מגזין פאנדר - 40 שנה למלחמה ההיא איפה אנחנו ואיפה לבנון?

בחוג למדע המדינה באוניברסיטה לומדים על שיטות ממשל שונות כמו דמוקרטיה, דיקטטורה וגווני ביניים של שתי השיטות. כדי להשלים את התמונה לומדים גם על שיטה שלישית, נדירה יחסית ולא ממש יעילה – אנרכיה. “כן, לומדים על זה בתיאוריה. אבל רק אחרי שאתה רואה מכונית נוסעת ברוורס במהירות של 80 קמ”ש – רק אז אתה מתחיל להבין באמת מה זו אנרכיה”. במילים אלה תיאר העיתונאי והסופר האמריקאי, תומס פרידמן, את שכנתה הצפונית של מדינת ישראל – לבנון, ארץ הארזים.

השבוע ציינו חלק מכלי התקשורת בישראל את יום השנה לשתי מלחמות – מלחמת ששת הימים (55 שנה) ומלחמת לבנון הראשונה (40 שנה). האחרונה ידועה גם בשם הרשמי שניתן לה תחילה: “מבצע שלום הגליל”. מלחמת לבנון התחילה בעקבות ניסיון התנקשות בשגריר ישראל בבריטניה, שלמה ארגוב. ב־6 ביוני, יומיים לאחר ניסיון ההתנקשות, נכנסה ישראל ללבנון במטרה להשמיד את קיני הטרור שהקים ארגון אש”ף בדרום המדינה. מטרה נוספת ואולי העיקרית של ישראל היתה לסלק את משגרי הטילים הסוריים שהתמקמו בבקעת הלבנון. מטרה נסתרת, שהתבררה רק מאוחר יותר, היתה לסייע להקים בלבנון משטר אוהד לישראל בראשות מפקד הפלנגות הנוצריות, באשיר ג’ומאייל.

שתי המטרות הראשונות הושגו, לפחות בחלקן. מפקדי אש”ף בראשות יאסר ערפאת אולצו לעזוב את לבנון והתמקמו בתוניס. בהמשך תפס את מקומם ארגון חיזבאללה הפרו איראני שהמשיך לבצע פיגועי טרור נגד חיילי ישראל בלבנון. בהמשך הטריד הארגון את תושבי הצפון בישראל עם ירי רקטות וטילים. המטרה השנייה – סילוק הסורים – הושגה גם היא לאחר שישראל השמידה את משגרי הטילים והפילה קרוב ל־100 מטוסי תקיפה סוריים תוך ימים ספורים.

המטרה השלישית, עם זאת, הסתבכה מאוד, לאחר רצח באשיר ג’ומייל ומסע הנקמה צמא הדם שערכו חייליו של ג’ומייל בקרב הפליטים הפלסטיניים במחנות סאברה ושתילה. ישראל נאלצה בהמשך לסגת מפאתי העיר ביירות והתמקמה לאורך נהר האוואלי. בשנת 85’ נסוגה ישראל עוד יותר והמשיכה לשלוט ברצועה צרה (“רצועת הביטחון”) עד לנסיגה המוחלטת במאי 2000.

654 חיילים נהרגו במהלך 18 השנים הללו, 8 נשבו ו־4 הוגדרו כנעדרים. אחד מהם הוא הנווט רון ארד שמטוסו הופך באוקטובר 86’. ב־2006 יצאה ישראל למלחמה נוספת בלבנון, הפעם נגד ארגון חיזבאללה. במערכה זו איבדה ישראל 121 חיילים.

ישראל שילמה מחיר יקר על השהות בלבנון – בדם, בכסף, ובאובדן אמון במנהיגות. אבל בהסתכלות היסטורית את התשלום העיקרי שילמה ועדיין משלמת לבנון עצמה. האנרכיה שאותה תיאר פרידמן ששימש ככתב ה”ניו יורק טיימס” בביירות בין השנים 79’־83’ רק הלכה והתגברה. לבנון נותרה מדינה שסועה, בין עשרות עדות ופלגים. השלטון המרכזי הלך ונחלש עד לאובדן שליטה. המדינה מיטלטלת בין שתי אוכלוסיות העוינות זו את זו – נוצרים ומוסלמים, שמסוכסכות גם בינן לבין עצמן.

