תופעת ה־Seohak Gaemi - המשקיעים הקוריאנים כבר לא 'שחקן קטן' בוול סטריט

בדרום קוריאה כבר המציאו שם לתופעה: Seohak Gaemi — בתרגום חופשי, „הנמלים שפונות מערבה”. המילה „נמלים” היא הכינוי המקומי למשקיעים פרטיים קטנים, ו„מערבה” פירושו, כמעט תמיד, שוק המניות האמריקאי.

במקום לרכוש מניות של חברות מקומיות בבורסת סיאול, מיליוני קוריאנים קונים מניות של אנבידיה, טסלה, אפל, אלפבית ומיקרוסופט, לצד קרנות סל אמריקאיות — ולעיתים גם קרנות ממונפות ומוצרי השקעה אגרסיביים במיוחד.

התופעה כבר אינה שולית. המשקיעים הפרטיים הקוריאנים מחזיקים מניות זרות בהיקפים של מאות מיליארדי דולרים, והזרמת הכספים לארצות הברית הפכה לגורם משמעותי בשוק ההון ובשוק המטבע המקומי. עד סוף 2025 צברו המשקיעים הפרטיים בדרום קוריאה מניות אמריקאיות בשווי של כ־164 מיליארד דולר, לעומת כ־44 מיליארד דולר בלבד בסוף 2022. בשנת 2025 לבדה הם הזרימו לוול סטריט כ־31 מיליארד דולר נטו. בסוף יוני 2026 עמד השווי על כ־190 מיליארד דולר.

מדוע הקוריאנים מעדיפים את וול סטריט?

מאחורי הנהירה עומדת לא רק אהבה לטכנולוגיה, אלא גם אכזבה עמוקה מהשוק המקומי. במשך שנים סובלת הבורסה הקוריאנית ממה שמכונה „הדיסקאונט הקוריאני”: חברות גדולות נסחרות במכפילים נמוכים יחסית, בין היתר בשל מבני שליטה משפחתיים מורכבים, ממשל תאגידי שנתפס כבעייתי, חלוקת דיבידנדים נמוכה ויחס שאינו תמיד ידידותי לבעלי המניות מהציבור.

מנגד, החברות האמריקאיות נתפסות אצל המשקיעים הקוריאנים כחדשניות יותר, שקופות יותר ובעיקר כמי שמציעות השתתפות ישירה במהפכות הטכנולוגיות הגדולות — ענן, שבבים ובינה מלאכותית.

גם לאחר תקופות שבהן הבורסה בקוריאה הציגה ביצועים טובים, ההעדפה המבנית של משקי הבית למניות אמריקאיות נותרה חזקה.

משקיעים צעירים ובעלי הון נוטים להחזיק שיעור גבוה יותר של נכסים זרים. עם זאת, משקיעים קטנים רבים רוכשים גם מוצרים זרים ממונפים ונגזרים, ומרכזים את כספם במספר קטן של מניות אמריקאיות.

לכן, מה שנראה לכאורה כפיזור בינלאומי עלול להפוך בפועל לתיק מרוכז, תנודתי ותלוי מאוד בשוק הטכנולוגיה האמריקאי.

גם לישראל יש „נמלים שפונות מערבה”

התופעה הישראלית אינה זהה לזו הקוריאנית, אך הדמיון בולט. בישראל, מרבית הציבור לא פתח חשבון מסחר כדי לקנות ישירות את מניות אנבידיה או טסלה. במקום זאת, רבים מהחוסכים העבירו את החיסכון ארוך הטווח שלהם — פנסיה, גמל והשתלמות — למסלולים העוקבים אחר מדד S&P 500.

המהלך הוא פחות ספקולטיבי ויותר ממוסד. לא מדובר בהכרח במסחר לילי במניות בודדות, אלא בהחלטה להעביר חלק משמעותי מהפנסיה למדד אמריקאי אחד.

אבל מבחינה כלכלית, גם כאן מדובר בהצבעת אמון חזקה בכלכלה האמריקאית ובהפניית כספי משקי הבית הרחק מהשוק המקומי.

