כיצד איראן והחות׳ים הפכו למנהלי החוב של ארצות הברית?

איראן והחות'ים אינם יכולים להתחרות בעליונותה הצבאית של ארצות הברית, אך הם אינם חייבים לעשות זאת. במקום להתמודד עמה ישירות בשדה הקרב, הם מנצלים שניים מצווארי הבקבוק הימיים החשובים בעולם , מצרי הורמוז ובאב אל־מנדב – כדי להעלות את העלות הכלכלית של העימות.
האיום על חופש השיט מגדיל את פרמיית הסיכון בשוק האנרגיה, מייקר את הביטוח הימי ואת עלויות ההובלה ודוחף את מחירי הנפט כלפי מעלה. התוצאה היא לחץ אינפלציוני המקשה על הבנקים המרכזיים, ובראשם הפדרל ריזרב, להפחית את הריבית.

בכך נוצרת שרשרת השפעה ברורה:

מצרי הורמוז ובאב אל־מנדב -> מחיר הנפט -> אינפלציה -> ריבית -> תשואות האג"ח -> עלות מימון החוב האמריקאי.

זו אינה שרשרת של טילים, אלא שרשרת של השפעות כלכליות. במלחמות המאה ה־21, מכלית נפט עשויה להשפיע על שוק האג"ח יותר מטיל בליסטי.
במובן זה, איראן והחות'ים אינם מנסים להביס את ארצות הברית מבחינה צבאית. הם מנסים לייקר את המחיר שהיא משלמת כדי לשמר את עוצמתה. הצלחתם אינה נמדדת רק במספר הטילים ששוגרו או במספר המטרות שהושמדו, אלא ביכולתם לייצר אי־ודאות בשוקי האנרגיה, להעלות את ציפיות האינפלציה ולהשפיע על עלות מימון החוב של הכלכלה הגדולה בעולם.

ממשחק התרנגול למלחמת התשה כלכלית

במאמרים הקודמים שלנו  תואר העימות בין ארצות הברית לאיראן באמצעות מודל "משחק התרנגול," שבו כל צד מנסה לשכנע את יריבו שלא ימצמץ ראשון. שם הוסבר  הקשר בין גיאופוליטיקה אנרגיה ושוקי הון.

30.3.2026 -"הפטרו־דולר" - כיצד נבנה הקשר בין הדולר, הנפט וההגמוניה האמריקאית.

21.6.2026 - "משחק התרנגול".

23.6.2026 – "משחק התרנגול מתרחב"- כיצד העימות בין ארצות הברית לאיראן הפך למשחק אסטרטגי רב־שחקנים.

14.7.2026 – "מלחמת ההתשה והשפעתה על שוק האג"ח האמריקאי"- כיצד מלחמת התשה יכולה לייקר את מחיר הנפט, להגביר את האינפלציה ולהעלות את עלות מימון החוב של ארצות הברית.

אירועי קיץ 2026 מלמדים כי המשחק השתנה. אין מדובר עוד בעימות בין שתי מדינות בלבד, אלא במערכת מורכבת של שחקנים, שלכל אחד מהם אינטרסים שונים ולעיתים אף מנוגדים. חלקם מפעילים כוח צבאי, אחרים מפעילים לחץ כלכלי, ואחרים מנצלים את מבנה הכלכלה העולמית כדי לשנות בהדרגה את מאזן הכוחות.

השאלה אינה עוד מי ינצח בקרב הבא. השאלה האמיתית היא מי יצליח לאורך זמן לייקר את עלות העוצמה של יריבו.

ארצות הברית – האם ניתן לממן מלחמת התשה?

יתרונה הצבאי של ארצות הברית על איראן אינו מוטל בספק,השאלה המרכזית היא אחרת:

האם ארצות הברית יכולה להחזיק לאורך זמן כוח צבאי משמעותי במזרח התיכון, ובמקביל להיערך לעימות אפשרי בזירה האינדו־פסיפית?

החזקת קבוצות נושאות מטוסים, מערכות הגנה אווירית, מפציצים אסטרטגיים, מערכי לוגיסטיקה ואלפי חיילים באזור לאורך חודשים כרוכה בעלויות ישירות ועקיפות משמעותיות. במקביל ניצבת ארצות הברית בפני גירעון פדרלי גדל, צורך למחזר חוב בהיקפים חסרי תקדים ועלייה בעלות המימון של אותו חוב.  מנקודת מבטה של וושינגטון, ככל שמלחמת ההתשה מתארכת, כך גדל הלחץ למצוא דרך לקצר אותה. מנגד, אחד ממאפייני האסטרטגיה האיראנית לאורך עשרות שנים הוא הנכונות לנהל עימותים ממושכים באמצעות שלוחים, לחץ הדרגתי וניצול נקודות התורפה של היריב.- איראן נלחמת על הזמן  ארצות הברית משלמת על הזמן.

"מלחמות מוכרעות בשדה הקרב. מעצמות מוכרעות ביכולתן לממן אותן".

פער זה יוצר מתח אסטרטגי עמוק. ככל שהעימות מתארך, כך גדל הסיכון שטעות חישוב, תקיפה חריגה או פגיעה בתשתית אסטרטגית יהפכו את מלחמת ההתשה להסלמה רחבה יותר, גם אם אף אחד מהצדדים אינו מעוניין בכך מלכתחילה.  איראן אינה חייבת לנצח את ארצות הברית. די לה בכך שמחיר ההתשה ימשיך לעלות.

מדינות המפרץ – בין וושינגטון לבייג'ינג

סעודיה, איחוד האמירויות, כווית, קטר ובחריין הן מהשחקניות החשובות ביותר במשבר הנוכחי. מצד אחד הן נשענות במשך עשרות שנים על מטריית הביטחון האמריקאית. מצד שני הן חוששות שמלחמה אזורית תביא לפגיעה במתקני הנפט, במסופי היצוא, בנמלים, במתקני ההתפלה ובתשתיות החיוניות שעליהן נשענות כלכלותיהן. לכן הן פועלות בשני מישורים במקביל: לבלום את ההסלמה ולהרחיב את מרחב התמרון המדיני שלהן. הדיאלוגים עם איראן, לצד העמקת היחסים הכלכליים עם סין, אינם מעידים בהכרח על החלפת בריתות, אך הם משקפים ניסיון לצמצם תלות בשחקן יחיד. מדינות המפרץ אינן ממהרות לעזוב את וושינגטון; הן מבקשות להבטיח שאינן תלויות רק בה.

כאשר מדינות מתחילות לגוון את מקורות הביטחון שלהן, הן נוטות לאורך זמן לגוון גם את מקורות ההון ואת מטבעות הסחר שלהן.

סין – המרוויחה האפשרית ממלחמת התשה

סין אינה זקוקה למלחמה במזרח התיכון. היא גם אינה מעוניינת בשיבוש ממושך של אספקת הנפט שעליה נשענת כלכלתה. מבחינתה, תרחיש של לחץ מתמשך על ארצות הברית, שאינו מתפתח למלחמה אזורית כוללת, עשוי להיות נוח יותר. במצב כזה וושינגטון ממשיכה להפנות משאבים צבאיים, כלכליים ודיפלומטיים למזרח התיכון, בעוד שבייג'ינג יכולה להמשיך לחזק את מעמדה באסיה, להרחיב את השימוש ביואן במסחר הבינלאומי ולהעמיק את קשריה עם מדינות המפרץ.

שנת 2027 נתפסת בעיני אנליסטים רבים כאבן דרך בבניין הכוח של צבא השחרור העממי. ההערכה היא שסין מבקשת להגיע עד אז לרמת מוכנות גבוהה יותר, שתאפשר לה , אם תתקבל בעתיד החלטה מדינית – להפעיל לחץ צבאי משמעותי יותר סביב טאיוואן.אין פירוש הדבר שסין החליטה לפלוש לטאיוואן בשנת 2027. אולם מבחינת המתכננים האמריקאים, עצם הצורך להיערך לאפשרות זו מחייב הקצאת משאבים משמעותית גם לזירה האינדו־פסיפית. מנקודת מבטה של בייג'ינג, כל משאב אמריקאי המופנה למזרח התיכון הוא משאב שאינו מופנה לזירה האינדו־פסיפית. גם ללא תיאום בין סין, איראן והחות'ים, מלחמת התשה ממושכת עשויה לשרת חלק מן האינטרסים האסטרטגיים של בייג'ינג.

סין אינה חייבת לנצח את ארצות הברית במזרח התיכון. די לה בכך שארצות הברית תמשיך להשקיע שם זמן, כסף וכוחות שלא יופנו לזירה האינדו־פסיפית.

הפטרו־דולר במבחן

מאז שנות השבעים נשענה מערכת הפטרו־דולר על משוואה פשוטה:

ביטחון אמריקאי תמורת נפט המתומחר בדולרים והשקעת חלק מעודפי ההון של מדינות המפרץ בשוקי ההון האמריקאיים.

אירועי קיץ 2026 אינם מבטלים את ההסדר הזה, אך הם מעמידים אותו במבחן. אם מדינות המפרץ יתחילו להטיל ספק ביכולתה של ארצות הברית להבטיח את ביטחונן לאורך זמן, הן עשויות לחפש איזון רחב יותר בין וושינגטון לבייג'ינג. אין משמעות הדבר נטישה של הדולר. סביר יותר שמדובר בתהליך איטי של גיוון.
במקביל אנחנו מתחילים לראות יותר עסקאות ביואן,יותר הסכמי מטבע דו־צדדיים,יותר השקעות סיניות ופחות תלות בלעדית במערכת הפיננסית האמריקאית.

הפטרו־דולר אינו קורס ביום אחד. הוא נשחק בהדרגה כאשר מדינות מגוונות את מקורות הביטחון שלהן, את מטבעות הסחר ואת השקעותיהן.

אימפריות אינן מאבדות את מעמדן ביום אחד. הן נשחקות כאשר עלות שמירת ההגמוניה עולה מהר יותר מיכולתן לממן אותה.

תחזית להמשך

להערכתנו , התרחיש המועדף מבחינת איראן הוא מלחמת התשה ממושכת. מבחינת הנשיא טראמפ, לעומת זאת, התרחיש המועדף הוא השגת הסכם שיאפשר להפחית את המעורבות הצבאית, להוריד את פרמיית הסיכון בשוק האנרגיה ולהקל על הלחצים האינפלציוניים.  דווקא הפער בין העדפות הצדדים הוא מקור הסיכון המרכזי.

ככל שפער הציפיות בין הצדדים גדל, כך גדל גם הסיכון שטעות חישוב תהפוך את מלחמת ההתשה למלחמה אזורית.

ככל שהעימות מתארך, כך גדל הסיכוי שתקיפה חריגה, פגיעה בתשתית אסטרטגית או הערכה מוטעית של תגובת היריב ידחפו את הצדדים לעימות רחב יותר, גם אם איש מהם אינו שואף לכך מלכתחילה.

השלכות אפשריות על השווקים

המספרים שלהלן אינם תחזית ודאית, אלא הערכת עבודה המבוססת על שלושה תרחישים אפשריים:

 

סיכום

בסופו של דבר, העימות במזרח התיכון אינו מתנהל רק על גבולות, תוכניות גרעין או חופש השיט. הוא מתנהל גם על מחיר הכסף, על מחיר האנרגיה ועל יכולתה של מעצמה לממן את עוצמתה לאורך זמן.קיץ 2026 המחיש כי מאבקי הכוח בין מעצמות אינם מוכרעים עוד רק באמצעות מטוסים, טילים ונושאות מטוסים. הם מוכרעים גם באמצעות נתיבי שיט, מכליות נפט, מחירי אנרגיה, אינפלציה, תשואות אג"ח ואמון המשקיעים.  

איראן והחות'ים אינם יכולים להביס את ארצות הברית מבחינה צבאית. אך באמצעות ניצול מצרי הורמוז ובאב אל־מנדב הם יכולים לנסות להעלות את המחיר הכלכלי של הפעלת העוצמה האמריקאית.

איראן נלחמת על הזמן. ארצות הברית משלמת על הזמן.

ייתכן שהמערכה החשובה ביותר של העשור הקרוב לא תוכרע רק בשמי המזרח התיכון או במצרי הורמוז, אלא בשאלה איזו מעצמה תצליח לממן את עוצמתה במחיר הנמוך ביותר.

אם אכן זהו אופייה של המערכה החדשה, ייתכן שהשאלה כבר אינה מי מחזיק בצבא החזק בעולם, אלא מי מסוגל לממן אותו לאורך זמן.אולי זו הסיבה שהמערכה החשובה ביותר של העשור הקרוב לא תוכרע בטהרן, בירושלים או בוושינגטון – אלא בשוק האג"ח האמריקאי.

 

 

א.ב. מרווחים שוקי הון בע"מ.
קובי אליסוף - מנכ"ל.
אופיר גנץ - כלכלן ואנליסט.
יאיר מור – כלכלן ואנליסט.

 

מקורות – מחלקת מחקר א.ב. מרווחים שוקי הון – א.ב. מרווחים שוקי הון. (2026, 30 במרץ). הפטרו־דולר – כיצד נבנה הקשר בין הדולר, הנפט וההגמוניה האמריקאית. – א.ב. מרווחים שוקי הון. (2026, 21 ביוני). משחק התרנגול. – א.ב. מרווחים שוקי הון. (2026, 23 ביוני). משחק התרנגול מתרחב – כיצד העימות בין ארצות הברית לאיראן הפך למשחק אסטרטגי רב־שחקנים. – א.ב. מרווחים שוקי הון. (2026, 14 ביולי). מלחמת ההתשה והשפעתה על שוק האג"ח האמריקאי – כיצד מלחמת התשה יכולה לייקר את מחיר הנפט, להגביר את האינפלציה ולהעלות את עלות מימון החוב של ארצות הברית. – U.S. Energy Information Administration (EIA). (2024). World Oil Transit Chokepoints: Strait of Hormuz & Bab el-Mandeb Analysis. – International Monetary Fund (IMF). (2024). Global Financial Stability Report: Commodity Shocks and Sovereign Debt Dynamics. – Bank for International Settlements (BIS). (2023). The Dollar, Global Liquidity, and the Evolution of the Petrodollar System. – Congressional Budget Office (CBO). (2024). The Budget and Economic Outlook: Federal Debt Financing Costs. – Schelling, T. C. (1960). The Strategy of Conflict. Harvard University Press.

חלק מהנתונים נלקחו ממאגרי מידע באמצעות כלי AI.

מסמך זה הוכן על ידי  חברת א.ב. מרווחים שוקי הון בע"מ, יתכן כי מטבע הדברים יאפשר והפרטים יהיו חסרים או בלתי מעודכנים. אשר על כן מופנה מסמך זה למגופים מוסדיים מקצועיים כחומר מסייע ואין לקבל על סמך המסמך החלטות השקעה. אין במסמך זה ובכל הכלול בו משום יעוץ או הזמנה לרכוש( או למכור) את ני"ע המוזכרים בו .ואין בו משום תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים או בצרכים המיוחדים של כל אדם. חברת א.ב. מרווחים שוקי הון בע"מ כל מי מטעמה לא תהיה אחראית לכל נזק שיגרם , אם יגרם, למאן דהוא כתוצאה מהסתמכות על מסמך זה. חברת א.ב. מרווחים שוקי הון בע"מ מחזיקה עבור לקוחותיה ועבור עצמה, את ני"ע המוזכרים במסמך זה, כולם או חלקם, והיא עשויה למכור הן במגמת קניה והן במגמת מכירה, בכל אחד מניירות הערך הנ"ל.