" יו"ר הבנק הפדרלי בן ברננקי, הוא איש השנה של המגזין "טיים" לשנת 2009 לאחר שסייע לחלץ את כלכלת ארה"ב מהמשבר הפיננסי והכלכלי החמור ביותר שלה מאז השפל הגדול – כך הודיע היום (רביעי) המגזין. ברננקי עקף בדרכו לתואר הנכסף מספר אישים שנחשבו למועמדים מובילים, בהם נשיא ארה"ב ברק אובמה ודוברת בית הנבחרים ננסי פלוסי.
"הוא לא רק עיצב מחדש את המדיניות המוניטרית של ארה"ב, הוא עמד בראשו של מאמץ להציל את הכלכלה העולמית", אמר מייקל גרונוולד, כתב המגזין, בנימוקי ההחלטה להעניק לברננקי את תואר איש השנה. עורך "טיים", ריצ'רד שטנגל, אמר כי הסיבה לבחירה בברננקי הוא משום שהוא "הבנקאי הטוב"." .
כך פורסם היום בעיתון דה מרקר. עוד פורסם כי בעוכרו של הנגיד אי יכולתו לחזות את גודלו של משבר הנדל"ן בארה"ב וכאשר זה החל, האדישות הראשונית שאחזה את הבנק הפדראלי למרות סימני האזהרה.
הביקורת לצד השבחים לאותה דמות לטעמי די מיותרת. למרות זאת, חיצי הראשונה ממשיכים להתחדד ויש לשער שדווקא משום גודל הפולמוס, גמלה בלבה של מערכת עיתון הטיים ההחלטה, לנקוט עמדה ולצדד במעשיו.
חסך בתקנות או יותר מדי תקנות, שיעורי ריבית גבוהים או שיעורי ריבית נמוכים מדי, התערבות פוליטית בלתי מספקת או שמרובה מדי והרשימה עוד ארוכה. איש לא יכול לבצע את פעילות הבנק המרכזי בצורה הנכונה בעבר ואיש לא יצליח גם בעתיד. מדי חמש עד שבע שנים זה דה ז'ה וו קבוע: אסון כלכלי מוחק במחי יד את העושר הפנימי של אלו שהתפתו להתמסר לו.
מהו עתידה של ועדת חודק?
בארה"ב כמו בישראל, המונח הראשון הנזרק לאוויר על ידי כלכלני האומה הוא רפורמה רגולטורית. בארה"ב כבר בתחילת 2009, שינו את יכולותיו של הבנק המרכזי ובישראל ועדת חודק (ועדה המנסה לשנות את נתינת האשראי על ידי המוסדיים) בעיצומה.
בפתיחת הבוידם של הרגולציות הפוליטיות, ניתן מספר נכבד של רגולציות שנשחקו עם הזמן והוחלפו. לצערנו ושמחתנו; היזמים הם זריזים ופיקחים וסופם לכופף את רצונות הרגולציה. יתר על כן, תקנות ממשלתיות נוהגות גם להקהות את המצפון. "שום דבר בתקנות לא נגע לגביי כתיבת וגלגול אג"ח קדימה, אז למעשה לא עשינו שום דבר רע".
עלינו לפקח! בטוח?
אבל לעד, ההתייחסות לבנק המרכזי היא מיוחדת, כי כסף לכשעצמו הוא מיוחד. כסף, בניגוד לשאר הסחורות והשירותים, הוא סייען הדורש פיקוח. לכן הוא תחת פיקוחו של הבנק המרכזי. ארגיומנט זה הוא תולדה של שכנוע רעיוני בן 96 שנים. השכנוע הוא מאוד עוצמתי אך גם שגוי באותה מידה.
במציאות, כסף בשוק המסחר מתומחר בקלות על ידי הסוחרים כסחורה מן המניין. הנרטיב מאחורי השירותים בעולם הליבראלי הוא לנסות להתערב למצער בשוק הסחורות, אז מדוע לא גם בשוק הכסף?
"כסף, בטיבו, הוא חוב, ההיצע שלו נקבע על ידי הדרישה להלוואות"
הרעיון מאחורי הבנק המרכזי הוא קיום יציבות פיננסית. אם הגדרת יציבות היא יצירת ערך כלכלי מזויף דרך אינפלציה, אז הוא מבצע עבודה מעולה. הדולר של היום שווה 0.19 סנט מהדולר של 1971. ושווה ניקל אחד (0.01$) מתוך הדולר של תחילת המאה.
אם ינוטרל כוחו של הבנק המרכזי אנו נחזה בשני תהליכים שיתרחשו בו זמנית. ראשית אנו נראה את השוק חוזר לתמחר את הממון שלו דרך סחורה יקרה כדוגמת זהב (הגיוני יותר להשתמש במתכת הכסף). כאשר האחרון יפסיק את הידלדלות התמידית של המטבע ויתמחר אותו כסחורה לכל דבר. שנית היצע הכסף יפסיק להיות כלי של יצירת חוב.
כך שלדעת הכותב הענקת אות כבוד ארצי לראש ארגון ממשלתי על פעולתו "החיובית" במשבר היא מעט מגוחכת. בודאי כאשר הארגון עצמו אחראי על יצירת המשברים.
היום זה אולי דעת מיעוט אך היא אינה דעת יחיד. בכנס הכלכלי האחרון שנכחתי בו נאם אחד מן מנהלי בית השקעות הגדולים בישראל. הוא שיתף דאז ביתרונות ההשקעה בזהב .עוד השתמע מדבריו על בעית הגדרת התפקיד של הבנקים המרכזיים מסביב לעולם.
קורא, או הצעה או או שיווק השקעות – בין באופן כללי ובין בהתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל קורא – לרכישה ו/או ביצוע השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות בין התחזיות המובאות בסקירה זו לתוצאות בפועל. פאנדר אינה מתחייבת להודיע לקוראים בדרך כלשהי על שינויים כאמור, מראש או בדיעבד. פאנדר לא תהיה אחראית בכל צורה שהיא לנזק או הפסד שיגרמו משימוש במאמר/ראיון זה, אם יגרמו, ואינה מתחייבת כי שימוש במידע זה עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש.





