2022-04-10-Markets-103
משה שלום
13/04/2022
אני חושב שמה שאראה לכם עוד מעט קצת יפתיע אתכם. לפחות את אלו שאינם בוחנים סטטיסטית את שקורה בשוקי המניות, בשוקי הסחורות, ושוקי ההון בכלל. למעשה, נקדים כמה מילים לפני שנכנס לנושא עצמו, ונשאל מיד: האם אנו תמיד מבינים את ההשפעות של אירוע, או תהליך, שקורה סביבנו על שוקי ההון? התשובה לכך ברורה: לא. אבל ישנה הסתייגות קטנה, והיא עניין הטווח: ככל שהטווח ארוך יותר, יש לנו, בכל זאת, סיכוי טוב יותר לקלוע נכון, ולחזות את התוצאה הפיננסית המעשית של האירוע, או התהליך. הבה ניקח לדוגמה את מושג המלחמה. ונצמצם אותו למושג "מלחמה באזור, או בין מדינות, שמשפיעות מספיק על אלמנט אחד או יותר של הכלכלה העולמית". וכאשר מגדירים כך את המצב, מיד חושבים על מלחמת רוסיה אוקראינה. ושוב, נצמצם את העימות הזה להשפעתו על שוק האנרגיה (הנפט והגז) וההתפצלויות הפיננסיות משם. בטווח הקצר, שוקי ההון אינם אוהבים את חוסר הוודאות סביב יכולותיה של רוסיה לשווק באופן לא סדיר את מוצריה, ובמיוחד לאירופה. וזה התבטא במחיר גבוה יותר של הנפט, הגז, וכל הנגזר מזה, דהיינו עלייה באינפלציה הכללית.
אבל, לטווח הארוך יותר, אנו כבר מבחינים בהשפעות יותר חשובות שהמלחמה הזו כבר יצרה. כאלו שלא חשבנו שיקרו כל כך מהר: שינוי מדיניות האנרגיה בארה"ב, בדמות פתיחת רזרבות חירום, שחרור מעצורים להפקה ממקורות שהממשל אסר עליהם קודם, חיבורים עסקיים חדשים של אספקה בין ארה"ב ואירופה, חיבור עסקי הדוק בתחום האנרגטי בין רוסיה וסין, וכו... אגב, כבר באמת חשבתי שממשל ביידן נמצא במחנה הירוק הקשוח, כנגד התעשייה הזו, ושלא יהיה שינוי משמעותי בזה עד סיום כהונתו של הנשיא. המלחמה הזו גם האיצה מאוד את מה ראינו כתהליך רקע זניח בינתיים: הדה דולריזציה של חלק מהמסחר העולמי, וניסיון הקטנת חשיבותו של הדולר בעולם, כמטבע רזרבות. שיתוף הפעולה בין רוסיה, סין והודו, בתחום זה, קיבל תנופה משמעותית מאוד עקב המלחמה, כאשר בקשת רוסיה לקבל תשלום ברובלים לתוצרת שלה, והעצמת המערכת האלטרנטיבית ל Swift, היו לשני הגורמים החשובים כאן. בקיצור: אירוע גיאו פוליטי בלתי צפוי, יכול להוביל לשינויים די דרמטיים ביציבות של כללי יסוד במערכת הפיננסית שהכרנו מאז מלחמת העולם השנייה.
