שוקי ההון עדים, לאחרונה, לשתי "תחרויות משיכת חבל" חשובות מאוד.
תחרות אחת, בין הודעות הריבית הכתובות שהוציאו הבנקים המרכזיים של ארצות הברית וגוש האירו, לבין ההצהרות של ראשיהם, ג'רום פאוול וכריסטין לגארד, במסיבות העיתונאים שערכו דקות מעטות בלבד לאחר שהן פורסמו.
ההודעות היו מתונות וזהירות יותר ואותתו כי על אף עליית האינפלציה השנתית בשני הגושים (7% בארצות הברית ו-5% בגוש האירו, הרבה מעל יעדי האינפלציה של כ-2 אחוזים), הם לא ימהרו על לקפוץ על רכבת הריבית.
במקום זאת, יילקחו בחשבון גם גורמים הפוכים, כמו השלכות האומיקרון על הפעילות הכלכלית - שלפי אינדיקציות ומדדים מובילים שונים החלה שוב להתמתן - או התעסוקתית.
כפועל יוצא, קיבלו השווקים את המסרים הללו בשקט יחסי.
אלא שמסיבות העיתונאים שבאו תיכף אחר כך לא דמו, אפילו, למסרים הללו.
פאוול שחרר לשונו ואמר יש מספיק מקום להעלאות ריבית לפני ששוק העבודה ייפגע. ה"פדולוגים" יגידו לכם שזו התבטאות די יוצאת דופן. עשה רושם שפאוול האיש מוטרד יותר מפאוול הנגיד שחתם על נוסח ההודעה.
ואילו לגארד, שעד כה שללה חד וחלק העלאת ריבית עד סוף השנה, אמרה הפעם כי תמתין להערכות מחלקות המחקר שלה לגבי האינפלציה ואז תשקול שוב את עמדתה.
היא אף הגדילה עשות ואמרה במשפט אחד שהאינפלציה גבוהה ממה שצפתה ו...שהיא לא תמהר לנקוט צעדים חדשים.
לשווקים המבולבלים זה הספיק. די היה להם לצפות ולהאזין ל"מבוגרים האחראיים", כדי לשכוח עד מהרה את המסרים הכתובים שלהם.
עד מהרה, שינו מסיבות העיתונאים את התמונה מקצה לקצה. ה"נזק" נגרם תוך דקות מעטות, השווקים לא המתינו ו"לא לקחו שבויים".
דברי פאוול הקפיצו את תשואת הפדיון על איגרת החוב למשך שנתיים, שרגישה להעלאות ריבית קרובות, בשיעור היומי החד ביותר מאז חודש מארס 2020: מאחוז אחד ל-1.15 אחוזים.
ובגלל שפאוול רמז על לא מעט העלאות ריבית בקנה, גם התשואה לפדיון על האיגרת ל-10 שנים טיפסה מ-1.78 אחוזים ל-1.85 אחוזים, רמתה הגבוהה ביותר מאז ינואר 2010.
בגרמניה, תשואת הפדיון על אג"ח ממשלת גרמניה ל-10 שנים, קפצה מיד לרמתה הגבוהה ביותר זה 3 שנים, 0.14 אחוז.
בתוך כך, בבריטניה לא מחכים והריבית בממלכה עלתה כבר פעמיים, מה שלא תרם להרגעת הרוחות, בלשון המעטה.
מבחינת השווקים, בתחרות משיכת החבל הזו היה ניצחון סוחף למילים שנאמרו על אלו שנכתבו...
"תחרות משיכת החבל" השנייה, בקנה מידה קטן יותר, היא בין פאוול לנגיד בנק ישראל, ירון.
עד כה נוקט ירון מדיניות בדלנית, מדגיש את ההבדל בין האינפלציה הנמוכה בארץ (2.8% בשנה החולפת) לבין זו של ארה"ב וצפה שהריבית תעלה פעם אחת, השנה, אל מול ריבית הפד, שתעלה בין 3 ל-6 פעמים (תלוי את מי שואלים).
אני נהגתי לומר עד לאחרונה שבכך הוא קרוב יותר ל"מחנה לגארד" היוני. אך כעת, לאחר הופעתה הפומבית והניצית יותר של האחרונה, עולה השאלה הבאה: האם, בתוך מספר חודשים, יישאר ירון במחנה הריבית האפסית, או שילך בדרכה של לגארד.
שוקי האג"ח המקומיים לא התעלמו מהירידות שפקדו את האג"ח האמריקאיות והאירופאיות. כך, ירדו אתמול (ב') איגרות החוב הצמודות למדד המחירים לצרכן במח"מים הארוכים בין 1.2% ל-1.5% והסדרות השקליות הלא צמודות החסירו 0.7%.
מלאכתו של ירון ב"עיגון" עקום תשואות הפדיון לריבית הרשמית שלו – תהייה מאתגרת הרבה יותר.
לכן, הודעות הריבית המשולבות, אלו שכוללות גם תחזית כלכלית מעודכנת וגם מסיבת עיתונאים של הנגיד, תהייה סופר חשובות ואולי תהווינה קו פרשת מים מבחינת שוק האג"ח המקומי.
ה"מסיבה" הבאה בתור מתוכננת ל 19/4, אך ייתכן כי בנק ישראל יצטרך להידרש ל"הידוק המילולי" בחו"ל עוד קודם לכן.