צילום העיתון - עמי גינזבורג
עמי גינזבורג
12/08/2020
כך נולד הסקופ על מירביליס
מתוך הבלוג של עמי גינזבורג בפייסבוק
לפני מספר דקות הפצתי לתומכים בקמפיין לספר שלי את עדכון מספר 9. הנהו לפניכם במלואו.
והנה גם הלינק לפרוייקט שלסיומו נותרו רק עוד 4 ימים:
https://headstart.co.il/project/57940
שלום לכם התומכים בפרויקט הספר: "הצפת ערך – הלקסיקון של שוק ההון".
ראשית – בשורה משמחת: הגענו ליעד! ביום שבת האחרון הצטרפו כמה תומכים חדשים, והפרוייקט שלי הגיע ליעדו: 52,000 שקל. מי מכם שבדק את תיבת המייל שלו ראה בה הודעה מהד סטארט שכרטיס האשראי שלו יחוייב בקרוב. אני בטוח שזה משמח גם אתכם.
עם זאת, עד ליום א' הקרוב בערב, הקמפיין עדיין נמשך. אני לא רוצה להוריד את הרגל מהגז מאחר ובתקופה שאעבוד על הספר יהיה לי הרבה פחות זמן לעסוק בשיווק שלו. הנה כמה נתונים מעודכנים:
נכון לשעת כתיבת שורות אלה (יום ד', 12 באוגוסט) הצלחתי לגייס בעזרתכם 52,400 אלף שקל.
מספר התומכים הגיע ל-305.
באמצעות הקמפיין נמכרו עד כה: 535 ספרים, 33 מאגים, 24 שיחות ייעוץ, 8 הרצאות, והפלגה אחת.
סכום התמיכה הממוצע עומד על 172 שקל.
לסיום הקמפיין נותרו 4 ימים.
לעדכון הנוכחי שהוא כנראה הלפני אחרון - השארתי לכם סוכריה קטנה: תקציר הסיפור כיצד נולד אחד מהסקופים הגדולים שלי:
הסקופ על מכירת מירביליס ל-AOL תמורת 407 מיליון דולר במזומן.
חלק ניכר מהסיפור אתם יכולים לקרוא בספר של ההסטוריון האמריקאי, אנתוני דייויד, שמוקדש ליוסי ורדי (ראו צילום). ורדי היה שותף מרכזי במירביליס לצד 4 היזמים הצעירים שהקימו אותה (אחד מהם הוא בנו, אריק ורדי). למרות ליצנותו הטבעית נחשב ורדי המנוסה ל"מבוגר האחראי" בחברה.
ורדי היה גם האיש שניהל את המו"מ למכירת מירביליס. הספר של דייויד נקרא: "אותך אני מחפש!". מעין משחק מילים על שם התוכנה למסרים מיידיים הפופולארית של מירביליס – ICQ .
אני אישית נתקלתי לראשונה ב-ICQ בסוף 97', כאשר הייתי עדיין כתב צעיר ב"גלובס". באותם ימים שוטטתי להנאתי בחדרי צ'אטים למיניהם, ושמה של התוכנה עלה בשיחותיי עם אחרים פעם אחר פעם. לאחר שהורדתי אותה הבנתי מדוע כולם מתלהבים ממנה כל כך.
בתוך זמן קצר נודע לי שאת התוכנה הזו פיתחה חבורה של חברים ישראלים צעירים. הבנתי שיש כאן חומר ראוי לראיון וכתבה.
בתחילת 98' קבעתי פגישה עם שניים מהמייסדים – אריק ורדי וספי ויגיסר. בפגישה נכח גם המנכ"ל של החברה באותה עת, אריאל ירניצקי. מירביליס העסיקה באותה עת כ-60 עובדים. היא כמעט ולא גייסה כסף זר עד לאותה נקודה.
הפגישה התקיימה במטה החברה ברמת החייל, שהיה מפואר בערך כמו צריף בבקו"ם. היא נמשכה כ-3 שעות. ויגיסר וורדי הצעיר סיפרו לי כיצד נולד הרעיון לתוכנה, ואיזו רכבת הרים הם עברו עד לרגע שבו היא החלה למכור את עצמה "מפה לאוזן" (מה שגרם ליוסי ורדי להשתמש במונח חדש מאוד אז: "שיווק וויראלי").
