משכנתא: כבר לא "שגר ושכח"

כמו מזג האוויר בימים אלה, גם שוק הנדל"ן ממשיך להיות חם מאוד. הוויכוח על שאלת הבועה עדיין לא הוכרע, וכך גם השאלה האם מחירי הדירות ימשיכו לעלות, מתייצבים או שיבצעו פנייה כלפי מטה. לכל אלה נוספו המהלכים האחרונים של הפיקוח על הבנקים, שמנסה לתרום תרומה משלו לצינון השוק.

בחזית הבנקאית של האשראי למגורים נמצאים המנהלים הבכירים שעומדים בראש זרועות המשכנתאות של הבנקים. חמישה מהם התכנסו לפאנל מיוחד שערך מגזין "בנקאות":

אתי לנגרמן, מנכ"ל דיסקונט משכנתאות, אירית שלומי, סמנכ"ל ראש אגף בנקאות בבנק הבינלאומי, יעקב רויטר, סגן מנהל חטיבה קמעונאית ומנהל זרוע המשכנתאות בקבוצת מזרחי־טפחות, שוקי בורשטיין, מנכ"ל לאומי למשכנתאות ואלי זהב, מנהל אגף אשראי קמעונאי ומשכנתאות בבנק הפועלים.

איך יושפע שוק המשכנתאות מההנחיה החדשה של בנק ישראל בעניין היחס שבין סכום המשכנתא לערך הנכס?

בורשטיין: "הנושא העקרוני בחוזר של בנק ישראל הוא הרטרואקטיביות. יש פה אמירה מצד בנק ישראל, בהנחה שהוא יאמץ את הטיוטה, שרטרואקטיביות זה דבר מקובל בכלכלה הישראלית ואפילו בחקיקה הישראלית, ואני חושב שאסור שזה יקרה. יש לא מעט דיונים בבתי משפט בהם הרטרואקטיביות היא חלק מהדיונים, ובדיונים האלה בנק ישראל מתנגד לה. כל שאר הדברים הם עסקיים, ואפשר להתווכח על סעיף כזה או אחר. לעומת זאת, הסכמה לרטרואקטיביות יכולה להשפיע בטווח הארוך על לא מעט נושאים".

רויטר: "אם שואלים מה תהיה התוצאה, אז רואים ירידה בביקושים גם ללא קשר לחוזר של בנק ישראל, וכנראה שנמשיך לראות ירידה בביקושים. אנחנו בכל מקרה במגמה של עליית ריבית. בנק ישראל ראה התנהלות לא נכונה של חלק מהלקוחות, שלוקחים יותר מדי אשראי במגזר השקלי, כלומר צמוד לפריים, ולכן החליט לעשות מעשה.

"התוצאה תהיה שאנחנו ניאלץ להעלות את הריבית. כלומר, הלקוחות יושפעו הן מעלייה צפויה בריבית הפריים והן מעליית ריבית כתוצאה מהרגולציה. ושוב, לצערי, אותם אנשים בפריפרייה יתקשו לרכוש דירה והביקושים ירדו. בלי קשר למהלכים של בנק ישראל, אני מעריך שמגמת העלייה במחירי הדירות נעצרה והמחירים לא יעלו ובמקומות מסוימים גם ירדו".

האם אתם רואים עלייה ברמת הסיכון?

שלומי: "התנהגות שוק הדירות ועליית המחירים שחלה בו בשנים האחרונות הושפעו קודם כל מצד ההיצע. היצע הדירות כיום הוא קטן מאוד. לפי נתוני הרבעון הראשון, בוצעו 25 אלף עסקאות נדל"ן בכל מדינת ישראל. אין כמעט מלאי דירות לא מכורות, אין הליכי רישוי של הפשרת קרקעות חדשות זה כשנתיים. יש הרבה כוונות להקצאת קרקעות מינהל, אבל כל 18 אלף היחידות שהוצאו עד כה מהוות טיפה בים. אין מדובר בתהליכי רישוי חדשים, אלא בהבשלה של תהליכים שהחלו לפני שנים. חוקי התכנון והבנייה החדשים עדיין נמצאים בהליכים לא מתקדמים מספיק.

