Image: Dreamstime.com
משה שלום
20/06/2021
למרות שהסקירות האלו דו-שבועיות, אתייחס למה שקרה, רק בשבוע האחרון, כדי לציין את דעתי על המצב: מבחינת המקרו האמריקאי, אשר מהווה מגדלור עולמי של כלכלה אמיתית ביחס לתקומה מהמגפה, היה זה שבוע רע מאוד.
התחילו אותו עם נתוני מכירות קמעוניות נמוכות מהצפוי (1.3%- מול 0.6%-), פעילות תעשייתית באזור ניו-יורק נמוכה מהצפוי (17.4 מול 22.2), פעילות נדל"ן קצת נמוכה מהצפוי (NAHB – 81 מול 83) כולל ירידה בכמות הרישיונות לבנייה חדשה ומכירות של בתים קיימים, ובסופו של דבר, הדובדבן על הקצפת היה גידול ניכר ובלתי צפוי של כמות הבקשות החדשות לדמי אבטלה (412 אלף מול צפי של 360 אלף).
כל זה כאשר קיבלנו בשבוע שלפני כן את נתוני האינפלציה הגבוהים ביותר מזה עשור. הן במספר הכללי (0.6%) והן במספר ה-Core (0.7%). והנה, השווקים החזיקו מעמד לא רע עד יום שלישי. מדוע? כי באותו שבוע שבו התבשרנו על כל כך הרבה נתוני מקרן מאכזבים היה לנו גם החלטת ריבית מהבנק המרכזי (יום רביעי): הפדרל רזרב.
כצפוי, לא היה שינו בריבית הרשמית (0.25%) אבל בצד העובדה המרגיעה הזו הופיעו דיבורים עוד יותר מרגיעים מצד קובעי המדיניות המוניטארית האמריקאיים: "אין סיבה לדאגה בנוגע לאינפלציה ובכלל נוריד פרופיל תקשורתי בנושא הזה". כמו כן, הפדרל רזרב הודיע על תכנון של שתי העלאות ריבית עד 2023 (שנתיים מהיום!...). לעולם הפיננסי בכלל, ולשוק המניות בפרט, מילים אלו היו אמורות להיות מרגיעות שוב. ומה קרה? ההיפך.
בסופו של דבר, ואחרי תגובה מיידית חיובית, ראינו את המדדים מאבדים גובה מאז אותה הצהרה. מוזר? לא כל כך. אתם פשוט צריכים לחשוב הפוך מההיגיון כדי להבין את מה שהשוק עושה בימים אלו. אנחנו חיים בתקופה של "בשורות רעות בכלכלה – שוק חיובי", "בשורות טובות בכלכלה – שוק שלילי".
הסיבה לכך פשוטה: ככל שהכלכלה נראית היום כמתחממת וטובה, כך החשש שיוגבר הלחץ האינפלציוני על הבסיס הגבוה הקיים ממילא. וככל שהנתונים מופיעים פחות טוב מהצפוי, כך החשש הזה פג, והשוק יכול לעלות ללא חשש לעלייה בריביות. ומדוע השוק יורד כאשר הבנק המרכזי מנסה להרגיע? פשט מאוד: דווקא מילות אזהרה קצת יותר מיידיות מאז 2023 היו מתקבלות כתגובה טובה יותר ומראה שהנגיד וחבריו נמצאים עם היד על הדופק.
לנסות ולשטח בעיה גלויה, ובמיוחד לציין שהשקיפות לגבי מדיניות הפד בנושא תהפוך להיות עכורה יותר, זה התקבל ממש בצורה לא נעימה. איך זה יתפתח הלאה? הכול תלוי בנתונים הקרובים, ואני מסב את תשומת ליבכם לבדוק היטב את התגובה לחדשות, הרבה יותר מאשר החדשות עצמן.
הבה נבחן עכשיו את החלק הטכני של הדברים.
S&P500
פעילות שוק המניות האמריקאי המשיכה להיות חיובית למדי, למרות מה שקרה ביום שישי האחרון. למעשה, אין הרבה סיבות לחשוב אחרת מחיובי עד עכשיו. ימי רביעי-שישי האחרונים לא משנים כרגע דבר במהות המגמה הכללית של התנועה ורק מייצרים דינאמיקה אדומה לקראת בחינה של רמת תמיכה מינורית היושבת סביב 4170.
כמו כן, אם תשימו לב לאינדיקאטור המומנטום, תראו שהיה צורך "להקל" על הלחץ של קניות היתר בו. וזאת כדי שהמדד יוכל להמשיך הלאה ללא הגיבנת הזו. איפה הסכנה האמיתית למדד הזה? לדעתי, רק חציה מטה של 4050 תהיה משמעותית באמת כי תהיה אז שבירה של הרצף העצום של השפלים הגבוהים יותר מאז נובמבר 2020.
