"האחריות על המבנה הנוכחי של המערכת הבנקאית היא של בנק ישראל"

פרופ מאיר חת הוציא את הספר הבנקאות  בישראל במנהרת הזמן 1965־2012“.

לדבריו: ”הוצאת הספר נועדה כדי ללמד את נסיון העבר, שמאוד רלבנטי למה שקורה היום ולמה שיקרה בעתיד. אפשר למצוא בספר לא מעט התייחסויות שיכולות להועיל גם להיום“

”המערכת לא בתחרות אידיאלית, מחד, אולם היא לא אסונית כמו שמציגים. עם הקמת המדינה היו בארץ יותר מ־100 מוסדות בנקאיים, לכאורה זה אמור היה להיות הבסיס לתחרות משוכללת, בפועל זה לא קרה, שכן מרבית המוסדות היו כל-כך קטנים שהם לא הצליחו להתקיים בפני עצמם, והם לא הי מתחרים אפקטיביים לגופים הגדולים. הליך הריכוזיות, נגזר מתנאים כלכליים. המוסדות הקטנים לא יכלו להתקיים, ולא היה מי שיזם ובנה מהמוסדות הקטנים מוסדות גדולים יותר. אגודות שיתופיות לאשראי, לא יכלו להתקיים בפני עצמם, ובנק הפועלים, בעצם קם על־ידי המיזוג של אגודות האשראי הללו.“ עדין, לפי נתוני בנק ישראל, כמעט 60% מהאשראי הצרכני נמצא ב־2 בנקים ”זה לא דבר ייחודי בעולם. היום ישנם מאגרי כספים בעיקר בגופים המוסדיים, שיכולים וצריכים להתחרות במערכת הבנקאית. והם אכן עושים זאת.“הם מעניקים אשראי לחברות, לא אשראי צרכני ”אפשר לבנות מוסדות למתן אשראי צרכני. המשק הישראלי לא צריך להצטער על זה שהאשראי הצרכני לא ניתן כמו בארה“ב. משקל האשראי של משקי הבית בארה“ב הוא כזה, שהם כל הזמן נמצאים על סף התמוטטות. תחרות באשראי צרכני צריכה להתפתח, אבל בצורה מסודרת. תחרות היא בעיקר על-ידי הכנסת גורמים חיצוניים כתחרות למערכת. גם אשראי צרכני הוא מסוכן. צריך לתת אותו במידה נכונה.“

הבעיה היא האפשרות לעבוד בשיטת COST+, זה דבר שבעבר היה נכון, היום הוא פחות נכון. המערכת בכללותה לא יעילה, וזה נובע בין היתר מכוחם של הוועדים שמונעים מהלכים שאמורים להגביר יעילות. מה שקורה היום הוא שכאשר צריך עוד הכנסות הבנקים מעלים מחירים. זה מגיע מחוסר תחרות במערכת צריך לזכור גם שיש מחיר להגברת תחרות. אם כחלון מדבר על הגברת התחרות במערכת הבנקאית, מבלי לפגוע בעובדים, יש לו אשליה.

בהכרח זה יגרור פגיעה בעובדים. זה יהיה המחיר של ייעול והורדת מחירים במערכת הבנקאית. חשוב גם לבחון אשראי לבעלי עסקים קטנים, יתכן וצריך לבחון אפשרויות של ערבויות מדינה, ללווים קטנים, מה שנקרא micro finance, שכן עיקר הבעיה של עסקים קטנים היא קשיים גדולים להעמיד בטחונות מתאימים. אפשר היה לתת יותר לעסקים קטנים. בארה“ב יש חובה על בנקים להקצות סכום מסויים מהאמצעים שלהם למתן אשראי לשכונות מצוקה.זה על־פי חקיקה. יש סיכונים בבנקאות, הבנקים צריכים להסתכן ולנהל את סיכוניהם. אחד הדברים שלמשל מאוד הפריעו לכניסת בנקים זרים, היה הפיקוח על מטבע חוץ. היתה גם השפעה של החרם הערבי, שבמידה מסויימת קיימת עד היום.“

היום אין פיקוח במטבע, ואין חרם, ועדין הבנקים הזרים לא באים לכאן ”נכון, כי הבנקים הזרים למדו, כמו שהבנקים שלנו למדו לגבי פעילותם בחו“ל, שהבנקים הישראלים הגדולים הם חזקים מדי, כדי להתחרות איתם. הם כן נכנסים לתחרות בבנקאות עסקים.“

 לגבי חברות כרטיסי האשראי, השאלה לא אם מוציאים אותם מהבנקים, אלא מי קונה אותם. אחרי ועדת בכר, חשבו שיבואו גורמים זרים רציניים, זה לא קרה, ונוצרה מערכת ריכוזית מהצד השני של הגדר. השאלה לא רק אם מוכרים, אלא, בעיקר למי מוכרים.

ועדת בכר לא הקטינה ריכוזיות במערכת הבנקאית, היא פטרה ניגודי עניינים. ניגודי העניינים רק עברו אל מעבר לכביש, לחברות הביטוח, שגם שם אין ממש תחרות, והיום יש שם גם ניגודי עניינים בעקבות הרפורמה. בסך הכל אני לא חושב שועדת בכר הביאה רק צרות. היא עשתה גם דברים חשובים. אם הועדה היתה נותנת העדפה לבנקים הבינוניים, על־פני הבנקים הגדולים, בכל הקשור לניהול הנכסים, יתכן וזה היה מגביר את התחרות במערכת

הבנקאית. הבנקים הבינוניים לא מסוגלים להתמודד עם הגדולים. ההתמודדות על הלקוחות הגדולים היא של הבנקים הגדולים מול הבנקים הזרים, ולא מול הבנקים הבינוניים.

”תעודת הזהות הבנקאית תעזור, אבל היא לא כולה ברכה. יש מי שזה יפגע בו.“ יש יזמה לשינוי תצורת הפיקוח על המערכת הפיננסית, לתצורת פיקוח דו-ראשית בוא נתחיל בשלב יותר מוקדם, ונקים גוף שיתאם בין רשויות הפיקוח דהיום. הפילוסופיות של רשויות הפיקוח לא זהות. הפילוסופיה של רשות ניירות ערך היא בבסיסה גילוי נאות. הפילוסופיה של הפיקוח על הבנקים היא יותר מתערבת. לגבי הפיקוח על שוק ההון, ראוי להוציא אותו ממשרד האוצר, למרות שדורית סלינגר עושה עבודה יפה.“ מעבר לפילוסופיה יש היבטים של הגנת הצרכן מול יציבות ”גם כאן הבעיה איך לאזן נכון בין האינטרסים. יציבות היא גם אינטרס של הציבור. הציבור רוצה לדעת שהוא שם את הכסף בבנק, והכסף חוזר אליו. היכולת של המפקחים לאזן היא טובה יותר מאשר אם כל אחד תהיה לו ממלכה שלו והוא לא יתעניין במה שהאחר עושה. תמיד עלתה השאלה האם בנק ישראל אמור לנהל גם את הפיקוח על הבנקים וגם את המדיניות המוניטארית.

בנק ישראל בדרך כלל העדיף את השיקול המוניטארי.יש לי תיאוריה שמי שגרם למבנה הנוכחי של מערכת הבנקאות זה בנק ישראל. המדיניות שבנק ישראל ניהל, מבחינה מוניטארית, היו שיקולים שהרסו את המערכת הבנקאית. עם קום המדינה, היו עשרות בנקים קטנים. אם היו חושבים שיש לעודד את פעילות הבנקים הקטנים, היו צריכים לתת לזה דגש. באותה תקופה, הבנקים חוייבו בשיעורי נזילות של 60%, והיה חוק ריבית של 9% ולאחר מכן ריבית של 11%. זה הרג את הבנקים, כשמרבית האמצעים של הבנקים היו מופקדים בנזילות, הם לא יכלו להתחרות בריביות עם הבנקים האחרים, ולכן הם נמחצו על-ידי הבנקים הגדולים יותר. הבנקים בתורם רכשו את הקטנים ונעזרו בכך כדי להקים את מערך הסניפים שלהם. חלק גדול מהסניפים של הבנקים הגדולים היו כתוצאה מרכישת האגודות השיתופיות לאשראי.“

אם מתייחסים לאגודות השיתופיות, לאחרונה יש יזמה, של בנק אופק, להקים בנק חברתי ”ראשית אני מציין שאני הייתי בין המייסדים של בנק אופק. היום אני עדין בעל מניה, ומתייעצים איתי מדי פעם. מה שקרה הוא שבנק ישראל דורש הון עצמי של 75 מיליון שקל. זו דרישה שגוף כזה לא יכול לעמוד בו, וגם אין לה כל הגיון. נדרש איזשהו הון בסיסי, נאמר 5 מיליון שקל, ומעבר לזה לדרוש יחס הלימות הון. רק לפרנס הון עצמי בהיקף כזה, נדרש

להרוויח כל־כך הרבה, שלא יאפשר לתת שירותים במחירים סבירים. במוסד קואופרטיבי ללא כוונת רווח, אין ממש חשש. אם זה גדל ומתפתח מהר, אפשר להגדיל את הדרישות. צריך להכיר בעובדה שהרצון לתת שירותים בזול,מחייבת השקעה בטכנולוגיה. אלה דברים לא פשוטים.“ היית יו“ר דירקטוריון לאומי, אחרי התקופה של ארנסט יפת, כבר אז התמודדתם עם תגמול מנהלים ”אני הגעתי אחרי אלי הורביץ, שהיה יו“ר דירקטוריון בזמן שהתגלה התגמול של ארנסט יפת. מדהים אותי לראות את תאוות הבצע של המנהלים היום, לעומת הרעש שקם, אז זה אפילו מצחיק.

”אני התבטאתי בעניין. למרות שאני בעד אופציות, במידה ובצורה נבונה. אני לא סבור שזה צריך להיות חלק מתגמול יו“ר דירקטוריון. וגם כשכבר נותנים אופציות – קובעים תקרה לדילול, קובעים מחיר מימוש סביר. אופציות הוא מכשיר סביר לתגמול מנהלים. יו“ר דירקטוריון, מתוקף תפקידו כמפקח על ההנהלה, לא צריך להיות במקום שבו התגמול שלו יגדל, לאור ביצועי ההנהלה. שכר של 3 מליון שקל לשנה, למרות שהוא נמוך ממה שהם מרוויחים היום, הוא עדין מאוד מכובד.“יש במנגנון של הפיקוח, אפשרות לבקש בונוסים בחזרה, דעתך על הבונוסים של איתן רף וגליה מאור ”מה שקרה הוא מצער מאוד. אבל התביעה נגדם היא קנטרנית, שכן היא לא ממש תציל את סכום הקנס.“ יש בספר שהוצאת לא מעט דברים שלא השתנו עם הזמן ”כבר בשנות השישים דיברתי על היעלמות הבנקים הקטנים, דיברתי על מערכת השכר הבעייתית בבנקים.“ דיברת גם על יצירת הקונגלומרטים, השווית אותם ל“זייבטסו“ היפניים ”הרעיון של הקונגלומרטים הוא פיזור סיכונים. מתברר שלא פשוט לעשות את זה נכון. בארה“ב בשנות השישים היתה פריחה של קונגלומרטים, חשבו שזה העתיד. התברר שהשווקים מצפים שתתמקד במה שאתה חזק בו. היוצא מהכלל, היא ברקשייר של באפט.  גם GE ירדה מגדולתה. בסופו של דבר, חברות האחזקה הגדולות בארץ כשלו.“

בזמנו, בסוף שנות השישים דיברת גם על ביטוח פיקדונות ”בזמנו הבנקים הגדולים התנגדו לביטוח פיקדונות, כי לטענתם עיקר העלות היתה נופלת עליהם, ומי שהיה ”נהנה“ מזה היו הבנקים הקטנים. לאור זאת הם הצליחו לבטל את חובת ביטוח הפיקדונות. צריך לזכור שקביעה של ביטוח פקדונות, קודם כל, תגביל בסכום, ולא תכלול פקדונות במטבע חוץ. יש סיכוי שהציבור לא יראה זאת כהגברת הוודאות, אלא כהרעה במצב. בטח היום עם הרשתות החברתיות, יציגו את זה כ“מרמים אתכם“ וכיו“ב. אני לא בטוח שלא צריך להשאיר את המצב כפי שהוא היום. לדעתי בנק ישראל צריך להצהיר הצהרת מדיניות ולומר שיש דברים שהוא לא יעשה – למשל שלא יבטח פקדונות מט“ח, כי זה אבסורד.“

יש קולות היום, לרבות של מנכ“ל הבורסה, שמדב על חזרה של הבנקים לבורסה, כעושי שוק ”אני בהחלט לא הייתי מתנגד לכך. אין חשש לחזור לעידן של ויסות שערים. צריך לקבוע כללים איך עובד עושה שוק. כאשר יש מערכת נכונה לעשיית שוק, היא תורמת הרבה ליציבות. אין מה לפחד מזה היום.“

”להזכירך, לא הייתי יו“ר הדירקטוריון בזמן הרצף. עשיית שוק כרוכה בעלויות. צריך להחזיק מלאי. בעשיית שוק מווסתים את המחירים בהתאם לרמת המלאי שלך. להחזיק מלאי עולה כסף. בעבר, שערי הריבית, היו יוצרים עלויות גבוהות מדי. היום יש בהחלט מקום לכך.“

איך זה מרגיש ברמה האישית, שיש תופעות שאתה מדבר עליהן, ועדין הן מתקיימות עד היום ”מייקל לואיס בספרו ”The Bumerang“, מדבר על כך שבזמן המשבר היו אנשים שהבינו מה קורה, ולא הבינו איך אחרים לא מבינים. דיברתי בזמנו עם אמיר ברנע, שגם הוא התריע על משבר ויסות מניות הבנקים,ושנינו הבנו שמה שעושים פה בארץ, עם ויסות מניות הבנקים הוא אבסורד. וזה נמשך זמן רב מאוד. בסוף 82‘, לפני המפולת הגדולה, התרעתי שהתנהגות קרנות הנאמנות היא פרועה. בסוף ינואר הגיעה המפולת הגדולה, והגישו נגדי תביעת בית משפט שאני גרמתי למפולת. זה כמובן נמחק על הסף.