"טיפול בצד הביקוש באמצעות מדיניות מוניטארית של ריבית, כאשר הוא משולב עם תוכניות נוספות להפשרת קרקעות, עשוי לגרום לכך שהמחירים לא ימשיכו לעלות, בוודאי לא בקצב שהם עלו עד היום, אבל אני לא רואה את המחירים יורדים. הצורך של זוגות צעירים ואלה שמצטרפים לשוק הוא ל־35 עד 40 אלף יחידות דיור בשנה, והצורך הזה כשלעצמו סביר שיחזיק את המחירים ברמה הנוכחית".

איך הסיכון מתבטא בסכומי המשכנתאות שניתנים ללקוחות?

שלומי: "כתוצאה מעליית המחירים בשנתיים האחרונות, שלא לוותה בעליית שכרם של מרבית השכירים במשק, אנשים נקלעו למצב שבו שיעורי ההון העצמי שלהם ברכישת דירות היו יותר מצומצמים. משכנתא ממוצעת לפני שנתיים עמדה על כ־500 אלף שקל וכיום היא עומדת על כ־700 אלף שקל. בהנחה שרמת ההכנסה לא עלתה באותה תקופה באותו שיעור, טמונה כאן רמת סיכון נוספת, אבל אני מניחה שכל הבנקים ערים לכך ויודעים לבצע את הגידורים הנדרשים".

לנגרמן: "הריבית משפיעה על הביקושים, אבל כפי שצוין כאן, בשוק יש רמה קבועה של צרכים, ויש ביקוש שלא תלוי בכלל בשיעורי הריבית. משקי בית קנו דירות גם כשהריבית היתה 7%, וכאשר אני לקחתי את המשכנתא הראשונה שלי, הריבית היתה 13%. לכן, התמודדות רק דרך הריבית אינה משמעותית ותוספת לריבית לא תשנה בצורה דרמטית את הביקושים. בשוק הזה אין ואקום. אם הבנקים ירדו בשיעורי המימון, יהיה מישהו אחר שייתן.

"לגבי כושר ההחזר של לווים - זה נכון שיש מגמה של גידול בשיעור המימון ובשיעור ההוצאה על החזר המשכנתא מתוך ההוצאה הפנויה. אבל מצד שני, אין גידול - לא בפיגורים, לא בהחזרי הוראות הקבע ולא בפינויים של נכסים. יש אחריות של לקוחות שעומדים בהחזרי המשכנתא וגם אחריות של הבנקים, שבודקים את הלקוחות".

האם יש בועת נדל"ן?

רויטר: "תחום המשכנתאות הוא בשליטה ואנחנו נותנים אשראי רק לאחר ביצוע כל הבקרות הנדרשות, כך שאין כאן מצב של בועת נדל"ן, אלא מחירים שמשקפים את ההיצע והביקוש. השאלה היא מה יקרה בעתיד, האם תהיה נפילת מחירים. בועה היא תופעה של התנפחות שיכולה להתפוצץ תוך ירידות מחירים חדות כמו שרואים בספרד או במקומות אחרים. אני לא רואה תופעה כזו בישראל.

"אגב, כאשר אמרתי קודם שתהיה ירידה בביקושים והמחירים לא יעלו, זה מבוסס גם על הערכה שרוכשים לצרכי השקעה יצאו מהמשחק. לקוח כזה בודק תשואה, וכאשר התשואות נמוכות הוא לא יקנה עוד דירה. גם משקיעי חוץ יקנו פחות דירות. לדוגמה, הצרפתים כמעט לא מבצעים רכישות בימים אלה".

מהו הנתח של רכישות דירות להשקעה?

רויטר: "אני מעריך אותו ב־10%־20%".

זהב: "אם מתייחסים רק לרכישת החדשות, השיעור יותר גבוה, מדובר ב־30% בשנה האחרונה. כך גם מראים נתוני משרד השיכון. הצרכן הישראלי מתוחכם ומגיב נכון. קיימת סביבה מאוד מעניינת: סביבת ריבית, סביבת היצע וסביבת אלטרנטיבות השקעה בבורסה. לאורך המשבר, החל מהרבעון האחרון של 2008 ובמהלך התיקון החד בשווקים בשנת 2009, הצרכנים הגיבו כל הזמן להתפתחויות, ולכל הגורמים האלה יש להוסיף עוד גורם שמשפיע על ההחלטות שלהם - המיסוי.

"כל הסביבה הזו מתגבשת בקבוצת הרכישה, וכל עוד המרכיבים האלה קיימים, הם יניעו את התנהגות המשקיעים ויעודדו ביקושים. אני רואה במשקיעים פרמטר מרכזי שמשפיע על השוק כולו, ואני חושב שבנק ישראל ניסה לכוון לכך. אם רוצים לטפל בבעיה, חייבים להתייחס למכלול של המרכיבים. אי אפשר לטפל רק במרכיב אחד, כמו הריבית או הרעיונות להטיל מיסוי, כי ייתכן שזה ייבלע".

