פוליטיקה באירופה

עליות בשוקי המניות באירופה הבוקר משפל של שלושה חודשים בהמתנה להנפקת אג"ח גרמניות, איטלקיות וספרדיות היום. מרכז הכובד באירופה עובר אל כלכלת בחירות (ראו הרחבה). עוד ברקע למסחר, המתנה לנתוני מאקרו בארה"ב, בניהם היום נתוני מכירות הבתים החדשים.
מדד הפחד- VIX עדיין מתחת ל-20 נקודות (18.97 נק') ומאותת שהמשקיעים אולי אומרים שהם מפוחדים אבל בפועל לא מוכנים לשים על זה כסף (מדד מתחת ל-20 נחשב שיגרתי). זה די דומה לאנומליה בשוק האג"ח הממשלתי בארה"ב, המשקיעים אומרים שהם שליליים אבל שמים שם את הכסף שלהם (ראו הרחבה).

מדד מחירי הסחורות, ה-CRB, ירד מתחילת חודש מרץ במונחים שקליים ב-8.2% ולכן מאותת שלפחות חלק מסעיפי מדד המחירים לצרכן בישראל יירגעו בחודשים הקרובים. זו אגב, עוד נקודה שתומכת באי העלאת ריבית ב"י בקרוב (ראו הרחבה).

השוק צריך לתקן 3% או יותר

השוק צריך לתקן! סוחרים רבים משתמשים במילה "תיקון" כדי לתאר או להסביר לעיתים תנועות של השוק. יש המשתמשים ב"תיקון" כדי לתאר שינוי יומי ויש אפילו שמייחסים תיקון לתנועה של חודשים, יש הקוראים "תיקון" לכל תזוזה שלא על דעתם, יש כאלה שקוראים תיקון רק למה שזז בחדות, אחרים למה שלא בקו המגמה (שהם בחרו) ואחרים רק אם התנועה של השוק לא עולה בקנה אחד עם הנתון הכלכלי שבחרו בעצמם כחשוב ביותר. "השוק חייב לתקן כי הוא עלה/ירד יותר מידי". איזה טיפשון השוק, הוא עשה טעות, לא אנחנו, עכשיו הוא צריך לתקן... אנחנו אונם לא עשינו כסף מהטעות שלו כי הוא בטעות המשיך לעשות עוד ועוד טעויות. וואי וואי, יהיו לו הרבה תיקונים לתקן...

"אם אתה מוצא את עצמך בתוך בור – הפסק לחפור!" – פתגם אמריקאי

כל מהלך שורי ראוי (מהלך של עליות) סובל מדי פעם מתיקונים יש המאנישים לגמרי את השוק ומייחסים לו משפטים כגון: "השוק לוקח אויר", השוק נח", "השוק מנומנם", "השוק עצבני", "השוק חולה"... אבל בואו נישאר ה"תיקון". במהלך השוק השורי הגדול של שנות ה-90 (1995-2000) ספג מדד ת"א 100 22 תיקונים חד יומיים של יותר מ-3% כלפי מטה ובמהלך העליות הגדולות מ-2003 עד 2007 הוא צבר 10 תיקונים כאלה... הראלי הנוכחי בן שלוש בלבד וכבר ספג 16 תיקונים. כבוד!

האם הראלי הפעם באמת מפחיד יותר מהראלי של 2003 עד 2007 שמגיע לנו כל כך הרבה תיקונים? מצד אחד, כבר אין בכלכלה בועות של נדל"ן אמריקאי לפוצץ או בועות בסקטור הבנקאי שעבר טיהור רציני, גם הצמיחה בסין כבר למעשה האטה ולא הרבה בונים עליה כמו אז שתציל את העולם, סביבת הריבית האפסית תומכת ואין סכנה להעלאת ריבית כשהפד התחייב להשאיר אותו אפסית לפחות עד שלהי 2014. אבל הפעם בראלי יש את העניין הזה עם אירופה, הוא יותר מסוכן מגורמי הסיכון של 2003-2007, או שהוא סתם יותר קליט? להערכתנו הוא הרבה פחות מפחיד ולכן אנחנו מעריכים שנראה תיקון, אבל עדיין לא החלטנו לאיזה כיוון...

"עשיתי טעות, אבל לא נכונה" – יודי ברה (שחקן ומאמן בייסבול)

החובות של פיראוס מזכירים את חיפה

החוב של 17 מדינות האירו טיפס בשנת 2011 לרמה של 87.2% מהתוצר המקומי הגולמי לעומת 85.3% בשנה הקודמת. רק בחמש מדינות האירו היה שיעור החוב נמוך ממגבלת החוב של 60% - אסטוניה, לוקסמבורג, סלובניה, סלובקיה ופינלנד.

