ראיון בלעדי ל FUNDER  >>> ד"ר רחל שיינין, מנכ"לית מודלים שוקי הון: "בארץ הבורסה במצב בעייתי. זה לא ישתנה גם ב-2014 . לעומתו משקים אחרים, במיוחד המשק האמריקאי, נמצאים במגמת עלייה."

רחל שיינין,
ד”ר לכלכלה מאונ’ תל אביב. מנהלת מודלים שוקי הון, שקיימת כבר מאמצע שנות ה 90’, והוקמה על-ידי יוסי ניצני, שהיה מנכ”ל הבורסה עד סוף שנות ה 80’ וד”ר יעקב שיינין.
לפני שיצאנו לראיין את ד"ר רחל שיינין  חשבנו שהנה זה הולך להיות עוד אחד מאותם ראיונות שנעים על מי מנוחה ושלאחר מיכן נתאמץ מאוד לחלץ מהראיון כותרת חזקה.
אבל חיכתה לנו הפתעה, ד"ר רחל שיינין בועטת, ברורה וחדה כמו שמעטים מהכלכלנים יודעים להיות אז קחו אויר הינה מתחילים...

קצת על מודלים שוקי הון
נכון להיום החברה מנהלת 7 קרנות נאמנות ובנוסף 3 קרנות של KZI בהוסטינג. בקרנות מנהלים בערך 130 מליון שקל, ו-45 מליון בהוסטינג. בניהול תיקים מנהלים כמה מאות מליונים.

בנוסף קיימת חברת מודלים כלכליים. את החברה הקים יעקב שיינין, שעבד בארה”ב והביא ידע של כיצד מבצעים מידול וניתוחים מאקרו כלכליים. את הידע הוא למד מלורנס קליין, שזכה על כך בפרס נובל. כשחברת המחקר קמה, את אף אחד זה לא עניין כי היתה אינפלציה מטורפת. לקראת סוף שנות ה-80’ המצב התייצב ותחום התחזיות המאקרו כלכליות החל להתפתח. אנחנו החברה היחידה שמוכרת תחזיות מאקרו כלכליות, בזכות היכולת לתרגם את המידע המאקרו כלכלי, לכלים אפקטיביים לעבודת המנהל. זו ההתמחות של מודלים כלכליים.

חברת מודלים מספקת תחזיות וניתוחים שעליהם מתבסס בית ההשקעות. גוף האנליזה גדול יותר מבית ההשקעות עצמו. הנסיון והיכולות של מודלים כלכליים מגיעים לביטוי ביכולות של בית ההשקעות.

זה ניכר למשל בביצועים של הקרן השקלית שלכם
לנו יש שתי חוזקות, שוק ההון האמריקאי, ושוק האג”ח המקומי. המטרה שלנו היא לצמוח. החיים כבוטיק השקעות מאוד מהנים. אנחנו מכירים את כל הלקוחות, תחושה של משפחה. העניין שעלויות הרגולציה הפכו כל-כך כבדות, שלא ניתן לממן אותן מהיקף נכסים קטן. מעטפת הידע שלנו עוטפת את הלקוחות כמעט בכל דבר, לקוחות באים אלינו להתייעץ אפילו על קניית דירה . אם הייתי יכולה הייתי שומרת על הגודל הנוכחי.

איך אתם חושבים לנסות לגדול?
הרגולציה מהירה יותר מהצמיחה האורגאנית. זה אולי אפשרי בקרנות. מבחינת מיזוגים ורכישות, המשמעות היא שבעצם קונים אותנו ומוציאים אותנו מהשוק. את זה אנחנו לא רוצים. לכן מבחינתנו אפשרות נוספת לצמיחה היא הוסטינג בניהול תיקים. בעצם להציע למנהלי תיקים קטנים לחבור אלינו, לנהל את התיקים דרכנו וזאת בתמורה לאחוז מדמי הניהול כי בהיקף של עשרות מליוני שקלים, העלויות גבוהות מאוד. הוא הופך לעובד חברה, עם כל הפיקוח וכל הדרישות. זה גם רלבנטי לאנשים צעירים שיש להם קצת נסיון בשוק, יש להם רצון להקים פעילות עצמאית, רק שלבד זה כמעט לא אפשרי, אנחנו מאפשרים להם את זה.

