קרן במוקד >> מיטב פק"מ גמבו כספית >> הקרן הגדולה בישראל 

הקרנות הכספיות הפכו לענף הפורה ביותר בשוק הקרנות. הקרנות שהושקו ב-2008, מככבות בשנה האחרונה, מדי חודש בטבלת הקרנות המגייסות והפודות ביותר.
אין זה מקרה, תכונותיהן של הקרנות הכספיות גורמות להן לפרוח - בעיקר בסביבה של ריבית נמוכה. בסביבה שכזו, קרנות אלו מהוות תחליף נאה, בטוח ורווחי יותר מהפק"מ והמק"מ שכמעט ואינם נושאים ריבית בשנים האחרונות.

לאחר הקדמה זו, מן הראוי שהקרן הגדולה בישראל, כלומר זו אשר מנהלת את הון המשקיעים הרב ביותר, היא תהיה קרן כספית שקלית. הקרן היא מיטב פק"מ ג'מבו כספית  מבית ההשקעות של מיטב דש. הקרן מנהלת נכון לסוף חודש אוקטובר 11.4 מיליארד שקלים – הקרן הגדולה ביותר בארץ,
מה מקור ההישג של מנהלי הקרן ובית ההשקעות, כיצד זה גדלה הקרן, שבתחילת השנה ניהלה פחות מ1.4 מיליארד שקלים לקרן שמנהלת יותר מ-11 מיליארד? האם אלו דמי הניהול הנמוכים שדווקא עלו בחודש האחרון? קרן במוקד על קרן המניה הגדולה ביותר שיש פה.
 
מדיניות ניהול השקעות מוצהרת: מנהלי הקרן בהיותה כספית, מוגבלים באופן ההשקעה שלהם בכמה אופנים. למעשה, על הקרן חלים עשר הגבלות שונות, בשל קוצר היריעה נזכיר את העיקרים שבינן: ככספית, הקרן מתחייבת להשקיע באג"ח שקליות שמועד פירעונן אינו עולה על שנה. האג"ח חייב להיות מדורג לפחות בדירוג AA. הקרן רשאית להחזיק במזומן, אך אסור שמזומן זה יעלה על 50% מהון הקרן. הקרן יכולה להשקיע עד 25% מהונה, באגרות חוב לא סחירות, לטווח קצר מאוד של עד חודש. כל עוד מח"מ הנכסים הכולל בקרן לא עולה על 90 יום.  

מדיניות השקעות פרקטית: המח"מ של הקרן על פי מצבור האג"ח שלה, נכון לחודש אוגוסט האחרון, הוא 0.2. הקרן בעיקר מחזיקה מקמים, 11 במספר, שמהווים שליש מאחזקות הקרן. השאר, חצי מהון הקרן, מוחזק בעיקר בפיקדונות, בנוסף לתעודות סל שמשקיעות באג"ח ג'מבו. ההשקעות המסחריות היחידות של הקרן הן קרן ריט והאג"ח של חברות הנדל"ן מלירסון ועזריאלי, אך כל אלו לא עולים על יותר מ- 0.7 אחוז. הדירוג הממוצע של האג"ח בקרן הוא AAA .

תשואות (התשואות נכונות ל- 08.11.2013) ושארפ: מתחילת השנה ועד לסוף אוקטובר הקרן הובילה את טבלת הדירוג לפי תשואהה מתחילת השנה, והיתה לקרן המובילה ללא עוררין (זו כנראה הסיבה העיקרית להיותה הקרן הכספית הגדולה ביותר). לאחרונה ירדה הקרן מעט בדירוג מבחינת תשואה, אולם הפער בינה לבין הראשונה עדין מקרוסקופי (0.02%). נכון לתאריך 8.11.13 הקרן הניבה תשואה של 1.31% מקום 4 מתוך 24 הקרנות שבקטגוריית הכספית השקלית. בשנת 2012, הקרן הניבה תשואה של 2.47%, הראשונה בקטגוריה. סטיית התקן של הקרן הינה 0.04%.

הון מנוהל ודמי ניהול: דמי הניהול בקרן של מיטב ג'מבו הינם 0.18%. עד לתחילת החודש האחרון, דמי הניהול הסתכמו ב- 0.11%. עד כה מאפיין דמי הניהול הנמוכים של הקרן היה לה לעזר בדרכה לעבר התואר של הקרן הגדולה בישראל. האם עתה, יהיו הם בעוכריה?
מצד אחד, 0.07% של עלייה בדמי ניהול, מתוך 10 מיליארד, מהווים הכנסה שנתית נוספת של 7 מיליון שקלים לבית ההשקעות מיטב דש. מצד שני, במשך שנים מיטב דש, בחרה שלא להרוויח על הקרן כאשר דמי הניהול של הקודמים של הקרן (0.11%), בקושי כיסו את  עלויות דמי ההפצה שהבנק גובה מבית ההשקעות. למרות הצעד המובן, ישנן קרנות שעדיין גובות דמי ניהול נמוכים יותר, אך סביר שגם הן עוד יעלו את דמי הניהול בעתיד לבוא.
מתחילת מאי, ירדו עמלת ההפצה של קרנות כספיות בבנק ל- 0.1% בתחילת השנה, אך עד כה הרשות לני"ע אסרה על בתי ההשקעות לעלות דמי ניהול בכדי שהירידה בהם תתגלגל את הלקוח. האיסור פקע בתחילת החודש הנוכחי, מה שאפשר למיטב לבצע את הצעד.

הסוד של מיטב ג'מבו כספית

בניגוד לחלק ניכר משוק הקרנות בישראל, גודלה של קרן כספית, דווקא מטיב עם ביצועי הקרן. בעולם של ריבית אפסית, לגודל הקרן יש יתרון בעלויות תפעול וכנראה גם בכושר מיקוח אל מול הבנקים. רוצה לומר, ככל שהפיקדונות גדולים יותר, מנהלי הקרן יכולים לדרוש יותר ריבית. לכן ניתן להניח שהקרן הכספית של מיטב תוכל להמשיך ולצעוד בין הקרנות המצטיינות של קטגוריית הכספיות. נגזרת להנחה הזו היא שהקרן תמשיך לשמור על מבנה ההשקעות הקיים שלה (למה להחליף סוסים מנצחים?).

הקאמבק של הקפ"מ

כעקרון, האתגרים של מיטב כספית וגובה ההון המנוהל בה, לא צפויים להגיע משוק הקרנות אלא מהתחום הרגולאטורי. הרשות לני"ע בימים אלו מנסה לקדם את הקפ"מ – קרן פיקדונות ומלוות. קרן זו תדמה לקרנות הכספיות ותהיה (כמעט) חסרת סיכון עם ריבית גובהה יותר מהריבית שניתנת בפק"מ הקיים היום בבנק. אך בניגוד לקרן הכספית, הקפ"מ יהיה משווק בבנקים ויכול להגיע לריבית של מעל ל- 1% ובתוך כך אמור להתחרות על נתח שוק הקרנות הכספיות. כיצד זה ישפיע על הקרן של מיטב ועל שוק הכספיות כמכלול, מוקדם עדיין לומר, אך זה יהיה חייב להשפיע על התחרות.

מאת: עומר רגב

פורסם לראשונה במגזין FUNDER