רוב חובות האיחוד התחילו להתנפח רק בשנת 2007 ומשם התחילה ההתדרדרות המשמעותית בתקציבי המדינות. איך זה שדווקא משבר בארה"ב הכניס את אירופה למשבר חובות כ"כ עמוק בזמן שארה"ב שגם בה החובות זינקו נשארה נקייה? (התשואות שדורשים המשקיעים מארה"ב נפלו מאז לשפל של כל הזמנים) ההסבר טמון בנתון הגירעון בחשבון השוטף של מאזן התשלומים בכל המדינות. המדינות שניזוקו המיוחד ממשבר הסאב-פריים בארה"ב היו מדינות עם גרעון כרוני עמוק בחשבון השוטף. גרעון בחשבון השוטף התאפשר במדינות החלשות באירופה בגלל חוסר יעילות ותחרותיות שנבע מסקטור ציבורי רחב והתערבות גדולה של הממשלה בכלכלה בשילוב עם שער חליפין מוכתב (יורו) ואופטימיות של משקיעים.

המשבר במאזן התשלומים עלול להוביל לירידה פרמננטית בירידת מקורות ההכנסה של המדינות. בארה"ב למשל העלייה בגירעון התקציבי הינה זמנית וניתנת לשינוי בהחלטה תקציבית פשוטה. אצל חלק ממדינות ה-PIIGS  הנפילה בהכנסות המדינות הייתה בלתי הפיכה (יוון ופורטוגל). השאלה מה קורה עם ספרד ואיטליה.

ספרד, למרות ניסיונותיה להתכנס השנה לגרעון תקציבי של 3% דרך קיצוצים נרחבים ולשפר את התחרותיות ע"י רפורמות בשוק העבודה, היא עדיין לא עומדת ביעדיה ובשל כך לא מצליחה לרכוש את אמון המשקיעים. אחרי ההנפקה הכושלת בתחילת החודש והגרועה קצת פחות בשבוע שעבר ספרד צריכה לקום מרצפת רחבת ההאבקות ולחזור להילחם. אלא שחלון ההזדמנויות לעזרה מתחיל להיסגר.

השינויים הפוליטיים בגוש האירו עלולים לסגור את חלון ההזדמנויות לעזרה:

ביום חמישי שעבר כתבנו שהרבעון הנוכחי ייסוב ברובו כנראה סביב פוליטיקה ובחירות (באירופה). אבל זה הגיע מוקדם משצפינו, ביום ראשון התפרקה באופן מפתיע הממשלה בהולנד ובבחירות בצרפת באותו יום זכה מועמד המפלגה הסוציאליסטית ליתרון על סרקוזי.

תקוות רבות תלו המשקיעים בעזרה ההדדית של המדינות החזקות בגוש האירו למדינות החלשות בעיקר בהלוואות גישור שיאפשרו לחלשות לאזן את התקציבים שלהן ולהעביר רפורמות להתייעלות ולהגברת התחרותיות. אם בתחילת המשבר באירופה החשש היה לגבי הסכמתם של המדינות החלשות לתוכניות הצנע שנכפו עליהן (מה שבא לידי ביטוי בהפגנות ושביתות ענק) כיום החשש הגדול עובר לשדה של המדינות התומכות (בעיקר גרמניה, צרפת והולנד) שגם בהן צריכים האזרחים לספוג קיצוצים וגם לתמוך במדינות החלשות. ממשלת הולנד לדוגמה הייתה אחד התומכים הגדולים של מדיניותה של גרמניה. התפרקות הממשלה בהולנד נבעה בגלל שמפלגת הימין הקיצונית והאנטי גוש האירו סירבה לתמוך בקיצוצי תקציב מתוך ידיעה שקיצוץ שכזה משמעותו תמיכה בגוש האירו. גם את תוצאות הבחירות בצרפת שוק ההון אלא אהב ולא בכדי.

השוק לא אהב את תוצאות הבחירות בצרפת ולא בכדי

לאחר שבסיבוב הבחירות הראשון בצרפת זכה ליתרון המועמד סוציאליסטי, הולנד, גובר חשש המשקיעים שהוא יחבור ללה פן ויממש את הבטחות הבחירות שלו. הולנד זכה לאהדה לאחר שהתמקד בהתנגדות ל"צנע המופרז". הוא תומך גם בהדפסת כסף טהור (מימון מסוים של הבנק המרכזי באירופה לממשלות) בשונה למשל מהדפסת הכסף בארה"ב שאיננה כוללת מענקים לממשלה אלא הלוואות (קניית אג"ח במחירי השוק).