מה הכי מפריע לך ברגולציה?
קודם כל יש הרבה ברכה ברגולציה. זה מחייב אותך לתהליכים בריאים, בהטמעה של תהליכי עבודה נכונים יותר. העניין הבעייתי הוא האבחנה בין גוף גדול לגוף קטן. היתה צריכה להיות חשיבה ולבדוק מה מתאים לגוף קטן. למשל מבחינת מגוון התפקידים. היה צריך לחשוב על מבנה שיכול להתאים יותר לגופים קטנים. מבחינתנו התנהלות כגוף קטן במערכת כזו היא בעייתית, זה יוצר סיבוך מיותר.

כדוקטור לכלכלה מעניין לדעת מה דעתך על תקציב המדינה?
הציבור סבור שתקציב 2013 נמוך מתקציב 2012. אבל זה לא נכון. תקציבי 2013-14 היו צריכים להיות מרחיבים, וזה מעולה כי יש האטה בצמיחה. העניין שבתקציב הנוכחי יש את העלאת המס, וזה בעייתי כי זה פוגע בצמיחה.המשק שלנו כבר שנים נמצא באיזון פיסקאלי מעורר הערכה. למשק כזה מותר ליצור גירעונות גדולים יותר בתקופת האטה ולצמצם את זה בתקופות צמיחה.

הבעיה היתה שהגירעון לא היה מתוכנן
הבעיה היתה שהתקציב הפך לדו-שנתי. את תקציב 2012, תכננו בשלהי 2010. הסביבה הכלכלית של 2010 היתה של צמיחה של אופטימיות, ובהסתמך על זה יצרו את התקציב של 2012. לא צפו את ההאטה שהחלה להתפתח במחצית השנייה של 2012, ובתחילת 2013.

גם היה בזבוז, כל מי שרק שבת קיבל תוספות שכר מפליגות. זה נבע אולי מרצון של שרידות פוליטית של ראש הממשלה
היתה תחושה שאנחנו על הטוואי הנכון. שנים חנקו את ההוצאה האזרחית. בגדול יש הוצאה בטחונית, החזרי חובות, והוצאה אזרחית – זה החינוך, הבריאות, סעד. וכיום מכורח הנסיבות, בגלל המשבר של שנות ה-80’, החוב של ישראל הגיע ל-300% תוצר. יוון פשטה את הרגל על יחס חוב תוצר של 190%. אנחנו היינו ב-300%, עם היפר אינפלציה. לקח 30 שנה לשלם את זה. סיימנו את העשור הראשון של שנות האלפיים, עם תחושת הקלה – עשינו את זה. זה כאילו שסיימנו לשלם 30 שנה משכנתא, הרגשנו שירד נטל כבד מאוד. מהמשבר של 2008, שהיה הכי חמור מזה 3 דורות, יצאנו בסדר גמור, אנחנו בתוואי יורד של חוב, הגענו לרמות שעומדות בסטנדרטים מערביים, אחרי שלושים שנה הרגשנו שרוצים לפרגן לעצמנו טיול לחוץ לארץ. ואיך שהתחייבנו לשלם על הטיול – ופיטרו אותנו מהעבודה.

יש עניין פוליטי, שאני לא עוסקת בו. מהפן הכלכלי, אפשר להבין את ההתנהלות של 2010, כי באמת רצו להיטיב עם הציבור. זה התחיל עוד לפני המחאה. ב-2010 קבעו את הכלל הפיסקאלי, שקבע גידול יותר מהיר בהוצאה, תוך ששומרים על תוואי גירעון יורד. הכלל נקבע כי ידעו שרוצים להיטיב עם האזרחים, כי הבינו שיש מצוקה. ואז הגיעה המחאה, לא הבינו את המצב הכלכלי שיגיע. לא שחילקו מתנות לעם.

