לרשות ני"ע אין אחריות בקריסת יוטרייד

פסק הדין שנפסק בפרשת יוטרייד היום, על פיו לרשות ני"ע אין אחריות בקריסת החברה, ציטוטים חשובים מתוך פסק הדין:

 

פסקה 1 - "אקדים ואומר כי לשיטתי, הטלת אחריות נזיקית על רשויות המדינה בגין רשלנות בקשר לפעולות פיקוח ואכיפה צריכה להיעשות במקרים חריגים ונדירים בלבד, קל וחומר כאשר מדובר בגורם מאסדר."

 

פסקה 9 – "בשים לב לאמור, ונוכח מאפייני פעילותו של המאסדר כמתואר לעיל, סבור אני כי ככלל, על בית המשפט לנקוט זהירות גדולה אף יותר בהטלת אחריות על גורם מאסדר מאשר בהטלת אחריות על גורם המפעיל סמכויות פיקוח ואכיפה שאינו מאסדר. לעמדתי, במקרים אלה, "מתחם הסבירות הנזיקי" של ההחלטה (כלשונה של השופטת ע' ארבל בעניין כים ניר, פסקה 28), היינו מתחם הסבירות של ההחלטה לצורך קביעת התרשלותו של המאסדר, ראוי שיהיה רחב יותר. זאת נוכח מאפייני פעילותו של המאסדר, כמו גם העובדה שהפעלת סמכותו כרוכה במרבית המקרים בבחינת שיקולים מקצועיים ושיקולי מדיניות רחבים, ושהוא מהווה שכבת הגנה "חיצונית" כלפי הגופים עליהם הוא אמון (ראו בהקשר זה: עניין כים ניר, פסקאות 22 ו-28; גלעד, גבולות האחריות, עמ' 1129-1130). ויובהר, איני סבור שיש ליתן למאסדר חסינות מוחלטת מפני תביעות נזיקיות. מחובתו של המאסדר לעשות שימוש בסמכויות הנתונות לו על מנת להגן על האינטרסים הציבוריים עליהם הוא אמון, אולם יש במאפייניו כדי להצדיק זהירות יתרה בקביעה כי הוא התרשל בהחלטתו".

 

פסקה 24 – "כפי שנאמר לעיל, אמצעי הפיקוח העומדים לפני הרשויות המינהליות מצומצמים. העובדה שרשות לה נתונה סמכות פיקוח (כמו גם מאסדר) אינה אוכפת התנהגות מפרה הנתונה לפיקוחה, אינה מעידה מיניה וביה על כך שהרשות לא עמדה או התרשלה במשימתה (בג"ץ 11/9488 מיטראל בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד החקלאות ופיתוח הכפר 2015.2.3); (עניין פסגות, פסקה 37). בעניינים מסוג זה, כאמור, יש צורך באיפוק וריסון מצד בית המשפט, בפרט כאשר מדובר בסמכויות פיקוח הנתונות למאסדר (ראו לדוגמה: בג"ץ 04/10662 חסן נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד סה 1) (782, 858) 2012; (עניין כים ניר, פסקה 28). הטלת אחריות יתר על גופי הפיקוח עלולה גם, כפי שנאמר בעניין וייס, להביא לעיוות שיקול הדעת של הרשות כך שיינתן משקל רב מדי לאחריות הנזיקית שבה הרשות עלולה לשאת, ומשקל מועט מידי לתועלת החברתית של פעילויותיה (שם, עמ' 181)."

 

פסקה 26 – "...ברם בענייננו, כעולה מהאמור לעיל, בוודאי שלא ניתן לומר כי הדברים נטענו בעלמא, והתערבות בית המשפט במקרה כגון זה מהווה חדירה לשיקולי הרשות בחלוקת משאביה הכספיים שאינה במקומה (וראו בעניין זה מני רבים: בג"ץ 92/3472 ברנד נ' שר התקשורת, פ"ד מז 3) (143 ,152-153) 1993; (עניין פסגות, פסקה 37 ;עניין פלונים, פסקה 7 ;עניין וייס, עמ' 185). כמו כן, שקילת פעולות הרשות והכתרתן כ"פשוטות וזולות" מעריכה אותן ללא התחשבות באילוצי הרשות ואינה עושה עמה צדק".

 

 

פסקה 1- "כפי שציין השופט מינץ, בבואו של בית המשפט להטיל אחריות נזיקית על המדינה בגין רשלנות לכאורה בהפעלת סמכויות שלטוניות כדוגמת פיקוח ואכיפה, נדרש הוא לנקוט במשנה זהירות, פן תהפוך המדינה "למעין 'מבטח על' של כל הפעילות במשק בכל תחומי החיים שלגביה יש למדינה סמכויות פיקוח, רישוי והסדרה" (כלשון השופט יצחק עמית בע"א 09/7008 עבד אל רחים נ' עבד אל קאדר, פסקה 45 (2010.9.7). כך, ביתר שאת כאשר מדובר בגורם מאסדר, כמו בענייננו, אשר הפעלת סמכותו כרוכה במקרים רבים בבחינת שיקולים מקצועיים ושיקולי מדיניות רחבים (ראו פסקאות 3-9 לחוות דעתו של חברי)".

 

פסקה 2 – "ודוק – הצורך לנהוג בזהירות ובריסון בעת הטלת אחריות נזיקית על המדינה בשל הפעלה (או אי-הפעלה) של סמכויות פיקוח ואכיפה, מתחדד אף יותר בנסיבות כמו בענייננו, בהן הטלת אחריות כאמור משמעה, הלכה למעשה, העמדת הקופה הציבורית כרשת ביטחון לכיסוי הפסדיהם של משקיעים אשר בחרו להשקיע את כספם בהשקעות מסוכנות, במטרה להשיג לעצמם רווחים משמעותיים תוך זמן קצר. עמדתי על כך במסגרת חוות דעתי בע"א 18/2394 פלונים נ' משטרת ישראל (2019.4.10)."