לישראל יש כלים משפטיים שניתן להפעיל נגד האיחוד האירופי בעניין סימון המוצרים

פרופ' יוג'ין קנטורוביץ' ופרופ' אבי בל, מומחים למשפט בינלאומי מפורום קהלת, במחקר חדש על מדיניות משרד החוץ בעניין החלטת האיחוד האירופי לסמן מוצרים ישראלים מיהודה ושומרון. 

בשבוע הבא מתכוונת הנציבות האירופית לנקוט בצעדים שיחייבו לסמן מוצרים הקשורים ל”התנחלויות", ולהטיל מגבלות נוספות על כמה מוצרים כאלה - ביניהן אף איסור על יבואם . ההצעה לחייב את כל מדינות האיחוד לסמן את מוצרי ה"התנחלויות" הועלתה כבר לפני מספר שנים , ואולם כעת נראה שמימושה קרוב מתמיד.

מספר התבטאויות של פקידים אירופאים מוכיחות שפעולות אלה הן צעד נוסף בסדרה הולכת ומחריפה של מגבלות על הסחר עם ישראל, שהאיחוד מיישמן באופן שיטתי. בין ההצעות לצעדים עתידיים נמצאת ההצעה להטיל מגבלות על הבנקים הישראליים בגין פעילותם בשטחים . לשון אחר, האיחוד האירופי פועל באופן מכוון לגיבושה של מדיניות סחר חדשה מול ישראל, ולהנהגת דרך התנהלות ביחס לשטחים המצויים בתחום שיפוטה, שתהיה שונה באופן מהותי מזו המקובלת ביחס למדינות אחרות.

עם זאת, ישראל נמצאת בעמדה שתוכל לאפשר לה לעצור או לכל הפחות לעכב את תהליך החרפתן של המגבלות שמטיל האיחוד האירופי. האיחוד מתכוון להטיל מחסומי סחר בלתי־חוקיים על מוצרים ישראליים. מחסומים אלה מפרים התחייבויות אירופאיות שניתנו במסגרת הסכמים רב־צדדיים ודו־צדדיים. בפרט, הצעדים המוצעים הם פתח לטענות כבדות משקל מצד ישראל, מתוקף סעיפים 2.1 ו־2.2 של הסכם המחסומים הטכניים לסחר של ארגון הסחר העולמי, וכן מתוקף סעיפים IX ,X ו־XIII של ההסכם הכללי לתעריפי מכס וסחר (גאט"ט), סעיפים 2.3 ו־5.6 של ההסכם ליישום צעדים סניטריים ופיתוסניטריים של ארגון הסחר העולמי, והסכמים אחרים. הפרות אלה פירושן שיש ביכולתה של ישראל לערער על הצעדים שנוקט האיחוד האירופי במסגרת תהליך ישוב הסכסוכים של ארגון הסחר העולמי, גוף בלתי־פוליטי באופן יחסי, שיתמקד בטבען הבלתי־חוקי והמפלה של מגבלות הסחר האירופאיות, ולא בשאלות רחבות יותר הנוגעות למשפט ציבורי.

מספר שרי־חוץ אירופיים הפועלים לקידום סימון המוצרים הצדיקו את נקיטת הצעד האנטי־ישראלי משיקולים של הגנה על הצרכן.  אחרים טענו כי סימון המוצרים הוא צעד המתחייב מסעיפי הסכם ההתאגדות בין ישראל והאיחוד האירופי העוסקים בשטחים.  טיעונים אלה, לצד טיעונים אחרים הנוגעים למעמד הבסיסי של השטחים, אינם מועילים במיוחד לאיחוד האירופי בכל הנוגע לדיני סחר.

באופן ספציפי, יחסו של האיחוד האירופי למוצרים ישראליים שמקורם ב"התנחלויות" עומד בסתירה לאופן בו הוא נוהג כלפי מדינות אחרות שמצבן דומה, עובדה המופיעה אפילו בדו"חות של האיחוד האירופי עצמו.  הדבר מפר את הנוהג המקובל בארגון הסחר העולמי ובגאט"ט לפעול למניעת אפליה. יתרה מזאת, אפילו אם היה הגיון בטיעוני האיחוד האירופי, המצדיקים את הסימון בנימוקים של הגנה על הצרכן, החלתו המפלה של צעד זה הייתה הופכת אותו לבלתי־חוקי. חוסר־ההגינות הברור העולה מן הנימוקים שבהם מצדיקים האירופים את מגבלות הסחר המוצעות - פירושו שצעדים אלה אינם חוקיים גם לפי סעיף נוסף, סעיף 2.2 של הסכם המחסומים הטכניים לסחר של ארגון הסחר העולמי, ולפי הוראות אחרות המופיעות באמָנוֹת ארגון הסחר העולמי - האוסרות על צעדים רגולטוריים המכבידים על המסחר שלא לצורך.  ואולם התירוץ בו נוקטת אירופה, לפיו סימון מוצרי "ההתנחלויות" הוא צעד נחוץ לשם הגנה על הצרכנים, אינו אמין, וכבר נדחה בעבר על ידי בית המשפט העליון של בריטניה,  ועל ידי הנציבות האירופית עצמה ביחס למדינות אחרות, כמו מרוקו למשל.

עד כה, ישראל הגיבה להנחיות המוצעות של האיחוד האירופי בהפצרות דיפלומטיות בלבד. עם זאת, דבקותם של הפקידים האירופיים בעקרון הסימון של מוצרים ישראליים באופן הפוגע בישראל, לצד מספר סנקציות בלתי־חוקיות נוספות שכבר הוטלו בינתיים, מבהירות שעל ישראל לשקול צעדים תקיפים יותר על מנת להגן על עצמה מפני סנקציות סחר אירופיות בלתי־חוקיות. מנגנון יישוב הסכסוכים של ארגון הסחר העולמי הוא פורום שנוהג בו משפט שיש לו יתרונות עבור ישראל, ומקבלי ההחלטות בו אוהדים במידת מה. הוא מעניק לישראל את הסיכוי הטוב ביותר לתבוע את זכויות הסחר הלגיטימיות שלה.

גם מבלי שתיזום סכסוך רשמי, יועיל לישראל אפילו להתחיל לטעון בתקיפות שצעדי האיחוד האירופי אינם חוקיים, ולאיים לנקוט בפעולות נוספות. באופן זה יוכלו ההתנגדויות לעכב ואולי אף למנוע צעדים נוספים מצד האיחוד. נדמה שהנציבות אינה מעריכה כערכן את חומרת ההתנגדויות הקיימות בדיני הסחר למעשים מן הסוג שהיא עושה.  (בין היתר מפני שישראל, שלא כמו מדינות אחרות עליהן מטיל האיחוד סנקציות, לא הביעה בגלוי את התנגדויותיה בפני ארגון סחר העולמי.

אנו מדגישים כי הכרזה על סכסוך במסגרת ארגון הסחר העולמי אינה נתפסת כצעד עוין מבחינה דיפלומטית; מרבית הסכסוכים מתעוררים בין בעלות־ברית קרובות ובין שותפות סחר, כמו ארצות־הברית וקנדה. כמו כן, בעוד שסכסוכים הנדונים בארגון הסחר העולמי מאפשרים למי שהיה קורבן לסנקציות סחר בלתי־חוקיות לנקוט בצעדי תגובה מוגבלים, הם אינם מאפשרים את קיומן של מלחמות־סחר רחבות יותר, ואינם מותירים לאיחוד פתח משפטי לנקוט בצעדי תגובה משלו. לשון אחר, בעוד שפנייה לארגון הסחר העולמי עשויה להגן בהצלחה על זכויותיה של ישראל, היא לא תוביל למתיחות מדינית או מסחרית חריפה יותר עם האיחוד.