לומברד אודייר: גם מנהלי ההשקעות המצליחים ביותר מתקשים להכות את השוק בעקביות

במשך עשרות שנים מעסיקה את המשקיעים בשוק המניות שאלה פשוטה לכאורה: אם מנהלי השקעות מקצועיים מקדישים את הקריירה שלהם לניתוח חברות, מדוע רק מעטים מצליחים להכות את השוק באופן עקבי? התשובה אינה שניהול השקעות אקטיבי כבר אינו רלוונטי או שלמנהלים חסרה היכולת המקצועית, אלא שהצלחה בהשקעות דורשת זמן, משמעת וסבלנות לא פחות מיכולת ניתוח.

אחד הקשיים הוא שמספר קטן מאוד של מניות אחראי לחלק גדול מתשואות השוק. מחקר שבחן כמעט 30 אלף מניות בארה"ב מצא כי לאורך מאה שנה, 1,082 חברות בלבד ייצרו למשקיעים רווחים מצטברים של 91 טריליון דולר, ו-46 חברות בלבד אחראיות לכמחצית מהסכום. לכן, האתגר בבחירת מניות הוא לזהות את החברות הבודדות שמייצרות את מרבית התשואות ולהחזיק בהן לאורך זמן.

גם מנהלי ההשקעות המצליחים ביותר אינם עושים זאת באופן עקבי: וורן באפט פיגר אחרי S&P 500 ב-20 מתוך 60 השנים האחרונות. ב-1999 למשל, ברקשייר האת'וויי פיגרה אחרי השוק שהובל בידי מניות הטכנולוגיה, אך לאחר התפוצצות בועת הדוט-קום איבד השוק כ-40% בתוך שלוש שנים, בעוד ברקשייר עלתה בשיעור דומה. הדוגמה ממחישה כי לעיתים רק בחלוף הזמן ניתן להעריך אם ההשקעה הייתה נכונה.

אנו מאמינים ביעילות השווקים וביכולתם להגיב במהירות למידע חדש, אך תגובה מהירה אינה מבטיחה תמחור נכון. זעזועים גיאופוליטיים או שינויים טכנולוגיים עשויים לגרום למניות רבות לנוע יחד, בלי הבחנה מספקת בין חברות חזקות לחלשות. במצבים כאלה, מנהלי השקעות אקטיביים יכולים לנצל פערי תמחור באמצעות בחירה ממוקדת של מניות - מהלך שדורש זמן, משמעת וביטחון בהחלטות ההשקעה.

עבור משקיעים לטווח ארוך, קיימות יותר הזדמנויות לבחירת מניות בחברות קטנות, בשווקים מתעוררים ובאסטרטגיות ארוכות טווח. אנו סבורים כי השקעה במדדים רחבים נותרת בסיס יעיל לתיק, אך ניתן לשלב לצדה ניהול אקטיבי כאשר נוצרים פערים בין מחירי המניות לשוויין. השילוב בין שתי הגישות, להערכתנו, יכול לשפר את תוצאות תיק ההשקעות.