למה לעשות דרכמה מכל דבר?

בורסות אירופה פתחו הבוקר את שבוע המסחר בעליות, זאת לאחר שסין הורידה בסוף השבוע את יחס הלימות ההון הנדרש מהבנקים, מה שיאפשר הגדלת היצע האשראי שיתמוך בפעילות הכלכלית, גם מכיוון של החלשת המטבע המקומי (הרנימבי). למי שזוכר, בתחילת השנה הערכנו כי ברז האשראי בסין יהיה פתוח ב-2012.

עוד ברקע לעליות, פגישתם המתוכננת היום של שרי האוצר האירופאים בבריסל מתוך כוונה לאשר את העברת חבילת החילוץ ליוון (ראו הרחבות). המשקיעים יוצאים מנכסים בטוחים, מחיר הנפט מזנק הבוקר ל-104.8 דולר לעומת מחיר של 96 דולר בתחילת החודש, הפוזיציות הפתוחות על המשך עליית מחירי הסחורות נמצאות בשיא של חמישה חודשים ותשואות האג"ח הגרמניות הבטוחות עולות הבוקר. מי המשקיעים שעוברים דווקא עכשיו למדדי המניות הבטוחות יחסית? מישהו שואל אותם? (ראו הרחבה).
 
שוקי וול-סטריט יהיו סגורים היום לרגל חג הנשיאים.
 
"אנו יכולים לסלוח למי שמשעמם אותנו אך לא למי שמשתעמם מאיתנו" - פרנסואה דה לה רושפוקו
 
למה לעשות דרכמה מכל דבר?

הייתכן שהחלטה היום לגבי הדרמה היוונית סוף סוף הגיעה לסופה? או שהיא רק ראשיתה של דרמה גדולה יותר? יש יותר מידי "נעלמים ידועים" בנוגע לסוגיית ההכרה בחלק של עסקאות ההחלף (SWAP) של החוב הממשלתי היווני כ"אירוע אשראי". בינתיים, לא שומעים יותר מידי ממוסדות פיננסיים מרחבי העולם כשהם מחכים בשקט בשקט לראות את האנטילופה מתקרבת... והיא באמת מתקרבת: ממשלת יוון הודיעה ביום שישי כי היא מכינה חוק עבור יתרת החוב הממשלתית שלה, בשם "סעיף פעולה קולקטיבית" (CAC) שיאפשר לרוב מחזיקי האג"ח לשנות את התנאים של האיגרות הקיימות. חברות הדירוג ציינו שחוק כזה יהווה "אירוע אשראי". מעדן! ההסדר היום יגדיר את נקודת המוצא לדרמות שיעלו בחודשים הקרובים על במות אירופה. 
 
"השעמום הוא תולדה של עצלות" – זאן דה לה ברוייר
 
למען עתיד המדינה - בונים אירופה טובה יותר!

החדשות הטובות מפגישת הפסגה האירופית בבריסל עשויות לכלול לא רק את ההצלה המיוחלת של יוון. שרי האוצר שוקלים (וזו לשון המעטה) להטיל על מדינות חוקי "צפייה מקדימה", ו"התייעצות" בנושאי תקציב, תחזיות הכנסות ממיסים והוצאות ממשלתיות - זאת לפני שהפרלמנטים המקומיים מאשרים אותם. שתי הצעות החקיקה הללו מרחיבות את הסמכות שניתנה בתחילת שנה לנציבות שאפשרה לה להכתיב שינויים בהוצאה ממשלתית למדינות שעברו את גבול הגירעון ויחס החוב תוצר האירופאים (3% ו-60% בהתאמה). נכון לעכשיו – 14 (!) מתוך 17. החוקים הראשונים נועדו לטפל משמעתית בחברות ששברו את היעדים הפיסקאליים והחוקים החדשים באים למנוע זאת מראש.
 
"שתי הנחות הבסיס של הכלכלה: מחסור ושעמום" – ע"ב ארתור שופנהאואר (פילוסוף)
 
אתם משועממים? מעולה!

עד למהפכה התעשייתית המילה "סקרנות" נחשבה לעתים כתכונה רעה של אנשים שצריכים גירוי מתמיד של המוח. היום "משועמם" נחשב כעלבון. באנגלית המילה "שעמום" לא נכנסה לשימוש פופולארי עד למאה ה-19. מחקרים מראים שהיום בני אדם צורכים כ-100,000 מילה ביום, גידול של 350 אחוז למה שצרכו ב-1980 (חשבתם שפעם קראו יותר?).

