בימים אלו של "הלוך ושוב" לא קטן בשווקים, חשבתי שיהיה מעניין להתעדכן שוב על המגמות המסתמנות מהמבט היותר רחב, זה המבוטא על ידי גרף שבועי של שני הנכסים החשובים ביותר בעיני הרבה מאוד משחקני שוק הון הישראלי: מדד המניות ת"א 90, והדולר-שקל. מדוע שני אלו? הסיבה פשוטה וברורה לכל מי שבאמת עוקב ברצינות אחרי מה שקורה בשוק ההון שלנו: הם תצורה ישירה של האמון בפונדמנטלי של הכלכלה במקומותינו.
שוק המניות הישראלי המעשי, דהיינו זה שניתן לסחור ולהשקיע בו עם נזילות סבירה, מתחלק לשני חלקים: המניות המאוגדות במדד הכבד והגדול יותר, והוא ת"א 35, ומדד המניות הבינוניות, מדד ת"א 90, המשלים את 125 המניות המהוות מטרה עיקרית למסחר בבורסה שלנו. שני המדדים אמורים לייצג את הכלכלה הישראלית, אבל מסיבות רבות שפורטו בסקירות שונות, אנו מוצאים את ת"א 90 הרבה יותר מתאים למשימה הזו מאשר אחיו הבכור, הכבד והמושפע הרבה יותר מאילוצים בינלאומיים, ומהשפעת שוק הנגזרים ה"יושב" עליו.
לאורך השנים האחרונות, הפער הביצועי בין המדדים כבר תועד והובהר, ולכן, בעיני לפחות, אם רוצים לקבל תמונה יותר נכונה על מה שחושבים המשקיעים על המניות בארץ, כבבועה של חברות שיש בהן עוד צמיחה, יזמות, ותקווה לעתיד, בקיצור לחברות המייצגות את ה-
Start-Up Nation, נעשה טוב לעצמנו אם נבחן את מדד ת"א 90 דווקא.
ומה עם הדולר-שקל? למעשה, אותו שיקול עצמו: אומרים לנו שחוזקו של השקל נובע מההערכה היתרה שיש למה שקורה כלכלית בארץ:
Exits, השקעות מחברות זרות, השקעות לנדל"ן מקומי מחו"ל, ובכלל, כניסה של כספי זרים, בנוסף למה שמאזן הסחר מכניס. מה כל זה? השלכה ישירה של הצלחת הכלכלה הישראלית. נכון שבנק ישראל ניסה, ואולי מנסה (לא ברור...) למתן את ההתדרדרות של הדולר המקומי, אבל, עדיין, השקל החזק הינו סוג של תופעת לוואי לגאווה הלאומית ממה שהמשק הישראלי מצליח להפיק.
ולמה מבט ארוך טווח, בגרפים שבועיים (כל נר מייצג פעילות מסחר של שבוע שלם)? הרעש היום יומי, והתוך יומי, יכול בהחלט להכניס הרבה פקפוקים בלב משקיעים. רק מבט ממעוף הציפור, מצליח להכניס סדר בדעה המהווה בבועה נכונה של החלק הטכני של הדברים. יש המעדיפים גרפים חודשיים למעשה כזה. לדעתי, מבט שבועי מספיק רחב למטרה זו. הבה נתחיל (הגרפים נוצרו על ידי אתר
Investing.com)
דולר-שקל

אם הייתם אומרים לי שהדולר המקומי יעלה כאשר שוקי המניות עדיין חיוביים הייתי מפקפק מאוד ברציונאליות שלכם. אחרי הכול, חיוב במניות הישראליות הוא הוכחה לכך שהמהלך הפונדמנטאלי המניע את שוק המט"ח לחיזוק השקל ממשיך להיות בתוקף. והנה, אנומליה והפתעה. תאמרו: אולי מעשי ידי בנק ישראל במהלך הנצפה? הרשו לי לפקפק בכך למרות שאינני יכול לומר שאני יודע עובדות לכאן או לכאן.
ובכן, דווקא בימים של חולשה בדולר בעולם, רואים כאן את התחזקותו? מוזר. אז, מה קורה כאן? לפני ננסה לתת הסבר, הנה תיאור המצב: מאז השיא של הקורונה, ובמיוחד מאז אוקטובר 2020, אנו ראינו דולר נחלש קשה, עד השפל של 3.04! והנה, דווקא בתחילת 2022, ולמרות שירידות במניות כבר הפסיקו, אנו רואים פריצת אמת (בינתיים) של קו המגמה התוחם את כל הירידה הזו (1). יחד עם אישור מומנטום שאינו מותיר ספק בביטחון העצמי של הסוחרים בזירה הזו (2).
עכשיו, 3.04 כבר אינה הרמה לשבירה אלא 3.10, אשר נתמכה פעמים רבות בתקופה האחרונה.
יעד התנועה, שאינו נתון בספק לכל מי שעיניו בראשו הטכני, הוא 3.35 בואכה 3.50. אגב, שימו לב לסטייה החיובית של הטווח הבינוני, בין השפלים של המחיר, והשפלים של ה-
MACD (!). אוקי, אז יש לנו סממנים של חיוב כאן, לדולר. מדוע? אני לא חושב שלפנינו מהלך המורה לנו על שינוי דעה כלפי הכלכלה הישראלית. אלא, יותר, משהו בכיוון של מימוש רווחים רחב יותר מהרגיל.
עמדות ה-
Short על הדולר אצלנו גדולות מאוד ומימוש חלק מהן יספק המון כסף לשחקנים גדולים שרוצים מזומנים למטרות אחרות. ועוד משהו: גיוס דולרים לצרכי השקעה בחו"ל, על ידי מנהלי כספים מקומיים, היא גם אופציה מעניינת. בכל מקרה, זהו מצב טכני מעניין, ומעורר רגשות מעורבים: הידד לייצוא הישראלי ואוי ואבוי לצרכן הישראלי.
ת"א 90
מי שיביט על הגרף השבועי של מדד המניות הזה, יאמר מיד: מה הבעיה? מאז ירידות הקורונה הוא נע ונד במסגרת ברורה של תעלה עולה דרמטית ביופייה החיובי. כאשר קיימת תחושה כללית של אופטימיות במיוחד, הוא צמוד לחלק העליון של התעלה, כמו מתחילת 2021 ועד קיץ 2021. אבל, גם כאשר הוא מגיע לחלק התחתון של התעלה, אין שבירה (1).
לכן, נאמר מיד: התעלה העולה הזו מהווה את אמצעי ההגנה העיקרי שלנו לניהול הסיכונים שלנו. מה זה אומר? שהגבול התחתון הוא סוג של פקודת קטיעת הפסד דינאמי עבור מי שמאמין במדד הזה. יתר על כן, ועקב מה שקרה לפני שלושה שבועות, רמת התמיכה סביב 2200 הפכה להיות עוד אלמנט טכני של אזור הכרעה. אבל, ויש אבל קטנטן, כאשר מסתכלים על המומנטום של התנועה (2), בעזרת אינדיקאטור ה-
MACD, נמצא שיש אתראה מדרגה שנייה ביחס למהלך העולה האחרון: למרות שקו ה-
MACD עצמו עולה, ההיסטוגרמה (המייצגת את תאוצת התנועה) מייצרת לנו סטייה שלילית עם השיאים של המחיר. האם זו סיבה לחיסול עמדות? ממש לא. כמקובל וכידוע אצל רבים, רק אירוע במחיר עצמו מהווה סיבה לשינוי עמדה. אבל, זהו בהחלט סוג של סממן של זהירות. מסקנה: המדד עדיין מייצג חיוב משמעותי, אשר גבולות הגזרה שלו ברורות והגיוניות מאז מרץ 2020.
המון הצלחה לכולם.
