פרופ` עומר מואב
משה מימון
01/08/2012
עומר מואב כיהן ב-2009 כראש הפורום המייעץ לשר האוצר שטייניץ בנושאי כלכלה וחברה. כיום הוא פרופ' באוניברסיטה העברית, וכן פרופ' באוניברסיטת ווריק. הקריירה האקדמית שלו רצופה הצטיינות – בשנת 2002 זכה במלגת אלון למדענים צעירים, וב-2006 בפרס רקטור האוניברסיטה העברית על הצטיינות במחקר ובהוראה.
מחקריו זוכים להתייחסות נרחבת בתקשורת הישראלית. אחד המחקרים הבולטים בהם הוא מחקר שערך עם פרופ' אריק גולד על "בריחת המוחות מישראל" שתיעד לראשונה את הרכב ההגירה מישראל על פי השכלה ומקצוע, והעלה לתשומת הלב הציבורית את העובדה שהרכב היורדים מישראל אינו מייצג את האוכלוסייה, אלא מאופיין בבעלי השכלה גבוהה.
הקול שפרופ' מואב משמיע בתקשורת הוא ברור מאוד. פרשנויותיו וביקורותיו הן מקוריות, חדות ולא מנסות למצוא חן בעיני אף אחד. לאור המחאה החברתית המתחדשת נפגשנו עימו לשיחה.
מדוע כיהנת כיועץ שר האוצר לשנה בלבד?
"מראש היתה הסכמה על שנה אחת. הרעיון היה לעזור לשר האוצר להיכנס לעניינים".
בזמן הכהונה שלך כיועץ של שר האוצר זכית ללא מעט ביקורת. אני מניח שאתה מודע לביקורת שטענה שאתה נמנה על אלה שהולכים לכיוון האקסטרה קפיטליסטי, שלא נגיד לכיוון החזירי, אוהבים להשתמש בביטוי הזה
"כן, מכנים אותי ה"ניאו-ליברל". אני יכול להגיד בהקשר הזה שיש משהו טיפה מוזר בכל השיח הציבורי בישראל, יש איזו מאוד חזקה שמאלה. אנחנו מתייחסים נניח לארה"ב,יש פה פשוט בורות אדירה".
אתה מדבר על הטייה שמאלה של התקשורת?
"של הציבור ושל התקשורת. כשאני אומר נטייה שמאלה אני מתכוון מן הסתם במובן הכלכלי ולא במובן הפוליטי. בישראל נדמה שכל מי שאומר שהוא בעד כלכלת שוק תחרותי, אפילו אם הוא אומר עם רגולציה, שיש כשלי שוק, רגולציה על שוק ההון, והגדלת התחרותיות בשביל הורדת מחירים, אז מיד מאשימים אותו בתפיסת עולם ניאו- ליברלית, זה פשוט הזוי לדעתי".
יש משהו רע בתפיסת עולם ניאו-ליברלית?
"אני לא שייך לתפיסה הזו. אני חושב שכן יש בה משהו רע. אני חושב שתפיסת העולם הלברטריאנית, של קיצוני המפלגה הרפובליקנית, שבעצם חודרת עמוק לתוך המפלגה הרפובליקנית, אבל נגיד זרם ה-Tea Party, אין לי שום סימפטיה לקו שלהם. הוא קו שהוביל למשבר מאוד קשה ב-2008, משבר שנבע מזה שהזעירו את הרגולציה בזמן שכן היה ראוי שתהיה רגולציה. הקו שלי הוא קו שחופף מאוד לתפיסה הסוציאל-דמוקרטית של דנמרק למשל. אבל מה שהופך את השיח הציבורי בישראל באמת להזוי זה אנשים שקוראים לעצמם סוציאל-דמוקרטים, ואין להם מושג מה קורה במדינות הסוציאל-דמוקרטיות המתקדמות, והם למעשה סוציאליסטים מהסוג הישן".
אתה יכול אולי לפרט קצת בעניין הזה?
