תביעה >> המוסד לביטוח לאומי מסרב לשלם לקשישים קצבת זקנה מפני שעבדו בחברות משפחתיות

במוסד גם מסרבים להחזיר את כספי הפרמיה ששילמו הקשישים לאורך השנים

האם ייתכן שידרשו מכם לשלם לאורך שנים פרמיה חודשית לביטוח הלאומי, ורק בגיל הפרישה תגלו שלא מגיעה לכם כלל קיצבת זיקנה?מקרה קשה שכזה, ארע לאחרונה לקשישה שהגיעה לגיל פנסיה, ולמרות ששילמה חודש בחודשו את דמי הביטוח הלאומי משכרה  – סירבו במוסד לאשר לה את קצבת הזיקנה, בטענה שאין היא זכאית לקבלה, מפני שהועסקה בחברה משפחתית. 

האישה פנתה אל  עו"ד יפית מנגל, העוסקת רבות במאבקים מול המוסד לביטוח לאומי, אשר הגישה בשמה בקשה למוסד לביטוח לאומי לשלם את קיצבת הזיקנה לקשישה, או לחלופין, להחזיר את מלוא כספי הפרמיה ששולמו על ידה לאורך השנים.

במוסד לביטוח הלאומי דחו את שתי הבקשות גם יחד. במוסד הסכימו להחזיר את הכספים ששולמו, רק בכפוף לאישור של מס ההכנסה - בטענה מקורית שהחזרי הפרמיה עלולים ליצור עיוותי מס.
לדברי עו"ד מנגל, מדובר בשיטה צינית של הביטוח הלאומי לפיה במשך שנים רבות הוא גובה דמי ביטוח מעשרות אלפי עובדים במשק, המועסקים אצל קרובי משפחה אך בבואם לקבל קיצבה, המהווה את הרובד הביטוחי הסוציאלי הנמוך ביותר – הם נדחים ע"י הביטוח הלאומי בטענה כי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד, ומופקרים לגורלם.

"אם לא די בכך", טוענת עו"ד מנגל, "הביטוח הלאומי מסרב להשיב  לאותם מבוטחים את דמי הביטוח ששילמו לשווא, ומציב תנאים ביורוקרטיים בלתי אפשריים על מנת להשאיר את הכספים אצלו".
לדבריה, אחד התנאים שמציב המל"ל לתובעת שביקשה החזר, הוא שתבצע תיקון שומות במס הכנסה אף שהמל"ל איננו גוף גבייה של מס הכנסה.

לדברי עו"ד מנגל, התנהלות המל"ל גובלת בהתעללות במבוטחים בפרט בזמנים בהם הם נזקקים לביטוח הלאומי, ולצערה הרב התנהלות פסולה זו מבטאת מדיניות של השנים האחרונות במוסד, שעניינה לחסוך כספים על חשבון נזקקים.

א' עבדה במשך 11 שנים, מחודש אוקטובר 1998 ועד לסוף חודש דצמבר 2009, כמזכירה בחברה לעבודות עפר ותשתיות, השייכת למשפחתה. משכורתה החודשית עמדה על 5000 שקלים ברוטו, וממנה נוכו תשלומי מס הכנסה ודמי ביטוח כמתחייב בחוק.

ביוני 2009 הגיעה א' לגיל הפרישה בחוק, 62, ובינואר 2010 פנתה לסניף הביטוח הלאומי בעיר מגוריה, לקבלת קצבת זקנה בהתאם לזכאותה בחוק הביטוח הלאומי. היא מילאה את הטפסים הנדרשים, הציגה בפני המוסד לביטוח לאומי את המסמכים כפי שהתבקשה, ואף נחקרה בביתה על ידי חוקר מטעם הביטוח הלאומי.
בחודש יולי 2010 קיבלה א' את תשובת הביטוח הלאומי, לפיה "על פי נתוני החקירה, אנו רואים בעבודתך בחברה עזרה משפחתית, שאינה עונה להגדרה 'עובד שכיר'".
לדברי עו"ד יפית מנגל, המייצגת את א', לתשובת המוסד לביטוח לאומי לא ניתן כל הסבר מדוע א' אינה עונה להגדרת "עובד שכיר", "וזאת למרות שמשמעות הקביעה היא שלילת כל זכויותיה של א' כמבוטחת, שעליהן הסתמכה במשך למעלה מ-11 שנים!", אומרת עו"ד מנגל.

הביטוח הלאומי הבטיח לכנס ועדה, אך זו לא מונתה כחוק, ופועלת ללא סמכות
לדברי עו"ד מנגל, במהלך חודש ספטמבר 2011 פנתה א' למוסד לביטוח לאומי, באמצעות רו"ח החברה שבה הועסקה, והבהירה בשנית את אופי העסקתה בחברה.
כחודש לאחר מכן התקבלה תשובת הביטוח הלאומי, כי אם ברצונה של א' לערער על החלטת המוסד, היא מוזמנת לפנות לבית הדין לעבודה.  

