נגיד בנק ישראל, פרופ אמיר ירון, נשא דברים בוועידה הלאומית לאנרגיה של המכון הישראלי לאנרגיה וסביבה

שינוי האקלים הוא בעל חשיבות גבוהה מאד, עם אי-ודאות גבוהה, וסיכונים מגוונים. אנו בבנק ישראל עוקבים באופן שוטף אחר הנושא ועושים זאת תוך שיתוף פעולה ותיאום עם בעלי עניין בארץ

 

 

 
נגיד בנק ישראל, ד״ר אמיר ירון, פרינט סקרין לעמנגיד בנק ישראל, ד״ר אמיר ירון, פרינט סקרין לעמ
 

עומר רגב
LinkedinFacebookTwitter Whatsapp
17/05/2022

להלן ציטוטים נבחרים מתוך נאום הנגיד בנושא "ישראל והאקלים: נקודת מבט כלכלית", ולאחריהם מצורף הנאום במלואו.

"נושא שינוי האקלים הוא בעל חשיבות גבוהה מאד, עם אי-ודאות גבוהה, וסיכונים מגוונים. אנו בבנק ישראל עוקבים באופן שוטף אחר הנושא ועושים זאת תוך שיתוף פעולה ותיאום עם בעלי עניין בארץ ובחו"ל."

"עיצוב מדיניות אקלימית צריך שיעשה תוך הפנמת האיזון שבין הסיכונים הפיזיים לבין סיכוני המעבר והעלויות שיידרשו במסגרתו, תוך שאיפה ומאמץ לעמידה ביעדים אליהם ישראל התחייבה. במקביל, על מנת שלכלי המדיניות שיינקטו תהיינה השפעה של ממש על צמצום הסיכונים, ולא יביאו לשינוי קצר טווח בלבד, יש לשים דגש על האצת הטכנולוגיות מתחום האנרגיות המתחדשות."

"הפיכת מערכת האנרגיה לנטולת פליטות היא תנאי הכרחי וחשוב לצמצום ההשפעה האנושית על הסביבה ולמיתון ההתחממות הגלובלית. יחד עם זאת, ככל שהיא תבוצע ללא תכנון כולל וארוך טווח ומהיר מדי, היא עלולה לגרום לפגיעה של ממש בביטחון האנרגטי במשק."

"ישראל בולטת לחיוב בהשוואה לעולם בתהליך היציאה משימוש בפחם, שכן תחנת הכוח הפחמית האחרונה בישראל צפויה להסגר בשנת 2026. עם זאת, לפי שעה, ובהינתן כלי המדיניות הקיימים, אין בידיה של ישראל פתרון ישים המאפשר את המעבר משימוש בגז טבעי למקורות נטולי פליטה, בטווח הזמן הקרוב. כדי לעמוד בהתחייבויות יידרשו בשנים הקרובות צעדי מדיניות נוספים, וכן שימוש בטכנולוגיות שחלקן, לעת עתה, אינן קיימות או אינן כדאיות מבחינה כלכלית." 

"חשוב לציין כי גם במידה וישראל לא תעמוד לחלוטין ביעדים שהציבה הממשלה בתחום הפחתת הפליטות, ישנה חשיבות לביצוע המדיניות הנדרשת – כמובן בצורה מושכלת, תוך שימור ביטחון אנרגטי והמשך צמצום הפליטות. אחד הכלים הישימים להשגת נייטרליות פחמנית בישראל הינו הטכנולוגיות מתחום האנרגיות המתחדשות. ייתכן ומגזר ההייטק, שפריחתו בשנים האחרונות בישראל אף הפכה לשם דבר, גם יוכל לתרום את חלקו בנושא." 

"ככל שההסתברות להתממשות סיכונים פיזיים תגדל - צפויות גם השלכות כלכליות, כגון עלייה בפרמיית הסיכון של המשק באופן שיקשה על תנאי ועלות המימון במשק, הוצאות ענף הביטוח, ובתרחיש קיצון –אף לפגיעה ביכולת החזרת הלוואות ושחיקת השווי של תיק הבטוחות של נותני אשראי. חשוב לציין כי אנו לא רואים כיום הסתברות ממשית להתממשות תרחיש שכזה בישראל בטווח זמן הקרוב, אך עלינו לתת את הדעת על קיום האפשרות הזו."

"דוגמה לסיכון פיננסי אחד שנובע מסיכוני המעבר הוא תמחור נמוך יותר של שווי חברות המאופיינות בעצימות בפליטות פחמן. אותן חברות חשופות לסיכון הורדה בדירוגי האשראי, ולהפסדי שוק עבור הגופים הפיננסיים החשופים לאותן חברות. כך, מניתוח ראשוני שנעשה בבנק ישראל עולה כי יתרת סיכון האשראי ללווים גדולים מזהמים עומד על כ-6% מיתרת סיכון האשראי הבנקאי ללווים גדולים, ועל כ-2.3% במערכת הבנקאית כולה. זהו אמנם שיעור קטן, אך הוא אינו זניח."