"בוא ניקח למשל את תחום זכויות העובדים. בישראל יש תפיסה שהיא באמת תפיסת העולם הסוציאליסטי, שאומרת שכדי להעניק לעובדים ביטחון תעסוקתי, צריך קביעות במקום העבודה. בדנמרק וגם בפינלנד הבינו שקביעות במקום העבודה וביטחון תעסוקתי, זה לא בדיוק אותו הדבר".
בארץ אין היום ביטחון תעסוקתי במגזר הפרטי, יש את זה רק במשק הציבורי, ויש את זה גם בבנקים
"תראה, מי שנושא את הדגל הסוציאל-דמוקרטי בשיראל, חשוב לו מאוד להדגיש איזו כותרת ריקה מתוכן. כששלי יחימוביץ קוראת לעצמה סוציאל-דמוקרטית, אז מה הכיוון שהם רוצים, מי שקורא לעצמו חברתי באופן כללי? הם רוצים כיוון שהוא יותר קביעות במקום העבודה, יותר קשיים בפיטורי עובדים, פחות גמישות בשוק העבודה. עצם השימוש במילה "גמישות בשוק עבודה", ברגע שאתה אומר את המילה הזאת כבר אתה ניאו-ליברל חזיר.
אבל אם תשאל מישהו 'האם אתה רוצה שישראל תהיה כמו הסוציאל-דמוקרטיה בדנמרק?' הוא יגיד לך – כמובן, הלוואי והיינו כמו דנמרק, אז פה יש בעיקר בורות. כי בדנמרק למשל אין קביעות. ארגוני העובדים מבינים שבעולם המודרני אין למעסיק אפשרות להבטיח תעסוקה בתצורה של קביעות. לכן הם פועלים להעניק הכשרות מתאימות למפוטרים כדי שיוכלו להיקלט כמה שיותר מהר חזרה בשוק העבודה.
בוא נניח שקביעות זו קיצוניות. אבל בדרך לקביעות יש הרבה תחנות. התארגנות של עובדים היא לא בעייתית כשלעצמה
"התארגנות היא לא בעייתית כשלעצמה, אבל ברגע שהעובדים מנצלים את הכוח שיש להם להשיג הישגים שהם לרעת החברה והכלכלה, אז זה כן רע".
במאמר שכתב הפרופ' מואב הוא מדבר על החסרונות שבקביעות במקום העבודה – בעיקר פריון עבודה נמוך, פגיעה ביזמה החופשית שכן יזם הרואה בפניו עלויות פיטורין גבוהות יהסס מראש להקים מיזמים חדשים. לדברי מואב "הסתגלות מוצלחת של מדינות לתנאי התחרות הגלובלית תלויה במידה רבה בגמישות שוק העבודה שלהן. מעסיקים הנהנים מחופש פעולה בכל הנוגע לניעות עובדים, יש ביכולתם להגיב בזריזות לשינויים ולהעביר תשומות מתחומים שבהם נשחק הרווח לענפים מתפתחים." לטענתו, "דווקא הסדרי הקביעות ועלויות הפיטורין מניעים את המעסיקים לשוק עבודה שניוני שבו פועלים קבלני כח אדם וחברות למתן שירותים.
"בישראל זה משוום מה מובן מאליו שברגע שיש ארגון עובדים אז יש משא ומתן קיבוצי על שכר, ואין גמישות ניהולית. זה כבר מנגנון אוטומטי. אפילו בארגון שאני שייך אליו, הסגל האקדמי. יש לי קביעות, והשכר שלי הוא לא פונקציה של נשיא האוניברסיטה, אין לו שום שליטה או השפעה על השכר שלי. ברגע שאדם מגיע לדרגה בכירה של פרופסור מן המניין, באותו רגע הוא יכול להפסיק לעבוד, ולא משנה כלום. האבסורד הוא שלא רק שלא יורידו לו את השכר, השכר ימשיך לעלות עם הוותק, כמו לאחרים שכן עובדים.
