ישראל לשם ואדם שפירא
28/03/2012
באחרונה דחה בית המשפט העליון עתירה לביטול איסור הביטוח שנקבע בחוק המסדיר את מנגנון האכיפה המינהלית של רשות ני"ע, בנימוק שהשעה לדון בה טרם הגיעה, שכן לא הוחל ביישום האכיפה המינהלית, ולא מונח מקרה קונקרטי בפניו.
האיסור על ביטוח ושיפוי לא נכלל בהצעה המקורית של חוק האכיפה המינהלית, שעליו עמלה רשות ני"ע תחת היו"ר הקודם, פרופ' זוהר גושן, והוא הוסף אחרי שוועדת הכספים, ברשות ח"כ משה גפני, החליטה שאם החוק יאפשר לרכוש ביטוח או לקבל שיפוי, לא יחששו להפר אותו.
גושן הסביר לח"כים שגישתם מעידה על "חוסר הבנה כלכלית", אבל זה היה מאוחר מדי. חולפת חצי שנה וגפני, באותה ועדה, במסגרת דיונים בחוק האכיפה המינהלית של שוק הביטוח והפנסיה, ראה באיסור שהוא עצמו הציע "תקלה". ח"כ שלי יחימוביץ' אמרה אז שהם כחברי ועדה "לא שמו לב לסעיף הזה שם". זה כבר היה מאוחר מדי - חוק האכיפה המינהלית עבר בכנסת חודשיים קודם לכן.
ההנחה של חברי הוועדה, שלפיה אדם הרוכש ביטוח לא יחשוש מהתרחשות המקרה הביטוחי, מנוגדת למה שכל אחד מאתנו מבין כשהוא קונה ביטוח. אנחנו מחוייבים לרכוש ביטוח רכב, אך האם מישהו אדיש לאפשרות שיעבור תאונת דרכים רק בגלל ש"הביטוח ישלם"? רופא עלול במשיכה אחת לא נכונה של אזמל לגרום לפגיעה בחיי אדם, ואולם המחוקק לא סבר כי אסור לו לבטח את עצמו מפני רשלנות, מהטעם שאז ייהפך לאדיש לחיי אדם. מנגד, אם אתם עובדים בחברה ציבורית, חוק האכיפה המינהלית מאפשר להטיל עליכם עיצום כספי של עד מיליון שקל אם למשל נכלל בתשקיף עקב רשלנותכם פרט מטעה, מבלי שתוכלו לבטח את עצמכם.
ההחלטה של בית המשפט העליון לגלגל מעליו את תפוח האדמה הזה בעייתית משתי סיבות: האחת, כי עצם האיסור על רכישת הביטוח גורם לפגיעה בזכות החוקתית, וכנגדו יצאה העתירה; השנייה, כי פסיקה זו מנוגדת לפסיקות מהשנים האחרונות שקבעו שכשחוק מאפשר פגיעה בזכות חוקתית אין צורך להמתין ולראות אם פגיעה כזו אכן תתרחש בפועל. כך היה למשל בפסק הדין בעניין הפרטת בתי הסוהר, וכך היה גם כשבג"ץ ביטל תיקון מסוים לחוק המעצרים, שהתיר לשלול זכויות מחשודים בביצוע עבירות ביטחון.
פסק הדין מציב בפני מנהלי התיקים, יועצי ההשקעות ויתר הכפופים לחוק דילמה לא פשוטה: אם עתירה שיגיש יועץ השקעות בעתיד תתקבל, ובית המשפט יפסוק כי איסור הביטוח אינו חוקתי - לא תהיה בכך משום נחמה עבורו, שהרי לא ניתן לרכוש ביטוח בדיעבד, לאחר מעשה, וכתוצאה מכך תקופח זכותו הטבעית לבטח את עצמו מפני נזק כספי אישי כבד.
ד"ר ישראל לשם הוא שותף בכיר במשרד עורכי הדין מיתר ליקוורניק גבע & לשם ברנדויין. אדם שפירא הוא עורך דין במשרד. הם ייצגו חלק מהעותרים בבג"ץ.
פורסם לראשונה ב- TheMarker
הנתונים, המידע, הדעות והתחזיות המתפרסמות באתר זה מסופקים כשרות לגולשים. אין לראות בהם המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הצעה או או שיווק השקעות או ייעוץ השקעות ב: קרנות נאמנות, תעודות סל, קופות גמל, קרנות פנסיה, קרנות השתלמות או כל נייר ערך אחר או נדל"ן– בין באופן כללי ובין בהתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל קורא – לרכישה ו/או ביצוע השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות בין התחזיות המובאות בסקירה זו לתוצאות בפועל. לכותב עשוי להיות עניין אישי במאמר זה, לרבות החזקה ו/או ביצוע עסקה עבור עצמו ו/או עבור אחרים בניירות ערך ו/או במוצרים פיננסיים אחרים הנזכרים במסמך זה. פאנדר אינה מתחייבת להודיע לקוראים בדרך כלשהי על שינויים כאמור, מראש או בדיעבד. פאנדר לא תהיה אחראית בכל צורה שהיא לנזק או הפסד שיגרמו משימוש במאמר/ראיון זה, אם יגרמו, ואינה מתחייבת כי שימוש במידע זה עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש.