"חוק האקלים, שבנוסחו הנוכחי מאמץ את יעד האקלים של 2050 ואת החלטת הממשלה לגבי היעד ב-2030 הוא חוק חשוב, המהווה צעד נוסף בהתקדמות של ישראל בנושא. כלי מדיניות נוסף שיכול לתרום להתקדמות נושא האקלים, באופן העולה בקנה אחד עם המלצות הארגונים הבין-לאומיים – הינו חיזוק מעמדן התחרותי של תעשיות האנרגיה המתחדשת מול תעשיות האנרגיה המבוססות על דלקים מאובנים באמצעות הטלת "מס פחמן"." 

"תחום האדפטציה הוא נושא עם אי-ודאות גבוהה מאוד. לכן, חשוב לקדם הערכת מצב לאומית, שתמפה ותעריך את הסיכונים הפוטנציאליים בישראל – עבודה שלא נעשתה עד היום בישראל – ותציג כיוונים לפיתוח מענים אפשריים. חשוב שניתוח כזה יתחיל בעבודה מדעית, שיציג את השלכות הסיכונים הפיזיים של שינוי האקלים באזור על ישראל, שעל בסיסה ייערך ניתוח פרטני בתחומי המשק השונים, לצד ניתוח ההשפעות הפיננסיות והתכנוניות תוך יצירת ערוצי הידברות ותיאום אזוריים עם מדינות האזור." 
(שקף 1) שלום לכולם,

משבר האקלים וההתחממות הגלובאלית מלווה את מעצבי המדיניות בעולם כבר עשרות שנים, כאשר בשנים האחרונות הסוגייה זוכה לתשומת לב ציבורית מוגברת. לנושא האקלים השלכות רבות החוצות דיסציפלינות מגוונות, כאשר שיפור המצב דורש שיתוף פעולה בין מדינות וגופים שונים. היום, אבקש להציג ניתוח כלכלי לסוגיית האקלים, מנקודת מבט של בנק מרכזי, האמון על יציבות המחירים, יציבות המערכת הפיננסית ועל הייעוץ הכלכלי לממשלה. 

(שקף 2) הנאום שלי יתחלק למספר חלקים: ראשית אציג מספר נתונים בהקשר לפליטת גזי החממה – מה שעומד בלב השיח בנוגע להתחממות הגלובלית, ואת צעדי המדיניות שנקבעו בעולם כדי להתמודד עם הנושא; לאחר מכן אסקור את האתגרים שמשבר האקלים עלול להציב למערכת הכלכלית והפיננסית. בהמשך, אתייחס לאתגרים הייחודיים לישראל בכל הקשור לצמצום הפליטות. לאחר מכן אציג בקצרה ניתוח שנעשה בבנק ישראל המעריך את  יכולתה של ישראל לעמוד בהתחייבויותיה. לבסוף, אדון בקשר שבין בנקאות להתחממות הגלובלית, ואציין את צעדי בנק ישראל שננקטו בנושא. 

אבקש להתחיל בסקירה מהירה של ציוני דרך בהתפתחות העיסוק העולמי בנושאי האקלים: 

(שקף 3) ב-1972 כונסה הועידה הבינלאומית הראשונה בשטוקהולם שהביאה להקמת ארגונים לא ממשלתיים שעסקו בשימור משאבי טבע ובטיפול בבעיות סביבתיות; ב-1989 לאחר גילוי החור באוזון, נחתם פרוטוקול מונטריאול בו הוסכם על הפחתת פליטות גזים שתורמים לפירוק שכבת האוזון באופן שמדגים הצלחה, ומעניק תקווה לעיסוק בינלאומי בנושא. בשנת 1992 כונסה "וועידת כדור הארץ" הראשונה בריו דה ז'נירו, בה אושרה תכנית פעולה לפיתוח בר קיימא, ואחת ממטרותיה הייתה ליצור מסגרת עבודה בינלאומית לצמצום פליטות גזי חממה. בשנת 1997 – נחתם פרוטוקול קיוטו להפחתת פליטות של גזי חממה. ההסכם נכנס לתוקף ב-2005 אך אף מדינה לא עמדה ביעד שנקבע. ב-2015 נחתם הסכם פריז בין 196 מדינות ובו התחייבות בינלאומית להגבלת העלייה בטמפרטורה העולמית בשתי מעלות צלזיוס. גם ביעדי הסכם זה רובן המוחלט של מדינות העולם לא הצליחו לעמוד, כפי שנראה בהמשך.