אני גם חבר בארגון הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטת לונדון, אבל שם כשקיבלתי את העבודה ניהלתי בעצמי משא ומתן על השכר מול נשיא האוניברסיטה. זאת אומרת, ארגוני עובדים בארצות מתוקנות עוסקים במסגרת, תוספות שכר במקרה של אינפלציה והגנה על עובדים במקרים קיצוניים, נניח במקרים של אפליה על רקע של מין או דת או גזע, זה הדברים שבהם הם עוסקים. הם לא עוסקים במשא ומתן קיבוצי על השכר הסופי. לשכר יש גמישות ניהולית, והמנהל יכול לקבוע איזה שכר לשלם. זה הבדל מאוד חשוב, שלא קיים בארץ. ודאי שאין אח ורע במדינות שאליהם אנחנו רוצים להידמות. אנחנו לא רוצים להידמות ליוון, אנחנו רוצים להידמות לדנמרק.
המצב בארץ הוא שצריך לשחד את העובדים בארגון כל פעם שרוצים לעשות שינוי מבני כלשהו. למשל כשרוצים להפריט חלק משירותי הרכבת, אז צריכים לעלות את השכר של עובדי הרכבת ב-25%, סליחה, למה זה שלהם? זו חוצפה ושערורייה בלתי רגילה. לעובדי הנמלים חתמו על הסכם שיאפשר הפרטה, נתנו להם מענק של 50 אלף ש"ח לכל עובד נדמה לי, כמובן שאת הסחורה לבסוף הם לא סיפקו. משהו מאוד מעוות בשיטה הישראלית".
כדוגמא נגדית, מביא פרופ' מואב את המצב בדנמרק, שם לטענתו, שוק העבודה הוא אחד המאורגנים בעולם. אולם חקיקת העבודה מינימלית. להיפך, שוק העבודה הדני, הוא הגמיש ביבשת, כאשר בין רבע לשליש מכח העבודה שם מחליף מקום עבודה מדי שנה. אולם שוק גמיש זה מלווה ברשת בטחון סוציאלי המבטיחה דמי אבלטה נדיבים, אולם לתק' קצרה, וכן מערך הכשרה המאפשר לחסרי מיומנות או למי שרוצה לרכוש כלים שיסייעו לו למצוא עבודה במהירות. שוק עבודה כזה, לטענתו של מואב, תומך בקבוצות החלשות – נשים, צעירים, ועובדים בלתי מיומנים להשתלב בו ביתר קלות.
איזה עוד דוגמאות לעיוותים אתה יכול לתת?
"נגיד שבאמת אפשר להגן על מקומות עבודה, על ידי זה שנחסום ייבוא. הרי יש גישה שאומרת שייבוא פוגע במשרות. אבל בואו נעשה את החשבון. נניח שכדי להציל את עובדי מפעל טונה כל משפחה צריכה להוציא שקל אחד לחודש. זה אומר שכדי להציל 70 משרות של 10,000 שקל, צריך לשלם כל חודש 1.2 מליון שקל. המספרים הם מן הסתם דוגמא, ואין לי נתונים מדוייקים, אבל לזה אני מתכוון בלהגיד שצריך לעשות את החישוב.
האמת היא שייבוא בכלל לא פוגע במשרות, להיפך.ייבוא פוגע במשרות מסוימות ופותר משרות אחרות. הטענה שפתיחה של המשק לייבוא פוגע בתעסוקה היא טענת חסרת כל בסיס, כל העובדות מראות לנו שזה לא נכון. אם פותחים את המשק הישראלי לייבוא של טונה, אז עובדי הטונה יפסיקו להיות עובדי טונה. זה מה שרואים, מה שלא רואים שזה טוב לי בסה"כ, זה מייצר תעסוקה למפעלים אחרים שמייבאים מוצרים, ומאחר ולא רואים את זה, אז זה כאילו לא קיים. אבל צריך להסתכל על העובדות בצורה רחבה ולא בצורה חלקית, פה זה אחד הדברים המקוממים ביותר בעיניי, שאנשים שקוראים לעצמם חברתיים ולי נאו-ליברל, תומכים במדיניות שפוגעת מאוד מאוד קשה בכלל הציבור בישראל, בפרט בחלשים בחברה. בגלל המדיניות הזאת יוקר המחיה בישראל הוא כל כך גבוה".