ההנחה היתה אולי שלא יצטרכו להעביר מכיס אחד לכיס שני. לנתניהו כאב דעת הקהל שקיבל בתור שר אוצר ב-2003, הציבור זוכר לו את זה עד היום, העיף אותו לאופוזיציה, והיום בסופו של דבר לקחו מכיס אחד והעבירו לכיס אחר
 היינו בתוואי של צמיחה. 2003-2007 היתה צמיחה גבוהה. זה נגמר לא בגללנו, זה הגיע מארה”ב. למרות זאת, ב-2010 חזרנו לתוואי של צמיחה. נתניהו פעל לפי שיטתו הכלכלית, הוא הוריד את המס, ובאמת ובתמים חשב שהוא עושה טוב, הוא חשב שנגיע ל 01 המדינות עם הכלכלה החזקה בעולם, ושהמודל האירי הוא המודל לחיקוי. והוא פעל על-פי שיטתו לקידום הצמיחה בישראל, לפי אסכולה שגורסת שאם מורידים את המס זה יעודד צמיחה. זה מיטיב עם המעמד הגבוה, כי הצמיחה לא מגיעה מהמעמד הנמוך. הבעיה – המודל לא עובד.

ואז ב-2010 הגענו לצמיחה, הוא יודע שהוא עובד לטובת צמיחה והנה הצמיחה הגיעה, הוא לא יכול היה לראות שהוא שוגה, הוא יכול היה לראות רק כשזה היכה בו. לכן ב-2011 היה קל להבין שהמודל לא עובד..

חברה אזרחית, מחוייבת לדוח רבעוני. המדינה פטרה את עצמה ועברה לתקציב דו-שנתי. מדברים על מאות מליארדים. איך אפשר להתנהל בלי מעקב שוטף, ולמה? כדי שהחרדים לא ילחצו עליו.

לאן הולכים מכאן, הצעדים של שר האוצר החדש נכונים?
קשה עדין לקבוע איך הדברים ייראו בסופו של יום. עדין מחפשים את הדרך. בראש המערכת עומד אדם עם השקפה חברתית, שהיא שונה ממה שהיה קודם. ועכשיו צריך ברמה של ימים, לבצע התאמות. זה בלתי אפשרי. ברור שיהיו גזרות. אבל מסגרת התקציב נקבעה.

יעקב שיינין, כתב מכתב לשר האוצר והציע לו לתת לשטייניץ להעביר את התקציב, ושהוא ייכנס לתפקיד רק אחרי התקציב הנוכחי. אולי היה ראוי שהיה עושה את זה. מן הסתם הוא לא עשה את זה.

לשר אוצר יכולה להיות השקפה שונה מזו של אנשי משרד האוצר. הפער יכול להיות בתיעדוף, שכן לבעיה מסויימת יכולים להיות כמה פתרונות. עכשיו הוא רוצה לשים במרכז את מעמד הביניים – מה הפתרונות שמתאימים לזה, ומה ההשלכות של כל פתרון. זה קשה מאוד.

אם האג’נדה של משרד האוצר, לא חופפת לזו של שר האוצר, אז שר האוצר צריך להבין מאיזה אסכולה מגיע כל יועץ. זה פשוט לא אפשרי. בטח שלא בסד הזמנים הזה.

התקציב הזה הוא תקציב שייצור צמיחה?
התקציב מצד אחד הוא מרחיב, כפי שציינתי. מאידך הוא פוגע בהכנסה. קשה יהיה לדעת מה יגבר, כי עדין לא ברור לגמרי מה יהיו המסים שיטילו. הבעיה שלנו היא בייצוא ובהשקעות. היה צריך לחשוב על צעדים מעודדי צמיחה. פעם אחרונה שהיה כאן בום של השקעות, היה בתקופת רבין. ראוי לחשוב איך מעודדים את זה. זה אומר שלא רק ש-2013 לא תהיה טובה, אלא גם 2014 לא תהיה טובה.