גורם מכריע: שינוי אסטרטגי בכיוון הריבית העולמית
ואחרי ההקדמה הזו, המנסה לומר שההיגיון הבריא אינו בהכרח מנחה אותנו נכון בין סיבה למסובב בעולם הפיננסי, אני חוזר לעיקר ענייננו ושואל: מה התהליך שכדאי להתמקד בו כעת? מעל כולם, לדעתי, נמצא עניין השינוי האיטי והבלתי נמנע בריבית האפקטיבית על הכסף. בכל העולם, אבל במיוחד על הדולר, וזאת על ידי הפדרל רזרב. ובהשלכה ישירה: איך זה אמור להשתקף בסגמנטים השונים של חיינו הפיננסיים? למעשה, אתרכז כאן בשניים מהקטגוריות בלבד: המניות והסחורות, כאשר עניין האג"ח דורש מאמר ארוך הרבה יותר, שאני מקווה לייצר בעתיד הקרוב. בכל אופן, נתחיל בעולם המניות, ונאמר מיד שהסברה השלטת היא שריביות עולות מזיקות לשוק הגלובלי הזה. מדוע? פשוט מאוד: עלות כסף גבוהה יותר מזיקה למשקיעים הרוצים מימון לעמדות הספקולטיביות שלהם, ומזיקה לפירמות בבורסה בגלל שחיקת הרווחיות שלהן מצורך בהחזר ריביות ועלות חוב גדולים יותר. בגדול: עלות הכסף הופכת להיות מעמסה גדולה, במקום מקור לא אכזב של נזילות זולה, כפי שהיה עד כה. אבל, האמת היא שהמציאות ההיסטורית אינה תומכת כל כך בסברה הזו. הנה גרף מעניין המציג מה קרה לשלושה סוגים של נכסים, אחרי העלייה הראשונה של הריבית על ידי הבנק המרכזי, וזאת במשך שלוש שנים (מבלומברג):
כמו שאמרתי, נתעלם מהכתום, המייצג את עולם האג"ח הקונצרני, ונתמקד בעמודות הצהובות (מניות באופן כללי), ובמיוחד בעמודה הורודה, המייצגת את מניות הערך. כפי שניתן לראות, בשלוש השנים שבאות מיד אחרי העלייה הראשונה בריבית, ערכן של המניות, משני הסוגים, עלו די יפה, כאשר מניות הערך היו כ 40 אחוזים יותר יקרות בשנה השלישית. מה קורה כאן? איך זה ייתכן? והתשובה נעוצה שוב כולה ב Timing. מתי הפד מעלה ריביות, בדרך כלל? כאשר הוא צופה בניצני אינפלציה, ורוצה למתן אותם. ומתי ישנו חשש לאינפלציה? כאשר ישנה צמיחה גדולה ה"מחממת" את המשק יותר מדיי, וגורמת לצד ביקושים גדול מצד ההיצעים. ועל בסיס ההיגיון הזה: מי יכול להרוויח מחוסר האיזון הזה, בין הביקוש להיצע? ניחשתם נכון: חברות המספקות את המוצרים והשירותים שלהן. וככל שהחברות מבוססות יותר, הן יכולות לנצל את הצמיחה החזקה הזו טוב יותר, יחד עם עליית יוקר הכסף. לעומת זאת, חברות צמיחה חדשות, לדוגמה: חברות טכנולוגיות מתחילות, שאינן עדיין נחשבות וותיקות מספיק כדי שמניותיהן יוגדרו כמניות ערך, יסבלו יותר מהשוני בעלות המימון מאשר ייהנו מהגידול בביקושים, כי הן עדיין לא תפסו מספיק נתח שוק כדי לאזן את שני חלקי המשוואה. וזו הסיבה שמניות ערך, המהוות גם מקום ללכת אליו בזמנים של חוסר וודאות, מצליחות לייצר תנופה כזו מוצלחת אחרי התחלת מסלול ריביות עולה. אוקי, אז, קודם כל, ריביות עולות, לפחות בהתחלה, אינן מזיקות כל כך, אלא אם כן לא תהיה פעילות כלכלית ענפה המתרחשת בו זמנית עם אותו שינוי. ולחלק גדול מהחברות, חברות הערך, תקופה זו עדיין מועילה.
חייבים לציין שבהמשך התהליך, כאשר הריביות, והאינפלציה, מגיעות לרמה גבוהה מדיי, קורה משהו אחר: מטרת הבנק המרכזי מושגת על ידי האטה של הפעילות הכלכלית, ירידה של הצמיחה ושל הביקושים, וזאת יחד עם עלות מימון הרבה יותר כואבת. זה הזמן שבו המניות כבר "חוטפות" ושממש לא כדאי להיות בקרבתן. שנות 2005 ו 2006 היו דוגמה מצוינת למי שזוכר את העלייה של הריבית על ידי בן ברננקי, ממש לפני קריסת שוק הסאב פריים. איפה אנו נמצאים כעת בתסריט? מבחינת המניות? ממש בתחילת התהליך, ולכן, ההיסטוריה אומרת לנו שעוד נכונו ימים יפים למניות לפני שהריבית הגבוהה (4 5 אחוזים והלאה...) תוכל להיות תחרות לתשואות מהעולם המנייתי ולגרום לשוק דובי מתמשך. מיד יאמרו: רגע, אבל השוק מאוד גבוה כבר היום! תשובה אחת לטענה זו: אין שוק גבוה או נמוך! השוק יימצא איפה שהמשקיעים יחשבו שהוא שווה. באינסוף מקרים (1929, 2000, ועוד) הוכח שהגיון כלכלי אינו קנה מידה לתחזית נכונה לקיום שיא.
ועכשיו, הבה נבחן זאת, בעזרת גרף רב שנתי של מדד המניות העיקרי S&P500 (כל הגרפים בהמשך נעשו בעזרת Investing.com):
הגרף מאד מרשים ומצביע על עלייה דרמטית של השוק מאז תחתית 2009. אבל, כפי שאני מראה בקופסה תחת השם "שלבי מגמה עולה" חסרים לנו חלקים מהמגמה האופטימאלית. אולי השלמה לקטע 2, ובוודאי קטע 3, שהוא הקטע של ההיסטריה החיובית. מי שעוסק בשוק ההון, מאז אותה תחתית, יודע שה Rally הזה היה למושמץ ביותר, ולזה שלא האמינו לו הכי הרבה משקיעים. באף זמן מהעלייה האדירה לא הרגשנו אופוריה, כמו שחיינו בהן בשיא של 2000 או אף 2007! לדעתי, שיא זה עדיין לפנינו, ויגיע דווקא כאשר נהיה באמצע הדרך של שינוי מדיניות הריביות.
עידן הסחורות
ולמרות זאת, אני מסכים שכבר עברו דרך ארוכה במניות וזה רק מעצים את היתרון של סוג הנכסים השני, כזה המהווה כיום, לפחות בעיני, "ה"פוטנציאל הגדול מכל מה שראינו עד כה. זהו מגזר הסחורות: Commodities. לא ניכנס לעומק ההסבר על כך אבל מספיק לומר שהתקומה ממשבר הסאב פריים לא הייתה תקומה עם צמיחה גדולה מדיי, ולכן, לא היה צורך זמן רב באותן סחורות. כמו כן, הגלובליזציה של הכסף, ושל העבודה, גרמו להורדת עלות ההפקה של המון מהן. עכשיו, הגלגל התהפך: אחרי עידן הקורונה, ירדה קרנה של אותה גלובליזציה, ישנם פקקים של הפקה וייצור של סחורות, והמחירים עליהן עולים. למעשה, המחירים שלהן עולים כאשר אין עדיין צמיחה משמעותית בעולם. וככל שעלות המימון של ההפקה תעלה (ריביות גבוהות) המחירים יעלו עוד יותר כאפקט טבעי של העברת התשומות ללקוחות הקצה. אבל, וזה האבל המשמעותי ביותר, בחלק הסחורות הגרפים מדברים על "חזרה מתחתיות" ולא המשך מגמה עולה! וזה כל היופי כאן. וזו הסיבה שאני חושב שאנו לפני "עידן הסחורות" ("The Age Of Commodities") הרבה יותר מאשר כל סוג אחר של נכסים פיננסיים. וכל עוד האינפלציה תמשיך, ולא תשבר מאותה עליית ריבית, לסחורות, כ"דבר אמיתי" ישנה רוח גבית נוספת בהחלט. רוצים להתרשם מהמצב המגמתי שלהן? הנה גרף חודשי של קרן הסל החשובה בתחום החקלאות:
והנה גרף חודשי של קרן הסל המייצגת את עולם האנרגיה:
ולבסוף, גרף חודשי של קרן הסל המייצגת אוסף כללי של סחורות מבית Goldman Sachs:
מכל הגרפים אנו מקבלים את אותו המסר: תחתית הקורונה הייתה לתחתית האסטרטגית של הסוג המוצג, חקלאות ואנרגיה וכללי, כאשר בשני הסוגים הראשונים הייתה כבר פריצה של קוו המגמה השולט היסטורית במחיר. ובסוג השלישי, הכללי יותר, זו עדיין לא קרתה, אך נראית קרובה להתבצע. אני חושב שהתצוגה מספיק מדברת בפני עצמה אבל אוסיף לעניין זה עוד אלמנט: אפילו ולא תהיה צמיחה מצדיקה עלייה של מחירים, חייבים לזכור שסחורות הינן באמת "דברים אמיתיים", שיש להן ערך עצמי משלהן. שלא כמו "ניירות" המהוות אבטחה, כמו רווח עתידי בדמות דיבידנד או חלק "אוורירי" מפירוק חברה, או קופון של אגרת חוב שתשלומה ביכולת הלווה. לסחורות בכלל, ולמתכות היקרות בפרט, יש שווי מהיותן משאבים טבעיים מוגבלים, ומייצגים גם ערך מוסכם של אמצעי תשלום. ומכיוון שכך, עידן ריביות עולות, עקב עידן של אינפלציה חוזרת, ייטיב איתן גם כאשר השימוש בהן יכול להיות מופחת. מופחת מזה שרואים בזמנים של שגשוג כלכלי. יתר על כן, דווקא כאשר המימון של הפעילות להפקה מתייקר, ישנה תופעה של סגירת חלק מאותם מקומות הפקה, וכתוצאה מכך עלייה במחיר הסחורה בגלל כמות קטנה של מקורות הייצור שלהן.
לסיכום:
לדעתי, נכנסנו לעידן הסחורות. וזאת, מבחינה פיננסית, וללא קשר מידי וישיר לשימוש בהן ולצמיחה הגלובלית. אם זו תתקיים, מה טוב. אבל, אם זו לא תתקיים כמצופה, ערכן העצמי, הנקודה שמהן המחיר שלהן מתחיל לעלות חזרה, וכל מה שציינתי לעיל בדבר השפעת המימון על כמות מקורות ההפקה, כל הגורמים האלו מצדדים בעולם סחורות שורי בהחלט. רק שפל כלכלי משמעותי, דמוי שנות ה-70, או ה-30, חלילה, יימנעו זאת. אבל, אנו נמצאים בפאזה אינפלציונית, ולא דפלציונית, כרגע. המון הצלחה לכולם!
אבל, לטווח הארוך יותר, אנו כבר מבחינים בהשפעות יותר חשובות שהמלחמה הזו כבר יצרה. כאלו שלא חשבנו שיקרו כל כך מהר: שינוי מדיניות האנרגיה בארה"ב, בדמות פתיחת רזרבות חירום, שחרור מעצורים להפקה ממקורות שהממשל אסר עליהם קודם, חיבורים עסקיים חדשים של אספקה בין ארה"ב ואירופה, חיבור עסקי הדוק בתחום האנרגטי בין רוסיה וסין, וכו... אגב, כבר באמת חשבתי שממשל ביידן נמצא במחנה הירוק הקשוח, כנגד התעשייה הזו, ושלא יהיה שינוי משמעותי בזה עד סיום כהונתו של הנשיא. המלחמה הזו גם האיצה מאוד את מה ראינו כתהליך רקע זניח בינתיים: הדה דולריזציה של חלק מהמסחר העולמי, וניסיון הקטנת חשיבותו של הדולר בעולם, כמטבע רזרבות. שיתוף הפעולה בין רוסיה, סין והודו, בתחום זה, קיבל תנופה משמעותית מאוד עקב המלחמה, כאשר בקשת רוסיה לקבל תשלום ברובלים לתוצרת שלה, והעצמת המערכת האלטרנטיבית ל Swift, היו לשני הגורמים החשובים כאן. בקיצור: אירוע גיאו פוליטי בלתי צפוי, יכול להוביל לשינויים די דרמטיים ביציבות של כללי יסוד במערכת הפיננסית שהכרנו מאז מלחמת העולם השנייה.
גורם מכריע: שינוי אסטרטגי בכיוון הריבית העולמית
ואחרי ההקדמה הזו, המנסה לומר שההיגיון הבריא אינו בהכרח מנחה אותנו נכון בין סיבה למסובב בעולם הפיננסי, אני חוזר לעיקר ענייננו ושואל: מה התהליך שכדאי להתמקד בו כעת? מעל כולם, לדעתי, נמצא עניין השינוי האיטי והבלתי נמנע בריבית האפקטיבית על הכסף. בכל העולם, אבל במיוחד על הדולר, וזאת על ידי הפדרל רזרב. ובהשלכה ישירה: איך זה אמור להשתקף בסגמנטים השונים של חיינו הפיננסיים? למעשה, אתרכז כאן בשניים מהקטגוריות בלבד: המניות והסחורות, כאשר עניין האג"ח דורש מאמר ארוך הרבה יותר, שאני מקווה לייצר בעתיד הקרוב. בכל אופן, נתחיל בעולם המניות, ונאמר מיד שהסברה השלטת היא שריביות עולות מזיקות לשוק הגלובלי הזה. מדוע? פשוט מאוד: עלות כסף גבוהה יותר מזיקה למשקיעים הרוצים מימון לעמדות הספקולטיביות שלהם, ומזיקה לפירמות בבורסה בגלל שחיקת הרווחיות שלהן מצורך בהחזר ריביות ועלות חוב גדולים יותר. בגדול: עלות הכסף הופכת להיות מעמסה גדולה, במקום מקור לא אכזב של נזילות זולה, כפי שהיה עד כה. אבל, האמת היא שהמציאות ההיסטורית אינה תומכת כל כך בסברה הזו. הנה גרף מעניין המציג מה קרה לשלושה סוגים של נכסים, אחרי העלייה הראשונה של הריבית על ידי הבנק המרכזי, וזאת במשך שלוש שנים (מבלומברג):
כמו שאמרתי, נתעלם מהכתום, המייצג את עולם האג"ח הקונצרני, ונתמקד בעמודות הצהובות (מניות באופן כללי), ובמיוחד בעמודה הורודה, המייצגת את מניות הערך. כפי שניתן לראות, בשלוש השנים שבאות מיד אחרי העלייה הראשונה בריבית, ערכן של המניות, משני הסוגים, עלו די יפה, כאשר מניות הערך היו כ 40 אחוזים יותר יקרות בשנה השלישית. מה קורה כאן? איך זה ייתכן? והתשובה נעוצה שוב כולה ב Timing. מתי הפד מעלה ריביות, בדרך כלל? כאשר הוא צופה בניצני אינפלציה, ורוצה למתן אותם. ומתי ישנו חשש לאינפלציה? כאשר ישנה צמיחה גדולה ה"מחממת" את המשק יותר מדיי, וגורמת לצד ביקושים גדול מצד ההיצעים. ועל בסיס ההיגיון הזה: מי יכול להרוויח מחוסר האיזון הזה, בין הביקוש להיצע? ניחשתם נכון: חברות המספקות את המוצרים והשירותים שלהן. וככל שהחברות מבוססות יותר, הן יכולות לנצל את הצמיחה החזקה הזו טוב יותר, יחד עם עליית יוקר הכסף. לעומת זאת, חברות צמיחה חדשות, לדוגמה: חברות טכנולוגיות מתחילות, שאינן עדיין נחשבות וותיקות מספיק כדי שמניותיהן יוגדרו כמניות ערך, יסבלו יותר מהשוני בעלות המימון מאשר ייהנו מהגידול בביקושים, כי הן עדיין לא תפסו מספיק נתח שוק כדי לאזן את שני חלקי המשוואה. וזו הסיבה שמניות ערך, המהוות גם מקום ללכת אליו בזמנים של חוסר וודאות, מצליחות לייצר תנופה כזו מוצלחת אחרי התחלת מסלול ריביות עולה. אוקי, אז, קודם כל, ריביות עולות, לפחות בהתחלה, אינן מזיקות כל כך, אלא אם כן לא תהיה פעילות כלכלית ענפה המתרחשת בו זמנית עם אותו שינוי. ולחלק גדול מהחברות, חברות הערך, תקופה זו עדיין מועילה.
חייבים לציין שבהמשך התהליך, כאשר הריביות, והאינפלציה, מגיעות לרמה גבוהה מדיי, קורה משהו אחר: מטרת הבנק המרכזי מושגת על ידי האטה של הפעילות הכלכלית, ירידה של הצמיחה ושל הביקושים, וזאת יחד עם עלות מימון הרבה יותר כואבת. זה הזמן שבו המניות כבר "חוטפות" ושממש לא כדאי להיות בקרבתן. שנות 2005 ו 2006 היו דוגמה מצוינת למי שזוכר את העלייה של הריבית על ידי בן ברננקי, ממש לפני קריסת שוק הסאב פריים. איפה אנו נמצאים כעת בתסריט? מבחינת המניות? ממש בתחילת התהליך, ולכן, ההיסטוריה אומרת לנו שעוד נכונו ימים יפים למניות לפני שהריבית הגבוהה (4 5 אחוזים והלאה...) תוכל להיות תחרות לתשואות מהעולם המנייתי ולגרום לשוק דובי מתמשך. מיד יאמרו: רגע, אבל השוק מאוד גבוה כבר היום! תשובה אחת לטענה זו: אין שוק גבוה או נמוך! השוק יימצא איפה שהמשקיעים יחשבו שהוא שווה. באינסוף מקרים (1929, 2000, ועוד) הוכח שהגיון כלכלי אינו קנה מידה לתחזית נכונה לקיום שיא.
ועכשיו, הבה נבחן זאת, בעזרת גרף רב שנתי של מדד המניות העיקרי S&P500 (כל הגרפים בהמשך נעשו בעזרת Investing.com):
הגרף מאד מרשים ומצביע על עלייה דרמטית של השוק מאז תחתית 2009. אבל, כפי שאני מראה בקופסה תחת השם "שלבי מגמה עולה" חסרים לנו חלקים מהמגמה האופטימאלית. אולי השלמה לקטע 2, ובוודאי קטע 3, שהוא הקטע של ההיסטריה החיובית. מי שעוסק בשוק ההון, מאז אותה תחתית, יודע שה Rally הזה היה למושמץ ביותר, ולזה שלא האמינו לו הכי הרבה משקיעים. באף זמן מהעלייה האדירה לא הרגשנו אופוריה, כמו שחיינו בהן בשיא של 2000 או אף 2007! לדעתי, שיא זה עדיין לפנינו, ויגיע דווקא כאשר נהיה באמצע הדרך של שינוי מדיניות הריביות.
עידן הסחורות
ולמרות זאת, אני מסכים שכבר עברו דרך ארוכה במניות וזה רק מעצים את היתרון של סוג הנכסים השני, כזה המהווה כיום, לפחות בעיני, "ה"פוטנציאל הגדול מכל מה שראינו עד כה. זהו מגזר הסחורות: Commodities. לא ניכנס לעומק ההסבר על כך אבל מספיק לומר שהתקומה ממשבר הסאב פריים לא הייתה תקומה עם צמיחה גדולה מדיי, ולכן, לא היה צורך זמן רב באותן סחורות. כמו כן, הגלובליזציה של הכסף, ושל העבודה, גרמו להורדת עלות ההפקה של המון מהן. עכשיו, הגלגל התהפך: אחרי עידן הקורונה, ירדה קרנה של אותה גלובליזציה, ישנם פקקים של הפקה וייצור של סחורות, והמחירים עליהן עולים. למעשה, המחירים שלהן עולים כאשר אין עדיין צמיחה משמעותית בעולם. וככל שעלות המימון של ההפקה תעלה (ריביות גבוהות) המחירים יעלו עוד יותר כאפקט טבעי של העברת התשומות ללקוחות הקצה. אבל, וזה האבל המשמעותי ביותר, בחלק הסחורות הגרפים מדברים על "חזרה מתחתיות" ולא המשך מגמה עולה! וזה כל היופי כאן. וזו הסיבה שאני חושב שאנו לפני "עידן הסחורות" ("The Age Of Commodities") הרבה יותר מאשר כל סוג אחר של נכסים פיננסיים. וכל עוד האינפלציה תמשיך, ולא תשבר מאותה עליית ריבית, לסחורות, כ"דבר אמיתי" ישנה רוח גבית נוספת בהחלט. רוצים להתרשם מהמצב המגמתי שלהן? הנה גרף חודשי של קרן הסל החשובה בתחום החקלאות:
והנה גרף חודשי של קרן הסל המייצגת את עולם האנרגיה:
ולבסוף, גרף חודשי של קרן הסל המייצגת אוסף כללי של סחורות מבית Goldman Sachs:
מכל הגרפים אנו מקבלים את אותו המסר: תחתית הקורונה הייתה לתחתית האסטרטגית של הסוג המוצג, חקלאות ואנרגיה וכללי, כאשר בשני הסוגים הראשונים הייתה כבר פריצה של קוו המגמה השולט היסטורית במחיר. ובסוג השלישי, הכללי יותר, זו עדיין לא קרתה, אך נראית קרובה להתבצע. אני חושב שהתצוגה מספיק מדברת בפני עצמה אבל אוסיף לעניין זה עוד אלמנט: אפילו ולא תהיה צמיחה מצדיקה עלייה של מחירים, חייבים לזכור שסחורות הינן באמת "דברים אמיתיים", שיש להן ערך עצמי משלהן. שלא כמו "ניירות" המהוות אבטחה, כמו רווח עתידי בדמות דיבידנד או חלק "אוורירי" מפירוק חברה, או קופון של אגרת חוב שתשלומה ביכולת הלווה. לסחורות בכלל, ולמתכות היקרות בפרט, יש שווי מהיותן משאבים טבעיים מוגבלים, ומייצגים גם ערך מוסכם של אמצעי תשלום. ומכיוון שכך, עידן ריביות עולות, עקב עידן של אינפלציה חוזרת, ייטיב איתן גם כאשר השימוש בהן יכול להיות מופחת. מופחת מזה שרואים בזמנים של שגשוג כלכלי. יתר על כן, דווקא כאשר המימון של הפעילות להפקה מתייקר, ישנה תופעה של סגירת חלק מאותם מקומות הפקה, וכתוצאה מכך עלייה במחיר הסחורה בגלל כמות קטנה של מקורות הייצור שלהן.
לסיכום:
לדעתי, נכנסנו לעידן הסחורות. וזאת, מבחינה פיננסית, וללא קשר מידי וישיר לשימוש בהן ולצמיחה הגלובלית. אם זו תתקיים, מה טוב. אבל, אם זו לא תתקיים כמצופה, ערכן העצמי, הנקודה שמהן המחיר שלהן מתחיל לעלות חזרה, וכל מה שציינתי לעיל בדבר השפעת המימון על כמות מקורות ההפקה, כל הגורמים האלו מצדדים בעולם סחורות שורי בהחלט. רק שפל כלכלי משמעותי, דמוי שנות ה-70, או ה-30, חלילה, יימנעו זאת. אבל, אנו נמצאים בפאזה אינפלציונית, ולא דפלציונית, כרגע. המון הצלחה לכולם!