ההאצה החלה בשנת 2023. על רקע המאבק סביב הרפורמה המשפטית, היחלשות השקל ובהמשך מלחמת חרבות ברזל, שוק המניות הישראלי נתפס בעיני חוסכים רבים כמסוכן ולא אטרקטיבי.

במקביל, מדד S&P 500 זינק, בעיקר בהובלת ענקיות הטכנולוגיה. הפער בתשואות הפך את המסלולים העוקבים אחר המדד האמריקאי לאחד המוצרים המבוקשים ביותר בענף החיסכון.

שנת 2024: הטרנד הופך לתנועת המונים

במהלך 2024 הפכה הנהירה למסלולי S&P 500 לאחת המגמות החזקות ביותר בענף החיסכון הישראלי.

התשואה הגבוהה של המדד ב־2023 ובראשית 2024 פעלה כמו פרסומת יעילה במיוחד: ככל שהתשואות עלו, עוד חוסכים עברו למסלול.

בסוף 2024 כבר נוהלו במסלולים מוסדיים העוקבים אחר S&P 500 סכומים שהוערכו בכ־169 מיליארד שקל.

מתוכם, כ־99 מיליארד שקל נוהלו בקרנות הפנסיה, כ־38 מיליארד שקל בקופות תגמולים ופיצויים, כ־19 מיליארד שקל בקרנות השתלמות וכ־13 מיליארד שקל בקופות גמל להשקעה.

העברות בין מסלולים היו הסיבה המרכזית לגידול, ולא רק הפקדות חדשות או עליית המדד.

כלומר, החוסכים לא הסתפקו בהצטרפות למסלול בעת פתיחת קופה חדשה. רבים מהם הזיזו כספים שנצברו במשך שנים ממסלולים כלליים ומנייתיים למסלול העוקב אחר המדד האמריקאי.

לצד הפנסיה, הגמל וההשתלמות, צמחו גם קרנות הנאמנות וקרנות הסל העוקבות אחר S&P 500. כך התקרבה החשיפה הישראלית הישירה למדד למאות מיליארדי שקלים.

בשנת 2025 הזרימה נחלשה — אבל הכסף נשאר

שנת 2025 כבר המחישה כי גם מסלול פשוט לכאורה טומן בחובו סיכונים.

מדד S&P 500 עצמו עלה במונחים דולריים, אך הדולר נחלש משמעותית מול השקל. כתוצאה מכך, חלק גדול מהתשואה נמחק עבור החוסך הישראלי במסלול שאינו מגודר מטבע.

במסלולי הגמל וההשתלמות העוקבים אחר S&P 500 נרשמה האטה משמעותית בצבירה נטו בהשוואה לשנת 2024. גם בקרנות הפנסיה נמשכה זרימת הכספים, אך בקצב מתון יותר.

למרות ההאטה, היקף הכספים שכבר נצבר נותר עצום. לפי הערכות שונות, במסלולי הפנסיה העוקבים אחר המדד כבר נוהלו יותר מ־130 מיליארד שקל, ובגמל ובהשתלמות נוהלו עשרות מיליארדי שקלים נוספים.

יחד עם קרנות נאמנות, קרנות סל ומוצרים פיננסיים נוספים, החשיפה הישראלית למדד S&P 500 כבר חצתה את רף 280 מיליארד השקלים.

המשמעות היא שהטרנד לא נעלם בשנת 2025. הוא פשוט הפסיק לצמוח בקצב המסחרר שאפיין את השנים 2023–2024.

הדמיון בין ישראל לדרום קוריאה

בשתי המדינות מדובר במשקי בית במדינה קטנה יחסית, בעלת שוק הון מקומי מוגבל, שמחליטים כי החברות הטובות ביותר בעולם נמצאות בארצות הברית.

בשני המקרים ההחלטה ניזונה משילוב של ביצועי עבר מצוינים, אמון בחברות הטכנולוגיה האמריקאיות, אכזבה מהשוק המקומי ונגישות גבוהה להשקעות מעבר לים.