מה זה אומר לגבי הבורסה בתל-אביב?
בארץ הבורסה במצב בעייתי. זה לא ישתנה, לא צפוי להשתנות גם לא ב-2014, כי המשק מדשדש, ולעומתו משקים אחרים, במיוחד המשק האמריקאי נמצאים במגמת עלייה. שנים שהישראלים לא השקיעו בחו”ל, לכן סביר והגיוני, לפזר את הסיכון. אז הבורסה לא מעניינת. זרים לא מתעניינים כי אתה לא פוטנציאל. האופק הכלכלי שלנו רדוד. אז גם אנחנו וגם הזרים רואים הזדמנויות בחו”ל, וכתוצאה שוק ההון שלנו מת. לא רואה שמשהו יקרה ב-2014.

זה לא משפיע על המטבע שלנו, היית מצפה שאם אנחנו מוציאים השקעות לחו”ל זה יוריד את השקל, זה לא קורה
בגלל המחלה ההולנדית. הנגיד אמר שלמעשה המחלה ההולנדית התחילה, מהחסכון בייבוא של חומרי אנרגיה. אנחנו נייבא השנה פחות 2.8 מיליארד דולר בחומרי אנרגיה. זה מהווה לחץ על השוק. בערך 700 מליון מזה הולך להחזר השקעות של היזמים, ולכן בקירוב הוא יקנה 2.1 מיליארד דולר, מגדיל את הרזרבה, כדי לנטרל את האפקט של זה. לא להתבלבל בין זה לבין התמלוגים שיגיעו רק ב-2018.

אפשר לשנות משהו?
אנחנו משק קטן, שינוי שיבצעו היום אפשר יהיה  לראות את התוצאות שלו בתוך כמה חודשים.

גם בשוק הנדל”ן?
עליית המחירים בנדל”ן מגיעה מפער בין היצע לביקוש. עליות המחירים החלו לקראת 2009, ואני בתור כלכלנית מבינה עודף ביקוש, כגורם לעליית מחירים. לפני 2009 בנו 32 א’ יח’ דיור בשנה. תוספת המשפחות היתה בסביבות 40 א’, ואיכשהו הפערים לא נסגרו. ההסבר לזה הוא בנייה שחורה.את המחסור בדירות יצרנו. היתה מדיניות ממשלתית מכוונת, ליצור חוסרים מכוונים במרכז, וליצור עודף בפריפריה.

יש משהו לדעתך שהבורסה יכולה לעשות כדי לעודד מחזורי מסחר?
הראיה צריכה להיות יותר רחבה, בורסה רגולטור, ממשלה. הבורסה לא מייצגת את הכלכלה הישראלית. יש לא מעט חברות – קואופרטיבים של תחבורה, צ’קפוינט, תעשיות צבאיות. יש הרבה חברות וצריך לחשוב איך מעודדים אותם להגיע לשוק ההון. כדי שנגיע להלימה בין שוק ההון לכלכלה הישראלית. כל עוד זה לא יקרה, יהיה קשה לעורר את השוק הזה. 

עוד שעת מסחר פחות שעת מסחר לא ישנו כלום. לא היתה עבודת חשיבה של – שוק ההון לאן בעשר שנים הקרובות. מעבר למה שמנכ”לית הבורסה יכולה לעשות או לא.

אז התשואה תגיע מהשוק האמריקאי, אולי נרחיב על התהליכים שם?
ראשית, כפי שכבר ציינת, התמחות הבית היא השוק האמריקאי, וזה באמת השוק שהולך ליהנות משנים חיוביות מאוד. יש הרבה מהלכים מדהימים. יש עידוד להחזרת תעשיות – חברות בונות את המפעלים החדשים שלהן בארה"ב. זה לא רק אנרגיה (ארה"ב הופכת למשק בעל עצמאות אנרגטית מ.מ.). זה מדיניות שאובאמה הכריז עליה להחזיר תעשייה לאדמה אמריקאית. אמריקה מדהימה ביכולת שלה לבצע שינויים, מצפים שהיכולת של גופים גדולים כל-כך לבצע שינויים היא איטית, אבל שם השינויים הם מדהימים בעצמה ובמהירות. לעובד הספציפי זה אולי נורא, אבל כמשק זה מדהים.

התחרות שלהם בתעשייה הסינית היא בתהליכי רובוטיקה. בסין השכר עלה, והם פשוט מבצעים אוטומציה של תהליכים רבים ומורכבים.

