שירות התעסוקה: ירידה של 35.1% במספר דורשי העבודה במהלך חודש יולי, מ 449 אלף בסוף יוני ל 291 אלף בסוף יולי

הפסקת הזכאות לדמי אבטלה לבני 44 ומטה בסוף יוני הובילה לירידה משמעותית במספר דורשי העבודה במהלך יולי: כצפוי, תום תקופת הזכאות לדמי אבטלה לבני 44 ומטה, הובילה לירידה משמעותית במצבת דורשי העבודה הרשומים בשירות התעסוקה. אולם, נתוני התעסוקה לחודש יולי מלמדים כי ישנו ציר חזרה לעבודה שלו שני קצוות עיקריים – האחד, דורשי עבודה שרשמו קצב גבוה של חזרה לעבודה והשני, דורשי עבודה שמתקשים לשוב לעבודה ומחפשים אחר חלופה לדמי האבטלה בדמות קצבאות סוציאליות כדוגמת הבטחת הכנסה. כאשר בתווך, ישנם דורשי עבודה שטרם חזרו לעבודה ודומה כי נתונים במעין תקופת המתנה לטובת חזרה מיטבית יותר לעבודה, בין אם יש בידם משאבים פנויים המאפשרים להם לחפש אחר משרה המתאימה להם או שיפור כישוריהם ובין אם ממתינים לתום חופשת הקיץ ותקופת החגים.  

הדיפרנציאציה בקצב החזרה לעבודה מושפעת ממידת חוסנה הסוציו אקונומי של הקבוצה - ככלל, נרשמה ירידה במספר דורשי העבודה מכלל הקבוצות בחברה הישראלית, אולם מספרם של דורשי העבודה מהקבוצות החזקות יותר ירד באופן משמעותי יותר: נרשמה ירידה במספרם האבסולוטי של כלל דורשי העבודה מכל הקבוצות, המגזרים והמעמדות. אולם, ככל שהקבוצה חזקה יותר כך שיעור השינוי שנרשם בה ביולי היה משמעותי יותר. כך, מספר דו"ע היהודים שאינם חרדים ירד משמעותית יותר מאשר דו"ע חרדים, "אחרים" וערבים; מספר דו"ע מאשכולות גבוהים ירד משמעותית יותר מאשר דו"ע מאשכולות נמוכים; מספר דורשי העבודה ירד משמעותית יותר ממספר דורשות העבודה; ובאותו האופן, גם מספרם של דו"ע צעירים ירד משמעותית יותר מאשר של דו"ע מבוגרים יותר. 

הירידה במספר דורשי העבודה מהירה יותר מקצב החזרה לעבודה: חרף הפסקת הזכאות לדמי אבטלה עבור בני דורשי עבודה בני 44 ומטה, קצב החזרה לעבודה בישראל נמוך יותר מקצב הירידה במספר דורשי העבודה. כלומר, רבים מדורשי העבודה שוב אינם מקבלים קצבה, אך לא כולם חזרו לעבודה. יצוין, כי פער דומה נרשם גם בארה"ב, בה הפסקת דמי האבטלה הפדרליים האיצה את הירידה במספר דורשי העבודה אך קצב החזרה לעבודה לא חפף לקצב הירידה במספר דורשי העבודה הרשומים.  

נכון לחודש יולי, מהווים דורשי העבודה השוהים בחל"ת ונותרו עם מעסיק בקצה מיעוט בקרב דורשי העבודה הרשומים: בהתפלגות דורשי העבודה לפי סיבת רישום, נראה כי מספר תובעי האבטלה ששהו בחל"ת ויש להם מעסיק בקצה ירד בקצב גבוה בהרבה מזה של תובעי האבטלה ששהו ללא מעסיק בקצה. במקביל, נרשמה עלייה בשיעור תובעי הבטחת ההכנסה שצפויה להימשך גם בחודשים הקרובים. 

בשירות התעסוקה מעריכים כי אנו נתונים בתקופת המתנה, וככל שלא ניכנס לסגר רביעי קצב החזרה לעבודה צפוי להתגבר לאחר החגים: בשירות התעסוקה מבהירים כי עוד מוקדם להסיק כי הפער שבין הירידה במספר דורשי העבודה לקצב החזרה לעבודה מעיד על בעיה מבנית. העובדה כי אנו מצויים בתקופת הקיץ, המאופיינת תדיר בפיטורים עונתיים, וערב תקופת החגים עשויה ללמד שרבים מדורשי העבודה שתמה זכאותם לדמי אבטלה מצויים בתקופת המתנה וצפויים לשוב לעבודה בתום תקופת החגים. עדות לכך, גורסים בשירות, ניתנת גם בעליה במספר ובשיעור דורשי העבודה שאינם תובעים אשר שוב אינם זכאים לקצבה, טרם חזרו לעבודה ומבקשים לנצל את תקופת ההמתנה הזאת לטובת סיוע משירות התעסוקה בהשמות, אימונים תעסוקתיים, ייעוצי קריירה והכשרות. 