היעדים של הולנד כוללים גם הגדלת הוצאות ממשלה, הגדלת שכר מינימום, חזרה לפרישה בגיל 60 במקום 62 ומס שולי מקסימלי של 75%. זכייתה של הימנית הקיצונית מארי לה פן בכ-18% מהקולות נשענה גם היא על רטוריקה כלכלית מסוכנת שכוללת הגבלת עסקים והעלאות מיסים. בין השאר מעוניינת לה פן לצאת מגוש אירו.

תרחיש שכזה סביר להערכתנו שיביא לאיבוד אמון המשקיעים בכלכלה הצרפתית וידרדר את צרפת למשבר כלכלי עמוק בהרבה מזה שצפוי לו כיום.

"פוליטיקה היא האומנות של חיפוש בעיות, מציאתן בכל מקום, אבחון שגוי שלהן ושימוש כנגדן בתרופות הלא נכונות" – גרושו מרקס (מהאחים מרקס)

גם אם האזרחים יזרקו את המנהיגים זה עדיין לא יעלים להם את החובות

זריקת מנהיגים בתקופות קשות הפכה לספורט לאומי באירופה, אך לא תמיד זריקת מנהיגים הייתה פיתרון לבעיות כשלא תמיד הוא קשור למקור לבעיה. יש המייחסים למשל גם את עלייתו של היטלר לשלטון לספורט הזה. הניסיון לתקן את חוסר האיזון בין מדינות בעלות יכולות ייצור ונתונים דמוגרפיים שונים עם מטבע משותף לא נעים או קל לאף אחד. כשהייתי קטן אבא שלי אמר לי שאם המשפחה שורפת סימן שהיא עובדת.

"אלה שחכמים מכדי לעסוק בפוליטיקה נענשים בכך שהם נשלטים על ידי טיפשים מהם" - אפלטון

נכס שעולה 30 שנה ובכל זאת כולם שליליים לגביו

אם היינו מספרים לכם על נכס להשקעה שכבר 30 שנה מסב רק רווחים למשקיעים בו ועוד בתנודתיות נמוכה. שיש לנו רק דברים טובים להגיד עליו ובכל זאת כמעט כולם מאד שליליים לגביו, הייתם מאמינים?

זה פחות או יותר המצב עם האג"ח הממשלתיות האמריקאיות. סקר של בארונס' מצא שרק 2% ממנהלי ההשקעות בארה"ב שוריים על האפיק. (ראו טבלה המפרטת את עמדת מנהלי ההשקעות על שאר הנכסים).

מדיניות בנק ישראל

בנק ישראל הותיר אמש את ריבית חודש מאי, כצפוי, ללא שינוי ברמה של 2.5%. אומנם תחזיות האינפלציה של שוק ההון ושל החזאים גבוהה ממרכז יעד האינפלציה ל-12 החודשים הקרובים וגם מדד המחירים לצרכן לחודש מרץ היה גבוה מהתחזיות המוקדמות (0.4%), אך להערכתנו בנק ישראל מצפה לירידת תחזיות האינפלציה לאחר פרסום מדד חודש אפריל, שצפוי להיות חריג (כלפי מעלה) בשל גורמים חד פעמיים (כגון התייקרות החשמל והדלק). גורמים שנובעים פחות מביקושים מקומיים ובשל כך גם פחות רגישים לשינויי ריבית.

גם בהתייחסותו להחלטת הריבית עצמה מציג בנק ישראל טיעונים מעורבים. מצד אחד למשל אשרור וחיזוק להעלאת תחזית הצמיחה ל-2012 לקצב של 3.1% (בשל תוצאות סקרים חיוביים יותר) והעלאת תחזיות קרן המטבע לסחר העולמי ומצד שני התאוששות איטית של הכלכלה העולמית תוך האטה מסוימת בצמיחה בארה"ב ובסין וסכנה מתחדשת באירופה.

להערכתנו בנק ישראל ימנע מהעלאת ריבית בחודשים הקרובים, כל עוד הסיכון מאירופה נשאר גבוה ולאור הירידה הצפויה באינפלציה (מצורפת טבלת תחזיות).

שווה לציין שסופו של כל שוק להתהפך...