זה לא רק בגלל. יש הרבה מאוד רעות חולות למה יקר מאוד לחיות פה בארץ
"נכון, אבל במזון למשל שיעורי המס הם בהיקפים אדירים. למה אני יכול בלונדון לקנות בננה יותר זולה ויותר טעימה, ובאיכות יותר גבוהה מאשר בננה בישראל? זה לא שהם מגדלים את הבננה בלונדון או באנגליה, ודווקא בגלל שהם לא מגדלים את שם אז אפשר לקנות בננות טובות וזולות. כל הרעיון הזה, שוב זו דוגמא יפה, של להאשים אותי בנאו-ליברליזם, אבל בעצם כשמסתכלים על מה שקורה בתחום הזה במדינות הסוציאל-דמוקרטיות המתקדמות, אין שום הגנה מהסוג הזה. דנמרק היא כלכלה פתוחה לחלוטי, אף אחד לא יעלה בדעתו לעצור ייבוא כדי למנוע תחרות מקומית".
כן אבל אתה עדיין לא אומר להסיר פיקוח לחלוטין...
"לא, חלילה. אני מאוד בעד פיקוח, איפה שצריך פיקוח. בהרבה מקרים הפיקוח הוא גם אמצעי כדי להפחית תחרותיות.
קח את מכון התקנים למשל. האינטרס של היבואנים הקיימים הוא שהתקינה תהיה מאוד קשה.
איפה יש לנו את הבעיות? הבעיות הן שהממשלה כושלת בתפקידה למשול, היא כושלת בתפקידה לפקח על כל מי שמנסה לעשות לנו קופה על הגב. הפתרון הוא ללחוץ על הממשלה שתפעל בכיוון נכון".
כן, רשות להגבלים עסקיים למשל, שכמעט ולא קיימת בארץ
"קיימת אבל לא עושה מספיק, אין לה מספיק כוח. הממשלה היא הבעיה במובן שהיא עוזרת לצמצום התחרותיות של המשק הישראלי.
ראינו שאם יש לנו רגולטור שנחוש בדעתו כמו למשל כחלון עכשיו עם הסלולרי אז אפשר, וזה רק מראה לך מה שהוא עשה כמה פוטנציאל עוד יש להוריד פה מחירים וכמובן, אגב, פשוט להגיד שכאשר מגדילים תחרותיות של המשק זה גם בא לידי ביטוי לא רק בהורדה מחיר, אלא גם בעליית שכר, כי אותם מונופולים וקרטלים שמצמצמים את היקפי הייצור, כדי להעלות מחירים, גם מעסיקים שמייצרים פחות מעסיקים פחות עובדים, לא מעסיקים יותר עובדים, ואתה רואה את חוסר התחרותיות,בין היתר, בשירות הגרוע שאנחנו מקבלים בהרבה חברות, שאתה מצלצל לשירות לקוחות אתה רואה שמחכים בתור לפעמים המון זמן.
זה חלק מסימפטום של היעדר תחרותיות של לקוחות שבויים, שגם אם אתה מחכה חצי שעה בטלפון לשירות, אתה לא תעבור לחברה אחרת כי כולם אותו הדבר. איך זה מתקשר? זה בדיוק אומר שהם לא רוצים להעסיק הרבה עובדים".
מאידך, התעשיינים ובעלי החברות כל הזמן מתלוננים על כמה הרגולציה פה בארץ קשה ומקשה
"בסדר, אין לי ויכוח על זה. כשהרגולציה צריכה להיות, זה קשה נורא. אני מסתכל על העולם בעיניים פקוחות, אני מבין שגוף, אם הוא לא תחרותי יהיה בדרך כלל לא יעיל. כל מה שאנחנו יכולים כציבור זה להפעיל לחץ על המערכת הפוליטית ולהגיד זה מה שחשוב לנו. כל עוד אין לחץ ציבורי לכיוון הזה, לא יקרה שום דבר. במובן הזה אני רואה את המחאה שהייתה כפספוס אדיר".