חוקרים טוענים שהדחף לחידושים הוא מיומנות הכרחית, בדיוק כמו שהיה עבור ציידים ולקטים בסוואנה, אלא שהוא, בדומה לדחף לצרוך שומן, יכול להוליך שולל. החיפוש אחר חידושים מדרבן אותנו להסתגל, לחקור וליצור טכנולוגיה ואמנות, אבל מצד שני הוא יכול לגרום לנו גם לחוסר מנוחה כרוני ובמקרה שלנו לקבל החלטות השקעה מהירות המבוססות על מידע חלקי. מחקרים מצאו שעוצמת הסקרנות מושפעת בין השאר מגנטיקה ובמיוחד מיחסי מערכת הדופאמין במוח. הפסיכיאטר דר' קולינגר שפיתח מבחנים לאבחון אותה סקרנות מתמדת ממליץ במאמר על הנושא בניו-יורק טיימס (שקטע זה נלקח ממנו) לכוון את הסקרנות לנושא אחד ולהעמיק בו. אז הנה נקודה שאולי תרצו להתעמק בה:
 
המשקיע הישראלי שינה את אהבת הסיכון שלו בלי שידענו?

למה אין סימן קריאה גם על קרנות שבהן החשיפה לסיכון נמוכה משמעותית משיעור הסיכון שמשתמע מהרכבן? 
בבואו של אדם לבצע השקעה, גם אם הוא לא מודע לכך, הוא מעוניין להשיג תשואה מקסימאלית ביחס לרמת הסיכון שמתאימה לו ("אהבת סיכון"). ללקוחות המנוהלים או המיועצים בישראל נבנה בצורה כזאת תיק השקעות שמתחשב באהבת הסיכון הפרטנית שלהם, בעיקר באמצעות שינוי התמהיל בין אג"ח למניות. אלא שגם בתוך התמהיל המדובר ניתן לשנות משמעותית את רמות הסיכון ולכן הרשות לני"ע מחייבת הוספת סימן קריאה (!) לשמן של קרנות ששיעור האג"ח הלא מדורגות בהן עולה על שיעור האחזקה המותר במניות לפי תשקיף הקרן (סיכון גבוה יותר). אבל מה עם האפשרות השנייה? שבה הסיכון נמוך משמעותית ממה שהוצג למשקיע? הפסד אלטרנטיבי לא כ"כ שונה מהפסד רגיל. למה חריגה מאפיון הלקוח מצריכה סימן קריאה רק בכיוון אחד? 
 
הדברים נכתבים לאור הביצועים החלשים יחסית של שוק המניות הישראלי בשנה האחרונה לעומת רוב שוקי המניות בעולם, האם זאת הצדקה לסטייה ממדיניות המשקיע? היסטורית שוק המניות הישראלי הוא תנודתי יותר אך גם בעל תשואה גבוהה יותר. זהו אחד ההסברים לשיעור המניות הממוצע הקטן יחסית בתיק ההשקעות של משקיע ישראלי לעומת משקיע אמריקאי. האם חשיפה ל-20% מניות ישראליות דומה לחשיפה ל-20% מניות אמריקאיות? לא! שוק המניות האמריקאי פחות תנודתי עם סטיית תקן נמוכה יותר. מאז שנת 2000 השיג מדד ה-S&P500 תשואה שנתית שלילית של 0.8%. הייתכן שאם לקוח ישראלי היה יודע שמחליפים לו את רכיב המניות האגרסיביות במניות סולידיות אמריקאיות הוא היה מגדיל את החשיפה למניות? (בארה"ב החשיפה למניות גבוהה מ-60%). מאד יתכן שכן!
 
מנהלי השקעות ישראלים רבים נשענים על התיאוריה המימונית של פיזור השקעות כדרך לעלות את התשואה ביחס לסיכון (להתקרב לעקום היעילות), אסטרטגיה טובה ונכונה, אם עושים אותה נכון. אבל מכיוון שרוב מנהלי ההשקעות בארץ ימנעו מהשקעות בשווקים מתפתחים הם נחשפים בעיקר לשוק המניות האמריקאי, שוק פחות תנודתי עם תשואה היסטורית נמוכה יותר, וכנראה נמוכה מהאפיון המקורי של המשקיע דרכם. זה לא מצדיק איזה סימן קריאה?!
 
השקעה בחו"ל בעשור האחרון לא העלתה תשואה ליחידת סיכון*

בדיקה שנערכה בסוכנות המידע הפיננסי בלומברג מראה כי התשואה השנתית הממוצעת במדד ת"א 25 מתואמת סיכון (שונות יומית של ניידות מחיר המדד), הייתה בעשור האחרון הגבוהה מבין מדדי המניות המובילים האחרים שנבדקו בעולם. להמחשה, התשואה ליחידת סיכון בת"א 25 עמדה על 7.6% לשנה לעומת 5.6% במדד ה-S&P. בלומברג מעריכים שחלק מאותה תשואה עודפת הינה תוצאה של פרמיית הסיכון שדורשים משקיעים בישראל על הסיכון הגיאופוליטי, אנחנו מסכימים עם הערכות אלה. להלן תרשים המציג את האמור:  

*יתכן ששילוב בין מספר שווקים כן היה הצליח להשיג תשואה גבוהה יותר ליחידת סיכון מת"א 25.
 
"אני משתעמם, כך זה מתחיל. היא משעממת אותי, כך זה נגמר." - אלכסנדר דיומא האב

נכתב ע''י אמיר כהנוביץ,
כלל-פיננסים