אגב, יש כבר טכנאים הרואים במה שקורה כרגע כחלק מבניית תבנית היפוך שלילית של ראש וכתפיים, שבסיסה 4050, ושיא הכתף השמאלית הוא 4240. אני חושב שזה קצת מוקדם לכך אבל, אם המדד ייפול עד סביב 4060-70 ומטה, ההנחה הזו תתחיל לתפוס תאוצה גדולה אצל מנתחי המחיר למיניהם
ולכן זה מה שאומר לשני צידי המתרס:
לחיוביים: עליכם לבצע את המובן מאליו: במינימום להתייצב כאן, סביב 4170-4190 או במקסימום לייצר שיאים חדשים. בכל מקרה, לא לתת להגיע לסביבה של 4060 כדי לא לתת לשליליים סיבה למסיבה ובטחון עצמי מספיק גדול כדי לנסות ולשבור את רמת התמיכה החשובה כל כך.
לשליליים: עייפים ומיואשים? יש הרבה סיבות לכך. מוכנים לעוד ניסוין? הוא חייב להתחיל בשבירה של 4170 ולהמשיך בעיקר בשבירה של 4060-50 מטה. אם תצליחו בכך מחכים לכם הרבה רווח והרבה יוקרה.
תא 35
אין הרבה מה לומר על שוק המניות המקומי שלנו. במיוחד לאור העובדה שבחירת ממשלה חדשה לא שינתה דבר וחצי דבר בתנועת המחיר של המדד העיקרי בו. מאז תחילת יוני, המדד נמצא במעין "לימבו" של דשדוש צר במיוחד סביב 1700. למה קשה כל כך לפרוץ? כי אין ממש תמריץ לכך מחו"ל ואין מי שיעשה את זה בארץ.
יש היגיון בלכתוב די הרבה שורות על הכלכלה הישראלית, לאור השינוי הממשלתי, אבל אומר רק זאת: חוסר הוודאות לגבי השפעת הגעתו של שר האוצר החדש היא הגורם הגדול והמאיים ביותר עבור המשקיעים המקומיים. הוא אינו דמות פוליטית חדשה אבל הוא פעם ראשונה בעמדה כלכלית כה קובעת ומכרעת. וזאת כאשר כל הגופים המבקרים-מפקחים נמצאים גם בכיסו. בקיצור, עד שלא נראה את "מעשי ליברמן" בפועל, לא נדע באיזה רוטב הולכים לבשל אותנו בו. טכנית, על דשדוש מה נאמר? שמחכים ליציאה ממנו. וזה די והותר....
ולכן זה מה שאומר לשני צידי המתרס:
לחיוביים: שמירה על הגבול התחתון של הדשדוש. וזהו.
לשליליים: שמירה על הגבול העליון של הדשדוש. אבל, אצלכם, היעד ברור: שבירה עתידית של 1600...
התחילו אותו עם נתוני מכירות קמעוניות נמוכות מהצפוי (1.3%- מול 0.6%-), פעילות תעשייתית באזור ניו-יורק נמוכה מהצפוי (17.4 מול 22.2), פעילות נדל"ן קצת נמוכה מהצפוי (NAHB – 81 מול 83) כולל ירידה בכמות הרישיונות לבנייה חדשה ומכירות של בתים קיימים, ובסופו של דבר, הדובדבן על הקצפת היה גידול ניכר ובלתי צפוי של כמות הבקשות החדשות לדמי אבטלה (412 אלף מול צפי של 360 אלף).
כל זה כאשר קיבלנו בשבוע שלפני כן את נתוני האינפלציה הגבוהים ביותר מזה עשור. הן במספר הכללי (0.6%) והן במספר ה-Core (0.7%). והנה, השווקים החזיקו מעמד לא רע עד יום שלישי. מדוע? כי באותו שבוע שבו התבשרנו על כל כך הרבה נתוני מקרן מאכזבים היה לנו גם החלטת ריבית מהבנק המרכזי (יום רביעי): הפדרל רזרב.
כצפוי, לא היה שינו בריבית הרשמית (0.25%) אבל בצד העובדה המרגיעה הזו הופיעו דיבורים עוד יותר מרגיעים מצד קובעי המדיניות המוניטארית האמריקאיים: "אין סיבה לדאגה בנוגע לאינפלציה ובכלל נוריד פרופיל תקשורתי בנושא הזה". כמו כן, הפדרל רזרב הודיע על תכנון של שתי העלאות ריבית עד 2023 (שנתיים מהיום!...). לעולם הפיננסי בכלל, ולשוק המניות בפרט, מילים אלו היו אמורות להיות מרגיעות שוב. ומה קרה? ההיפך.
בסופו של דבר, ואחרי תגובה מיידית חיובית, ראינו את המדדים מאבדים גובה מאז אותה הצהרה. מוזר? לא כל כך. אתם פשוט צריכים לחשוב הפוך מההיגיון כדי להבין את מה שהשוק עושה בימים אלו. אנחנו חיים בתקופה של "בשורות רעות בכלכלה – שוק חיובי", "בשורות טובות בכלכלה – שוק שלילי".
