מהיסטוריה להיסטריה?
מזה 4 עשורים בעולם המערבי, מסיבות כאלה ואחרות, הכלכלה בכלל והכלכלנים (ובתוכם גם עבדכם הנאמן) בפרט תופסים את מרכז הבמה התקשורתית ואל הגותם מופנים כמות זרקורים נכבדת. מדע הכלכלה נחשב כצעיר מבין שאר ענפי המדע המבוססים יותר. למעשה הידע האינטואיטיבי בביצוע מסחר הוסב לרעיון פדגוגי באדיבותו הרבה של אדם סמית` (Adam Smith) לקראת סוף המאה ה18 . עם הזמן המחשבה האמורפית קיבלה פורמט של נוסחאות בעזרת ממשיכי דרכו של סמית` והפך למושג המכונה כיום "נאו ליברליזם". אותן נוסחאות והפרקטיקה המלווה אותן, נלמדות היום על ידי כל בר בי רב במחלקות הכלכלה השונות.
לשם ההגינות ההיסטורית יש לומר, כי על כל חסיד נוסף של תורת ה"נאו ליברליזם" נוספו גם הוגים ששללו אותה מכול. במשך שנות קיומה ניסו גורמים מתחום הסוציולוגיה, הפילוסופיה ומדעי המדינה- להציע דרכים חלופיות לשם תיאור חוקי המעבר של מוצרים וסחורות על ידי המין האנושי. הבולטים מבינהם היו כמובן קרל מרכס (Karl Marx) ופרדריך אנגלס ((Friedrich Engels שהציגו תורה שונה בתכלית המסתמכת על בסיס ממשלתי לכל מעבר הון. מן הימין; האסכולה האוסטרית בהדרכתו של לודוויג פון מייסס (Ludwig Von Mises) בשנות השלושים שללה מכל תוקף -ההתפתחות האחרונה של הניאו ליברליזם ובנתה תיאוריה מקבילה שצאצא הוא התנועה הליברטנית.
אין זוהי היריעה והמקום בו יש להרחיב על ההבדלים בין תורה אחת למשנתה, ולו משום חוסר רלוונטיות לדיוננו. עם זאת צריך להסביר שקונספטואלית- התורות מסכימות האחת עם השנייה, הוויכוח ניטש לעד סביב תפקידו המעשי של האדם בתוך נוסחאות אלו.
כאן יש לשאול: מדוע לא הסבירו עדיין את המשבר דרך השקפתו ולבטיו של האדם מן השורה?
הבעיות שעומדות בפני הכלכלה כיום הינם בראש ובראשונה אנושיות, הבעיות לא ניתנות לכימות ואולי אין אנו מבצעים כאן דבר- פרט לניחוש מושכל. מצידו האחד של המאזניים נמצאת הדיפלציה וכל גרורותיה ומצדו השני נמצאת האינפלציה ונגזרותיה. אם כל העניין הוא משחק של מספרים ; המשבר לא יכול להיות כה נורא וניתן לתיקון במהרה. אך לדאבוננו זהו אינו המקרה, אין אנו מתעסקים כאן כבעבר, רק בתורת המסחר אלא גם ברגשותיו של האדם.
השוק הגלובלי כיום סופג מהלומות כמעט בכל החזיתות והם בתורם מפחיתות את רמת הביטחון האישי של האזרח. משקיעים מפוחדים מעוד חדשות מסחריות רעות, מערכת אשראי משמשות כאבן שאין לה הופכין ובנקאי לבנקאי זאב. כלכלתנו שלנו בדרך להתצמקות (ואל תאמינו לחזאים הטוענים אחרת) כמו שאר כלכלות העולם.
הכלכלה המודרנית וביטחון הצרכן
עולם המטבעות משתולל ובמשקים מתעוררים אחדים, החלו למלמל בחזרה שמות נשכחים שהוזכרו בפסקה הראשונה. האם מצב זה בר תיקון? הבנקאי יכול רק להלוות ממון ולהבטיח שהם כאן להישאר כמקור נזיל לכסף, אך על העסקים גם למלא תפקידם והם לא יפעלו עד אשר יראו הם מכירות ממשיות. במערכה זו שב הפרוטגוניסט*; הצרכן עם מלוא רגשותיו וחששו. כל הכלכלה המודרנית נשענית על בטחונו של הצרכן לצרוך וללוות (בנוסף לחסכון), אם אלו לא ישובו למסלולם התקין- כל הנסיונות להשיב את רכבת הכלכלה העולמית לפסיה יעלו חרס.
נתיב הכסף
היום גוברים הקולות בכלכלה האמריקאית ואפילו האירופאית, על כך שהדרך היחידה להשיב את בטחונו של הצרכן טמונה בנתיב אחד והוא בהזרמת כספים אדירה אל המשק. בכך נוכל לאותת לצרכן כי מחיר ביתו שב לעלות. הוא ירגיש בטוח בעבודתו למרות שכח קנייתו פוחת ויחוש את הצורך ללוות מחדש; ללא החשש מפיטורים ומכך שמחיר ביתו החל לרדת . ביטחונו יאפשר למערכת הפיננסית לחדש ימיה כקדם.
קסם האינפלציה
כל מטרות אלו תוכל ליישם האינפלציה כשהיא בתורה תאפשר למשכורות לצמוח ולחובות להפך קטנים יותר ריאלית. האינפלציה תעלה גם את מחירי הבתים ותגרום לצרכן לרכוש, בטרם המחירים ימשיכו לעלות. האינפלציה תגרום לתחושת עושר מדומה, בדיוק האשליה שהשוק צריך ומבקש עתה.
הלך רוח זה מצא תומכים נלהבים בישראל, הן מהשמאל והן מהימין הכלכלי.
השמאל הכלכלי בישראל
מחלקו השמאלי של המתרס נמצאים שר הבטחון אהוד ברק ופרופ` אבישי ברוורמן ממפלגת העבודה. מנהיגי המפלגה תומכים בהגדלת הגרעון הממשלתי לשם פיתוח שוק העבודה, לדעתם התערבות מדינית במשק תספק ביטחון תעסוקתי בעת המשבר ותמנע ממנו מלהתפתח לקטסטרופה לאומית. הגדלת הגרעון תביא כמובן להחלשות המטבע המקומי שיזמין בתורו אינפלצית מחירים. הגורם המעצים של תופעה זו הוא תהליכים דומים שיתרחשו בארה"ב ובאירופה אשר יזינו את מחירי הסחורות (הנמדדות בדולר), עם החלשות עולמית מחודשת של הדולר.
הימין הכלכלי בישראל
מחלקו הימני של המתרס נמצא יושב ראש הליכוד האופוזיציה בנימין נתניהו. ביבי תמיד תמך בהפרטת המשק ופתיחתו לתחרות. עתה כשהבחין במשבר על מפתנו של המשק הישראלי , שינה מעט דעתו והינו גורס כי על הממשלה להעניק רשת בטחון רחבה לעסקים בקשיים, בדומה למחשבה מעבר לאטלנטיק.
קרנות נאמנות
לנוכח ניצחונו המשוער (אל תהרגו את השליח, כך מורים הסקרים), כדאי להבחין כיצד התנהגו קרנות האגרות הממשלתיות הצמודות לאינפלציה, בעת שיא עונת החילוצים בניו יורק בנובמבר האחרון.
אם נבחן את תשואת אפיק ההשקעה קרנות צמודות מדד לטווח ארוך 4+ בשלושת החודשים האחרונים, נסיק כי אכן החל טיפוס מעלה של אותן קרנות. אפיק זה מכיל קרנות נאמנות שמורכבות מאגרות חוב ממשלתיות צמודות למדד המחירים לצרכן, לטווח שמעל ל4 שנים. לצורך העניין ממלא אפיק זה תפקיד כפול; מחד הוא משקף את צפי המשקיעים לאינפלציה בטווח הבינוני –רחוק. מאידך הוא משמש גם כמדד לפסמיות המשקיעים על היכולת של המשק לצאת מן המיתון בטווח הקרוב.
לסיכום: אין צורך ביכולות ניבוי מיוחדות- בכדי להבין לאן הרוח נושבת; על מנת להשיב את "אווירת הבטחון הפיננסי" לצרכנים, ינסו קברניטי המשק לגרום לפיחות המטבע המקומי. כשהם מתרכזים באויב האמיתי - קפאון בצמיחה או אף צמיחה שלילית. ככל שיותר משקיעים יבחינו בזאת, כך הצפי לאינפלציה יגבר ותחת זאת גם תשואת אגרות הממשלה צמודות המדד.
*גיבור הדרמה
כל הקרנות בענף צמודי מדד לטווח ארוך 4+ נכון ליום 25.1.2009
מנהל השקעות
שם קרן הנאמנות
2.27%
10%
10%
.1
0.81%
0%
30%
.2
0.63%
0%
0%
.3
0.46%
0%
30%
.4
0.45%
0%
0%
.5
0.28%
0%
0%
.6
מנהל השקעות | שם קרן הנאמנות |
| |||
2.83% | 0% | 0% | .1 | ||
2.60% | 0% | 30% | .2 | ||
2.59% | 10% | 30% | .3 | ||
1.89% | 0% | 10% | .4 | ||
1.39% | 0% | 0% | .5 | ||
1.29% | 0% | 10% | .6 | ||
1.27% | 0% | 30% | .7 | ||
1.05% | 0% | 10% | .8 |
מנהל השקעות
שם קרן הנאמנות
3.3%
0%
30%
.1
2.7%
0%
10%
.2
1.5%
10%
10%
.3
1.27%
0%
30%
.4
0.85%
0%
30%
.5
0.81%
0%
10%
.6
0.74%
0%
0%
.7
0.71%
0%
10%
.8
0.16%
0%
0%
.9
10 הקרנות המובילות בענף צמודי מדד ללא איפיון זמן נכון ליום 25.1.2009
מנהל השקעות | שם קרן הנאמנות |
| |||
4.48% | 10% | 10% | .1 | ||
4.43% | 10% | 10% | .2 | ||
4.15% | 0% | 30% | .3 | ||
4.02% | 10% | 30% | .4 | ||
3.56% | 0% | 10% | .5 | ||
2.96% | 0% | 10% | .6 | ||
2.58% | 0% | 30% | .7 | ||
2.19% | 0% | 30% | .8 | ||
2.09% | 0% | 10% | .9 | ||
2.08% | 0% | 0% | 10 |





