ראשים מדברים - מה חושבים המנכ"לים של בתי ההשקעות

קבוצת ניהול הסיכונים D&B ישראל ערכה מפגש פתוח לעיתונאים שבו השתתפו מנכ"לי בתי ההשקעות השונים - פסגות, אקסלנס, כלל, מיטב ועוד. המפגש נערך במסגרת חשיפת דירוג בתי ההשקעות השונים כפי שנערך על-ידי קבוצת ניהול הסיכונים D&B ישראל.

FUNDER מביא את טבלאות הדירוג, וכן ציטוטים נבחרים מהנאמר שם.

אילן רביב - מנכ''ל מיטב בית השקעות 

אני חושב שלמדנו הרבה לקחים מ-2008 ואני לא רואה פה בעיה רוחבית. אני חושב שכל מי שמסתכל אחורנית על הגרפים, ורואה את הירידות ב-2008 ואת העליות אחרי זה ב-2009 , בעשרות אחוזים למטה ואחרי זה למעלה, מבין שהיה פהover shooting ו-over reaction, אסור שזה יקרה, ולכן צריך לבחון כל מקרה לגופו.

זיו שמש - מנכ"ל מנורה מבטחים פיננסים

לא בטוח שזה over shooting, כי סה"כ אנחנו הרבה תלויים במצב בעולם, והמצב בכלכלות בעולם ניראה פחות טוב כבר תקופה ארוכה. וגם עכשיו הבחירות בצרפת, זה יכול להגדיל את רמת הסיכון בשווקים , זה יגדיל את סטיות התקן, וכשסטיות התקן עולות, אז ההסתברות להתממשות של הסיכונים עולה, ואז חברות שבמצב מסוים היו  יכולות להנזיל את ההשקעות שלהם ולייצר מזומנים כדי להחזיר את החובות, המצב שלהן נהיה יותר קשה, ולפעמים זה כמו כדור שלג, כך שזה לא בהכרח over shooting. אבל כל משקיע בסופו של דבר צריך לקחת בחשבון מה הסיכון שהוא רוצה, כיצד הוא בעצם בונה את התיק שלו, באיזה רמות סיכון, וזה לא מתאים לכל אחד מבחינת ההשקעה. 

ידין ענתבי – מנכ''ל דש

אני חושב שבדומה לדברים שאמרנו ב-2008 אין פה שום משמעות מאקרו, יש הרבה משמעויות ברמה הנקודתית, של חברות ספציפיות, אין פה בוודאי משהו שהוא רוחבי ברמה של המשק. אני חושב שגם בהרבה מובנים רואים את ההתבגרות של הכלכלה, של הציבור ושל התקשורת. אם זוכרים תקופות דומות בעבר, הייתה ציפייה שהממשלה תתערב, שתציל, תשקיע כספים ותמנע את ההתמוטטויות וכו’, השיח הזה אפילו היום כבר לא מתקיים. זה חלק מההתבגרות של הכלכלה בכלל ושל שוק ההון בפרט.

רונן טוב – מנכ''ל פסגות

קונסולידציה היא לא בהכרח דבר רע. אני לא בטוח שיהיו כל כך הרבה אנשים בסבב הבא, ואולי בשנה שאחריה. בתי השקעות בכלל, צריכים להיות האלטרנטיבה לבנקאות, אלטרנטיבה לביטוח, אלטרנטיבה שתיצור תחרות ותתחרה באמת על היכולת לתת לצרכן יותר שירותים ובמחירים אטרקטיביים יותר. מה שאנחנו רואים זו בדיוק מגמה הפוכה לצערי, והמגמה ההפוכה היא נגזרת של דברים שקורים וכולנו מסתכלים בעיניים קלות, והאוצר שומע אותנו, אבל נוהג לצערי אחרת. פוגעים לנו קשה בהכנסות, מייקרים לנו מאוד את ההוצאות מהצד השני, פוגעים לנו בכושר התחרות, פוגעים לנו במוצרים, ואח"כ מתפלאים איך זה באמת גופים, אפילו בסדר גודל גדול מאוד, מקבלים החלטה למזג את הפעילות ביניהם, כאשר לכל אחד לבד יש מספיק עוצמה וגודל. וזה לא משהו שמשדר טוב לשוק הפיננסי.