מה אתה חושב באמת על המחאה? בהיבט של הישגים לא היה שום דבר
"לא, לא, היו הישגים. האמת שהנבואה שלי התגשמה. אני דיברתי ברוטשילד, בכיכר המדינה ובנורדאו. ראשית, הצורה שהם ראו את הבעיה היתה אנוכית. כשאתה שייך בישראל למעמד הבינוני השכר שלך לא מספיק כדי לחיות בכבוד, כלומר השכר נמוך מדי ויוקר המחיה גבוה מדי, ואני חושב שהם צודקים לחלוטין, זו באמת הבעיה בישראל. עכשיו, הפתרון שהם הציעו זה שהממשלה תיכנס באמצע ותסבסד את ההפרש. בעיקר הם הצביעו על חינוך לגיל הרך ודיור ציבורי, אבל לא רק, אלה היו הדברים המרכזיים.
אני אמרתי למוחים, כבר לפני כמעט שנה, שמה שיקרה כתוצאה מהלחץ הזה שלכם, יעשו דיור ציבורי, וירחיבו חינוך ציבורי, אבל מי שייהנה מזה יהיו החרדים ואתם תשלמו את המחיר, והנה כך קרה בדיוק.
בנו דיור ציבורי, התעלמו מהמלצות טרכטנברג של בקשר לכושר השתכרות, החליפו את זה עם וותק בנישואים,כלומר רוב הדירות הולכות לדתיים, ודאי בלי פרופורציה לחלק שלהם באוכלוסיה, ובלי פרופורציה לתרומה שלהם לכלכלה, וכמובן על חשבון המעמד הבינוני, כי עכשיו הגישו לנו גם את החשבון – כשאומרים שכנראה יצטרכו להעלות את המע"מ. אגב, גם אם משרד האוצר יחליט לא להעלות את המע"מ, ברור שיש גירעון שיצטרכו לשלם איכשהו. את העלויות האלו צריך לשלם, לא החרדים ישלמו, משלמי המיסים בישראל ישלמו את זה.
אז באופן דומה יש לי עוד ניבוי, שנובע לדעתי מתפיסת העולם המאוד נאיבית וצדקנית של הקול הישראלי, וזה הדרישה שהחרדים יישאו בנטל, אם הם לא רוצים להתגייס שיעשו שירות אזרחי. אחד הרעיונות הגרועים ביותר שיש".
למה?
מכמה טעמים. ראשית, אם הם לא יסכימו, ולהתגייס הם לא יתגייסו, נגיד שכולם מבינים באמת שהם לא יתגייסו, אז באמת אומרים אז בואו שיעשו שירות אזרחי. התנאי היחיד שהם יסכימו לשירות אזרחי בהיקף מסיבי, זה אם זה יהיה שירות אזרחי בתוך הקהילה החרדית, בפיקוח הרבנים.
יותר מזה, בגלל שהם יעשו את השירות האזרחי כבר נשואים עם שתיים שלושה ילדים, בעוד ששכר של חייל בסדיר הוא 500 שקל, הם יקבלו 5000 שקל לחודש, וזה בסה"כ יהיה צינור להזרים עוד כסף לקהילה החרדית. זה כל מה שיקרה".
אז אתה אומר בעצם ותרו להם גם על השירות האזרחי, וגם על השירות הצבאי, תנו להם לעבוד
"בדיוק, זה הפיתרון היחיד. אגב, זה יכול גם להרוס את הצבא השירות האזרחי. אם אתה תגיד שיש עוד אופציה, אז למה שהילד שלי לא ירצה גם שירות אזרחי במקום שירות צבאי, זו אופציה שאסור לפתוח אותה בכלל. צריך לפטור את החרדים וזהו למצוא את הדרך לעשות את זה. אגב, זה לא קשה, אומרים לי- איך אפשר? סליחה, כמו שפוטרים בנות דתיות, הם מצהירות שהם דתיות ופוטרים אותם, ולא קרה שום אסון, הרבה בנות בכל זאת מתגייסות. באופן דומה, מי שיצהיר שהוא חרדי ויביא עדויות לזה שהוא חרדי נפטור אותו. זה לא צודק, זה מקומם, אבל זה יותר טוב מהמצב הקיים".