אפשר לומר שההוראה החדשה, בנושא שיעור המימון, תפגע יותר בפריפריה?

שלומי: "סביר להניח שכן, כי שיעורי המימון באזורים האלה הם מסורתית גבוהים יותר. יש לזכור כי זה שנים רבות אין הלוואות מקום והלוואות עומדות. סיוע לפריפריה כבר לא קיים זמן רב".
השינויים האלה מצטרפים לתמונת מאקרו פחות טובה מהתחזיות המוקדמות יותר השנה. מהי תמונת המצב ברבעון השני והצפי להמשך השנה?

זהב: "הקצב של הרבעון הראשון נשמר ברבעון השני, אבל צריך לנטרל מהביצועים את ההתנהגות והביצועים של קבוצות הרכישה, שקשה לנטרל אותם מהתוצאות. ב־30 ביוני קבוצות הרכישה יעברו מסיווג של אשראי לדיור לאשראי לבנייה ואז נוכל לראות תמונה יותר מדויקת של האשראי הצרכני הטהור. כרגע, מנתוני אפריל ומאי אני לא רואה ירידה או רגיעה שמצפים לראות".

לנגרמן: "יש ירידה עונתית מסוימת".

שלומי: "עונתיות זו תופעה מוכרת. בנוסף, צריך לנטרל מביצועי המשכנתאות את עסקאות המיחזור, שהיו בהיקפים מאוד גדולים בשנה הקודמת והשנה הולכים ופוחתים".

לנגרמן: "אני לא בטוחה שהמיחזורים הפנימיים יקטנו. לדעתי, התופעה הזו היא חלק משינוי בהתנהגות צרכנים לאורך זמן ולא רק תגובה לאירועים. יש נקודות זמן שבהן קיימת כדאיות מעבר דרמטית בין מסלולים, אבל לאורך זמן מדובר בשינוי חכם בהתנהגות הצרכנים".

שלומי: "בנתוני בנק ישראל מנטרלים את נתוני המיחזורים הפנימיים, כאשר לקוח של בנק מסוים ממחזר את ההלוואה באותו בנק. אבל יש עוד לא מעט לקוחות שזזים בין הבנקים ומבצעים את המיחזורים בבנקים אחרים. אני מעריכה שלפחות 20% עד 30% מהלקוחות שמבצעים מיחזורים לא מבצעים אותם באותו בנק".

איך ישפיעו השינויים עליהם הודיע הפיקוח על הבנקים בתחום קבוצות הרכישה, על הפעילות בתחום הזה?

רויטר: "הוא כבר החל לקטון, כתוצאה מכך שחלק מהמשקיעים החליטו לצאת, והוא ימשיך לקטון".

שלומי: "אני מעריכה שישרדו המארגנים היותר מקצועיים, היותר מבוססים, הגדולים יותר. יש עכשיו מגמה, שאם הקבוצות לא מצליחות להתארגן, הקרקע חוזרת ליזמים, כך שבסופו של דבר העסקאות יתבצעו בצורה כזו או אחרת".

בורשטיין: "קבוצות רכישה הן נישה הגיונית ונכונה שצריכה להתקיים. טרום החוזר של בנק ישראל, לא היתה הבדלה באיכויות. החוזר קצת הרגיע את התחום הזה, וכיום יש יותר משקל למארגנים איכותיים שקיימת מאחוריהם תשתית ניהולית של אדריכלות, עריכת דין וכד'. לאנשים שמבינים את הסיכויים ואת הסיכונים, במיוחד באזור גוש דן, קבוצת רכישה תמיד תהיה אופציה והיא תמשיך להתקיים".

מה אתם ממליצים ללקוחות שמתעניינים כיום במשכנתא? האם לבנות תמהיל של מסלולים ולפי מה לחשב את יכולת ההחזר?

רויטר: "הרעיון של תמהיל תמיד נכון. אני כבר שנתים מדבר על הפריים כמלכודת דבש מסוכנת, ולכן כדאי לעשות תמהיל - כל אחד לפי החלוקה שמתאימה לו - ולא לקחת משכנתא רק במסלול אחד".

