חודש לאחר אסון הקריסה במיאמי – ההקמה, הליקויים, הנזקים ושאלת האחריות

ב-24 ביוני 2021, בשעה 01:25 לפנות בוקר, קרס חלק גדול מקומפלקס המגורים בן 12 הקומות ("Champlain Towers South") בעיירת סרפסייד במיאמי. ההתמוטטות גבתה מחיר דמים כבד של עשרות דיירים. מתוך ההריסות הוצאו 97 הרוגים, חולצו 11 פצועים ו-19 עדין מוגדרים כנעדרים.

תביעות בגין רשלנות לא איחרו להגיע, ועשרות מהן הוגשו על ידי קרובי משפחותיהם של הנפגעים וההרוגים לבתי המשפט באזור כנגד שורה ארוכה של גורמים שלכאורה קשורים, ובהם בעלי המבנה, הקבלן, היזם, המתכנן, חברת הניהול ועוד. 

עדין לא ברור באופן מובהק מה גרם לנזק העצום. אחת ההשערות היא שהמקרה ארע עקב "שקיעת הקרקע" עליה נבנה הבניין. בעת ביצוע עבודות קבלניות הכרוכות בעבודות חפירה, קיימת סכנה של גלישת קרקע שעלולה לפגוע ביציבות מבנים סמוכים, בגלל תזוזת אלמנטים ביסודות המבנים וסיכון יציבותם. ואכן, במחקר שנערך מטעם אוניברסיטת פלורידה, נראה על בסיס צילומי לוויין כי המגדל שקרס, לעומת מבנים אחרים הסמוכים לו, שקע ב- 2 מ"מ בשנה במהלך השנים 1993-1999, מה שבהחלט עלול לגרום לקטסטרופה כפי שארעה.

השערה נוספת מתבססת על עצם הקמת הפרויקט בקרבת הים, שכן מיקום כזה מגדיל את הסיכוי להיווצרות חלודה ברכיבי הברזל שבבסיס הבטון בשל המלח והלחות באזור. כמובן שבנייה מסוג זה הינה אפשרית ופופולארית מאוד, אך ככל ומדובר בהקמת מבנים או גשרים הקרובים למי ים, ישנה חשיבות אדירה לצורת התחזוקה השוטפת והמקצועית כדי למנוע מצבים מצערים כאלו.

נורה אדומה נוספת, וקריטית לא פחות, נדלקה בעקבות דו"ח שהוציא מהנדס שהגיע למבנה בשנת 2018, ובו הזהיר כי "ישנם סדקים וליקויים שעלולים לגרום לנזק מבני משמעותי". עוד קבע הדו"ח כי במהלך הקמת הפרויקט היו "שגיאות תכנוניות", וכי ישנה חשיבות אדירה לשיפוץ המבנה, דבר שהיה אמור לצאת לפועל בעתיד הקרוב.

אותן "שגיאות תכנוניות" לכאורה גורמות לנו באופן אוטומטי לבחון את שאלת הרשלנות והכיסוי הביטוחי של אותו מתכנן (ככל וישנו), גם שנים לאחר התכנון/ההקמה, והאם זה רלוונטי.

לרוב, פוליסות האחריות המקצועית מתבססות על "מועד הגשת התביעה" (Claims Made Basis), ועל מנת שיהיה כיסוי בגין אותה רשלנות, נבחנים 3 רכיבים עיקריים:

התקיימות פוליסת אחריות מקצועית בתוקף (נכון להיום).

אותה רשלנות/תכנון לקוי/נזק ארע לאחר התאריך הרטרואקטיבי הנקוב בפוליסה.

קיום רצף ביטוחי.

כמובן שיש לבחון עניינית את הדברים, הן מבחינת הדין ותקופת ההתיישנות, והן את הסוגיה האם אותו מתכנן כבר לא עוסק במקצועו (יתכן ורכש רצף כיסוי "Run Off" לתקופה מוגדרת נוספת, המכסה תביעות שיגיעו לאחר פרישתו). כמובן שגם עומדת לבחינה שאלת חלוקת האחריות בין הגורמים השונים.

מבחינת הביטוחים הקיימים כיום לבעלים/לחברת הניהול של המבנה, התברר כי פוליסות הביטוח הקיימות לא בהכרח יספיקו לכיסוי הנזקים, היות והרכוש המבוטח מכוסה בסכום ביטוח של 30 מיליון דולר, ופוליסת האחריות כלפי צדדים שלישיים עומדת בגבולות אחריות של 18 מיליון דולר בלבד, שלהערכתי, לא יספיק לכיסוי הנזק.

בעייתיות נוספת עלולה לבוא לידי ביטוי בהקשר של חברות הביטוח המבטחות את הענף. גם לשוק הביטוח נגרם מעת לעת סוג של "נזק תוצאתי", שגורר עלייה דרסטית בפרמיות בעקבות אירועים חריגים וקטסטרופות בענפים מסוימים המתרחשים בעולם מעת לעת (בנייה, גז, אסונות טבע, זיהומים, מחלות), ולא צריך שנזק יכה במדינה מסוימת על מנת שתעריפי הביטוח והקשחת תנאי הפוליסה ישפיעו בצורה רוחבית וגלובאלית, גם במדינות ושווקים שאינם קרובים גיאוגרפית, כפי שדאגה הקורונה לעשות.

האירוע ותוצאותיו מהווים נורת אזהרה נוספת המחייבת כל גוף העוסק בייזום, תכנון וביצוע עבודות קבלניות, לערוך בדק בית מקיף במערך הביטוח שלו, על מנת שיהיה מוגן ככל שניתן.