בשנה שעברה, בוועידת האקלים בגלזגו, סקוטלנד, הושגו הסכמות בין לאומיות בעניין הפחתת פליטות גזי החממה, ורוב המדינות, כולל ישראל, הציגו יעדים לאומיים להפחתה ניכרת של זיהום הסביבה. מדינות רבות הצטרפו ליעד הפחתת פליטות של הגעה לנייטראליות פחמנית עד לשנת 2050 על מנת לעמוד ביעדי הסכם פריז. הכוונה בנייטראליות פחמנית היא לאיזון בין הפליטות שמקורם בתהליכים אנושיים לבין ספיחתם באמצעים שונים. בהמשך, אתייחס ליעדים שנקבעו להסכמות וההתחייבויות שנקבעו בגלזגו, ובסבירות להתממשותם.

כעת אבקש להציג מספר נתונים בנוגע למצב כיום, נתונים שחשוב להבין כרקע לדיון בנושא.

(שקף 4) בכל שנה, נפלטים כ- 50 גיגה טון פחמן לאטמוספרה בתהליכים רבים ובכללם ייצור אנרגיה, ייצור פסולת, חקלאות, ייצור תעשייתי ועוד. זאת, בעוד 24 גיגה טון בלבד מתוכם נבלעים על ידי האוקיינוסים ועל ידי הביוספרה היבשתית. על כן, יש להפחית את פליטות הפחמן בעולם בהיקף של 26 גיגה טון, כלומר לצמצם למעלה ממחצית הפליטות כיום, כדי לעמוד ביעד של נייטראליות פחמנית עד ל-2050. זוהי הפחתה דרמטית, עם השלכות נרחבות.

(שקף 5) כפי שאתם יכולים לראות, חלק ניכר מפליטות גזי החממה בעולם מרוכז במספר מדינות גדולות. משקלה של ישראל בסך פליטות הפחמן הוא מזערי, בעוד שיעור הפליטות מנורמל לגודל האוכלוסייה די דומה לממוצע העולמי. 

(שקף 6) צעד הכרחי לעיצוב ומעקב אחר כלי מדיניות הפליטות הינו זיהוי מקורות הפליטה של גזי החממה. בגרף שלפניכם, בו מוצגת התפלגות מקורות הפליטה, ניתן לראות שכ80% מהפליטות נובעות מתהליכי הפקת אנרגיה. מכאן עולה שצמצום הפליטות צריך להתמקד  בתהליכים אלו. 

העיסוק במשבר האקלים כיום כולל שני מאמצים מרכזיים ומשלימים. האחד, מאמץ ה"מיטיגציה", כלומר זה הנועד לצמצום פליטות הפחמן; השני, מאמץ "אדפטציה", מאמץ להתאמה למציאות המשתנה והעתידית. אבקש כעת להרחיב מעט על מאמץ המיטיגציה בישראל ובעולם, ולאחר מכן לדון בהשלכות האדפטציה על העולם הפיננסי.

היוזמות הפוליטיות שעמדו במרכזה של ועידת גלזגו שנועדו לצורך קידום המיטיגציה, כוונו לגמילת העולם משימוש בפחם, המהווה את מקור הפליטה המשמעותי ביותר. בגרף שלפניכם – בו מוצגת התפלגות מקורות הפליטה לפי מדינות ה - OECD וחמש המדינות הפולטות הגדולות ביותר מחוץ ל OECD, סין, הודו, רוסיה, אינדונזיה וברזיל – ניתן לראות את מרכזיותו של הפחם בפליטות ברוב מוחלט של המדינות. בנוסף, ניתן לראות את מיקומו המרכזי של הנפט, ואף את מקומו הבלתי מבוטל של הגז הטבעי בפליטת גזי החממה.

(שקף 7) במדינות רבות, וביניהן ישראל, ישנה הבנה כי במאבק להפחתת פליטות גזי החממה, יש לפעול למעבר אנרגטי המתבסס על מקורות אנרגיה נטולי פליטות. תהליך זה צפוי להיעשות בשלושה שלבים:

השלב הראשון הינו מעבר מייצור אנרגיה באמצעות פחם לייצור אנרגיה באמצעות גז טבעי. כאמור, פחם הינו רכיב משמעותי מאוד בתהליך ייצור האנרגיה. על כן, השלמת שלב ראשון זה צפויה לקחת עוד מספר שנים וצפויה ללוות גם את וועידת האקלים בשארם א-שייח' בשנה הבאה. 

אציין, כי בהקשר זה ישראל בולטת לחיוב, שכן תחנת הכוח הפחמית האחרונה בישראל צפויה להסגר בשנת 2026. הישג זה, שהודגש גם בדוח השנתי של קרן המטבע הבינלאומית, מציב את ישראל כמשק מוביל בתהליך היציאה מהשימוש בפחם.