דוד ברוך – מנכ''ל אקסלנס

אני חושב שאחרי ועדת בכר נוצרה קבוצה של בתי השקעות עצמאיים שהם בעלי מסה קריטית, שהמסה הקריטית הזאת הייתה צריכה להיות מספקת וראויה לפעילות לטווח ארוך. השינויים הרגולטורים, בין היתר תיקון 3, גורמים לכך שלהיות בית השקעות עצמאי ובמסה של היקף נכסים בינוני לצורך העניין, עד 20-30 מיליארד שקל , זו מתחילה להיות סיטואציה בעייתית. אנחנו סובלים ממערכת בנקאית ריכוזית, וברור שאי אפשר להשתחרר ממנה, או אם רוצים להשתחרר ממנה המחיר גדול מאוד, ותהליך קבלת ההחלטות הפוליטי הנלווה לזה ניראה דמיוני כרגע. חבל לקחת אסון נוסף ולבנות מערכת ריכוזית בתחום של חיסכון ארוך טווח ופעילות פיננסית.  זה הזמן שבו צריך לקבל החלטות שיאפשרו גם לחברות בעלות נפח בינוני להתקיים.

אמיר אייל –  יו''ר אינפינטי

אני חושב שאנחנו קצת חוטאים לעצמנו שאנחנו באים ומצפים מהבעלים של החברות לבוא ולהכניס את היד לכיס. קודם כל תבדוק את החברה. אנחנו אחראים, אז אם אני קניתי את האג''ח של החברה, לא חשבתי שאם תשובה יכניס את היד לכיס או לא יכניס את היד לכיס. זה נכון שמוסרית וערכית, אני מאוד חושב שכן הוא צריך לעשות את זה, תשובה כדוגמא, אני לא מתייחס רק אליו ספציפית. אבל החבות שלנו כבתי השקעות, כאלה שמנהלים את הכסף, לבחור את החברות הנכונות, וחלק מזה גם את הבעלים הנכון.

 יאיר לפידות – מנכ''ל ילין לפידות

זו מעין מוסכמה, בעיתונות, בפוליטיקה, בטוקבקים אצל הציבור, הם לא יודעים לתמחר, הם לא בוגרים, הם נותנים את הכסף של הציבור סתם כך, מחלקים אותו לכל מי שרוצה, ובסוף לא רוצים, לא יודעים לגבות אותו. זה מן קונצנזוס שבכלל אי אפשר להתכווח עם עובדות. רבותי התוצאות של הפנסיה הישראלית ב-5 השנים האחרונות וב-10 שנים האחרונות טובות בהרבה מבחו''ל. כל מי בודק נתונים יכול לראות את זה בקלות.

רבקה אלגריסי -מנכ”ל פעילים ניהול תיקי השקעות

אני חושבת שאנשים ראו בשוק הקונצרני, שחשבו שיש תשואה לפדיון ואפשר ללכת עם איגרת עד הפדיון, גם שם יכולים להיות קשיים, כולל איגרת למח''מ קצר, ראינו את התיאוריות האלה מתפרקות גם באיגרות שנחשבות עם דירוגים גבוהים. השוק הזה הוא שוק גדול, בהשוואה למה שהוא היה לפני 10-15 שנים, אני זוכרת תקופות שהשוק היו בו אולי 10 חברות, היום אנחנו רואים הרבה יותר חברות. זה שוק שאי אפשר להתעלם ממנו, הוא צריך להיות חלק מתיק ההשקעות של הציבור, וכמובן שהמיומנות היא שונה ממיומנות של רכישת אג''ח ממשלתי, והמיומנות הזו צריכה להתפתח, היא מתפתחת יפה אבל היא צריכה להתפתח עוד.

יורם נוה- מנכ''ל כלל פיננסים

שתי תופעות שאנחנו באמת נותנים עליהם דגש יתר. תופעה ראשונה זה שאמת ההסתכלות על סיכון האשראי של המנפיקים בעיקר. כאשר סיכון השוק שמים אליו פחות לב, ואם מדברים באופן טבעי על זה שאיגרות חוב ממשלתיות הן פחות מסוכנות אז אני לא בטוח שהיום איגרת חוב ממשלתית של ארה''ב לטווח ארוך היא פחות מסוכנת, כי אף אחד בעצם לא יחזיק אותה עד לפדיון.

זאת אומרת, יכול להיות שיהיו  הפסדי הון בדרך ובהחלט זה אחד השיקולים שצריך לשים לב אליהם, הציבור לא תמיד מודע לזה. הנושא השני זה היציאה לשווקים לחו''ל, זה הפך לאיזשהו טרנד לאחרונה, לאור ההתאוששות שהייתה בסוף שנת 2011. וגם כאן, אין ספק שבמתודולוגיה יש דיון רב בפיזור התיק וביציאה לחו''ל. מצד שני, עדיין אני חושב שלקוחות לא מקבלים שירות פיננסי כולל בארץ, ולא מסתכלים על כל תיק הנכסים הפיננסיים שלהם. אם למשל מישהו מחזיק באמצעות הגמל והפנסיה שלו השקעות שכבר היום נמצאות ב-30% ומעלה בחו"ל.