הגרושה התנחלה בקרוואן בנחלת חמותה לשעבר - ביהמ"ש פסק על סילוקה

פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, שם קץ לייסוריה של מושבניקית קשישה, אשר בשנים האחרונות חייה הפכו לגיהנום, עקב פלישת כלתה לשעבר לקרוואן שבנחלתה. תחילת הפרשה לפני מספר שנים, בהחלטת בנה של הקשישה ואשתו, למכור את ביתם בהרחבה במושב בשרון, ולהתנחל במבנה לא חוקי המצוי בנחלה השייכת לקשישה.הבן ואשתו לא ביקשו את רשות האם, שהיא בעלת הזכויות בנחלה, אך הרגיעו אותה כי הם מתעתדים להתגורר בנחלה רק למספר חודשים, עד לרכישת בית מגורים חדש. כשיחסי בני הזוג עלו על שרטון והם החליטו להתגרש, הבן עזב את המבנה – אך גרושתו סירבה להתפנות. הגרושה המשיכה להתגורר בקרוואן, יחד עם בתה הנשואה וחתנה. בין לבין, בית המשפט השלום ברחובות (שדן בתביעת רשות מקרקעי ישראל לפינוי והריסת מבנים לא חוקיים במשק) נתן צו הריסה למבנה הלא חוקי בה התגוררה הגרושה. 

בקשותיה של בעלת הנחלה, מכלתה לשעבר להתפנות מהמבנה – נענו בסירוב. כמו כן, סירבה הגרושה לשאת בקנסות הנובעים מהשימוש הלא חוקי במבנה, ובתשלום חשבונות המים והחשמל המנופחים של המבנה.לטענת הגרושה, מחצית מזכויותיו של בעלה לשעבר, כבן ממשיך, מגיעות לה. על כן, טענה שהיא רשאית להמשיך ולהתגורר במשק מכח היותה 'בת ממשיכה', וכי על בעלה לשעבר לשאת בכל הוצאותיה בגין המגורים בקרוואן. בצר לה, פנתה בעלת הנחלה לעורכי הדין רגב אלקיים ואיתי שרף ממשרד עורכי דין שרף אלקיים ושות', אשר הגישו בשמה תביעה לפינוי הקרוואן. לאחרונה פסק בית המשפט כי על הגרושה, לפנות את הנחלה לאלתר, וכי לא מגיע לה כל פיצוי בגין הפינוי.

אלמנה כבת 84, בעלת נחלה במושב בשרון, השתקעה יחד עם בעלה בנחלה החקלאית עוד בשנת 1950, ושניהם עבדו בה ימים כלילות. 

בשנת 1997 חולקו מגרשים בהרחבה במושבים בשרון, ובני הזוג העניקו לבנם ולאשתו זכות לבנות בית במגרש בהרחבה. בזמן ההמתנה לבניית הבית, בנה הבן בנחלת הוריו מבנה יביל (קרוואן) זמני לו, לאשתו ולילדותיהן. לדברי האם הקשישה, היה ברור גם לבן ומשפחתו וגם להם כהורים, כי המבנה זמני, ובנוי ללא היתר, וישמש עד למעבר בני הזוג הצעיר לביתם החדש בהרחבה  

כחצי שנה לאחר פטירת בעלה של המושבניקית הקשישה, הגישה רשות מקרקעי ישראל תביעת לפינוי כל המבנים והסככות שבנחלה, ובין השאר דרשה  פינוי של מבנים שנעשה בהם שימוש חורג, והוצאת צווי הריסה למבנים שנבנו ללא היתר.בשלהי שנת 2004-חזרו בנה של האלמנה וכלתה להתגורר בקרוואן במשק בידיעה שהוא בנוי ללא היתר, תוך שהודיעו כי הם מחפשים בית אחר להשתקע בו לאחר שמכרו את ביתם שבהרחבה.שנה לאחר מכן, יחסי הבן ואשתו עלו על שרטון, והבן עבר להתגורר בשכירות במושב אחר. כך, נותרו בקרוואן באותה עת אשתו לשעבר, בנותיהם, וחתנם - בן זוגה של הבת הבכורה.מכתב התביעה של המושבניקית הקשישה עולה, כי מאז הקרע שחל בין בנה לבין אשתו לשעבר, ניתקו נכדותיה של הקשישה את הקשר איתה, - למרות שגרו כל אותה עת בנחלתה.

קנסות על שימוש במבנה ללא היתר לדברי עורך הדין רגב אלקיים, השימוש שעשתה הגרושה, בקרוואן מנוגד להיתרי הבניה, ובשל כך הוגשה ע"י המינהל, כבר בשנת 2004, תביעה נגד בעלת הנחלה. זאת, בגין שימוש חורג בקרוואן (ללא היתר), בקשה לצו פינוי, וכן צו הריסה נגד הקרוואן. בנוסף, הושת על בעלת הנחלה קנס כספי בשנת 2008 ניתן ע"י ביהמ"ש השלום ברחובות תוקף של פסק דין להסכם הפשרה שנערך בין רשות מקרקעי ישראל, לבין בעלת הנחלה, אשר קבע כי יש לפנות את היביל ולהורסו.

חרף כך, סירבה הגרושה לפנות את המבנה, והסכסוך על פינויו הפך לחלק מסכסוך הגירושין המכוער שהתפתח בינה לבין בנה של בעלת הנחלה.הגרושה, מצדה, טענה כי מחצית מזכויותיו של בעלה במשק, כבן ממשיך, מגיעות לה הקשישה – נגד כלתה 

בתביעתה של הקשישה נגד כלתה לשעבר, ( ונגד נכדתה הנשואה וחתנה), הוגדרו הנתבעים כפולשים לכל דבר, שאינם משלמים לא דמי שכירות, לא חשבונות ולא מסים - ומסרבים לשלם את הקנסות המצטברים על המשק בגלל אי הריסת המבנים ופינויים. בנוסף, תואר כיצד הם מפרים במצח נחושה את החלטת בית המשפט בנושא זה.עוד עלה מתביעת הקשישה, כי בני המשפחה הפולשים אינם משלמים תשלומי חשמל ומים – והיא נאלצה לשלם אותם מכיסה. חשבון החשמל הגיע לסכומים מנופחים היות והגרושה הרשתה לעצמה לבזבז חשמל בצורה לא סבירה. לטענת הגרושה, מחצית מזכויותיו של בעלה, כבן ממשיך, מגיעות לה,   ועל כן היא רשאית להמשיך ולהתגורר במשק.

אך הפלישה ליביל והשימוש במשאבי הנחלה ללא תשלום, היו אולי הטרדות הקטנות יותר מצד כלתה לשעבר.לדברי בעלת הנחלה הקשישה, הגרושה נהגה להטרידה מתחילת הליכי הגירושין עם בנה ואף הסיטה את בנותיה כנגד סבתן.לדברי בעל הנחלה הקשישה, הגרושה איימה למוטט אותה כלכלית, פנתה לשוכרים שונים של מבנים בנחלה בבקשה לקבל לידיה את כספי שכר הדירה, וקראה פעמים רבות למשטרה בתואנות שווא כמו כן נאלצה הקשישה, הסובלת לעדותה ממחלות רבות וממצב בריאותי מדורדר, לקרוא בעצמה למשטרה בבקשה שירחיקו את הגרושה ממנה, לאחר שזו איימה עליה והטרידה אותה.בתביעה שהוגשה לבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, באמצעות עו"ד רגב אלקיים ועו"ד איתי שרף, ביקשה בעלת הנחלה הקשישה מבית המשפט שיורה לפנות את כלתה לשעבר מהמשק.. 

ביהמ"ש פסק: על הפולשים לפנות את הנחלה לאלתר

לפני מספר חודשים פסקבית המשפט כי על הגרושה, וכן על בתה ובעלה לפנות את הקרוון לאלתר.בפסיקתו ציין השופט כי "נראה כי בכוונת האם היה לאפשר לבנה ולאשתו להתגורר בחלקת ההרחבה, ומעת שנקלעו בני הזוג למצוקה כלכלית, לא מנעו מהם לשוב ולגור בקרוון". בית המשפט קובע כי ההיתר להשתמש ביביל ניתן לא מתוך כוונה ברורה ומוחלטת להעביר את הקרוון לבני הזוג בסופו של יום – אלא כפתרון כלכלי זמני. כראיה לכך – נתלה השופט בהחלטתו בעובדה שבעלת הנחלה לא אִפשרה לבני הזוג להתגורר ביחידת הדיור שנבנתה בצד ביתה, והייתה מעוניינת בקבלת דמי השכירות המתקבלים ממנו. 

בנוסף, קבע בית המשפט, שבני הזוג לא נרשמו כבנים ממשיכים במשק, למרות שלא היו עוד בעלים על המגרש בהרחבה. יתרה מכך – גם אם הייתה הבטחה או התחייבות שכזו מצד האם, הרי שהיא טעונה מסמך בכתב – כך קבע השופט. "בענייננו, לא הוצגה כל התחייבות בכתב מצד האם, להעברת המשק לבני הזוג או הרשאה למגוריהם הקבועים בו. וגם לו הייתה התחייבות זו, שהינה בגדר התחייבות ליתן מתנה - הרי שניתן לחזור מהתחייבות שכזו בתנאים המפורטים  בסעיף 5 לחוק המתנה", קובע כב' השופט ויצמן.

באשר לטענת הגרושה, כי היא ובן זוגה השקיעו בבניית הבית בנחלה - הרי שבשל ויתורם על הזכויות בבית זה, הם קיבלו פיצוי כספי על פי הסכם הוויתור, כך קבע השופט. "הוכח לפניי, כי הסכומים נשוא הסכם הויתור אכן הועברו לידי בני הזוג  - הן בהמחאה ששולמה להם, בסך 23,000 שקלים, והן בהעברות כספיות שונות". לדברי השופט, גם אם צמחה לבעלת הנחלה הקשישה טובת הנאה כזו או אחרת מהשקעות בנה וגרושתו במשק - הרי ששוויה של הנאה זו מתקזז עם שווי השימוש שעשתה הגרושה במגורון. "זאת, ללא תשלום דמי שכירות, וללא תשלום הוצאות אחזקה דוגמת חשמל ומים, במשך שנים רבות".

לפיכך, פסק לאחרונה בית המשפט, כי הרשות שניתנה לבן ולגרושתו לגור בקרוואן היא רשות זמנית, והאם רשאית לחזור בה מרשות זו ולהפסיקה בכל עת. עוד נקבע, כי האם איננה צריכה לפצות על ביטול הרשות למגורים בקרוון, וכי על הגרושה לפנות אותו, יחד עם בתה ובעלה של הבת.