השלב השני של המעבר האנרגטי – שבמדינות מסוימות מבוצע יחד עם זה הקודם – הינו של הפחתת השימוש בנפט, שרמת פליטתו אמנם נמוכה מזו של פחם אך עודנה גבוהה. עיקרו של שלב זה הוא צמצום השימוש בנפט להנעת רכבים, למשל על ידי מעבר לשימוש ברכבים חשמליים. יישום שלב זה ניצב בפני קשיים רגולטוריים וקשיים של העדפות צרכניות ברחבי העולם. 

כחלק מקידום שלב זה ישראל חתמה בוועידת גלזגו על היוזמה הבריטית, והתחייבה שתפעל לכך שעד שנת 2035 כלל הרכבים החדשים על הכביש יהיו נטולי פליטה. הממשלה אף השיתה מגבלות של הפליטות של רכבים חדשים, כבר משנת 2030.

השלב השלישי הינו מעבר מגז טבעי למקורות אנרגיה נטולי פליטה, המכונות "אנרגיות מתחדשות". אמנם הפקת אנרגיה באמצעות גז טבעי גוררת פליטת גזי חממה בהיקף נמוך בצורה ניכרת מהחלופות הקיימות אך בכל זאת מדובר בכמות פליטות שאינה מבוטלת.

בישראל, 7% מהאנרגיה המופקת הינה אנרגיה מתחדשת, כאשר כמעט כולה מופקת על ידי אנרגיה סולארית. עם זאת, עצם הקמת ענף האנרגיות המתחדשות בישראל מהווה הישג משמעותי של הממשלה בשנים האחרונות בישראל, לאחר שנים רבות בהן הפעילות לא הצליחה להתרומם. 

(שקף 8) בגרף, המתאר את התפלגות מקורות האנרגיה המתחדשת, ניתן לראות את ייחודיותה של ישראל: ישראל מאופיינת במשקלה הגדול של האנרגיה סולארית: 96% ממקורות האנרגיה המתחדשות של ישראל הינן סולאריות, בעוד יחס זה בעולם עומד על כ-11% בלבד. ההסתמכות הישראלית על אנרגיה סולארית נובעת גם מטעמי כורח, שכן ישראל דלה במשאבי רוח ומים. 

יש לזכור כי השימוש באנרגיה סולארית טומן בחובו סיכון מסוים, מאחר ולפי שעה אנרגיה סולארית אינה ניתנת להעברה על פני זמן. כלומר האנרגיה נדרשת להיצרך בסמוך לייצורה ולא ניתנת לאגירה לשעות הלילה או ימות החורף. גיוון מקורות האנגריה הינו קריטי, שכן מעבר לנקודה מסוימת, ללא תכנון כולל וארוך טווח, הסתמכות על מקורות אנרגיה מבוססי מזג אוויר, כתחליף למקורות האנרגיה המסורתיים, כרוכה בסיכונים משמעותיים לביטחון האנרגטי. כך למשל, הקיץ והסתיו האחרונים באירופה היו דלים ברוחות, דבר שגרם לתפוקה נמוכה של טורבינות הרוח – ויחד עם סדרת אירועים שכונו בספרות "סופה מושלמת" (PERFECT STORM) – הוביל לפגיעה קשה בביטחון האנרגטי של אירופאים רבים. 

המתח הזה, בין הצורך להגיע למשק נייטרלי מבחינה פחמנית, לבין הביטחון האנרגטי הינו אחת משאלות המדיניות המרכזיות הניצבות בפני מקבלי ההחלטות, ואתייחס אליו בהמשך.

כעת, לאחר שהצגתי בקצרה את הבעיה לפרטיה, אבקש לחדד את הסיכונים הכלכליים הנגזרים מהסיכון הסביבתי.

(שקף 9) מנקודת מבט כלכלית, יש לנושא האקלים וההתחממות הגלובלית שני סוגי סיכונים עיקריים:

הסוג הראשון הוא קבוצת הסיכונים הפיזיים. אלו כוללים עלייה בשכיחות ובעוצמת אירועי קיצון אקלימיים דוגמת גלי חום, הצפות ושריפות, וכן ושינויים הדרגתיים ארוכי טווח דוגמת עליית מפלס הים ובצורות. אירועים ושינויים אלו מהווים סכנה לתשתיות, לרכוש ואף לחיי אדם. 

ככל שההסתברות להתממשות תרחישים שכאלה תגדל - צפויות גם השלכות כלכליות, כגון עלייה בפרמיית הסיכון של המשק באופן שיקשה על תנאי ועלות המימון במשק, הוצאות ענף הביטוח, ובתרחיש קיצון –אף לפגיעה ביכולת החזרת הלוואות ושחיקת השווי של תיק הבטוחות של נותני אשראי. חשוב לציין כי אנו לא רואים כיום הסתברות ממשית להתממשות תרחיש שכזה בישראל בטווח זמן הקרוב, אך עלינו לתת את הדעת על קיום האפשרות הזו.

סוג הסיכון השני הוא סיכוני המעבר הנובעים מקידום מהלכים ומביצוע התאמות בתחום איכות הסביבה. סיכוני המעבר הינם חשובים בעיקר לחברות וגופים ש"ייתקעו" עם תשתית עודפת של מקורות מזהמים, או ימוסו בצורה משמעותית. אחד מסיכוני המעבר המשמעותיים ביותר נובע מהמעבר לאנרגיות מתחדשות, שעלול לסכן את הביטחון האנרגטי. ביטחון אנרגטי מאפשר למשקי הבית, לעסקים ולממשל לתכנן ביעילות את הצריכה וההשקעה שלהם. זהו תנאי הכרחי לפעילותה התקינה של הכלכלה ואני רואה בו נושא בעל חשיבות מקרו כלכלית. יתרה מכך, אנרגיה הינה מוצר ייחודי בכך ששיבוש באספקתה הסדירה מביא לפגיעה נרחבת בפעילות הכלכלית באופן חסר פרופורציה לחלקה הקטן בתוצר -  כ7% בלבד. 

כאן ברצוני לחדד נקודה חשובה שיש לשים אליה לב, שלעיתים נוטה להיאבד בשיח הציבורי: הפיכת מערכת האנרגיה לנטולת פליטות, הכרוכה בהחלפת מקורות האנרגיה הראשוניים, היא כאמור תנאי הכרחי וחשוב לצמצום ההשפעה האנושית על הסביבה ולמיתון ההתחממות הגלובלית. יחד עם זאת, ככל שהיא תבוצע ללא תכנון כולל וארוך טווח ומהיר מדי, היא עלולה לפגוע בביטחון האנרגטי במשק. 

למקבלי ההחלטות אתגר לא פשוט - לעסוק בנושא בצורה הלוקחת בחשבון את כלל הסיכונים, בשקלול ההסתברויות להתממשותם ולפעול במסגרת ניהול סיכונים אחראי. שכן הפחתה מהירה של יכולת ייצור אנרגיה מגורמים מזהמים בטרם יוגדל כושר הייצור, ההולכה והאגירה של אנרגיה ממקורות מתחדשים עשוי להביא לפגיעה של ממש בביטחון האנרגטי של מדינת ישראל. ככלכלנים, עלינו לשקלל במערך השיקולים את העלות של אי אספקת אנרגיה בתקופת המעבר; עלות שעלולה להיות גבוהה מאד.

כעת, לאחר שעסקתי בסיכוני האקלים באופן כללי, והצגתי את ההיבט הכלכלי שלהם, ברצוני לצלול מעט יותר לעומק ולעסוק בסיכונים הרלוונטיים למערכת הפיננסית. אני רוצה לחדד: אני עוסק בסיכונים האפשריים, שבהסתברות כלשהי עלולים להתרחש, אין בכוונתי לטעון שמדובר בתרחיש הסביר או המיידי.

סיכון פיננסי אחד נוגע לצעדי מדיניות להפחתת פליטות גזי חממה שעלולים להביא לתמחור נמוך יותר של שווי חברות המאופיינות בעצימות בפליטות פחמן. אותן חברות חשופות לסיכון הורדה בדירוגי האשראי, ולהפסדי שוק עבור הגופים הפיננסיים החשופים לאותן חברות. כך, מניתוח ראשוני שנעשה בבנק ישראל עולה כי יתרת סיכון האשראי ללווים גדולים מזהמים עומד על כ-6% מיתרת סיכון האשראי הבנקאי ללווים גדולים, ועל כ-2.3% במערכת הבנקאית כולה. זהו אמנם שיעור קטן, אך הוא אינו זניח. לסיכונים פיזיים גם עלולה להיות השפעה משמעותית על חברות ביטוח דרך צד ההתחייבויות במאזנים שלהן, ככל שתדירות ועוצמת אירועי אקלים קיצוניים תגבר.

סיכון פיננסי נוסף עלול להיגרם משינויים משמעותיים בהעדפות הציבור ובדפוסי הביקוש העלולים להשפיע על הכלכלה ועל המערכת הפיננסית. למשל, עיסוק מוגבר בסוגיות משפטיות עקב התגברות הגשת תביעות וחקיקה סביבתית, או החרמות צרכנים, נגד חברות עצימות בפליטות פחמן, יכולה להוביל לעלויות גבוהות ולסיכוני מוניטין לחברות ולגופים הפיננסיים החשופים אליהן.

כעת, משהצגתי ממעוף הציפור את הסיכונים הכלכליים הכרוכים בהשלכות ההתחממות הגלובלית, אבקש לדון באתגרים ייחודיים העומדים בפני המשק הישראלי בנושא.

(שקף 10) הגרף שלפניכם מציג את תמונת המצב הנוכחית, ביחס לשינויים בהיקף הפליטות במדינות העולם השונות מאז ועידת פריז והוא עונה על השאלה: עד כמה מדינות העולם הפחיתו את הפליטות מאז ההתחייבות ועד עתה? זהו גרף מעט מורכב, אז אסביר בזריזות מה אנו רואים: הבארים הכחולים מציגים את שיעור השינוי בהיקף הפליטות בשנת 2019, ביחס לשנת 2015, כאשר הקו המקווקו האנכי מציג את הירידה בסך הפליטות. הקו הירוק מציג תחשיב של יעדי הפליטות שנקבעו בשנת 2015 עת נחתם הסכם פריז. לבסוף, הנקודות הכתומות מנרמלות את סך הפליטות במדינה לשיעור הילודה בה, כך שהנתון מציג את השינוי באותה בתקופה בפליטות לנפש.

ניתן לראות כי בפועל, בעולם, לא זאת בלבד שלא הפחתנו אלא העלינו את הפליטות ב 5% רחוק מהקו הירוק המעיד על יעד השינוי הנגזר מוועידת פריז. כמו כן, עולה כי ישראל נמצאת בערך במרכז ההתפלגות, ולא היה שינוי בסך הפליטות בשנים הנסקרות, ועל כן גם אנחנו, כמו רוב מדינות העולם רחוקים מהיעד. עם זאת, כפי שניתן לראות בגרף, שיעור ההפחתה ברמת הפליטות לנפש בישראל הינו מהבולטים בין המדינות המפותחות, מה שמוביל אותי לאתגרים הייחודיים בפניהם עומדת ישראל בסוגיית האקלים, ואפרט אותם בקצרה:

(שקף 11) ראשית - לישראל קצב ריבוי טבעי גבוה ביחס למדינות אחרות:

הגרף הנוכחי, קושר בין השינוי בפליטות גזי החממה לבין הגידול באוכלוסייה של מדינות שונות בעולם. האיור מצביע על מתאם חיובי בין גידול האוכלוסייה לבין גידול בפליטות. ככל שגידול האוכלוסייה גבוה יותר כך ביצועי ההפחתה טובים פחות. 

כפי שניתן לראות, ישראל נמצאת מתחת לקו המגמה, דבר המצביע על כך שלאחר שמתחשבים בנסיבות של הריבוי הטבעי המהיר בישראל – שהיה אמור להעלות את סך הפליטות ללא נקיטת מדיניות מצמצמת – ישנה מגמת צמצום בפליטות. 

המשק הישראלי ניצב בפני מספר אתגרים נוספים המקשים על יישום מדיניות אפקטיבית של הפחתת פליטות, בדרך למעבר האנרגטי. בתוך כך ניתן למנות את היותנו אי אנרגטי – דבר המקשה על יכולתה של ישראל לסחור ולבזר את מקורות האנרגיה שלה. ביזור מקורות האנרגיה היה מאפשר מרחב להסתמכות על מקורות אנרגיה תלויי מזג אוויר בעלי קשיי אגירה. כמו כן ניתן גם למנות את המלאי המצומצם של מקורות אנרגיה טבעיים נטולי פליטה - כמו מים ורוח, המגביל את יכולות ההפקה של אנרגיה מתחדשת, באופן שאינו סולארי. 

(שקף 12) כעת, אציג תוצאות של ניתוח הבוחן את מידת יכולתה של ישראל לעמוד ביעדים החדשים שהוצבו בוועידת גלזגו, אליהם התחייבה המדינה. מדובר בסימולציה שבוצעה בחטיבת המחקר, וכוללת בחינה של מגוון צעדים ומגוון תרחישים. אני אציג את השורה התחתונה בלבד, ומי שמעוניין לראות זאת ביתר פירוט, מוזמן לעיין בניתוח המלא בדו"ח בנק ישראל האחרון.

ההתחייבויות הבין-לאומיות של ישראל, כוללות שני יעדים כלליים: סך הפליטות השנתי של גזי חממה ב-2030 יופחת ב-27% לעומת הפליטות ב-2015, וסך הפליטות השנתי ב-2050 יופחת ב-85% מהרמה השנתית של גזי חממה ב-2015.

בסימולציה, נבחנו שלושה תרחישי מדיניות שונים בנוגע להיקף ייצור החשמל ממקורות מתחדשים: 

בראשון, תרחיש "עסקים כרגיל", ישראל ממשיכה לייצר חשמל ממקורות מתחדשים בהיקף של כ-10% מסך ייצור החשמל, בדומה למצב כיום.

בשני, ייצור החשמל ממקורות מתחדשים בישראל יעמוד על 30% מסך ייצור החשמל עד לשנת 2050.

בתרחיש השלישי, 100% מייצור החשמל יהיה ממקורות מתחדשים ב-2050.

חשוב לציין כי כלי המדיניות שנבחנו במסגרת הסימולציה אכן גורמים לשינויים מבניים לא מבוטלים, המשפיעים על קצב גידול הפליטות בטווח הקצר. אולם בטווח הארוך, גוברת השפעתן של מגמות גידול האוכלוסייה והתוצר, ועימם גידול בביקוש לאנרגיה. 

מתוצאות הסימולציה עולה כי בכל התרחישים ישראל לא תוכל לעמוד ביעדים עליהם התחייבה, כאשר בשני התרחישים הראשונים, החריגה מתחילה כבר משנת 2023. כלומר לפי שעה, ובהינתן כלי המדיניות הקיימים, אין בידיה של ישראל פתרון ישים המאפשר את המעבר משימוש בגז טבעי למקורות נטולי פליטה, בטווח הזמן הקרוב. 

בכדי לעמוד בהתחייבויות יידרשו בשנים הקרובות צעדי מדיניות נוספים, וכן שימוש בטכנולוגיות שחלקן, לעת עתה, אינן קיימות או אינן כדאיות מבחינה כלכלית.

אדגיש כי הפער בין יעדי הפחתת הפליטות ליכולת להשיגם בטכנולוגיות הקיימות אינו אופייני רק לישראל, וככל הנראה רק מדינות בודדות יוכלו לעמוד ביעדים. זאת, בדומה לאי העמידה הנרחב ביעדי וועידת פריז, כפי שהצגתי קודם. 

עם כל זאת, חשוב לציין כי גם במידה ולא נעמוד לחלוטין ביעדים שהוצבו, ישנה חשיבות לביצוע המדיניות הנדרשת להמשך צמצום הפליטות, אך כמובן בצורה מושכלת וכפי שציינתי כזו שתשמר ביטחון אנרגטי. אחד הכלים הישימים להשגת נייטרליות פחמנית בישראל הינו הטכנולוגיות מתחום האנרגיות המתחדשות, ייתכן ומגזר ההייטק, שפריחתו בשנים האחרונות בישראל אף הפכה לשם דבר– יוכל לתרום את חלקו בנושא. 

רק כדי לסבר את האוזן - בעשור האחרון חל גידול פנומנלי בהשקעות בחברות המתמחות בנושאי אקלים, והן הוכפלו פי 30. נכון לשנת 2021, השקעות של קרנות בתחומי האקלים ברחבי העולם עמדו על כ-50 מיליארד דולר. חלק הארי של ההשקעות נמצא בחברות קליימטק – שבעבר כונו "קלינטק" – השוקדות על פיתוח פתרונות טכנולוגיים לצמצום פליטת גזי החממה. מנכ״ל Blackrock, אחד מגופי ההשקעות הגדולים בעולם, אמר לאחרונה כי "1,000 היוניקורנים הבאים יהיו חברות קליימטק״. בישראל, ההשקעה בתחום שברה שיא מקומי, וב-2021  סך ההשקעות בחברות קליימטק עמד על 2.2 מיליארד דולר. שילוב סקטור ההייטק במאמץ הציבורי בנושא עשוי להניב פירות שיקדמו את ישראל אל עמידה ביעדים שהציבה.

במסגרת הנעשה בישראל, לאחרונה עבר בממשלה חוק האקלים, שבנוסחו הנוכחי מאמץ את יעד האקלים של 2050 ואת החלטת הממשלה לגבי היעד ב 2030. מדובר בחוק חשוב, המהווה צעד נוסף בהתקדמות של ישראל בנושא.

כלי מדיניות נוסף שיכול לתרום להתקדמות הנושא, באופן העולה בקנה אחד עם המלצות הארגונים הבין-לאומיים – הינו חיזוק מעמדן התחרותי של תעשיות האנרגיה המתחדשת מול תעשיות האנרגיה המבוססות על דלקים מאובנים באמצעות הטלת "מס פחמן". 

מס פחמן, מהווה מעין "תמחור" של פליטת גזי חממה, והוא יסייע לשוק להפנים את העלויות החיצוניות של הפליטה במחיר המוצר, ועל ידי כך לסייע בצמצום הפליטות תוך עיוות מינימלי של הקצאת המקורות במשק, ויסייע למקד את הפיתוחים הטכנולוגיים לצמצום הפליטות. על רקע אי-הוודאות לגבי סוגי ומאפייני הטכנולוגיות העתידיות שיאפשרו את הפחתת הפליטות, תמחור הפליטות באמצעות מס הפחמן הוא כלי שהשפעותיו הרחבות יוכלו להביא לתוצאה היעילה ביותר בהפחתת הפליטות לצד צמצום העלות המשקית של התהליך. מאחר שמהלך זה כרוך גם בייקור החשמל, חשוב ללוותו בצעדים משלימים לצמצום הפגיעה באוכלוסיות רגישות, וזאת בלי לפגוע בתמריצים להפחתת הפליטות.

אסיים חלק זה בהתייחסות קצרה גם לתחום האדפטציה, כלומר הסתגלות לנזקים האפשריים של שינויי האקלים. מדובר בנושא עם אי וודאות גבוהה מאד, והרבה unknowns-unknown. לכן, חשוב לקדם הערכת מצב לאומית, שתמפה ותעריך את הסיכונים הפוטנציאליים בישראל – עבודה שלא נעשתה עד היום בישראל – ותציג כיוונים לפיתוח מענים אפשריים. חשוב שניתוח כזה יתחיל בעבודה מדעית, שתציג את השלכות הסיכונים הפיזיים של שינוי האקלים באזור על ישראל, שעל בסיסה ייערך ניתוח פרטני בתחומי המשק השונים, לצד ניתוח ההשפעות הפיננסיות והתכנוניות תוך יצירת ערוצי הידברות ותיאום אזוריים עם מדינות האזור. 

(שקף 13) לתחום האקלים פוטנציאל לסיכונים ארוכי טווח בעולם הפיננסי, ולאור זה בישראל, מתנהל דיון ער בשנים האחרונות בדבר תפקידם של מפקחים פיננסיים ביחס לנושא האקלים. כך למשל, רשות שוק ההון פרסמה לפני כשנה טיוטת תיקון לחוזר המאוחד המורה למשקיעים ולמוסדות פיננסיים להתייחס לשיקולי ESG. הרשות לניירות ערך פרסמה באפריל האחרון סקירה והמלצות בדבר גילוי אחריות תאגידית וסיכוני ESG. 

על רקע הפעילות הגוברת בעולם, גם פעילות בנק ישראל בנושא זה הולכת ומתעצמת. בשנת 2020 הצטרפנו בבנק ישראל ל-NGFS (Network for Greening the Financial System), ארגון המאגד מעל 100 בנקים מרכזיים ורגולטורים פיננסיים הפועל להפוך את המערכת הפיננסית לירוקה, כך שתסייע להתאמה ככל האפשר של המערכת הפיננסית להתמודדות עם השלכות משבר האקלים במעבר העולמי לנייטרליות פחמנית. בנוסף, המפקח על הבנקים דאז שלח כבר ב-2009 מכתב הדורש מהבנקים לזהות, לאמוד ולנהל את סיכוני הסביבה, והבנקים נדרשים לעשות זאת בשים לב לעקרונות הנהוגים בעולם. בדצמבר 2021, בנק ישראל עדכן את חובות הגילוי החלות על הבנקים בהיבטי ESG בכלל, וסביבה בפרט, והתאים אותן ל-best practice בעולם. במקביל, בנק ישראל מתכנן לגבש תרחיש קיצון אחיד לסיכוני אקלים, שיבוצע בבנק ישראל ובבנקים. 

לסיכום דבריי היום, אדגיש שוב - מדובר בנושא בעל חשיבות גבוהה מאד, עם אי וודאות גבוהה, וסיכונים מגוונים. אנו בבנק ישראל עוקבים באופן שוטף אחר הידע הנצבר בעולם, המגמות והפרקטיקות המתפתחות ופועלים בנושא סיכוני האקלים. אנו עושים זאת תוך שיתוף פעולה ותיאום עם בעלי עניין בארץ ובחו"ל, לרבות דיונים וצוותי חשיבה עם משרדי הממשלה, הרגולטורים הפיננסיים האחרים, אנשי אקדמיה וגורמים רלוונטיים נוספים.

עיצוב מדיניות אקלימית צריך שיעשה תוך הפנמת האיזון שבין הסיכונים הפיזיים לבין סיכוני המעבר והעלויות שיידרשו במסגרתו. תוך מאמץ ומאמץ לעמידה ביעדים אליהם ישראל התחייבה. במקביל, על מנת שלכלי המדיניות שיינקטו תהיינה השפעה של ממש על צמצום הסיכונים, ולא יביאו לשינוי קצר טווח בלבד, יש לשים דגש על האצת הטכנולוגיות המתחדשות.