זהב: "כאשר יש מגמה של עליית ריבית, ראינו שהציבור כבר החל להקטין את החלק המבוסס על הפריים. להערכתי, המשכנתאות הצמודות לפריים מהווה בין 50% ל־55%".

רויטר: "אצלנו זה הרבה פחות".

זהב: "אני מדבר על השולי ולא על התיק. הציבור עדיין מעדיף סביב 50% מהמשכנתא על בסיס הפריים. החלק האחר - בריבית המבוססת על עוגן, כמו עוגן אג"ח, וחלק קטן צמוד מדד בריבית קבועה. עם זאת, רואים שינוי בטעמים של הציבור, בעקבות המגמה של עליית הריבית, בהגדלת המרכיבים בתמהיל שיש בהם פחות שינוי".

רויטר: "לדעתי, תמהיל שיש בו כיום 50% ומעלה במרכיב הפריים הוא שיעור מוגזם שמסכן את הלקוח. אני לא הייתי לוקח כיום משכנתא ש־50% ממנה צמודה לפריים".

לנגרמן: "זה מתקשר לשאלת המיחזורים וההתנהלות הצרכנית הנבונה. ככל שיש לך בסיס משתנה יותר גדול, הניידות והגמישות יותר גדולות. פעם, משכנתא היתה במתכונת של 'שגר ושכח ל־20 שנה', ואילו כיום הלקוחות בודקים כל הזמן מה קורה עם המשכנתא. הדרך לעשות את זה היא באמצעות בחירה במרכיבים משתנים. כיום 85% מהמשכנתאות, בלי להיכנס לשונות בין הבנקים, הם במרכיבים משתנים".

בורשטיין: "תמהיל הוא פתרון נכון ואני חסיד של תמהילים, אבל יש לזכור כי המוצר היחיד שאינו משתנה שמוצע כיום הוא מסלול של שקלים לא צמודים בריבית קבועה. צריך להתאים את התמהיל ללקוח. לתת ללקוח הלוואה צמודה למדד, כאשר ההכנסות שלו לא צמודות למדד - זו חשיפה ללקוח לא פחות מאשר לבנק. זה נכון שכיום, הלוואות על בסיס הפריים הן יותר מסוכנות כי הציפייה היא לעליית ריבית, אבל גם תחזית אינפלציה יכולה בעתיד להשתנות ביום אחד וכבר ראינו תקופות כאלה. במצב כזה, בעיני הלקוח אין הבדל אם הוא משלם עוד אחוז בפריים או שני אחוזים במדד. זו בערך אותה השפעה".

שלומי: "חייבים לומר ללקוח שהפריים לא יישאר לעולם ברמות הנוכחיות שלו. אם אתה מחשב את כושר ההחזר שלו על בסיס ריבית פריים של 5% ויוצא מתוך הנחה שאם הפריים יתחיל לעלות והלקוח ירצה לעבור למסלול צמוד מדד, הוא יפגוש ריבית שהיא לא בהרבה נמוכה מזו - אני חושבת שזה מגדר את הסיכון גם של הלקוח וגם של הבנק בצורה די טובה, וכמובן שתמהיל מפחית את הסיכון".

זהב: "הלקוחות שלנו מבינים שהם נהנו לפני שנה במסלול הפריים מריבית ריאלית שלילית או של 0.5%. הלקוח יודע לשאול מהן האלטרנטיבות שלו בפירעון מוקדם והכלי המרכזי בשיחת ליבון צרכים הוא לתת ללקוח אלטרנטיבה למצב של עליית ריבית ולהתאים לו את ההחזרים לרמת ריבית פריים של 5%־6% ולא לשיעורים של 2.5% או 3%".

איך זה מתבטא בתהליך החיפוש של הלקוחות? האם הלקוחות מודעים יותר לסיכון שלהם?

זהב: "משכנתא זה מוצר חיפוש מובהק. לכל לקוח יש מספר יועצים והוא עושה שורה של בדיקות, גם בסניפי הבנקים וגם באינטרנט".

שלומי: "לקוחות תופסים את רכישת הדירה ולקיחת המשכנתא כצומת מאוד משמעותי בחיים ועושים בדיקות הרבה יותר מאשר בתחומים אחרים של צרכנות פיננסית. בגלל אורך התקופה, ההפרשים בין תנאי ההלוואות המוצעות ללקוחות יכולים להסתכם בסכומים משמעותיים. בנוסף, לקוחות נמצאים בשלב הזה בצומת מרכזי של קבלת החלטות - איזה דירה לקנות? היכן? כמה להשקיע במטבח? וכד'. זה מצריך בכל מקרה משאבי החלטה, כך שהחלק הפיננסי, של מימון הרכישה, משתלב בהם".