הבעיה שם היא של שכבות אוכלוסייה נמוכות, ובמדינה כמו ארה”ב אנשים כאלה נקלטו בשירותים. ארה”ב מתחילה לחשוף את הבעיה שתלווה את כל העולם המערבי בעשורים הבאים, מה עושים עם אוכלוסייה פחות משכילה ומיומנת. הרובוטים יתפסו את מקום האנשים הללו. ומה עושים איתם זה בעייתי. מבחינת החברות, רמות המינוף נמוכות שם. מכפילים לא גבוהים.

גם עלינו זה משליך?
זה יוצר לנו בעיה, כי ככל שהוא טוב יותר, אתה כיצואן קשה לך יותר ויותר להתחרות בו. אנחנו לא משקיעים כמו שהוא משקיע, לכן אנחנו הופכים להיות פרימיטיביים, ויקרים, ואילו המשק האמריקאי מתקדם וזול. תוסיף לזה שער חליפין מאוד נמוך. היכולת שלך להתחרות בשוק האמריקאי הולכת ויורדת.

יש שני כוחות – הצמיחה תעודד יצוא שלנו, מאידך תהליכי ההתייעלות שאתה לא מסוגל להדביק, בגלל מחסור בהשקעות ובעיית שער חליפין. ומדינת ישראל עלולה למצוא עצמה במצב שהכח הלוחץ כלפי מטה יהיה חזק יותר.

זה אומר שהריבית תהיה נמוכה עוד זמן רב
אכן. ולכן יש וויכוח בעיתונות הכלכלית בשאלה האם יש בועה בשוק אגרות החוב הממשלתיות, ואני אומרת שלא, שכן הריבית עומדת להישאר ברמה נמוכה עוד זמן רב. בארה”ב וגם באירופה לא מדברים על העלאת ריבית באופק. כלומר, ריבית נמוכה, אין אינפלציה כי ברמות אבטלה שיש בעולם המערבי אין אינפלציה. אנחנו מדשדשים בצמיחה. ולכן אין בועה בתשואות באג”ח הממשלתי.

הגיוסים הבאים של הממשלה בעקבות הגירעון לא ישפיעו
השאלה אם זה יעורר תפנית, זה לא. כל זמן שיחס החוב תוצר נשמר בתוואי יורד, זה לא ישפיע. גם 4-4.5% גירעון לא הולך לשנות את התמונה משמעותית. לא יודעת איך הזרים יסתכלו עלינו. מה גם שרוב החוב שלנו הוא מקומי, ולכן זה לא ממש משנה.

בוא נזכור גם שהתשואות היום ל-10 שנים הם 3.55%. המחירים אמנם גבוהים אבל אין בועה. אם בארה”ב התשואה ל-10 שנים היא בסביבות 2%, ואנחנו ב-3.55%, זה אומר שיש לנו מרווח של 1.5% מעל ארה”ב שזה הגיוני וסביר.

משה מימון ואודי אלוני

צילום: ולדימיר אסקין

פורסם לראשונה במגזין FUNDER
הנתונים, המידע, הדעות והתחזיות המתפרסמות באתר זה מסופקים כשרות לגולשים. אין לראות בהם המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הצעה או  או שיווק השקעות או ייעוץ השקעות ב: קרנות נאמנות, תעודות סל, קופות גמל, קרנות פנסיה, קרנות השתלמות או כל נייר ערך אחר או נדל"ן– בין באופן כללי וביןבהתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל קורא – לרכישה ו/או ביצוע השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות בין התחזיות המובאות בסקירה זו לתוצאות בפועל. לכותב עשוי להיות עניין אישי במאמר זה, לרבות החזקה ו/או ביצוע עסקה עבור עצמו ו/או עבור אחרים בניירות ערך ו/או במוצרים פיננסיים אחרים הנזכרים במסמך זה. פאנדר אינה מתחייבת להודיע לקוראים בדרך כלשהי על שינויים כאמור, מראש או בדיעבד. פאנדר לא תהיה אחראית בכל צורה שהיא לנזק או הפסד שיגרמו משימוש במאמר/ראיון זה, אם יגרמו, ואינה מתחייבת כי שימוש במידע זה עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש.