לשכת מעריכי השווי >> עמדתה הנוכחית של הרשות פוגעת פגיעה חמורה בחופש העיסוק של מעריכי השווי בישראל

בתחילת השנה הוקמה לשכת מעריכי השווי והאקטוארים הפיננסיים בישראל (IAVFA) על מנת לנסות ולהסדיר וולונטרית את תחומי הערכות השווי והאקטואריה הפיננסית בישראל לקראת הסדרה סטטוטורית שלהם. הסדרה וולנטרית זו כוללת קביעת תנאי כשירות, כללי אתיקה וסטנדרטים מקצועיים לפרקטיקנים בתחומים הללו כמו גם הכשרתם והסמכתם של אנשי מקצוע איכותיים לתחומים הללו.

הסמכת "מעריך שווי מימון תאגידי" (CFV- Corporate Finance Valuator) של לשכת מעריכי השווי והאקטוארים הפיננסיים בישראל מהווה את הסטנדרט הגבוה והראוי ביותר בקרב אנשי המקצוע בישראל העוסקים בתחום הערכות שווי תאגידים ונכסים בלתי מוחשיים.

לאחרונה קיבלה הלשכה פניות ממספר מוסמכיCFV , המחזיקים בתארים אקדמאיים גבוהים בתחומי המימון ובעלי ניסיון רב שנים בביצוע הערכות שווי לחברות בכלל ולחברות ציבוריות בפרט, המעוניינים להתקשר עם חברות ציבוריות לצורך הכנת הערכות שווי לחברות עליהן ופרסומן בכלי התקשורת, לתועלת כלל הפעילים בשוק ההון ובכללם ציבור המשקיעים הרחב בתמורה לקבלת שכר הגון וראוי, במישרין מהחברות הציבוריות ומבקשים לדעת האם עמדת הרשות לניירות ערך, בהתבסס על ניירות עמדה שפורסמו מטעמה, פוגעת בחופש העיסוק של מעריכי השווי בישראל או אם לאו. 

רק על מנת לסבר את האוזן, עמדת הרשות הנוכחית הינה כי הכנת הערכות שווי לחברות ציבוריות ופרסומן בכלי התקשורת מהווה ייעוץ השקעות, כהגדרתו בחוק להסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות ("חוק הייעוץ") וכי חוק הייעוץ אוסר על מעריכי שווי שאינם בעלי רישיון יועץ השקעות לכאורה להתקשר עם חברות ציבוריות, באופן ההתקשרות המבוקש על ידי אותם מוסמכי הלשכה.

מחוות דעת משפטית שגובשה לאחרונה על ידי היועץ המשפטי של הלשכה בנושא זה עולה, כי עמדת הרשות אינה מתיישבת עם כל איסור דומה, בשווקי ההון המובילים בעולם ובכללם בשוק ההון האמריקאי, שהינו המוביל שבהם. כך למשל, החוק בארה"ב מתיר לחברות ציבוריות לשלם באופן ישיר לחברות המבצעות עבורן אנליזה. לעתים חברות העוסקות ביחסי ציבור וניהול קשרי משקיעים מתחזקות מחלקות מחקר מקצועיות, וכורכות את עבודות המחקר עם התשלום הנדרש מהחברות עבור כלל השירותים שהן מקבלות. חזקה על האמריקאים שהם יודעים דבר או שניים בענייני רגולציה, ודאי בתחומי שוק ההון.

בנוסף, מחוות הדעת המשפטית של עולה כי עמדת הרשות איננה מתיישבת גם עם הוראות חוק הייעוץ מהנימוקים הבאים:

ראשית, חוק הייעוץ קובע כי "ייעוץ השקעות בכלי התקשורת" מהווה עיסוק שאינו טעון רישיון על פי החוק. משמע כל אדם, גם אם אין בידיו רישיון יועץ השקעות על פי החוק, רשאי לתת ייעוץ השקעות בכלי התקשורת.

שנית, חוק הייעוץ קובע כי לכל אדם, העוסק בייעוץ השקעות שאינו מהווה עיסוק הטעון רישיון על פי החוק, זכות מוקנית לפנות בהצעה למתן שירותי ייעוץ השקעות גם בלא רישיון על פי החוק.

