המיזוג הראשון בשוק ההון החדש

לפני שמונה שנים, כשהבנקים חויבו למכור את קרנות הנאמנות וקופות הגמל שלהם במסגרת ועדת בכר, הם דרשו שלפחות יתירו להם למכור מוצרי ביטוח. יוסי מנור, שכיהן כנשיא לשכת סוכני הביטוח, עלה לירושלים כדי להזהיר את שר האוצר דאז, בנימין נתניהו, כי "ענף הביטוח מפרנס עשרות אלפי משפחות שעלולות לאבד את פרנסתן" (הטריק המוכר שמשתמשים בו אצלנו בכל פעם שעל הפרק עומדת רפורמה צרכנית).

הצעקה של מנור נשמעה באופן חלקי: אמנם נאסר על הבנקים לשווק פוליסות ביטוח, אולם הותר להם (לאחר שימכרו הכל), לייעץ ללקוחות באיזו קופה או קרן פנסיה כדאי להם לחסוך (מה שמכונה ייעוץ פנסיוני). הבנקים אכן הזדרזו במכירת הקופות והקרנות שלהם, וב-2007 קיבלו אישור להתחיל במתן ייעוץ הפנסיוני. גם אז טען מנור כי 30 אלף משפחות סוכני הביטוח יהיו הקורבן, אבל זה לא קרה, שכן הבנקים לא נהפכו לשחקן משמעותי. במחצית הראשונה של 2010 למשל, ייעצו חמשת הבנקים הגדולים רק לקצת יותר מ-100 אלף לקוחות.

גם לציבור זה לא ממש הזיז בשנים הראשונות, כי מי בכלל התעניין בפנסיה ובדמי הניהול באותם ימים עליזים. חבל שכך, כי הבנקים היו יכולים לשפר מהותית את מצב החוסך: להתאים את המוצר ללקוח, לסייע בבחירת הגוף המנהל ולהביא לשיפור מהותי בדמי הניהול באמצעות יצירת תחרות בין הגופים. הבעיה היא שהם הפכו את העניין לטכני, ולמעשה רק החתימו את הלקוח על טפסי ייעוץ - מה שאיפשר להם לגבות עמלת הפצה מבלי לשנות את מצב החוסך.

מי שהרוויח היו חברות הביטוח ובתי ההשקעות וכמובן סוכני הביטוח: בניגוד לבנקים, שמקבלים עמלה קבועה של 0.25% מהנכסים, חלקם של הסוכנים היה עצום והגיע עד ל-50% מדמי הניהול. כלומר, ישנם סוכני ביטוח שמקבלים אפילו 1% מהנכסים כל שנה, רק בגלל העברה חד פעמית של קופת גמל.

העסק היה כל כך טוב, עד שחלק מבתי ההשקעות וחברות הביטוח אף רכשו סוכנויות ביטוח במאות מיליוני שקלים. החשבון הוגש לציבור החוסכים, שבמקום לשלם פחות - שילם פי שניים יותר.

ואולם כשהתברר שדמי הניהול בקופות הגמל זינקו בכמעט 60% ובמקביל החוסכים קיבלו תשואות גרועות, ובגיבוי של מחאת הקיץ, החל פתאום הציבור, ואתו הפוליטקאים, להתעניין בפנסיה.

זה היה הרקע למהלך הדרמטי של הפחתת תקרת דמי הניהול ל-1.05%. השינוי צפוי לפגוע בבתי ההשקעות, בחברות הביטוח והפעם גם בסוכני הביטוח - שרובם עצמאים, קטנים וחסרי הגנה או חיבור לוועד או לגוף חזק.

הפחתת דמי הניהול נדרשה שכן המבנה המעוות של השוק הפנסיוני גרם לשחקנים החזקים לפעול כנגד הלקוחות. המיזוג בין דש למיטב יהיה הראשון בעידן שאחרי הפחתת תקרת דמי הניהול, המיזוג הראשון אחרי שהישראלים החלו להתעניין בפנסיה. עם כל עוצמתו של הגוף החדש - שינהל יותר מ-100 מיליארד שקל וייהפך לבית ההשקעות השני בגודלו בישראל - החסרונות שלו ברורים: אין לו קרן פנסיה משמעותית ואין לו ביטוח חיים.

לכאורה זהו מיזוג בין שני בתי השקעות גדולים, אך למעשה מדובר במיזוג של הרבה יותר גופים: דש עצמה היא הכלאה בין בתי השקעות שעברו מהעולם כמו דור, קפיטל, ברגר, ואייפקס ואילו מיטב כולל את גאון בית השקעות וישיר השקעות.

שלושת הגופים שיצרו את מיטב רכשו מהבנקים גופים כמו קופות הגמל של הבנק הבינלאומי והקרנות של בנק ירושלים. כמו כן הם רכשו גם כמה גופים קטנים, כמו הילת שוהם, מילניום ובית ההשקעות של אפריקה. בנוסף הם השתלטו בעבר על כמה חברות תעודות סל - דש רכשו את אינדקס ואת תכלית, גאון השתלטו על הדס ומיטב רכשו רק באחרונה את מבט.

על פי הנסיון העצום הזה, מאות עובדים בשני הגופים מתעוררים הבוקר לתקופה של חוסר ודאות, שכן פיטורים הם אחת ממטרות המיזוג הזה.

אז למי זה טוב? לבעלי המניות כמובן. המניה של דש תעלה היום כנראה בשל הדיווידנד הגדול שיחולק, ההתייעלות הצפויה של בתי ההשקעות שמצויים במצב עסקי קשה, והעובדה שבמקום לדבר על רכישת חברת ביטוח התחילו שם לעשות, גם אם זה לא פתרון מושלם. מה עוד שבשוק מעריכים שיבוא שינוי ניהולי.

אבל האם זה גם יעשה טוב ללקוחות? האם בית ההשקעות הממוזג, שיהיה כמעט בגודלו של פסגות, ימלא את התפקיד שפסגות מילא בעבר, ושכל כך חסר כיום בשוק ההון - הגוף שמגן על המשקיעים והחוסכים ופועל באקטיביזם מוסדי? בינתיים זה לא נראה ככה, אבל יהיה נחמד להיות מופתעים.

פורסם לראשונה ב-TheMarker