שער הדולר לאן ? האמריקאי אצלנו ובחו"ל || בשני המקרים, הכיוון של תנועתו מעוררת תהיות

ככל שהזמן עובר, החוב גדל, ההזרמות ממשיכות, האזהרות נשחקות, והחששות מאינפלציה עולות ויורדות כמו תחזיות פוליטיות. הדבר היחיד שנשאר לנו ככלי, כדי לבחון את חוזקה של המערכת הפיננסית בכללותה, וזו של ארה"ב בפרט, הוא הדולר והתשואות על האג"ח הממשלתי הבינוני-קצר. באילו האחרונות ראינו לאחרונה תמורות היסטוריות, אשר הביאו להיסטריה לא קטנה. אבל, כאשר בוחנים את הממוטה עצמה, היושבת בחיבוק ידיים באמצע הסלון ההוני של כולנו, היא פשוט מנמנמת לה בחדווה יתרה.

לא רק שהדולר אינו נחלש פלאים, אלא אף מעורר השתאות ביצירת מהלכים מתקנים עולים מסובכים להפליא (על פי תורת גלי אליוט – הסבר בהמשך...). איך נסביר זאת? ישנו רק הסבר אחד שיכול להיות נכון, למרות שאיננו נמצאים בחדרי ההחלטות: משום מה, יש יותר קונים מאשר מוכרים בדולר האמריקאי. וזה נשמע לכם כאילו התבדחתי, ואף זלזלתי בחוכמתכם כי רבה. יופי! משה המציא כאן את הגלגל! ברור שיש יותר קונים של משהו כאשר זה עולה ולא יורד...

אבל עשיתי זאת בכוונה, כי ברור לי שעצם חוסר האיזון בין הביקוש וההיצע כבר ידוע לכם. עשיתי זאת כדי להמשיך ולשאול? מי כבר יכול לקנות דולרים במצב כזה ובכמויות כאלו? אנחנו לא נמצאים בסוף שנה, הדורש סגירת עסקאות וספרים, ואנחנו בוודאי לא נמצאים במשבר כלכלי המביא את הדולר להיות מפלט אולטימטיבי של חוסר ברירה. כמו כן, הרקע הפוליטי בארה"ב (יישום בפועל, ובצורה מזורזת, של הבטחות בחירות מצד הצד הדמוקרטי המנצח...) מול אירופה השמרנית הרבה יותר מבחינה מוניטארית היה צריך לגרום לפיצוץ מעלה של היורו, והיין, כנגד הדולר. ובכן? מי יכולים להיות כאן הקונים?

ממה שאני הצלחתי להבין, השאלה היא לא הנכונה. למעשה, העניין הוא שאין מספיק מוכרים של מטבע אמריקאי. הביקוש האמיתי, הנזיל, והתקופתי, לא השתנה בצורה משמעותית. מה שחסר הוא ההיצע המעשי כנגד אותו ביקוש נורמאלי. ולכן, נשאל שוב: איך זה שאין מספיק דולרים כאשר יש כל כך הרבה הדפסות? והתשובה דומה מאוד לתשובה ששאלנו תקופה ארוכה מאוד: איך זה שאין אינפלציה, כאשר יש גידול כה רב בבסיס הכסף? זוכרים את התשובה של אז? בסיס הכסף נבלע בבורות של ההשקעה הפיננסית, ושל האגירה. הוא אינו מגיע לחלק הצרכני, הכלכלי האמיתי, ולכן אינו מהווה לחץ על הביקושים של הדברים הקיימים בכלכלה. ובכך אינו גורם לאינפלציה.

המצב היום דומה אבל היעד של הכסף שונה: יותר ויותר מן הדולרים המיוצרים יש מאין מופנים למילוי התחייבויות פיננסיות מן העבר. מחשש למשבר מתקרב ובא. וליצירות רזרבות לביצוע מעשי צמיחה עתידיים בטווח הבינוני-קצר ואף המיידי. העתיד של אחרי הקורונה, ותופעות הלוואי שלה. לכן, אין מספיק דולרים הבאים לספקולציה מול ישויות מטבעיות אחרות. אגב, עניין זה הוא גם חלק מן הסיבה לתשואות הגבוהות באג"ח הממשלתי. אין מספיק קונים לאג"ח, כמו קודם, למרות שכדאי יותר ויותר לעשות זאת....

האם זה באמת כך? ימים יגידו, והדולר כתמיד ייתן לנו את תשובותיו במהמרה. בינתיים, התחזקותו המגמתית ממשיכה לגרום להשתאות אצל חלק מן המשפיעים שעדיין מקשרים מקרו ופסיכולוגיה בגרוש לתופעה הרבה יותר עמוקה.

ועכשיו, הבה נראה איך כל זה נראה בגרפים של המטבעות...



EURUSD

כמו שציינתי לעיל, היורו מציג לנו מהלך מתקן יורד רב מימדים. סדרות של שלישיות, עם גל X, המהווה חוצץ ביניהן. לדעתי, זהו החלק השנוא ביותר בתורת הגלים של אליוט כי אין בו שום יכולת לתת הערכה לגבי המשך השלב הזה ומורכבות החלקים הנעים בו. מאז 1.24 ראינו שוק מניות עולמי יורד, ועולה שוב, שוק אג"ח ממשלתי אמריקאי המביא לתזזיתיות חסרת תקדים בחדרי העסקאות של הסקטור, ותופעות סהרוריות לא מעטות כמו התנהלות הביטקוין והזהב. במיוחד כאשר משווים את שניהם מבחינה מגמתית...

כל המהלך היורד של היורו הצליח להגיע עד קצת מעל 1.8, דהיינו מעבר ל-50% תיקון מכל מה שהושג בין 1.16 ו-1.24. אבל, חוסר השכנוע העצמי הבולט בתגובה של המחיר, כאשר האינדיקאציה הגיעה למצב מכירות היתר שלה, מזמין אותנו לחשוב דברים רעים נוספים כלפי עתידו המיידי של המטבע האירופי. אגב, מי שמשתייך למאמיני תורת גלי אליוט יבין מיד מהספרור שציירתי על גבי הגרף (אותיות חומות) שעוד נכונו ליורו את סיום B וכל גל C יורד אחד לפחות, כאשר אינני רואה תמיכה משמעותית מהנקודה שבה נמצא המחיר כרגע ועד 1.6 החשובה כל כך.

ולכן זה מה שאומר לשני צידי המתרס:
לחיוביים: קשה למצוא לכם אפילו קש להיאחז בו. אם תרצו, אציין את 1.2 כרמת התנגדות מיידית לפריצה. כל זאת במידה ותרצו לנסות ולהוכיח לנו משהו בכלל. אחרת, תנו לעניינים לזרום עד יעבור זעם.
לשליליים: זה הולך קשה אבל שימו לב שזה עדיין הולך לכם. רמת המחיר סביב 1.18 היא יעד ברור כאשר שבירתו של קו המגמה, המהווה את הגבול התחתון של היתד המתרחבת, היא מטרה נאותה בהחלט.



USDILS

בכי ונהי מכל עבר בקומפלקס הדולרי המקומי. שבירת הגבול התחתון של היתד העולה, במיוחד כאשר הדולר בעולם עושה סימנים של חוזק, מהווה עוד הפרת אמון בוטה של הדולר שלנו במאמיניו. כמו תמיד, קשה להאשים שוק כה לא נזיל, והנתון בכל כך מעט ידיים משפיעות. כל זה כנגד אביו הרוחני הבינלאומי, אשר נמצא לכאורה תחת שליטתו של האוצר האמריקאי (כן, שם זה לא הבנק המרכזי שממונה עליו...) אבל הנמצא בפועל תחת שליטת גורמי שוק הקובעים בפועל את ערכו היחסי, בטווחים הבינוני-קצר לפחות.

אצלנו, פקידי הבנק המרכזי לא מצליחים לנצל היטב מגמה עולמית על מנת לייצר לחץ על מחזיקי השורט על הדולר והלוג על השקל. לא אתפלא אם נראה את הדולר-שקל נוחת עד כדי 3.25 וקצת מטה, כאשר, בו זמנית, נראה את היורו ממשיך להיות חלש עד כדי 1.6. שימו לב שהאינדיקאציה השלילית עוד מרשה מהלך יורד כי לא הגענו שם למצב של מכירות יתר בכלל.

ולכן זה מה שאומר לשני צידי המתרס:
לחיוביים: אם לא תצליחו לייצר חזרה מזהירה, ולכבוש את 3.35, לא יהיה אדם טכני הגיוני שיהיה מוכן להאמין ביכולתכם.
לשליליים: שבירת קו המגמה היה שלב ראשון אבל לא מספיק. כמו שכתבתי, כולם מצפים לראות 3.25 בזווית העין בקרוב. ובכל מקרה, ולאור הניסיון של הימים האחרונים, אני מאמין ש"סוחרי המטבע" בבנק ישראל לא יהוו לכם מכשול רציני לכך.