בשנתיים האחרונות מכה במדינה משבר כלכלי חריף ביותר שמדרדר את האוכלוסיה הלבנונית לעוני מחפיר. המשבר התחיל עם מגפת הקורונה העולמית אבל קיבל תנופה גדולה באוגוסט 2020 בעקבות פיצוץ אדיר שהחריב את נמל ביירות והרג יותר מ־100 בני אדם. קרוב ל־4,000 איש נפצעו בפיצוץ, רבע מיליון איש נותרו בלי גג, וגם בית החולים של העיר נהרס. הפיצוץ נגרם בשל שריפה שפרצה בסמוך למקום בו אוחסנו 2,750 טונות של אמוניום חנקתי – חומר המשמש בין השאר לדישון אבל גם להכנת פצצות.

הפיצוץ החריף עוד יותר את המשבר הכלכלי שבו הייתה שקועה לבנון עוד קודם לכן. ב־2018 עמד התוצר לנפש בלבנון על כ־8,000 דולר. במהלך 2020 התכווץ התמ”ג לנפש בכ־40% והוא נאמד כעת רק ב־4,600 דולר לנפש. התכווצות התמ"ג החריפה את בעיית החוב הלאומי של לבנון שעומד כעת על כ־135% אחוזי תוצר. לשם השוואה, בישראל עומד החוב על 71% מהתוצר.

הצרות של לבנון אינן גזרה משמיים. לא תמיד לבנון הייתה כזו. בשנות ה־60’ היא נחשבה למדינה הערבית מהמתקדמות בעולם. היא המדינה הערבית היחידה שאין בה מדבר. היא נהנית ממזג אוויר נפלא כל ימות השנה, עם שלג בחורף, ים ואגמים בקיץ, ומטעי פרי בכל פינה. “שוויץ של המזרח התיכון", קראו לה, ותיירים מאירופה נהרו אליה בהמוניהם בקיץ. המדינה נחשבה אז למרכז בנקאי של המזרח התיכון כולו.

אבל איש בעולם לא משלה את עצמו שלבנון תוכל להחזיר את חובותיה. בטח לא סוכנויות הדירוג הבינלאומיות שמדרגות אותה סביב רמה של חדלות פירעון. סוכנות מודי’ס למשל נותנת ללבנון דירוג C.

הלירה הלבנונית היא סוג של בדיחה עצובה. שער הלירה הרשמי עומד על 1,500 לירות לדולר אמריקאי אחד. אבל אף אחד לא באמת מתייחס לכך ברצינות. בשוק השחור נסחר צמד המטבעות הללו לפי 29,000 לירות לדולר, ואף הגיע לשפל של 35,000 לירות לדולר.

גם האינפלציה מכה בלבנון. בשנה האחרונה נמדדה בארץ הארזים אינפלציה של 204%. האינפלציה האיצה עוד יותר בעקבות עליית מחירי הנפט בשל פלישת רוסיה לאוקראינה.

ארץ הארזים אמרנו? גם את זה צריך לשים בסימן שאלה. ארזי הלבנון הם עצים כבירים שמתועדים עוד מתקופת התנ”ך. חלקם נטועים במקומם כבר מאות שנים. אבל בשנתיים האחרונות גם העצים העצומים הללו נמצאים בסכנה. תושבי לבנון שסובלים מהיעדר דלק לחימום, חשמל למאור וגז לבישול חוזרים למקורות. הם כורתים עצים כדי שיוכלו להתחמם ולבשל. בקצב הזה, עץ הארז היחיד שייוותר בסוף בלבנון יהיה זה שמצוי על הדגל שלה.

לא תמיד לבנון הייתה כזו. בשנות ה־60’ היא נחשבה למדינה הערבית מהמתקדמות בעולם. היא המדינה הערבית היחידה שאין בה מדבר. היא נהנית ממזג אוויר נפלא כל ימות השנה, עם שלג בחורף, ים ואגמים בקיץ, ומטעי פרי בכל פינה. “שוויץ של המזרח התיכון”, קראו לה, ותיירים מאירופה נהרו אליה בהמוניהם בקיץ. המדינה נחשבה אז למרכז בנקאי של המזרח התיכון כולו. ערי החוף הצפוניות, ג’וניה וטריפולי נהנו מגל של תיירים מהמערב.

כל זה הסתיים עם מלחמת האזרחים שפרצה בלבנון ב־1975. בהמשך הלך המצב והחמיר בעקבות המלחמה עם ישראל, ההשתלטות של סוריה על מזרח המדינה, ההתבססות האיראני דרך ארגון חיזבאללה והטינה הנמשכת בין נוצרים למוסלמים. הסכסוכים הפנימיים הרגו אותה מבפנים.

הכותב שימש בעבר כעורך שוק ההון של TheMarker והוציא את הספר: “הצפת ערך – הלקסיקון של שוק ההון”. אין לראות בכתוב המלצה לקנות או למכור ניירות ערך כלשהם. הכותב עשוי להחזיק פוזיציות בניירות הערך המוזכרים במאמר.