הסיבה לכך פשוטה: ככל שהכלכלה נראית היום כמתחממת וטובה, כך החשש שיוגבר הלחץ האינפלציוני על הבסיס הגבוה הקיים ממילא. וככל שהנתונים מופיעים פחות טוב מהצפוי, כך החשש הזה פג, והשוק יכול לעלות ללא חשש לעלייה בריביות. ומדוע השוק יורד כאשר הבנק המרכזי מנסה להרגיע? פשט מאוד: דווקא מילות אזהרה קצת יותר מיידיות מאז 2023 היו מתקבלות כתגובה טובה יותר ומראה שהנגיד וחבריו נמצאים עם היד על הדופק.
לנסות ולשטח בעיה גלויה, ובמיוחד לציין שהשקיפות לגבי מדיניות הפד בנושא תהפוך להיות עכורה יותר, זה התקבל ממש בצורה לא נעימה. איך זה יתפתח הלאה? הכול תלוי בנתונים הקרובים, ואני מסב את תשומת ליבכם לבדוק היטב את התגובה לחדשות, הרבה יותר מאשר החדשות עצמן.
הבה נבחן עכשיו את החלק הטכני של הדברים.
S&P500
פעילות שוק המניות האמריקאי המשיכה להיות חיובית למדי, למרות מה שקרה ביום שישי האחרון. למעשה, אין הרבה סיבות לחשוב אחרת מחיובי עד עכשיו. ימי רביעי-שישי האחרונים לא משנים כרגע דבר במהות המגמה הכללית של התנועה ורק מייצרים דינאמיקה אדומה לקראת בחינה של רמת תמיכה מינורית היושבת סביב 4170.
כמו כן, אם תשימו לב לאינדיקאטור המומנטום, תראו שהיה צורך "להקל" על הלחץ של קניות היתר בו. וזאת כדי שהמדד יוכל להמשיך הלאה ללא הגיבנת הזו. איפה הסכנה האמיתית למדד הזה? לדעתי, רק חציה מטה של 4050 תהיה משמעותית באמת כי תהיה אז שבירה של הרצף העצום של השפלים הגבוהים יותר מאז נובמבר 2020.
אגב, יש כבר טכנאים הרואים במה שקורה כרגע כחלק מבניית תבנית היפוך שלילית של ראש וכתפיים, שבסיסה 4050, ושיא הכתף השמאלית הוא 4240. אני חושב שזה קצת מוקדם לכך אבל, אם המדד ייפול עד סביב 4060-70 ומטה, ההנחה הזו תתחיל לתפוס תאוצה גדולה אצל מנתחי המחיר למיניהם
ולכן זה מה שאומר לשני צידי המתרס:
לחיוביים: עליכם לבצע את המובן מאליו: במינימום להתייצב כאן, סביב 4170-4190 או במקסימום לייצר שיאים חדשים. בכל מקרה, לא לתת להגיע לסביבה של 4060 כדי לא לתת לשליליים סיבה למסיבה ובטחון עצמי מספיק גדול כדי לנסות ולשבור את רמת התמיכה החשובה כל כך.
לשליליים: עייפים ומיואשים? יש הרבה סיבות לכך. מוכנים לעוד ניסוין? הוא חייב להתחיל בשבירה של 4170 ולהמשיך בעיקר בשבירה של 4060-50 מטה. אם תצליחו בכך מחכים לכם הרבה רווח והרבה יוקרה.
תא 35
אין הרבה מה לומר על שוק המניות המקומי שלנו. במיוחד לאור העובדה שבחירת ממשלה חדשה לא שינתה דבר וחצי דבר בתנועת המחיר של המדד העיקרי בו. מאז תחילת יוני, המדד נמצא במעין "לימבו" של דשדוש צר במיוחד סביב 1700. למה קשה כל כך לפרוץ? כי אין ממש תמריץ לכך מחו"ל ואין מי שיעשה את זה בארץ.
יש היגיון בלכתוב די הרבה שורות על הכלכלה הישראלית, לאור השינוי הממשלתי, אבל אומר רק זאת: חוסר הוודאות לגבי השפעת הגעתו של שר האוצר החדש היא הגורם הגדול והמאיים ביותר עבור המשקיעים המקומיים. הוא אינו דמות פוליטית חדשה אבל הוא פעם ראשונה בעמדה כלכלית כה קובעת ומכרעת. וזאת כאשר כל הגופים המבקרים-מפקחים נמצאים גם בכיסו. בקיצור, עד שלא נראה את "מעשי ליברמן" בפועל, לא נדע באיזה רוטב הולכים לבשל אותנו בו. טכנית, על דשדוש מה נאמר? שמחכים ליציאה ממנו. וזה די והותר....
ולכן זה מה שאומר לשני צידי המתרס:
לחיוביים: שמירה על הגבול התחתון של הדשדוש. וזהו.
לשליליים: שמירה על הגבול העליון של הדשדוש. אבל, אצלכם, היעד ברור: שבירה עתידית של 1600...