לאורך הפגישה ניסיתי לתהות פעם אחר פעם כיצד הם מנסים לייצר הכנסות מהתוכנה הזו. השאלה שלי נותרה חסרת תשובה. למרות זאת, הביטחון ששידרו השלושה לגבי עתיד החברה גרם לי להבין שישנם גורמים עמוקי כיסים שכבר שמו לב אל מירביליס ואל הצמיחה המהירה במשתמשים שלה ואולי אף החלו במו"מ לרכישתה. ביני לביני ניחשתי שהקונה עשויה להיות מיקרוסופט הגדולה שנאבקה אז מול נטסקייפ בבית המשפט ("משפט הדפדפנים"). או שאולי זו יאהו שהחלה אז את נסיקתה מעלה.
חזרתי מהפגישה והתחלתי לכתוב. ולכתוב, ולכתוב, ולכתוב. מפה לשם הגעתי לכ-4,000 מילים.
הראיון הפך לכתבת מגזין שכותרתה היתה: "8 מיליון אזרחי מירביליס". בלב פועם הגשתי את הכתבה לשני העורכים של "כסף", המוסף השבועי של "גלובס", אלי ציפורי וצביקה צורף.
"אני חושב שזו צריכה להיות כתבת השער של המוסף", אמרתי להם.
"השתגעת?", השתומם ציפורי. "חברה קטנה שאיש לא מכיר עם 0 הכנסות אתה רוצה לשים על השער?! תתחיל לקצר אותה בבקשה".
אבל אני התעקשתי. חשתי שיש לי בידיים סיפור יוצא מהכלל, וחייבים להוציא אותו החוצה עם רעם של תופים וחצוצרות ברקע. הרי החברה הקטנה מהדר יוסף עוד רגע נמכרת בעשרות או מאות מיליונים. חייבים להפציץ!
בסופו של דבר הושגה פשרה. הכתבה לא קוצרה, אבל גם לא הייתה בשער. למרות זאת, היא הצליחה למשוך תשומת לב רבה מהעיתונים המתחרים. בהמשך היא גם תורגמה לאנגלית לטובת האתר באנגלית של "גלובס". לימים יתברר לי שמי שתרגמה וערכה אותה למופת למהדורה האנגלית היא לא אחרת מאשר נטשה דורנברג (אשתי, למי שלא מכיר).
כחודשיים לאחר אותה כתבה, באחד מימי המילואים שעשיתי פגשתי את ר'. "שמעתי שמירביליס שעליה כתבת עומדת להימכר", אמר לי ר'.
"למי?? בכמה???", שאלתי מייד. "אני לא בטוח ולא רוצה להטעות אותך. אבדוק", ענה ר'.
"מאיפה אתה יודע בכלל?", שאלתי.
"אח של אחד החבר'ה שם מכיר אותי", אמר ר'.
ואכן, ימים ספורים לאחר מכן קיבלתי טלפון מר': "הסכום הוא 400 מיליון דולר", אמר. "300 מיליון כעת, ו-100 מיליון בהמשך. אני לא יודע מי הקונה".
בהתרגשות רבה הרמתי טלפון למירביליס כדי לנסות לאמת את הידיעה. איש לא החזיר לי תשובה. למרות שלא היה לי אישוש ממקור נוסף, החלטתי לסמוך על ר', והידיעה פורסמה. בעיתונים האחרים ניסו כמובן לעשות פולו אפ על הסיפור. אבל בהיעדר מקורות היו חייבים לצטט את הידיעה המקורית ב"גלובס".
כעבור כמה ימים קיבלתי טלפון נוסף מר' שהשלים לי את החלק החסר בפאזל: "הקונה היא AOL", אמר. גלובס שוב יצא בכותרת ראשית, ושוב נאלצו העיתונים האחרים לצטט את הידיעה שלי.
כל העיתונים בעולם נתנו קרדיט ל"גלובס" על הידיעה המרעישה. למעט עיתון אחד: וול סטריט ג'ורנל. העיתון הניו יורקי המכובד פרסם למחרת את אותה ידיעה ממש – עם אותם סכומים ואותו קונה – אבל סירב לתת קרדיט. ניסיונותי לברר אם היה להם מקור אחר שאימת את הידיעה המקורית שלי עלו בתוהו.
כך או כך, העסקה היתה מעשה עשוי. ימים ספורים לאחר הפרסום בגלובס התפרסמה הידיעה הרשמית מצד AOL. הסכומים היו דומים מאוד: 287 מיליון דולר כעת, ועוד 120 מיליון דולר על פני 4 השנים הבאות.
יום לאחר הפרסום הרשמי התקשר אלי יוסי ורדי. עד אז לא דיברנו מעולם. "שלום לך גינזבורג", אמר ורדי. "אני לא יודע אם אתה יודע אבל אתה עלית לי לפחות 80 מיליון דולר!", אמר בקול חצי רציני וחצי מבודח.
מתברר שיום לאחר הפרסום בגלובס קיבל ורדי הצעה מחברה אחרת, AT&T, שנקבה בסכום של 480 מיליון דולר למירביליס. אכן, הפסד כבד. אילו רק היה מבטיח לי ורדי קודם לכן עמלה של 5% על ההפרש, כמקובל, ייתכן שהייתי ממתין כמה ימים עם הפרסום .... 😊
מכיוון שהוא לא עשה זאת הייתי פטור.
בשנים שעברו מאז חזר ורדי והזכיר לי פעם אחר פעם "כמה עליתי לו", בגלל אותו פרסום חצוף. "למעשה", אמר לי פעם, "עלית לי הרבה יותר. קרוב למיליארד וחצי דולר". זאת, הסביר, משום שההצעה מ-AT&T , כללה גם מרכיב של תשלום לפי הצטרפות של משתמשים חדשים ל- ICQ . מירביליס הגיעה הרבה מעבר למספר המשתמשים שחזתה לה AT&T.
כששואלים אותי מדי פעם על ה"סקופ" של מירביליס אני נוהג לומר שבעיני ההישג העיתונאי האמיתי שלי לא היה בפרסום עסקת המכירה אלא דווקא בכתבת המגזין שחשפה את החברה לראשונה. לכתוב ידיעה על עסקה זה קל. זה קצת עניין של מזל. לשכנע שני עורכים בכירים (ועוד אלפי הקוראים) שחברה צעירה עם 0 הכנסות היא סיפור גדול – זה הרבה יותר קשה.
זהו הפעם.
הנה שוב הקישור לקמפיין לספר:
https://headstart.co.il/project/57940
זכרו – הקמפיין לא נגמר עד שהגברת השמנה סופרת את הכסף במדרגות!
תודה לכולכם
עמי
מתוך הבלוג של עמי גינזבורג בפייסבוק
לפני מספר דקות הפצתי לתומכים בקמפיין לספר שלי את עדכון מספר 9. הנהו לפניכם במלואו.
והנה גם הלינק לפרוייקט שלסיומו נותרו רק עוד 4 ימים:
https://headstart.co.il/project/57940
שלום לכם התומכים בפרויקט הספר: "הצפת ערך – הלקסיקון של שוק ההון".
ראשית – בשורה משמחת: הגענו ליעד! ביום שבת האחרון הצטרפו כמה תומכים חדשים, והפרוייקט שלי הגיע ליעדו: 52,000 שקל. מי מכם שבדק את תיבת המייל שלו ראה בה הודעה מהד סטארט שכרטיס האשראי שלו יחוייב בקרוב. אני בטוח שזה משמח גם אתכם.
עם זאת, עד ליום א' הקרוב בערב, הקמפיין עדיין נמשך. אני לא רוצה להוריד את הרגל מהגז מאחר ובתקופה שאעבוד על הספר יהיה לי הרבה פחות זמן לעסוק בשיווק שלו. הנה כמה נתונים מעודכנים:
נכון לשעת כתיבת שורות אלה (יום ד', 12 באוגוסט) הצלחתי לגייס בעזרתכם 52,400 אלף שקל.
מספר התומכים הגיע ל-305.
באמצעות הקמפיין נמכרו עד כה: 535 ספרים, 33 מאגים, 24 שיחות ייעוץ, 8 הרצאות, והפלגה אחת.
סכום התמיכה הממוצע עומד על 172 שקל.
לסיום הקמפיין נותרו 4 ימים.
לעדכון הנוכחי שהוא כנראה הלפני אחרון - השארתי לכם סוכריה קטנה: תקציר הסיפור כיצד נולד אחד מהסקופים הגדולים שלי:
הסקופ על מכירת מירביליס ל-AOL תמורת 407 מיליון דולר במזומן.