בניסיון נוסף לבטל את רוע הגזירה פנתה א' בפברואר 2011 שוב למוסד לביטוח לאומי, הפעם באמצעות עו"ד מנגל, בדרישה להביא את עניינה לבירור בפני ועדת תביעות על פי חוק הביטוח הלאומי. אלא שגם בקשה זו לא קיבל המוסד, וטען כי "לא ניתן לכנס כעת את ועדת התביעות". 

רק לאחר פנייה חוזרת ניאות המוסד לביטוח לאומי לכנס את הוועדה, ודיון בעניינה של א' נקבע ל-30 במרס 2011. אלא שעל פי התביעה, מבירור שערכה עו"ד מנגל על הרכב הוועדה, נמצא כי זו כלל לא מונתה על פי חוק, וכי חבריה פועלים שנים רבות ללא כל סמכות.

בנוסף התברר, כי המועד האחרון שבו מינתה מועצת הביטוח הלאומי חברים לוועדת תביעות, היה לפני למעלה מ-20 שנים. "המשמעות החמורה של הדברים היא שזימון המוסד לביטוח לאומי את א' לדיון בפני הוועדה, אינו אלא מצג שווא ואחיזת עיניים, שהרי אין בידי הוועדה להועיל לתובעת", אומרת עו"ד מנגל. לאור כל זאת, החליטו א' והחברה שבה הועסקה לוותר כליל על הדרישה להכרה בזכויותיה של א' כמבוטחת, ותחת זאת דרשו את השבת דמי הביטוח ששילמו לשווא במשך שנים.
המוסד לביטוח לאומי סירב להחזיר את הכספים ששולמו. 

גם כאן נכונה לתובעות הפתעה: המוסד לביטוח לאומי סירב להשיב את דמי הביטוח ששולמו, והתנה את ההחזר בהצגת אישור מרשות המיסים כי דו"חות החברה בה הועסקה א' תוקנו לכל  11 השנים האחרונות. עו"ד מנגל לא התייאשה, והגישה פנייה למנהל אגף גבייה ממעסיקים במוסד לביטוח לאומי, ובה התראה בטרם נקיטת הליכים משפטיים.

בתגובה חזר המוסד לביטוח לאומי על עמדתו, לפיה החזר דמי הביטוח כפוף לאישור ממס הכנסה כי הוצאות השכר הופחתו, וגם אז, אם יוחזרו הכספים, זה לא יהיה יותר מ-7 שנים אחורה, לטענת המוסד.
"אין צורך לומר, כי מדיניות שערורייתית זו של המוסד לביטוח לאומי נוגדת את הדין, וכן כל נורמה בסיסית המתחייבת בפעילות גוף ביטוחי", אומרת עו"ד מנגל. "התנהלות המוסד לביטוח לאומי רחוקה מאמות המידה של תום לב והגינות, האמורות להיות נר לרגלי הרשות הציבורית במילוי תפקידה". לטענתה, מדיניות זו עומדת גם בניגוד לקביעות ביהמ"ש העליון, אשר חזר והדגיש את חובת ההגינות המוטלת על גופים ציבוריים בכלל, ועל הביטוח הלאומי כמוסד סוציאלי בפרט.

"חובת ההשבה של דמי הביטוח מוטלת על המוסד בחוק הביטוח הלאומי"
עו"ד מנגל מסבירה, כי חובת ההשבה של דמי הביטוח מוטלת על המוסד לביטוח לאומי בחוק הביטוח הלאומי (סעיף 362, "החזרת תשלומי יתר"). "בניגוד לגופי גבייה אחרים כמס הכנסה ומע"מ, הטיל המחוקק חובה מפורשת על המוסד לביטוח לאומי, ליזום ולהודיע על תשלומי יתר, ולהשיבם מיוזמתו למשלם", אומרת עו"ד מנגל. "במקרה שלפנינו המוסד לביטוח לאומי הפר את חובתו החקוקה, ולא רק שלא הודיע לתובעות מיד עם שלילת זכאותה של א', אלא שכעת הוא מסרב להשיב את הכספים שגבה במשך כל אותן שנים לשווא".
עו"ד מנגל מזכירה, כי קיימות לא מעט פסיקות, שבהן פסקו בתי המשפט שאם רשות שלטונית קיבלה כספים ביתר, עליה להשיבם מיידית וללא כל דיון. "חרף חובתו בחוק, מסרב המוסד לביטוח לאומי להשיב את הכספים שגבה ביתר מהתובעות, ואשר חובת השבתם אינה שנויה במחלוקת", אומרת עו"ד מנגל.

"הלופ המשפטי בחסות המוסד לביטוח לאומי"
לאור כל זאת, הגישו א' והחברה שבה הועסקה תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי, באמצעות עו"ד מנגל, לבית משפט השלום בתל אביב, על סכום של למעלה מ-120 אלף שקלים – שהם דמי הביטוח  ששילמו התובעות למוסד לביטוח לאומי במשך למעלה מ-11 השנים, בתוספת ריבית והצמדה.
אלא שהמוסד לביטוח לאומי הגיש בקשה לדחיית התביעה על הסף, בטענה כי הסמכות העניינית הייחודית נתונה לבית הדין לעבודה. בית משפט השלום קיבל את טענת המוסד לביטוח לאומי. גם ערעורה של התובעת לביהמ"ש המחוזי, ולביהמ"ש העליון – נדחו – והם פסקו כי העניין חייב להתברר בפני בית הדין לעבודה, המשמש כערכאת ערעור על החלטות המוסד לביטוח לאומי.
התביעה הונחה בפני בית הדין לענייני עבודה בתל אביב, אלא שהפעם, למרבה האבסורד, טען המוסד לביטוח לאומי טענה הפוכה לטענתו שלו, ואמר כי לבית הדין לענייני עבודה אין סמכות עניינית לדון בתביעה זו, מכיוון שמדובר בסוג של תביעה נזיקית. "
אין צורך לתאר התנהלות בזויה זו של המוסד לביטוח לאומי", אומרת עו"ד מנגל.

"הביטוח הלאומי פועל בשיטה מעוותת ופסולה במודע,"
באשר למקרה עצמו, לדברי עו"ד מנגל מדובר במקרה אחד מתוך אלפי מקרים אחרים, המתאר שיטה פסולה שהשתרשה בפעילות המוסד לביטוח לאומי, ואין לה אח ורע במציאות המשפטית בישראל.
"עובדים שכירים, המשלמים מדי חודש דמי ביטוח לאומי ומס בריאות משכר עבודתם, אינם מודעים לעובדה, כי זכויותיהם יקבעו על ידי המוסד לביטוח לאומי רק בדיעבד – לעיתים שנים רבות לאחר תחילת עבודתם, ורק כשיזדקקו לקבלת גמלה כדמי לידה, קצבת זקנה וכיו"ב", אומרת עו"ד מנגל.  

לדבריה, במקרים רבים דוגמת המקרה המתואר לעיל שולל המוסד לביטוח לאומי רטרואקטיבית את מעמד עובדים אלו כ"עובדים שכירים", וטוען כי לא עמדו במבחנים - נוקשים מהרגיל - להוכחת יחסי עובד ומעביד בינן לבין מעסיקם.  

"כך, במחי יד, מתאיידות להן זכויות, שעליהן התבססו אותם עובדים במשך כל תקופת העסקתם", מוסיפה עו"ד מנגל. "המוסד לביטוח לאומי מודע לעיוות המובנה בשיטת פעולתו ארוכת שנים זו, אך בוחר לעצום עיניים, בעודו נהנה מהכספים הזורמים לקופתו מדי חודש, ואינו נוקט בשום פעולה, כמתחייב מהיותו מעין גוף ביטוחי".  

בפעולות אלה מונה עו"ד מנגל את הבאת אותם עובדים לידיעה, מראש ובזמן סביר, כדי שיוכלו להיערך מראש לעיגון זכויותיהם כמבוטחים, בהתאם למבחנים שקבע המוסד לביטוח לאומי. "אם לא די בכך, מוסיף המוסד לביטוח לאומי חטא על פשע, ובמקרים שבהם שולל את זכויות העובדים רטרואקטיבית, מסרב לדרישתם לשלם את דמי הביטוח ששילמו לשווא במשך שנים".
"אבסורד זה מתנהל שנים רבות בגוף שלטוני-סטאטוטורי, האמון על הביטחון הסוציאלי של אזרחי המדינה", מסכמת עו"ד מנגל.

עו"ד יפית מנגל, עוסקת בתביעות של מעסיקים ויחידים מול הביטוח הלאומי. הנתונים, המידע, הדעות והתחזיות המתפרסמות באתר זה מסופקים כשרות לגולשים. אין לראות בהם המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הצעה או  או שיווק השקעות או ייעוץ השקעות ב: קרנות נאמנות, תעודות סל, קופות גמל, קרנות פנסיה, קרנות השתלמות או כל נייר ערך אחר או נדל"ן– בין באופן כללי ובין בהתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל קורא – לרכישה ו/או ביצוע השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות בין התחזיות המובאות בסקירה זו לתוצאות בפועל. לכותב עשוי להיות עניין אישי במאמר זה, לרבות החזקה ו/או ביצוע עסקה עבור עצמו ו/או עבור אחרים בניירות ערך ו/או במוצרים פיננסיים אחרים הנזכרים במסמך זה. פאנדר אינה מתחייבת להודיע לקוראים בדרך כלשהי על שינויים כאמור, מראש או בדיעבד. פאנדר לא תהיה אחראית בכל צורה שהיא לנזק או הפסד שיגרמו משימוש במאמר/ראיון זה, אם יגרמו, ואינה מתחייבת כי שימוש במידע זה עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש.