עומר רגב
29/03/2019
פאנדר פנה בסקר מומחים למנהלי השקעות, יועצי השקעות, סוכני ביטוח, יועצים פנסיונים ומתכננים פיננסים וכן פעילי שוק הון שונים. והתוצאות מפתיעות משהו.
נהוג לחשוב ששר אוצר לא זוכה לפופולריות בציבור, אולם משה כחלון הצליח לזכות באהדת אנשי שוק ההון, והוא המועמד המועדף על אנשי שוק ההון, למשרת שר האוצר. יתכן ומדובר באפקט ה”נשיא המכהן”, שמקל על כחלון להיות השם הזכור יותר על מי שהשיב לסקר. יתכן ואנשי שוק ההון, דווקא מעריכים את פועלו בשוק הדיור, שכן מרביתם אנשים צעירים ורכישת הדירה באמצעות מחיר למשתכן סייעה להם. בנוסף, יתכן וזוכרים את הרפורמה שערך בבנקאות, ואת התוכניות השונות שביצע, שכיוונו בעיקר למעמד הביניים ולזוגות צעירים – ריווח מדרגות המס, ביטול מס רכישה על מוצרים שונים, שבעיקר סייעו למעמד הביניים ולזוגות צעירים עם ילדים. כפי הנראה אנשי שוק ההון קצת פחות מוטרדים מהפופוליזם שהפגין כחלון כשר אוצר, ומהחריגה ביעד הגירעון.
ניסנקורן, המועמד של מפלגת כחול לבן למשרת שר האוצר, מקבל את המקום הלפני אחרון, מבין האפשרויות שהוצגו לנסקרים, והוא כמעט הכי פחות פופולארי מבין הבחירות שניתנו כאשר אחריו נמצא רק משה גפני. כפי הנראה, אנשי שוק ההון מבינים כי ניסנקורן, כראש ההסתדרות, יפעל יחד עם הוועדים הגדולים, כאשר רק לאחרונה המשבר עם ועד עובדי הבורסה, מנע את הוצאת הנפקת הבורסה לפועל. להזכיר, ההנפקה אמורה היתה לצאת לדרך בסוף 2018, אולם המחלוקת עם העובדים דחתה אותה למועד לא ידוע.
אחרי כחלון נמצאים שניים (בשוויון סטטיסטי) גדעון סער ואבי גבאי עם 14.6% ו־14.2%. אבי גבאי ככל הנראה נהנה ממעמדו כמנכ”ל בזק לשעבר ומתפיסה כי הוא מבין עסקים, ויכול לתפקד טוב כשר אוצר. הבחירה אולי המפתיעה יותר היא גדעון סער. יתכן כי אנשי שוק ההון זוכרים לגדעון סער את ראשות הועדה למעמד הסוכן, ועדה שהקימה לפני מספר שנים לשכת סוכני הביטוח. יתכן גם כי הבוחרים סבורים שהוא אדם שמסוגל לנהל את כלכלת המדינה באופן ראוי, ושמזדהים עם האדם, למרות שדעותיו הכלכליות פחות ידועות.
ראש הממשלה בנימין נתניהו כפי הנראה יהיה מאוכזב בקבלת במקום הרביעי בלבד, למרות כהונה שנחשבת בקרב מומחי כלכלה לאחת מכהונות שרי אוצר הטובות שהיו אי פעם, ולמרות שהוא נתפס בציבור כמי שמבין בכלכלה, וגם כמי שיכול להוביל תהליכים, וגם ביצע תהליכים כאלו בעבר בכהונתו.
בקבוצה הבאה, סביב 6% נמצאים יאיר לפיד, נפתלי בנט, ואורלי לוי אבוקסיס. מבין השלושה, לוי אבוקסיס צריכה להיות מרוצה שהאמירה החברתית אצלה נתפסת בקרב הציבור כמי שרואה אותה ראויה לתפקיד שר האוצר. לוי אבוקסיס היתה בחירה מבין האפשרויות השונות, וזה כפי הנראה גם גורם ששיחק לטובתה.
לפיד כפי הנראה יכול להיות מאוכזב מהתוצאה, שכן הוא כיהן כשר אוצר, וניסה, גם הוא להיטיב עם ציבור מעמד הביניים, אולם כהונתו הקצרה לא עמדה לזכותו. גם נפתלי בנט יכול להיות מאוכזב עם שיעור דומה לזה של לפיד, למרות כהונה כשר כלכלה, כהונה שאף היא הובילה רפורמות שנועדו לשפר את מעמדו של הצרכן המקומי – ועדת יוקר המחיה, רפורמת הקורנפלקס, הרפורמה בתקינה, ועוד.
מבין המועמדים ששמם נשלח באופן יזום על־ידי המצביעים, גלעד אלפר ממפלגת זהות זוכה למספר הקולות הרב ביותר, עם 2.2%, אחריו מקרב המועמדים ששמם נרשם באופן יזום, נמצא משה פייגלין, עם 1.8%. כלומר, נציגי מפלגת זהות, זוכים לכ־4% מהקולות, מבלי ששמם הופיע בטופס ההצבעה. אין ספק שמדובר בעוד אינדיקציה לכך שיש סיכוי שמפלגת זהות תהפוך להיות הפתעת הבחירות.
מבין המצביעים, כ־2% ביקשו מינוי מקצועי, או שנקבו בשמו של כלכלן כזה או אחר לתפקיד שר האוצר. עוד שמות שעלו מקרב המצביעים – יובל שטייניץ, ניר ברקת, ישראל כץ, ואיציק שמולי. שמולי ושפיר יכולים להיות מרוצים מכך ששמם עולה בקרב אנשי שוק ההון כמתאימים לתפקיד. שטייניץ, שכיהן בתפקיד וישראל כץ, שרים ותיקים, יכולים אולי להיות מאוכזבים. יתכן אם שמם היה מופיע ברשימה, היו מקבלים כמות גדולה יותר של קולות.
המצע הכלכלי של המפלגות |
כולנו המפלגה היחידה שמתייחסת במפורש לשוק ההון ולחסכון הפנסיוני
סקירה של המצע הכלכלי של המפלגות השונות, מעלה תמונה חלקית מאוד. לחלק מהמפלגות אין מצע מעודכן (ישראל ביתנו, מצע מ־2012), לחלקן אין מצע (הבית היהודי אין מצע באתר).
מבין כל המפלגות, המצע של מפלגת כולנו הוא היחיד שכולל התייחסות מפורשת לשוק ההון, לחסכון פנסיוני, ולמערכת הבנקאות. המצע שמופיע באתר של כולנו, כפי הנראה הוא המצע של הבחירות הקודמות, אולם הוא כולל התייחסות ספציפית לשוק ההון, וכן למקורות התקציביים לתוכניות הכלכליות של המפלגה.
מצע כולנו מדבר על הוזלת עלויות הניהול בחיסכון הפנסיוני, הגברת שקיפות, ומניעת ניגוד עניינים בתחום החיסכון הפנסיוני. רצון להבטיח את עתידם הכלכלי של החוסכים באמצעות הוזלת עמלות הניהול, הקטנת דמי הניהול הגבוהים יותר שמשלמים החוסכים המוחלשים יותר, על ידי חיוב הגופים המוסדיים להקים מסלולי השקעה פסיביים (עוקבי־מדדים של מניות ואג”ח) במגוון מסלולים בדמי ניהול נמוכים, שיהוו ברירת מחדל לחוסכים מוחלשים. בנוסף, עידוד הקמת קואופרטיבים וקרנות פנסיה חברתיות שיפעלו בתחום, בבעלות העמיתים ולטובתם בלבד, בעמלות ניהול נמוכות, תוך הקפדה ופיקוח על מקצועיות הניהול.
הפסקת ניגוד העניינים של סוכנים פנסיונים בהיותם גם משווקים וגם יועצים. הפסקת המצב בו הסוכן מרוויח יותר ככל שהלקוח מקבל תנאים פחות טובים – ניתוק הקשר בין עמלות הסוכנים לדמי הניהול.
נושאים נוספים – חופש בחירת סוכן פנסיוני לשכירים במקומות העבודה. התאמת גיל החוסך לרמת הסיכון של חסכונותיו, כדי למנוע סיכון החיסכון לקראת פרישה.
למפלגת כחול־לבן יש מצע כלכלי מפורט. בין היתר שיפור התחרותיות והפריון בתעשייה המסורתית ובמגזרי המסחר והשירותים, קידום רפורמות מאוזנות בתהליכי הייבוא והייצוא. קידום כלכלה הוגנת, תחרות וריסון של כשלי שוק ושל מונופולים. בנוסף, פעולה להקטנת האי־שוויון בין מגזרים ואוכלוסיות, לצמצום הריכוזיות במשק ולקירוב הפריפריה הגאוגרפית והחברתית למרכז הפעילות והעשייה.
טיפול ביוקר המחיה, ובראשם הפריון הנמוך, העדר התחרותיות במשק, חסמים ביורוקרטיים והעדפה של קבוצות לחץ. עידוד צמיחה על ידי העצמת החדשנות ופיזורה במדינה כולה. הגדלת תקציבי מו”פ. שילוב חדשנות בכל המגזרים – התעשייה המסורתית, עולם הפיננסים והשירותים והמגזר הציבורי.
במפלגת הימין החדש יש מצע כלכלי מסודר, שמביע שאיפה לצמצום רגולציה ומעורבות ממשלתית. “נבקש לעודד יזמות ויצרנות על מנת להבטיח לכל אזרח הזדמנות שווה בשדה ההשכלה והתעסוקה, וזאת לצד מחויבותנו לסיוע עמוק לחלשים בחברה.”
"מונופולים וקרטלים מכוח חוק (חשמל, רכבות, דואר, שדות תעופה, נמלים ועוד) ייפתחו לתחרות כדי לייעל ולהוזיל את השירות לאזרח. לא נקבל שביתה בשירותים חיוניים. נחייב בוררות חובה בסכסוכי עבודה שעובדי שירותים אלה הם צד להם. חובת שקיפות מקסימלית לארגוני עובדים.
הסרת חסמים ורגולציה עודפת, מתוך הבנה שיוקר המחייה אינו גזירת גורל. הוא נובע מחסמי שוק מכבידים. נפעל נגד עודף חקיקה הפוגע קשות בכלכלה ומעלה את מחיר השירותים והמוצרים. פתיחת המשק לתחרות בייבוא באמצעות הסכמים בין־לאומיים, פישוט תהליכי הייבוא והמשך תהליך אימוץ התקינה הזרה, כדי לחזק את העסקים, לשפר את רווחת הצרכנים ולקדם את הקשרים הכלכליים בין מדינת ישראל לעולם.
ננהג בחרדת קודש בכספי הציבור המופקדים בידי הממשלה, נשתמש בהם לטובת הציבור כולו ולתועלת הדורות הבאים. נעשה זאת תוך הקטנת החוב הלאומי, פיתוח מנועי צמיחה בני־קיימא, מדידה קפדנית של תוצאות המדיניות והתאמתה האופטימלית ליעדים הלאומיים.
דאגה לעצמאים על־ידי רפורמה במנגנוני הדיווח וגביית המס. יצירת מסלול מיוחד להקמת עסקים חדשים: “רגולציה לייט”. תקופה של 5 שנים של הגנת ינוקא, שתכלול: מסלול רישוי מואץ, פטור ממס ורגולציה מינימאלית."
מצעה של מפלגת זהות, מפורט מאוד בנושאים כלכליים, ומהווה מצע מאוד ליברלי גם בנושאים של חינוך וכו’. מתוך המצע ניתן למנות למשל שינוי שיטת המיסוי זהות מציעה את שיטת המס השטוח: מס בשיעור אחיד החַל על כל סוגי ההכנסות – ללא מדרגות מס, ללא נקודות זיכוי וללא הקלות למקורבים. שיטה זו אמורה לעודד את כל אזרחי ישראל ליזום, להתקדם ולהצליח ככל שיוכלו, ולבטל את אחד הכלים העיקריים של הממשלה לתכנון הכלכלה מלמעלה. בנוסף, ‘זהות’ מתחייבת ששיעור המס יהיה נמוך ככל האפשר עבור האזרח הממוצע.
בנוסף, זהות תפחית את מס החברות בצורה רוחבית, שקופה וזהה לכל סוגי החברות בארץ. כמו כן, זהות מאמינה שאין זה מתפקיד המדינה לנווט את השוק. כל ניסיון להשפיע על התעשייה מלמעלה באופן מלאכותי, במקרה הטוב נועד לכישלון ובמקרה הרע מזמין שחיתות. לכן, על פי המודל הכלכלי שלה, זהות תאסור מתן הטבות, הקלות ומענקים מצד המדינה לחברות מסוימות, תסגור את הגופים הממשלתיים שתפקידם לסייע ליזמות או לעודד את התעשייה, ותיתן לשוק הפרטי לעשות את שלו.
הקלה משמעותית על פתיחת עסקים ועל עשיית עסקים בישראל. בכל הקשור לייבוא, זהות תפעל לבטל לחלוטין, אך באופן הדרגתי, את המכסים ואת מכסות הייבוא. בנוסף, ייבחנו מחדש כלל ההגבלות על ייבוא שהתקבלו מנימוקים שאינם כלכליים ויוסרו הגבלות שאינן סבירות. הגבלת כוחו של מכון התקנים.
צמצום החוב הלאומי: זהות רואה כמשימה כלכלית ראשונה במעלה את צמצום החוב הלאומי. על הממשלה להתנהל באחריות כלפי האזרחים שלה ולצמצם את החוב הלאומי המאט את כלכלת ישראל ומהווה נטל על הדורות הבאים. זהות תדרוש עשיית צעדים שיצמצמו את החוב הלאומי,כמו למשל שימוש בעודפי הגבייה.
המצע של מפלגת העבודה, כולל רשימת “התחייבויות” בשמו של אבי גבאי כלפי הבוחרים, והיא כוללת בעיקר אמירות כלליות כמו “היינו פעם מדינה ענייה עם אזרחים שלא חשו מחסור. היום אנחנו מדינה עשירה עם אזרחים שבקושי שורדים כלכלית. הגיע הזמן שמדינת ישראל תחזור לדאוג בראש ובראשונה לאזרחיה”. והתחייבות כלליות כגון - לדאוג לבריאות של כלל הציבור דרך בניית מערכת רפואה ציבורית מצוינת ותוך צמצום הרפואה הפרטית, לבצע שינוי מקיף במערכות הרווחה והביטוח הלאומי, הבריאות והדיור הציבורי המותאמות למגמות התארכות החיים, לממש אחת ולתמיד את חוק הסיעוד הממלכתי ולהבטיחו לכל אזרח, לתקן לאלתר את מבנה הקצבאות ולהגדילן באופן המבטיח קיום בכבוד לקשישים ולנכים. לשקם את הדיור הציבורי בישראל ולהגיע למצב של אפס המתנה בתור לזכאים. למגר את תופעת עובדי הקבלן בדגש על המגזר הציבורי, ביטול מעמד מורי הקבלן ומודל ההעסקה הפסול המכונה ‘כתף אל כתף’. לפעול לחיזוק החקלאות והחקלאים, ולחזק את החקלאות כערך לאומי וציוני.