האמת היא שגם אם מסתכלים על זה בהיבט של המארג חברתי אז אתה יודע, היום הם כולם כקהילה אחת, אם הם יצאו לעבוד אולי הקשר שלהם, לפחות התלות הכלכלית שלהם, תרד. אם תלות הכלכלית תרד הפלורליזם שם אולי קצת יעלה, ואז קח עוד 15 שנה מהיום, תוכל להחיל עליהם כללים שהיום אתה לא יכול להחיל עליהם
"אמת, אמת. חשוב מאוד לאפשר להם לעבוד, ולהפעיל עליהם לחץ שיעבדו. כלומר, לבטל את תורתו ואמונתו שדורש מהם לא לעבוד, ולהפסיק את הקצבאות הייחודיות לאברכים.פשוט ליצור סיטואציה שמחייבת אותם לעבוד, זה גם יביא לצמצום הילודה בסופו של דבר".
למה זה יביא לצמצום הילודה?
"ברגע שהם יצטרכו לעבוד והם לא יקבלו מהמדינה, ויהיה להם קשה לקנות דירות לכל הילדים שלהם, והתרומות מחו"ל הולכות ומצטמצמות, הם יאלצו בסופו של דבר לצמצם את הילודה שלהם, אבל זה חייב להגיע מבפנים, אנחנו כמדינה לא יכולים לכפות עליהם לצמצם את הילודה. הילודה שם היא מטורפת, היא נטל כלכלי אדיר. זו הבעיה האמיתית של החרדים, זה לא הקצבאות לאברכים, זה כסף קטן. העלות האמיתית, זה שכל משפחה עם 8-9 ילדים, צריכה לשלם חינוך ובריאות.
קח את רפואת השיניים, מחאו לליצמן כפיים אותם מוחים על זה שהנה הוא עושה גם רפואת שיניים בסל הבריאות לילדים. הרי מישהו מהמעד הבינוני שיש לו ילד או שניים, יקבל שירותי רפואת שיניים חינם לילדים, אבל הוא יממן לא לשני ילדים, הוא יממן ל-3-4 ילדים. זה נאיביות".
אפרופו המחאה, מה עמדתך בעניין ועדת טרכטנברג?
"הועדה המליצה המלצות בהחלט בכיוון הנכון".
אבל היא זכתה להרבה ביקורת, אתה יודע, היא תלתה הרבה מאוד מהסעיף של ההוצאות בעד כמה יצמצמו את את תקציב הביטחון. ההוא לא קורה אז גם זה לא קורה
נכון, מה לעשות? אבל אתה יודע מה ההבדל בין סוצויולוגיה לכלכלה? כלכלה זה אופטימיזציה תחת מגבלות, וסוציולוגיה זה אופטימיזציה.
אתה חושב שהיה סיכוי בכלל שיקבלו את ההמלצות האלה?
אני חושב שמה שראינו זה שהמערכת הפוליטית, בעיקר נתניהו, מאוד מאוד רגישים לדעת הקהל וללחץ, בצורה אגב מפתיעה. נתניהו התנהג ממש בהיסטריה כמעט.
והתגובות שלו היו מאוד שלפניות בשלבים ראשונים. יותר מזה, גם יש הבדל בין להגיד אנחנו מגיבים לבין להגיד, וזה שלב שבכלל הפיל אותי מהכיסא, כמעט, שהוא אמר אני אקים גוף שינהל משא ומתן עם מובילי המחאה. זה לא לגיטימי, כי מובילי המחאה לא נבחרו על ידי אף אחד באופן דמוקרטי, הם לא נציגים של כלום במדינת ישראל. יש הבדל בין להגיד אני מבין שיש מצוקות ואני מתכוון לפעול בהתאם למצע ולעקרונות שאני מאמין בהם, כי על פי העקרונות האלה נבחרת.
במה לדעתך צריכה המחאה להתמקד?
המחאה הזו יצאה למען המעמד הבינוני. אבל הדרישות שלה היו דרישות שיפגעו במעמד הבינוני, לא יעזרו למעמד הבינוני. המעמד הבינוני זה המדינה, אי אפשר שהמדינה תעזור למעמד הבינוני, זה לא יילך. המדינה יכולה להקטין את הנטל מהמעמד הבינוני, או להפנות משאבים על חשבון המעמד הבינוני.
