איך ישפיע חוק העלאת גיל הפרישה על נשים?

החוק קבע שגיל הפרישה של נשים יעלה בצורה מדורגת לאורך 11 שנים החל מגיל 62 ועד לגיל 65.

גיל הפרישה הקיים היום הינו 62 לנשים, וזה מאפשר לנשים היום לפרוש בפועל מעבודה ולהתחיל לקבל קצבת אזרח ותיק מביטוח לאומי.

בנוסף, החוק הקיים היום לפני השינוי מאפשר לנשים להתחיל לקבל פנסיה מקרנות פנסיה ומחברות הביטוח ועל הפנסיה לקבל פטור מסוים ממס, גם אם לא פרשו בפועל מהעבודה (סוג של פרישה מדומה).

המשמעות העיקרית של החוק היא שנשים לא יקבלו קצבת אזרח ותיק אם פרשו בפועל מעבודה בגיל 62, וגם לא יקבלו את הפטור על הפנסיה אם ירצו להתחיל לקבל בין אם תוך כדי עבודתן ובין אם פרשו בפועל.

נושא העלאת גיל הפרישה מועלית לסדר היום כבר מספר שנים, וזאת בעקבות הארכת תוחלת החיים, והניסיון להשוות תנאים בין גיל הפרישה של גברים שהיום עומדת על 67, לבין נשים שהיום עומדת על 62. למעשה ישנה של אפליה על בסיס מגדרי.

בנוסף, מהקופה הציבורית (ביטוח לאומי) יוצא כסף לתשלום קצבת אזרח ותיק לנשים החל מגיל 62 לאחר סיום עבודתן, ומתווה זה נעשה כדי לצמצם את הגרעון בקופה הציבורית .

כן חשוב לציין כי אם אישה רוצה להמשיך לעבוד, היא זכאית ואסור לחייב אותה לפרוש.

הרבה נשים שעובדות במקצועות שוחקים ובגיל 62 כבר קשה להן מאוד לעבוד, הן הנפגעות העיקריות מההליך.

נשים אלו, גם אם יעברו הכשרה למקצוע חדש, יהיה להן קשה מאוד להתקבל לעבודה (כבר היום ניתן לראות סטטיסטית -עובדתית שנשים לא מצליחות להתקבל לעבודות מגילאים מוקדמים יותר, 57 ומעלה); מעסיקים לא ששים לקבל נשים בגילאים אלו לעבודה ואין שום תמריצים למעסיקים לשילובם בעבודה. ישנן נשים בגילאים האלו שנמצאות בשיאן רוצות ויכולות לעבוד עוד שנים רבות בצורה מיטבית ומקצועית. 

האם יש מנגנון להתאמת גיל הפרישה?

כיוון שתוחלת החיים ממשיכה להתארך, אחת ממטרות החוק החדש היתה ולצמצם פערים מגדריים בין נשים לגברים וזה התפספס. עוד 11 שנים תוחלת החיים תמשיך לעלות והפער יישאר גדול כי תוחלת החיים תמשיך ותגדל ותהיה גבוהה הרבה יותר בעוד 11 שנים. בהצעת החוק המקורית היה אמור להיות מנגנון התאמת גיל הפרישה לעליה בתוחלת החיים אחת ל- 3 שנים. בינתיים זה לא נכנס למתווה.

באוצר מבינים שישנה פגיעה בחלק מהנשים ולכן במתווה החדש של החוק שאושר יתנו את הפיצויים הבאים:

מתן מענק של מס הכנסה שלילי לנשים שעובדות בשכר נמוך-בעצם תוספת מענק כדי לתמרץ נשים להישאר בשוק העבודה, ולנסות לצמצם פערים כלכליים -חברתיים.

החל מגיל 60 נשים יוכלו לקבל דמי אבטלה במקום 175 יום,300 יום.

מתן מענק הסתגלות חד פעמי לנשים בין הגילאים 62 ל- 62 ו- 4 חודשים של 4,000 ₪ שהיו אמורות לקבל קצבת אזרח ותיק. (יבוצע בפניה יזומה של ביטוח לאומי). נשים אלו גם יקבלו הנחות בתרופות, ארנונה, תחבורה ציבורית ועוד.

כל אישה מגיל 57 ומעלה ש"תיפלט" משוק העבודה תקבל לצד 7 חודשי האבטלה 5 חודשים נוספים עם תקרה של 4,000 ₪ לחודש.

אמור להיות מוקם מערך להכשרות מקצועיות החל מגיל 50.

האם יש יתרונות? או האם מדובר בהרעת תנאים?

הדעות לגבי החוק חלוקות. מצד אחד "יישאר" תקציב גדול בקופה הציבורית במקום לשלם אותו לנשים שהיו זכאיות עד היום. כך למעשה מצמצמים את הגרעון הגדול הקיים היום. 

בנוסף, ישנן נשים רבות שלא פורשות בפועל בגיל 62 ולכן לא מגיע להן קצבת אזרח ותיק.

מצד שני, החוק הנ"ל יצמצם פערים מגדריים בין גברים לנשים. ידוע כי תוחלת החיים של נשים גבוהה יותר משל גברים ולכן לפי המתווה נשים היו צריכות לפרוש אחרי גברים... ביטוח לאומי עד היום מעוניין שגיל הפרישה לנשים וגברים כאחד יהיה גיל 70 ללא שום הבדל במינו של האדם.

על פי תקנות קופות גמל, כל אדם יכול לקבל פנסיה חודשית החלק מגיל 60, לכן אם יהיה אדם שירצה לפרוש הוא יוכל להסתמך על הפנסיה שאמור היה לקבל  מהקרנות אותן צבר לאורך שנותיו.(נשים וגברים כאחד). אמנם הפנסיה תהיה חייבת במס רגיל, והסכום יהיה נמוך יותר שכן פחות שנים נצברו , אך עדיין, זו אופציה קיימת.

עבור נשים רבות, מדובר ב"הרעת תנאים" ממשית שכן אם החוק לא היה נכנס לתוקף הנ"ל היו מקבלות סכומים לא מבוטלים של כסף למחיה חודשית.

יש להבין שנשים שממשיכות לעבוד בגילאים אלו ומקבלות שכר של מעל לכ- 6,000 ₪ לחודש, בין כה לא היו מקבלות קצבת אזרח ותיק שכן הן משויכות ל "גיל המותנה"-מותנה בהכנסותיהן האקטיביות הנוספות, אז למה לפגוע בנשים שלא מסוגלות להמשיך לעבוד?

אין שום הבדל בין שכירות לעצמאיות.

ברמת המאקרו החוק החדש במהותו מבורך. ברמת המיקרו חסר בו דיפרנציאציה בין המקצועות השוחקים, וחסר בו את מנגנון להתאמת גיל הפרישה לתוחלת החיים גם לנשים וגם לגברים.

החוק במתכונתו הנוכחית הוא סוג של "פלסטר" לתקופה מאוד קצרה של זמן על חשבונן של נשים רבות וחסר בו תמריץ עבור המעסיקים לשלב נשים וגברים בגילאים אלו בעבודה-דבר שיכול היה להשפיע משמעותית.

ואם בצמצום פעמים מגדריים עסקינן, איפה רפורמות מתווים להגדרות שכר ושקיפות שכר בחברות בין גברים לנשים, סוג של פיקוח שוטף על השכר ואף יותר מזה, תנאי העסקה בין גברים לנשים במגזר הפרטי ובמגזר הציבורי.

ועדיין, השאלה נשארה פתוחה-האם כניסת החוק לתוקף במתכונתו הנוכחית בהכרח יקטין משמעותית את הגרעון בקופה הציבורית, או שבעצם יצמצם אותו רק במעט שכן אין שום הנחיה להמשך או מנגנון איזוני כלשהו לתוחלת החיים העתידית ההולכת וגדלה יותר ויותר.

ליבת קמפלר, מומחית בהכוונה לפרישה