רמי גראור, מנכ"ל שירות התעסוקה: "שירות התעסוקה מעמיד מגוון רחב של כלים המסייעים לדורשי העבודה, בין לאלו התובעים הבטחת הכנסה ובין לאלו השוהים בתקופת המתנה, לשוב למעגל העבודה באופן מיטבי, מהיר ומדויק. אנחנו מפעילים שורה ארוכה של תכניות לרבות אימונים תעסוקתיים, ייעוצי קריירה, שיפור מיומנויות והכשרות מקצועיות ואנו קוראים לכל דורשי העבודה להסתייע בנו. הציפייה היא שבתום תקופת החגים תירשם עלייה בקצב החזרה לעבודה, אנחנו פועלים כדי להבטיח שהחזרה לעבודה תהיה מיטבית ותאפשר לדורשי העבודה לא רק לשוב למעגל העבודה אלא גם להתמיד בו ולהתקדם בו". 

שירות התעסוקה מפרסם את נתוני התעסוקה לחודש יולי 2021, אשר לפיהם עולה כי מספר תובעי האבטלה רשם במהלך חודש יולי ירידה של 35.1%, הגבוהה ביותר מאז פרץ משבר הקורונה. הגורם המכונן לירידה הוא הפסקת הזכאות לדמי אבטלה לדורשי עבודה בני 44 ומטה שנכנסה לתוקפה בראשית החודש. בעוד בסוף חודש יוני היום רשומים בשירות התעסוקה 448.7 אלף דורשי עבודה, הרי שבסוף חודש יולי היום רשומים פחות מ 291 אלף דורשי עבודה. אולם, בדומה לארה"ב, שם הפסקת דמי האבטלה הפדרליים לא הובילה לעלייה מקבילה בשיעורי התעסוקה, גם בישראל קצב החזרה לעבודה איטי יחסית לשיעור הירידה במספר דורשי העבודה ומספר המשרות הפנויות נותר גבוה, ולמעשה הגבוה ביותר בעשור האחרון. 

בשירות התעסוקה גורסים כי עוד מוקדם לעמוד על פשרו של קצב החזרה לעבודה הנמוך יחסית וסבורים כי יש להמתין לנתוני התעסוקה שיירשמו בתום תקופת החגים. בשירות משערים כי ייתכן וקצב החזרה לעבודה הנמוך יחסית תלוי בעונת הקיץ, המאופיינת בפיטורים עונתיים, ובתקופת החגים שהשנה מתחילה בראשית ספטמבר. "אפשר", מבהירים בשירות התעסוקה, "שאנו נתונים במעין תקופת המתנה, בה גם דורשי עבודה שנותרו ללא זכאות אינם ממהרים לשוב לעבודה נוכח התכווצותו של השוק כמידי קיץ ולאור תקופת החגים הממשמשת ובאה. בסוף ספטמבר", מבהירים בשירות, "הציפייה היא לעלייה בקצב החזרה לעבודה". 

עם זאת, לצד הירידה הכללית במספר דורשי העבודה חלה עלייה משמעותית במספר דורשי העבודה שאינם זכאים לדמי אבטלה ובכל זאת פונים לשירות התעסוקה בבקשה לסיוע בתהליכי החזרה לעבודה אם בבקשה להצעות עבודה, אם באימונים תעסוקתיים וייעוצי קריירה ואם בהכשרות מקצועיות – בעוד ביוני מספרם עמד על 49.7 אלף, הרי שביולי מספרם עמד על 76.1 אלף, עלייה של 53.1% ובשירות מעריכים כי קבוצה זו צפויה לגדול בחודשים הקרובים, כי רבים יתקשו לשוב למעגל העבודה.  

מנגד, נרשמה גם עלייה בשיעור דורשי העבודה תובעי הבטחת ההכנסה, אותה מסבירים בשירות התעסוקה בכך שבניגוד לתובעי אבטלה, שקצבתם קצובה בדרך כלל בזמן מוגדר וכעת תמה תקופת הזכאות של בני ה 44 ומטה, תובעי קצבת הבטחת ההכנסה בדרך כלל מתקשים לשוב לעבודה ונוטים להישען על דמי הקצבה לתקופה ממושכת. עוד סבורים בשירות התעסוקה, כי בחודשים הקרובים צפויה עלייה בשיעור תובעי הבטחת ההכנסה וייתכן שגם במספרם, זאת נוכח עלייה משוערת במספר החוזרים לעבודה, בוודאי עם תום תקופת הזכאות של בני 45 ומעלה שתחול בחודשים הקרובים, וכן נוכח לא מעט דורשי עבודה, לרוב בעלי מיומנויות עבודה נמוכות, שיתקשו לשוב למעגל העבודה ויזדקקו לקצבאות סוציאליות. 