חלק ניכר מהסיפור אתם יכולים לקרוא בספר של ההסטוריון האמריקאי, אנתוני דייויד, שמוקדש ליוסי ורדי (ראו צילום). ורדי היה שותף מרכזי במירביליס לצד 4 היזמים הצעירים שהקימו אותה (אחד מהם הוא בנו, אריק ורדי). למרות ליצנותו הטבעית נחשב ורדי המנוסה ל"מבוגר האחראי" בחברה.
ורדי היה גם האיש שניהל את המו"מ למכירת מירביליס. הספר של דייויד נקרא: "אותך אני מחפש!". מעין משחק מילים על שם התוכנה למסרים מיידיים הפופולארית של מירביליס – ICQ .
אני אישית נתקלתי לראשונה ב-ICQ בסוף 97', כאשר הייתי עדיין כתב צעיר ב"גלובס". באותם ימים שוטטתי להנאתי בחדרי צ'אטים למיניהם, ושמה של התוכנה עלה בשיחותיי עם אחרים פעם אחר פעם. לאחר שהורדתי אותה הבנתי מדוע כולם מתלהבים ממנה כל כך.
בתוך זמן קצר נודע לי שאת התוכנה הזו פיתחה חבורה של חברים ישראלים צעירים. הבנתי שיש כאן חומר ראוי לראיון וכתבה.
בתחילת 98' קבעתי פגישה עם שניים מהמייסדים – אריק ורדי וספי ויגיסר. בפגישה נכח גם המנכ"ל של החברה באותה עת, אריאל ירניצקי. מירביליס העסיקה באותה עת כ-60 עובדים. היא כמעט ולא גייסה כסף זר עד לאותה נקודה.
הפגישה התקיימה במטה החברה ברמת החייל, שהיה מפואר בערך כמו צריף בבקו"ם. היא נמשכה כ-3 שעות. ויגיסר וורדי הצעיר סיפרו לי כיצד נולד הרעיון לתוכנה, ואיזו רכבת הרים הם עברו עד לרגע שבו היא החלה למכור את עצמה "מפה לאוזן" (מה שגרם ליוסי ורדי להשתמש במונח חדש מאוד אז: "שיווק וויראלי").
לאורך הפגישה ניסיתי לתהות פעם אחר פעם כיצד הם מנסים לייצר הכנסות מהתוכנה הזו. השאלה שלי נותרה חסרת תשובה. למרות זאת, הביטחון ששידרו השלושה לגבי עתיד החברה גרם לי להבין שישנם גורמים עמוקי כיסים שכבר שמו לב אל מירביליס ואל הצמיחה המהירה במשתמשים שלה ואולי אף החלו במו"מ לרכישתה. ביני לביני ניחשתי שהקונה עשויה להיות מיקרוסופט הגדולה שנאבקה אז מול נטסקייפ בבית המשפט ("משפט הדפדפנים"). או שאולי זו יאהו שהחלה אז את נסיקתה מעלה.
חזרתי מהפגישה והתחלתי לכתוב. ולכתוב, ולכתוב, ולכתוב. מפה לשם הגעתי לכ-4,000 מילים.
הראיון הפך לכתבת מגזין שכותרתה היתה: "8 מיליון אזרחי מירביליס". בלב פועם הגשתי את הכתבה לשני העורכים של "כסף", המוסף השבועי של "גלובס", אלי ציפורי וצביקה צורף.
"אני חושב שזו צריכה להיות כתבת השער של המוסף", אמרתי להם.
"השתגעת?", השתומם ציפורי. "חברה קטנה שאיש לא מכיר עם 0 הכנסות אתה רוצה לשים על השער?! תתחיל לקצר אותה בבקשה".
אבל אני התעקשתי. חשתי שיש לי בידיים סיפור יוצא מהכלל, וחייבים להוציא אותו החוצה עם רעם של תופים וחצוצרות ברקע. הרי החברה הקטנה מהדר יוסף עוד רגע נמכרת בעשרות או מאות מיליונים. חייבים להפציץ!
בסופו של דבר הושגה פשרה. הכתבה לא קוצרה, אבל גם לא הייתה בשער. למרות זאת, היא הצליחה למשוך תשומת לב רבה מהעיתונים המתחרים. בהמשך היא גם תורגמה לאנגלית לטובת האתר באנגלית של "גלובס". לימים יתברר לי שמי שתרגמה וערכה אותה למופת למהדורה האנגלית היא לא אחרת מאשר נטשה דורנברג (אשתי, למי שלא מכיר).
כחודשיים לאחר אותה כתבה, באחד מימי המילואים שעשיתי פגשתי את ר'. "שמעתי שמירביליס שעליה כתבת עומדת להימכר", אמר לי ר'.
"למי?? בכמה???", שאלתי מייד. "אני לא בטוח ולא רוצה להטעות אותך. אבדוק", ענה ר'.
"מאיפה אתה יודע בכלל?", שאלתי.
"אח של אחד החבר'ה שם מכיר אותי", אמר ר'.
ואכן, ימים ספורים לאחר מכן קיבלתי טלפון מר': "הסכום הוא 400 מיליון דולר", אמר. "300 מיליון כעת, ו-100 מיליון בהמשך. אני לא יודע מי הקונה".
בהתרגשות רבה הרמתי טלפון למירביליס כדי לנסות לאמת את הידיעה. איש לא החזיר לי תשובה. למרות שלא היה לי אישוש ממקור נוסף, החלטתי לסמוך על ר', והידיעה פורסמה. בעיתונים האחרים ניסו כמובן לעשות פולו אפ על הסיפור. אבל בהיעדר מקורות היו חייבים לצטט את הידיעה המקורית ב"גלובס".
כעבור כמה ימים קיבלתי טלפון נוסף מר' שהשלים לי את החלק החסר בפאזל: "הקונה היא AOL", אמר. גלובס שוב יצא בכותרת ראשית, ושוב נאלצו העיתונים האחרים לצטט את הידיעה שלי.
כל העיתונים בעולם נתנו קרדיט ל"גלובס" על הידיעה המרעישה. למעט עיתון אחד: וול סטריט ג'ורנל. העיתון הניו יורקי המכובד פרסם למחרת את אותה ידיעה ממש – עם אותם סכומים ואותו קונה – אבל סירב לתת קרדיט. ניסיונותי לברר אם היה להם מקור אחר שאימת את הידיעה המקורית שלי עלו בתוהו.
כך או כך, העסקה היתה מעשה עשוי. ימים ספורים לאחר הפרסום בגלובס התפרסמה הידיעה הרשמית מצד AOL. הסכומים היו דומים מאוד: 287 מיליון דולר כעת, ועוד 120 מיליון דולר על פני 4 השנים הבאות.
יום לאחר הפרסום הרשמי התקשר אלי יוסי ורדי. עד אז לא דיברנו מעולם. "שלום לך גינזבורג", אמר ורדי. "אני לא יודע אם אתה יודע אבל אתה עלית לי לפחות 80 מיליון דולר!", אמר בקול חצי רציני וחצי מבודח.
מתברר שיום לאחר הפרסום בגלובס קיבל ורדי הצעה מחברה אחרת, AT&T, שנקבה בסכום של 480 מיליון דולר למירביליס. אכן, הפסד כבד. אילו רק היה מבטיח לי ורדי קודם לכן עמלה של 5% על ההפרש, כמקובל, ייתכן שהייתי ממתין כמה ימים עם הפרסום .... 😊
מכיוון שהוא לא עשה זאת הייתי פטור.
בשנים שעברו מאז חזר ורדי והזכיר לי פעם אחר פעם "כמה עליתי לו", בגלל אותו פרסום חצוף. "למעשה", אמר לי פעם, "עלית לי הרבה יותר. קרוב למיליארד וחצי דולר". זאת, הסביר, משום שההצעה מ-AT&T , כללה גם מרכיב של תשלום לפי הצטרפות של משתמשים חדשים ל- ICQ . מירביליס הגיעה הרבה מעבר למספר המשתמשים שחזתה לה AT&T.
כששואלים אותי מדי פעם על ה"סקופ" של מירביליס אני נוהג לומר שבעיני ההישג העיתונאי האמיתי שלי לא היה בפרסום עסקת המכירה אלא דווקא בכתבת המגזין שחשפה את החברה לראשונה. לכתוב ידיעה על עסקה זה קל. זה קצת עניין של מזל. לשכנע שני עורכים בכירים (ועוד אלפי הקוראים) שחברה צעירה עם 0 הכנסות היא סיפור גדול – זה הרבה יותר קשה.
זהו הפעם.
הנה שוב הקישור לקמפיין לספר:
https://headstart.co.il/project/57940
זכרו – הקמפיין לא נגמר עד שהגברת השמנה סופרת את הכסף במדרגות!
תודה לכולכם
עמי