בקוריאה מדובר באפליקציות מסחר שמאפשרות לקנות מניה אמריקאית בתוך שניות. בישראל מדובר במעבר פשוט יחסית בין מסלולי פנסיה וגמל.

בשני המקרים קיים גם אלמנט של מרד בממסד הפיננסי המקומי.

המשקיע אומר למעשה: איני רוצה שמנהל השקעות יחליט עבורי כמה להשקיע בישראל, באג"ח, באירופה או בארצות הברית. אני רוצה את המדד שהציג את התשואה הגבוהה ביותר ושמכיל את החברות המובילות בעולם.

אבל יש גם הבדל מהותי

ה־Seohak Gaemi הקוריאנים הם בעיקר משקיעים פרטיים שמנהלים בעצמם את חשבונות המסחר שלהם. הם יכולים למכור מניה בבוקר, לקנות קרן ממונפת בערב ולהחליף את כל התיק בתוך ימים.

החוסך הישראלי, לעומתם, העביר לעיתים את הנכס הפיננסי החשוב ביותר שלו — הפנסיה — למסלול פסיבי שבו הוא עשוי להישאר עשרות שנים.

זו החלטה פחות תזזיתית, אך בעלת משמעות גדולה הרבה יותר לעתיד הכלכלי של משק הבית.

הבדל נוסף הוא שההשקעה הישראלית נעשית ברובה באמצעות גופים מוסדיים. לכן לא כל מעבר למסלול S&P 500 מחייב רכישה מיידית של דולרים בשוק המט"ח. הגופים יכולים להשתמש בחוזים עתידיים, בנגזרים ובמנגנוני גידור.

עם זאת, החשיפה הכלכלית של החוסך עדיין עוברת במידה רבה מהשוק הישראלי לשוק האמריקאי.

הפיזור שעלול להפוך לריכוז

S&P 500 כולל אמנם כ־500 חברות, אך הוא אינו מעניק משקל שווה לכל אחת מהן. החברות הגדולות ביותר מקבלות את המשקל הגבוה ביותר, ולכן חלק ניכר מהמדד מרוכז במספר מצומצם של ענקיות טכנולוגיה.

חוסך ישראלי שעובר ממסלול כללי למסלול S&P 500 אינו רק „מפזר את הכסף בעולם”.

הוא מוותר על אג"ח ממשלתיות וקונצרניות, על מניות ישראליות, על שווקים מחוץ לארצות הברית ועל שיקול הדעת של מנהל ההשקעות — ובוחר חשיפה גבוהה למניות אמריקאיות גדולות ולדולר.

הבחירה יכולה להיות מצוינת לאורך זמן, אך היא אינה חסרת סיכון.

שנת 2025 המחישה כיצד מדד אמריקאי יכול לעלות בשיעור נאה במונחים דולריים, בעוד שהתשואה השקלית של החוסך נותרת נמוכה בהרבה בגלל היחלשות הדולר.

היא גם המחישה את הסכנה שבהחלטה שמתקבלת רק על סמך טבלת התשואות של השנה או השנתיים האחרונות.

לא לברוח מאמריקה — ולא להמר עליה הכול

הלקח מתופעת ה־Seohak Gaemi אינו שהשקעה בארצות הברית היא טעות.

ארצות הברית היא שוק ההון הגדול, הנזיל והמגוון בעולם, וחברות S&P 500 מייצרות חלק גדול מהכנסותיהן מחוץ לארצות הברית.

הלקח הוא אחר: גם השקעה במדד איכותי יכולה להפוך למסוכנת כאשר היא נעשית כתנועת עדר, לאחר עליות חדות ומתוך אמונה שמדד אחד הוא תחליף לתיק השקעות מלא.

המשקיעים הקוריאנים והחוסכים הישראלים הגיעו לאותה מסקנה — העתיד נמצא בוול סטריט.

ייתכן שהם צודקים. אבל פנסיה אינה תחרות על התשואה הגבוהה ביותר בשנה האחרונה, והעברת כל החיסכון למדד אחד אינה בהכרח השקעה פסיבית ושמרנית.

לעיתים זו פשוט החלטה אקטיבית מאוד, שמסתתרת מאחורי המילה „מחקה”.