מייסד התנועה הליברלית:" שוק הנדלן בישראל נתון ברשת קורי עכביש... זה אולי מעודד שוחד"

משבר הדיור הוא ככל הנראה הנושא שמטריד בצורה המשמעותית ביותר את תושבי ישראל, או לפחות את האזרחים ללא הדירה. הוכחות ברורות לכך ניתן היה למצוא בבחירות האחרונות, בהן הנושא עמד במרכז המצע של כמעט כל המפלגות.

רוב מקבלי ההחלטות בישראל מחפשים ומציעים פתרונות טכניים להוזלת הדירות בישראל על יד הגדלת ההיצע או הקטנת הביקוש, כאשר הרוב המוחלט של ההצעות לרוב הן הצעות שיפור טכניות כמו מע"מ אפס, קנסות על דירות ריקות, דיור מוגן והגברת המיסוי. 

אם לשפוט על פי הרצאתו של מוטי היינריך מהכנס שהתקיים היום (ה') ביפו של התנועה הליברלית החדשה, אם ברצוננו להוריד את מחירי הנדל"ן בישראל ישנו הצורך לשינוי בהלך הרוח והמחשבה. כלומר השינוי יגיע בעזרת פתרון אידאולוגי ולא פתרון טכני. הכנס נערך במרכז נא לגעת, שבין היתר מכיל אולם ומסעדה תחת עלטה מוחלטת בכדי להעניק לאנשים את התחושה כיצד ניתן להסתדר ללא מאור עיניים. קשה שלא לתהות האם התנועה הליברלית והיינריך שהינו אחד ממייסדיה בחרו במקום בכדי לרמוז לנו עד כמה אנחנו עיוורים בכל הנוגע למציאת פתרונות כלכליים מקורים. 

היינריך פתח בתהייה על התכונה של הפוליטיקאי הישראלי וזכה להנהון של הסכמה מצד הקהל, "בישראל אוהבים להציב יעדים, אוהבים לדבר על ייעול. יעדים לא עולים כסף וניתן לפרסם אותם ככל העולה על הרוח". לדברי היינריך אחרי הכל, האידאולוגיה הבסיסית נותרת דומה והיא שפקידי הממשל חייבים להמשיך ולשלוט על התכנון, הפיקוח והנפקת האישורים, מקניית הקרקע ועד התקנת האסלה. 

ואז מייסד התנועה ביקש להסתבך עם תומכיו: "למעשה, הרעיון שיש צורך בסדר בתחום הבנייה כל כך מושרש עד אשר חלק מחברי התנועה הליברלית ישנם הטוענים כי בתחום זה צריך סדר"

אז איפה הנקודה הבעייתית בשוק הנדל"ן הישראלי? 

על פי היינריך הבעיה מתחילה בהגבלה של הפרט על זכות הקניין שלו והרעיון שהזכות הזו עוברת מהפרט לפקידים. זו מערכת משותקת שאינה מאפשרת הגדלת ההיצע אל מול הביקוש.  ישראל במדדים בינלאומיים שמודדים את קלות עשיית העסקים, נמצאת במקום ה-40, סוג של מקום טוב באמצע, אבל בכל הנוגע לבנייה והזכויות שלה, אנחנו נמצאים במקום ה-140 מתוך 160 מדינות נבדקות. 

"בנייה חדשה גורמת לנזק לשכנים ולסביבה"

הרעיון השולט בישראל הוא שבנייה חדשה ביסודה פוגעת בדיירים הקיימים. ניתן היום להתנגד לבניה בטענה לפגיעה ברכוש ובאיכות חיים. ניתן לעכב את הבנייה ואף לזכות בפיצויים.

האידאולוגיה הזו תוצאתה היא אלפי העמודים לחוק התכנון והבניה. אין כמעט יום שאין כתבה על פרשנויות לחוק מס שבח ושרשרת החקיקה  הזו אינה מוזכרת. אי אפשר להפיל חסמים, כמו שנתניהו אוהב לטעון כל עוד לא תשתנה האידאולוגיה. 

על פי היינריך, לפני כמה שבועות בנשר התקיימה התגובה הטובה ביותר מדוע מחירי הנדל"ן בישראל גבוהים כל כך. "בעיר נבנה בניין מגורים בן 15 קומות ליד שכונת עוני בצורת בניית "רכבות" (סלאמס). תושבי בניין הרכבת חשו שהבניין פוגע באיכות החיים שלהם וחוסם להם את הנוף. מתוך כך הם תבעו את חברת הקבלן שבנתה את הבניין. השופטת שדנה במקרה הייתה עקבית עם החקיקה בישראל וטענה שהתובעים אכן נפגעו ופסקה לפיצויים שישולמו על ידי החברה הקבלנית. על פי היינריך, אין לאף אחד את הכלים להתמודד ולתמחר לקחת החלטה שכזו". 

השופטת לא טעתה אלא פירשה את החוק על פי השקפתה וההשקפה הכללית של השוק. פסק הדין, הוא כל כך קיצוני שהוא מאפשר להבין את נואלות המצב אליו הגיעה ישראל. החשש מתביעות גורם לחברות הקבלניות לתמחר דירות תחת שולי רווח שמנים יותר ובכך לייקר את הבנייה.

זוהי הבעיה - זכות הותק הפכה בישראל להיות חשובה יותר מזכות הקניין. לכן כל מי שיושב על החוף לעד ייהנה מזכויות יתר לעומת מי שאינו. לא ניתן לקבוע את גודל או אופי הפיצוי אלא על ידי שרירות לב ואולי שוחד. 

האלטרנטיבה היא שהנוף יהיה שייך זמנית למי שמוכן לשלם עליו יותר. אף אחד או שום דבר לא ייתן חיסון מפני פגיעה בנוף שכרגע נשקף מחלונך. זמניות ההנאה מהנוף יכולה להיות שנות דור, אך היא לעד תישאר זמנית. 

בכדי למצוא דוגמה שבה הממשל הדיר באופן מוחלט את רגליו משוק הנדל", היינריך הצטרך היה להרחיק עד לטקסס "הדוגמה הטובה ביותר לשוק שמחליף את ההכוונה והשליטה בשוק הנדל"ן, מגיעה מטקסס יוסטון. בעיר זו אין חוקי בנייה המוכתבות מהממשלה. השוק יצר שם מנגנון העונה לצרכים ולשאלה מי אמור ליהנות מנוף. בשוק ניתן למצוא חוזי בנייה מסוגים שונים והסכמים שונים שמאפשרים  לאנשים לבנות או לא (הבונים משלמים בהתאם). בפעם האחרונה שבדקתי ישנם למעלה מ-12 אלף הסכמים שונים. על פי ההצעה שלנו, כל מי שגר בעיר, לא יוכל לתבוע פיצויים מהשכנים על הבניה שלהם. השוק יהיה המתמחר היחידי לאפשרות הבניה.

הנתונים, המידע, הדעות והתחזיות המתפרסמות באתר זה מסופקים כשרות לגולשים. אין לראות בהם המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הצעה או שיווק השקעות או ייעוץ השקעות ב: קרנות נאמנות, תעודות סל, קופות גמל, קרנות פנסיה, קרנות השתלמות או כל נייר ערך אחר או נדל"ן– בין באופן כללי ובין בהתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל קורא – לרכישה ו/או ביצוע השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות בין התחזיות המובאות בסקירה זו לתוצאות בפועל. לכותב עשוי להיות עניין אישי במאמר זה, לרבות החזקה ו/או ביצוע עסקה עבור עצמו ו/או עבור אחרים בניירות ערך ו/או במוצרים פיננסיים אחרים הנזכרים במסמך זה. הכותב עשוי להימצא בניגוד עניינים. פאנדר אינה מתחייבת להודיע לקוראים בדרך כלשהי על שינויים כאמור, מראש או בדיעבד. פאנדר לא תהיה אחראית בכל צורה שהיא לנזק או הפסד שיגרמו משימוש במאמר/ראיון זה, אם יגרמו, ואינה מתחייבת כי שימוש במידע זה עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש.