70 דולר לחבית, אך השאלה המרכזית היא האם סין תחזור לייבא נפט בהיקפים משמעותיים.

שבועיים לאחר מזכר ההבנות בין ארה״ב לאיראן, פתיחת מצר הורמוז מתקדמת בהתאם לציפיות, אך שיקום מלא של תנועת המכליות צפוי להימשך עוד כמה שבועות. בהיעדר נזק משמעותי לתשתיות הנפט, יצרניות רבות באזור יכולות לחזור להפקה במהירות יחסית. ערב הסעודית ואיחוד האמירויות החזיקו לפני העימות בכושר ייצור עודף של כ-2-3 מיליון חביות ביום, ואנו מעריכים כי התפוקה שלהן תעלה בתוך שבועות.

החשש ממחסור בנפט, שאפיין את שיא הלחימה, התחלף כעת בחשש מעודף היצע. עוד לפני תחילת העימות בפברואר, שוק הנפט העולמי היה בעודף, וכעת חזרה מהירה של הייצור עלולה לפגוש ביקוש נמוך יותר, לאחר שמדינות מצאו דרכים להפחית את תלותן בנפט.עם זאת, אנו מעריכים כי התמונה מורכבת יותר, ותלויה בעיקר בסין. במהלך העימות, הכלכלה השנייה בגודלה בעולם צמצמה את יבוא הנפט בכ-5 מיליון חביות ביום, לצד האטה בפעילות הכלכלית באפריל ובמאי. סין בנתה בשנים האחרונות מלאי נפט משמעותי, אך המידע על היקף המלאים שלה מוגבל בהרבה מזה הקיים בארה״ב.

לכן, בטווח הקצר כיוון מחירי הנפט תלוי פחות בפתיחת מצר הורמוז, ויותר בשאלה האם סין תחזור לשוק. אם בייג׳ינג תגדיל יבוא ברמות המחירים הנוכחיות או גבוהות מהן, הדבר עשוי לאותת כי היא נדרשת לחדש מלאים, ולתמוך בעלייה של מחירי הנפט אל מעל 80 דולר לחבית בחודשים הקרובים. אם סין לא תחזור לרכוש, סוחרים עשויים להסיק כי הגמישות בביקוש שלה אמיתית, והמחירים עלולים לרדת עוד.

אחת המסקנות המרכזיות מהעימות היא שהביקוש לנפט גמיש יותר מכפי שנהוג היה להניח. חלק מהזעזוע נספג על ידי כלכלות מפותחות שעשו שימוש במלאים, אך גם צרכנים ותעשיות התאימו את עצמם במהירות, בין היתר באמצעות מעבר לעבודה מרחוק, האטה בפעילות שילוח ותעופה, ושימוש מוגבר בגז טבעי במקום נפט בתעשייה הפטרוכימית.

אנו מעריכים כי כ-5% מהביקוש העולמי לנפט צומצם במהלך העימות, ולא כולו צפוי לחזור. הגמישות הזו ניכרת גם במחירים: ערב הסעודית הפחיתה השבוע את מחיר המכירה הרשמי שלה בשיעור החד ביותר זה שש שנים, ובכך ביטלה את העלאת המחיר שביצעה בתחילת העימות. המשמעות היא שייתכן שכיום נדרש זעזוע גדול בהרבה כדי לדחוף את מחיר הברנט אל מעל 100 דולר לחבית.

העימות צפוי גם להאיץ את המאמצים להפחתת התלות במצר הורמוז. האיום סביב המצר מעודד השקעות בביטחון אנרגטי, במקורות אספקה חלופיים ובאנרגיות מתחדשות. במקביל, הוא עשוי להחליש עוד יותר את כוחו של OPEC ולהפוך את המחירים לתנודתיים יותר, במיוחד לאחר יציאת איחוד האמירויות מהקרטל ודחיפת עיראק להגדלת מכסות הייצור שלה.

ועדיין, אנו לא מזהים סיבה מיידית לקריסה חדה במחירים. במהלך המלחמה נגרעו ממלאי מדינות OECD כ-5 מיליון חביות ביום, כ-5% מההיצע העולמי, וחידוש המלאים צפוי להימשך שנים ולספק תמיכה מסוימת למחירי הנפט.

עבור חברות האנרגיה, חלון ההזדמנויות ליהנות ממחירים גבוהים היה קצר יחסית. שווי חברות הנפט והגז הגדולות לא עלה באופן משמעותי, משום שהמשקיעים העריכו כי רווחי היתר יהיו זמניים. אנו מזהים עדיין הזדמנויות סלקטיביות בחברות שירותי שדה נפט ובענף הזיקוק, אך ככל שכושר הייצור חוזר והמחירים מתנרמלים, אנו רואים הזדמנויות אטרקטיביות יותר בסקטורים אחרים בשוק המניות, בעיקר פיננסים, תשתיות ובריאות.