למה, כבר היום, גם אתה בעצמך אומר, המדינה יכולה לעשות הרבה מאוד דברים לטובת המעמד הבינוני, כך מקרה כחלון
"כן אבל לא בכסף. המדינה יכולה להגיד אני אתן לכם יותר ממה שאתם מייצרים, זה אפשר למישהו לקבוצה מסויימת. אני אמרתי לאנשי מאהלי המחאה, יש חמש קבוצות שעושות קופה על הגב שלכם.
הראשונה היא הריכוזיות, הטייקונים. לא רק הטייקונים, זה הריכוזיות באופן כללי, לא כל יבואן הוא טייקון. יש לנו הרבה מאוד יבואנים שהם נהנים מבלעדיות. הדוגמא הכי בוטה בעיניי זה שיבואני רכב בישראל הם ברשימת עשירי ישראל. למה? איך אפשר להצדיק דבר כזה מלבד זה שהם יבואני כוח מונופוליסטי.
הקבוצה השנייה היא החרדים, קבוצה שלישית היא ארגוני העובדים החזקים. ארגוני העובדים החזקים עולים למשלם המסים הישראלי הרבה מאוד כסף. קשה לאמוד כמה ,רק החוב של חברת חשמל זה 35 אלף שקל למשק בית בישראל, מדבור על סכומי ענק.
קבוצה נוספת היא מערכת הביטחון, שזה גם בעצם הלובי הכי חזק למען אנשי מערכת הביטחון, מערכת מושחתת, מסואבת, עתירת שומנים, לא יעילה, לא שקופה, שמהלכת עלינו אימים ומצליחה לסחוט כסף בצורה לא סבירה. והאחרון זה ההתנחלויות, מפעל ההתנחלויות. פה כבר נכנסתי לפוליטיקה, אבל מה לעשות? הדבר הזה עולה לנו הרבה מאוד כסף.
כשאתה אומר חברה אם אתה רוצים שיהיה לכם יותר, אז אתם צריכים להוריד מהגב שלכם את מי שלוקח לכם את הכסף, אבל אנשי המחאה אומרים לא לא לא,אנחנו נמאס לנו מהתחרויות הזאת, אנחנו בעד סולידריות, אנחנו כולם ביחד. כולם ביחד נגד מי?"
נגד הממשלה
כן, אבל קח למשל את יחיימוביץ שאומרת שהחרדים זה לא בעיה בכלל. הבעיה זה שאין פה סדר יום סוציאל-דמוקרטי, אם יהיה סדר יום סוציאל-דמוקרטי לא תהיה בעיה. מה אם התקציבים למשרד הביטחון? התשובה סדר יום סוציאל-דמוקרטי. מה עם הריכוזיות? התשובה סדר יום סוציאל-דמוקרטי.
אתה מבין זו נהייתה איזו מין סיסמה של הוקוס פוקוס, הזוי לחלוטין. זו מנטרה שאין מאחוריה כלום, מלבד סוציאליזם מהסוג הישן והמעופש.
הנתונים, המידע, הדעות והתחזיות המתפרסמות באתר זה מסופקים כשרות לגולשים. אין לראות בהם המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הצעה או או שיווק השקעות או ייעוץ השקעות ב: קרנות נאמנות, תעודות סל, קופות גמל, קרנות פנסיה, קרנות השתלמות או כל נייר ערך אחר או נדל"ן– בין באופן כללי ובין בהתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל קורא – לרכישה ו/או ביצוע השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות בין התחזיות המובאות בסקירה זו לתוצאות בפועל. לכותב עשוי להיות עניין אישי במאמר זה, לרבות החזקה ו/או ביצוע עסקה עבור עצמו ו/או עבור אחרים בניירות ערך ו/או במוצרים פיננסיים אחרים הנזכרים במסמך זה. פאנדר אינה מתחייבת להודיע לקוראים בדרך כלשהי על שינויים כאמור, מראש או בדיעבד. פאנדר לא תהיה אחראית בכל צורה שהיא לנזק או הפסד שיגרמו משימוש במאמר/ראיון זה, אם יגרמו, ואינה מתחייבת כי שימוש במידע זה עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש.