אחד ממאפייני המשבר התעסוקתי שפקד את ישראל מאז התפשטות מגפת הקורונה היה השימוש במנגנון ההוצאה לחל"ת, כאשר הרציונל היה לשמר קשר בין דורשי העבודה למקומות העבודה שלהם לצד נשיאה בנטל שכרם על ידי המדינה. ואכן, לאורך כל המשבר, ובפרט מאז היציאה מהסגר השלישי, סיכויי החזרה לעבודה של דורשי עבודה השוהים בחל"ת ונותרו עם מעסיק בקצה היו גבוהים משל אלו ששהו ללא מעסיק בקצה, בין שפוטרו ובין שהתפטרו. למעשה, מאז היציאה מהסגר השלישי נרשמה ירידה עקבית בשיעור דורשי העבודה השוהים בחל"ת, לעומת עלייה בשיעורם של דורשי העבודה שאינם שוהים בחל"ת. 

מגמה זו התעצמה במהלך יולי, כאשר מספר התובעים בחל"ת ירד ב 92.2 אלף ושיעורם ירד מ 32.2% ביוני ל 19.2% בלבד ביולי, הנמוך ביותר מאז פרוץ המשבר. לצד זאת, נרשמה ירידה גם בשיעור תובעי האבטלה שאינם בחל"ת מ 45.7% ביוני ל 39.5% ביולי, כאשר במקביל עלה שיעור תובעי הבטחת ההכנסה מ 12% ביוני ל 19% ביולי. כאמור לעיל, העלייה בשיעור תובעי הבטחת ההכנסה נובעת מכך שמקבלי קצבת הבטחת הכנסה מתקשים יותר לשוב לעבודה מאשר תובעי דמי אבטלה, ומספרם ושיעורם צפוי לעלות בחודשים הקרובים – הן בשל הקושי שלהם לשוב למעגל העבודה והן בשל העובדה שרבים מאלו שיאבדו את זכאותם לדמי האבטלה יתקשו לשוב למעגל העבודה ועלולים להזדקק לקצבאות סוציאליות כהבטחת הכנסה. 

לצד זאת, נרשמה עלייה משמעותית בשיעור דורשי העבודה שאינם תובעים כל קצבה מ 10% ביוני ל 22% ביולי. עלייה זו מספקת אינדיקציה נוספת לכך שרבים מקרב אלו שהופסקה זכאותם לדמי אבטלה אינם ממהרים לשוב למעגל העבודה ואפשר ששוהים במעין תקופת המתנה שעשויה להסתיים בתום תקופת החגים, ובינתיים מבקשים לנצל אותה לטובת סיוע משירות התעסוקה בחיפוש עבודה, אימונים תעסוקתיים, ייעוצי קריירה והכשרות מקצועיות. 

בחודשים האחרונים מרבית ענפי המשק נפתחו לפעילות בצורה מלאה, בפרט הענפים בהם לצעירים ישנו ייצוג יתר. עקב זאת, ועקב תום תקופת הזכאות לדמי אבטלה לבני 44 ומטה בסוף חודש יוני, התפלגותה הגילאית של מצבת דורשי העבודה הרשומים בשירות התעסוקה השתנתה משמעותית במהלך חודש יולי. מצבת דורשי העבודה הצעירים (עד גיל 34) ירדה בכ 9.5% נקודות האחוז (40% ביוני לעומת כ 31% ביולי) ובסך הכל ב 94.8 אלף; מצבת דורשי העבודה בגילאי 35-50 ירדה ב 0.3% נקודות האחוז (כ 33% ביולי כמו ביוני) ובסך הכל ב 52.7 אלף;  ואילו מצבת דורשי העבודה בני 51 ומעלה ירדה אמנם ב 7.5 אלף, אך שיעורם בקרב דורשי העבודה הרשומים עלה ב 9.8% נקודות האחוז (מ 26% ביוני לעומת 36% ביולי). 

אם כי, יודגש כי אף שמספר דורשי העבודה הצעירים ירד באופן משמעותי, בכל זאת הביקוש לעובדים בענפים בהם ישנו ייצוג יתר לצעירים גובר ולמעשה מצוי בשיאו מאז 2009. כך, למשל, ברבעון השני לשנת 2021 עמד מספר המשרות הפנויות בתחומי המלצרים והמוזגים על כ 15 אלף. נתונים אלו מלמדים על קצב חזרה לעבודה איטי יחסית ומחזקים את הערכת שירות התעסוקה כי אנו נתונים בתקופת המתנה שככל הנראה תסתיים עם תום תקופת החגים, אשר לאחריה צופים בשירות עלייה בקצב החזרה לעבודה. 

ככלל, במהלך חודש יולי נרשמה ירידה במספר דורשי העבודה בקרב כלל המגזרים, המעמדות והמגדרים בחברה הישראלית. אולם, כשבוחנים השוואתית את דפוסי הירידה במספר דורשי העבודה לפי התפלגויות סוציו אקונומיות עולה כי ככל שהקבוצה חזקה יותר כך שיעור השינוי שנרשם  במספר דורשי העבודה בקרבה היה משמעותי יותר וממילא גם קצב החזרה לעבודה שלהם היה גבוה יותר. כך, למשל, בבחינת התפלגות דורשי העבודה לפי אשכולות סוציו אקונומיים עולה כי מספרם האבסולוטי של דורשי העבודה ירד בכל האשכולות. אולם, בעוד שיעורם של דורשי העבודה מאשכולות 8-10 ירד ב 3.1% נקודות האחוז במהלך חודש יולי, הרי ששיעורם של דורשי העבודה מאשכולות 1-3 דווקא עלה ב 3.1% נקודות האחוז ועמד על 39% בחודש יולי. מנגד, שיעור דורשי העבודה מאשכולות הביניים (4-7) נותר ללא שינוי ועמד גם ביולי על 43.5%.  

תמונה דומה עולה גם כאשר בוחנים את התפלגות דורשי העבודה לפי מגזרי אוכלוסייה, שם נראה כי בעוד שיעור דורשי העבודה היהודים שאינם חרדים ירד ביולי ב 3.3%, הרי ששיעורם של יתר המגזרים דווקא עלה – כך, שיעור דורשי העבודה החרדים עלה ב 0.06% נקודת האחוז, שיעור דורשי העבודה "האחרים" עלה ב 0.3% נקודות האחוז ואילו שיעור דורשי העבודה הערבים עלה בלא פחות מ 2.9% נקודות האחוז. שוב, אף שמספר דורשי העבודה מכלל המגזרים ירד, אנו עדים לכך שקצב הירידה שונה ממגזר למגזר, וככל שהמגזר חזק יותר כך שיעור הירידה שנרשם בקרבו בחודש יולי, וממילא גם קצב החזרה לעבודה גבוה יותר. 

בבחינת ההתפלגות המגדרית של דורשי העבודה בחודש יולי נראה כי, בדומה למצב הדברים קודם לפרוץ המשבר ובוודאי שבמהלכו, שיעור דורשות העבודה גבוה משיעור דורשי העבודה. אולם, וכפי שנוכחנו לאורך המשבר, בכניסה לסגרים ובמהלכם נשים נוטות יותר להירשם כדורשות עבודה בהשוואה גברים, אך ביציאה מהסגרים הן חוזרות לעבודה בקצב גבוה יותר מזה של גברים. בתום תקופת הזכאות לדמי אבטלה מספרן האבסולוטי של דורשות העבודה רשם ירידה גדולה יותר לעומת מספרם של דורשי העבודה, ירידה של 78.7 אלף נשים לעומת 75.1 אלף גברים. אולם, שיעור הירידה של גברים היה גבוה יותר, אם כי לא באופן משמעותי – 32% במספר דורשי העבודה (158,364 ביולי לעומת 233,497 ביוני) למול 30% במספר דורשות העבודה (183,456 ביולי לעומת 263,205 ביוני). 

השונות הסוציו אקונומית שנרשמה בשיעורי הירידה במספר דורשי העבודה בחודש יולי באה לידי ביטוי גם בבחינת שיעור דורשי העבודה בערים המרכזיות, כאשר גם בחודש יולי בראש הרשימה עמדו ערים ערביות ורשמו את שיעורי הירידה הנמוכים ביותר במהלך חודש יולי. למעשה, רק בחמש ערים נרשם בחודש יולי שיעור דורשי עבודה הגבוה מ 10% - ארבע מהן ערביות (אום אל פחם עם 17.8%, רהט עם 17.3%, נצרת עם 12.9% ושפרעם עם 10.5%) ואחת מהן מעורבת (עכו, 12.7%). מעבר לכך, רק בשלוש ערים נרשמה ירידה במספר דורשי העבודה בשיעור הנמוך מ 20% - שתיים מהן ערביות (אום אל פחם עם 7.5% ורהט עם 19.4%) ואחת מהן מעורבת (עכו עם 13.1%). לשם השוואה, במודיעין נרשמה ירידה של 43.2%, בהרצליה של 48.5% ובתל אביב של 54.5%. שוב, נראה כי ככל שהיישוב חזק יותר כך שיעורי האבטלה בו נמוכים יותר, קצב הירידה במספר דורשי העבודה בקרבו גבוה יותר וממילא גם קצב החזרה לעבודה.