שלישית, חוק הייעוץ קובע כי הוראת איסור קבלת תמריצים חלה אך ורק על בעל רישיון ו/או מי מטעמו ו/או בעבורו והיא אינה חלה על מי שעיסוקו בייעוץ השקעות המהווה עיסוק שאינו טעון רישיון על פי החוק – במקרה דנן שלפנינו, ייעוץ השקעות בכלי התקשורת.

רביעית, חוק הייעוץ אינו אוסר על בעל רישיון לקבל שכר עבור טרחתו בהכנת הערכת שווי, אלא אוסר עליו קבלת טובת הנאה. "טובת הנאה" מוגדרת בחוק כתמורה כספית או חומרית אשר אינה ניתנת כתגמול ישיר על עבודה או שירות, אלא כתוצר לווי שלו או כבונוס. כוונת המחוקק בחוק הייעוץ הייתה למנוע מצב בו מעריך שווי עלול להטות תוצאות חוות דעתו במטרה לקבל "בונוס" בגין תוצאת חוות הדעת. אך אין בכך כדי למנוע ממעריך שווי מלקבל מלקוחו – במקרה דנן שלפנינו, חברה ציבורית, שכר הוגן וראוי בגין חוות דעת שהכין עבורו. ולראיה, כותרת הסעיף הרלוונטי בחוק לחוק נוקטת בלשון "איסור תמריצים" כלומר איסור קבלת בונוסים ו"תמריצים" אחרים ולא איסור קבלת "שכר". חשוב להדגיש כי גם שירותים שמעניקים עורכי דין ורואי חשבון לחברות ציבוריות עלולים להשפיע על הדוחות הכספיים של אותן חברות ומכאן גם על שווי נירות הערך שלהן, אם יקבלו מי מעורכי הדין ו/או מרואי החשבון "טובות הנאה" מהחברות. אולם אין בחשש זה כדי לאסור על עורכי דין ו/או רואי חשבון קבלת שכר טרחה הוגן וראוי בגין השירותים שנתנו, או לאסור עליהם מתן השירותים בכלל.

לסיכום, עמדת הנוכחית של הרשות פוגעת, פגיעה חמורה ואנושה, בלתי מידתית, בלתי סבירה ושלא לצורך, בחופש העיסוק של מוסמכי הלשכה בפרט ושל מעריכי השווי בישראל בכלל. בנוסף, עמדת הרשות אינה מתיישבת עם עקרון "זכות הציבור לדעת" שהינו עקרון בעל מעמד חוקתי בשיטה המשפטית בישראל, ובכלל זה, זכותו של כל אדם לקבל מידע באמצעי תקשורת. לאור עמדת הרשות, נמנע למעשה מהציבור הרחב לקבל מידע באשר לשוויין הכלכלי של מרבית החברות הציבוריות, אם לא כולן, מידע שאין חולק כי הינו מהותי לצורך קבלת החלטות באשר לכדאיות השקעה בניירות ערך. לפיכך, לא ברור כלל מדוע בחרה הרשות עמדתה בעניין זה, כפי שבחרה ועל כן הלשכה שוקלת בימים אלה הגשת עתירה כנגד הרשות בנוגע לעמדתה.

 

מר פולניצר, בעליו של משרד הייעוץ הכלכלי "שווי פנימי", מוסמך כמעריך שווי מימון תאגידי (CFV), כמעריך שווי מימון כמותי (QFV), כמודליסט פיננסי וכלכלי (FEM), כאקטואר סיכוני שוק (MRA), כאקטואר סיכוני אשראי (CRA), כאקטואר סיכונים תפעוליים (ORA), כאקטואר סיכוני השקעות (IRA), כאקטואר סיכוני חיים (LRA) וכאקטואר סיכונים פנסיוניים (PRA) מטעם לשכת מעריכי השווי והאקטוארים הפיננסיים בישראל (IAVFA) ומשמש גם כיו"ר ומנכ"ל הלשכה. כמו כן, מר פולניצר מוסמך כמנהל סיכונים פיננסיים (FRM) מטעם האיגוד העולמי למומחי סיכונים (GARP) וכמנהל סיכונים מוסמך (CRM) על ידי האיגוד הישראלי למנהלי סיכונים (IARM).