ההחלטה של הצרכנים נופלת על שיעור ריבית או שמתעניינים בדברים נוספים?

שלומי: "ריבית וזמינות".

זהב: "התחרות בין הבנקים חזקה מאוד, אבל המחיר הוא לא המימד המכריע. רגע האמת של הלקוח מול הבנקאי, הרגשת הביטחון שלו, הזמינות - אלה מרכיבים חשובים שמשפיעים על ההחלטה. חייבים להסביר לו הכל בשפה ברורה מאוד, כי מה שנראה לנו לעיתים קרובות ברור מאוד, לגבי הלקוח הוא חור שחור. תחשות הביטחון שלו מול הבנקאי, היכולת להבין אותו והנכונות לעמוד בלוח הזמנים שהלקוח מקציב - כל אלה חשובים לא פחות מאשר התחרות על המחיר".

לנגרמן: "צרכנות פיננסית נבונה, שבאה לידי ביטוי גם במיחזורים ובשינויים עתידיים, מחייבת הכרה בכך שיהיו ללקוח שמקבל משכנתא נקודות ממשק נוספות עם הבנק בעתיד. הריבית היא פקטור חשוב ואף אחד מאיתנו לא יאמר אחרת, אבל אחרי שרואים את הריבית שאלת השירות, ההבנה והידע שמזהים בקשר בין הבנק והלקוח - היא משמעותית".

המשבר העולמי התחיל כידוע בנדל"ן. מהם ההבדלים בין התנהלות הבנקים בארץ למה שקרה וחו"ל?

לנגרמן: "הבדל מאוד גדול. בבסיס ההבדל נמצאת שאלת שיעורי המימון וה־recourse ללקוח. זה מתקשר קצת לאופי היהודי־ישראלי, שמחובר לבית שלו באופן פסיכולוגי ולא רק פיזי. אנשים נלחמים על הבית ואנחנו לא מכירים תופעות מהסוג המוכר בארה"ב, של לקוחות שמחזירים את המפתח לבנק ואומרים שיעשה עם הנכס מה שהוא רוצה. התוצאה היא שיעור מימון סביר שמאפשר בעת צרה גם למכור את הנכס באופן שמשאיר את הלקוח עם פיתרון".

שלומי: "יש עוד הבדל גדול. בישראל, בגלל שיעורי הריבית הנמוכים, לא היה איגוח של תיקי משכנתאות. לכן, מי שנותן את המשכנתא יודע שהוא חי מול הלקוח הזה עד סוף חיי ההלוואה. זה שונה ממצבים, כמו שהיו בחו"ל, שבהם אתה נותן את ההלוואה ומיד אחרי זה מאגח אותה ומעביר אותה למישהו אחר".

בורשטיין: "הבסיס הוא לאו דווקא במשכנתאות, אלא בראייה מפוקחת של ניהול סיכונים נכון במרבית הבנקים לאורך השנים. בעוד שבעולם, בעיקר בארה"ב, ראינו כניסה לתחומים שלא תמיד הבינו מה עושים בהם ולאיגוחי משכנתאות. לכן, לפעמים עדיף להיות שני צעדים לפני העולם ולא לרוץ ולהתלהב ממה שעושים אחרים, כי בסופו של דבר יש מחיר לנטילת סיכונים. מותר לנו פעם לומר שקרו כאן דברים טובים.

"נורא קל לבקר את הבנקים, אבל בסך הכל הבנקים הם חלק מהמדינה ובהרבה מאוד מובנים אנחנו מדינה חברתית. בעולם אנשים קיבלו מימון בשיעור של 100% ואף יותר. אם הבנקים בישראל היו מאפשרים את זה, היינו משלמים מחיר כבד. בנקים זה בסופו של דבר אנשים שגדלו פה וחיים פה והמחויבות החברתית שלנו כבנקאים לא נופלת מכל אחד מקובעי המדיניות. אתה נותן היום ללקוח משכנתא, מחר תפגוש אותו ברחוב ומחרתיים בעסקה של הבן שלו. צריך לוודא שלא נאבד את הרגישות שלנו, כי הכי קל לומר 'עסקים בכל מחיר'".

זהב: "הבנקים ניהלו מדיניות שמרנית, כולל הקפדה על יחס מצוין של חוב מול ערך הנכס. נכון שהיתה עלייה בערך הנכסים, אבל בסופו של דבר כאשר אתה מתבסס על ערך נכס נכון ועל כושר פירעון של הלקוח - זה מוכיח את עצמו לאורך זמן.

האם העובדה שהמדינה יצאה משוק המשכנתאות פוגעת בחלום ש'לכל אדם יש בית'?

לנגרמן: "היציאה של המדינה השפיעה בעיקר בפריפריה. אני לא מכירה את החזון של 'לכל איש יש בית'. זה נכון שבתרבות שלנו צריכים בית, אבל יש כאלה שזה לא מתאים להם ומעדיפים לגור בשכירות. שאלת המעורבות של הממשלה לגבי מי שזקוק וראוי לתמיכה - זו שאלה חברתית קשה ולא שאלה של בנקים".

בורשטיין: "במבחן התוצאה אנחנו לא רואים אנשים שנמצאים ברחוב שאין להם פתרונות דיור. בהכללה ניתן לומר, כי בסך הכל דאגו לאותו ציבור. אני לא חושב שיש ציבור של אנשים חסרי בית ושהשאיפה שלהם היא שיהיה להם בית. ואם כן, אז מוצאים להם פתרונות, כולל בעזרת הבנקים".

לנגרמן: "אני חושבת שהמדינה כן צריכה לקחת אחריות חברתית ולתת פתרונות נוספים בתחום הדיור. יש מקום למצוא דרך לתמוך בחלשים ולצורך רכישת דירה, זוגות צעירים נחשבים לחלשים. מי שאין לו תמיכה מהבית לרכוש דירה, צריך למצוא דרך לסייע לו".

זה אומר שצריך להחזיר את הזכאות להיקפים יותר משמעותיים?

לנגרמן: "לא בטוח. אפשר להתערב בצורות נוספות, כמו דחיית תשלומים לתקופות טובות יותר. לא הכל חייב להתבצע באמצעות הוצאת כספים מהקופה".

בשנה שעברה עבר תיקון חקיקה בנושא הדיור חלופי. האם יש שינוי משמעותי מבחינת התנהגות הבנקים והצרכנים בעקבות קבלת הסעיף הזה?

רויטר: "ברור שחייבים לשלב את זה בתמחור, וחלק מהאנשים לא יכולים לקבל אשראי. זה קורה בעיקר בפריפריה, דווקא באזורים שבהם המדינה צריכה לתמוך".

לנגרמן: "זה עוד שיקול שנכנס לשיקולי אשראי של הבנקים".

האם אין חשש שנראה משכנתאות של אנשים שלקחו סיכונים גבוהים מדי, שהסתמכו כמו האמריקאים על כך שמחירי הדירות ימשיכו לעלות?

בורשטיין: "הבנקים מחויבים להתייחס לתרחישים שונים, כולל תרחישי קיצון, ובהתאם לכך נקבעת המדיניות העסקית ומדיניות האשראי. התרחישים האלה גם מפוקחים על ידי הרגולטור. קטסטרופות תמיד יכולות לקרות, אבל אני חושב שהבנקים בישראל מנהלים את הסיכונים שלהם בתבונה. בהנחה שלא יהיו תרחישי קטסטרופה, אני מאמין שלא נראה מאסות של אנשים ברחובות שלקחו להם את הבתים בגלל אי ראייה נכונה של הסיכונים או תמחור לקוי של ההלוואות".

הראיון מובא באדיבות מגזין איגוד הבנקים-בנקאות גיליון יולי 2010

הנתונים, המידע, הדעות והתחזיות המתפרסמות באתר זה מסופקים כשרות לגולשים. אין לראות בהם המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הצעה או  או שיווק השקעות או ייעוץ השקעות ב: קרנות נאמנות, תעודות סל, קופות גמל, קרנות פנסיה, קרנות השתלמות או כל נייר ערך אחר או נדל"ן– בין באופן כללי ובין בהתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל קורא – לרכישה ו/או ביצוע השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות בין התחזיות המובאות בסקירה זו לתוצאות בפועל. פאנדר אינה מתחייבת להודיע לקוראים בדרך כלשהי על שינויים כאמור, מראש או בדיעבד. פאנדר לא תהיה אחראית בכל צורה שהיא לנזק או הפסד שיגרמו משימוש במאמר/ראיון זה, אם יגרמו, ואינה מתחייבת כי שימוש במידע זה עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש.