מתחת לפני השטח, רוחשים לא מעט וקטורים, מרביתם שליליים

לכאורה, על פני השטח יש מעין שקט מסוים. השווקים מעקלים, גם אם לא אוהבים את עמדותיו של הפד, גם אם חושבים שהוא טועה, או שהוא בקרוב יחזור בו, עדיין עמדת הפד ידועה – נילחם באינפלציה כל עוד זו תראה לנו שהיא לא כאן כדי להישאר. על הדרך נציין כי מרבית הפרשנים תמימי דעים שהפד, גם הפעם, נמצא בתגובה מאוחרת, אבל במצב הנוכחי אחרי שלא זיהה את האינפלציה, וקרה לה בטעות ‘Transitory’, הפד לא רוצה להיתפס שוב בצד הטועה, ולכן מעדיף להכריז מלחמת חורמה על האינפלציה, גם במחיר של פגיעה בכלכלות. והפגיעה הזו תגיע ללא ספק. פיטורים מתחילים להגיע, נתונים ראשונים על האטה בשוק הדיור מגיעים.

מתחת לפני השטח רוחשים כוחות נוספים רבים ומשמעותיים, חלקם לטווח קצר, וחלקם וקטורים לטווח ארוך. את ההשפעה של הכוחות האלה קשה למדוד, אבל גישת גורמי הסיכון אומרת שכדאי להקשיב לקולות שמגיעים מהשטח.

נתחיל בכך שפרשנים רבים מעריכים כי ב־2023 נחווה מיתון. העלאת הריבית המשמעותית והדרמטית שחוו הכלכלות השונות תשפיע במובנים רבים. ענפים מוטי אשראי (בעיקר נדל”ן ורכב) יושפעו מאוד מעליית הריבית. תשלומי המשכנתא כבר עולים ללא הכר, ומשקי הבית נאנקים תחת היקפי התשלומים הגדלים. המשמעות היא מעבר לסקטור שייפגע באופן מיידי – סקטור הנדל”ן, מדובר על השפעות סביבתיות נוספות.

הסקטורים הבאים להיפגע יהיו הסקטורים של הצריכה. מה שהאמריקאים מכנים Consumer Discretionary. כאשר אתה לא מצליח לשלם על הבית שלך, אתה מצמצם כמה שיותר מוצרי צריכה. לאחר מכן ייפגעו הבנקים. כאשר הריבית עולה, עולה גם החשש לכושר ההחזר של משקי הבית ושל הפירמות.

לזה נוסיף את העובדה שכלכלות שלמות נמצאות בבעיות פנימיות שלהן. סין מתמודדת עם משבר אשראי עצום. לזה נוסיף את מדיניות אפס קוביד, שעדיין לא בוטלה לגמרי. לזה נוסיף את שי ג’ינפינג שנבחר לשארית חייו כנשיא סין. נוסיף את היעדר השקיפות והחשש שסין תמשיך להתעמר בחברות האינטרנט שבה, ולכל זה נוסיף משבר נדל”ן עמוק שהמדינה כבר נמצאת בו.

עדיין לא דיברנו על ההשלכות של מלחמת רוסיה אוקראינה. טרם רואים איך ומתי היא מסתיימת. ההשפעה של המלחמה הזו על עולם הסחורות היא דרמטית. מחירי הנפט בינתיים מסרבים לרדת. זה גם ישפיע על הצרכנים ועל הפירמות במחירי אנרגיה גבוהים יותר. המלחמה משפיעה על החיטה. כל זה בטווח הקצר.

בטווח הארוך יותר, אנחנו נראה המשך תהליך של דה־גלובליזציה. התהליך התחיל עם התפרצות הקורונה, כשהמדינות השונות הבינו שנדרש לחשב מסלול מחדש בכל הקשור לגלובליזציה. האמריקאים הבינו את זה ביחס לסין, וגם מדינות אחרות מעודדות ייצור מקומי, והחזרת פסי הייצור הביתה. בטווח הארוך זה אומר מחירי מוצרים גבוהים יותר, וצמצום הגמישות בשרשרת האספקה העולמית. זה יפגע בצרכני הקצה.

לאן שלא מסתכלים לא ממש רואים כיוונים חיוביים. גם רווחי החברות לרבעון השלישי, הגם שיצאו טוב מהצפוי, לא מבטיחים כי הדברים יימשכו גם הלאה.

השאלה שכולם שואלים את עצמם היא עד כמה הפד יתן לדברים להידרדר, מתי נראה עצירה של מדיניות העלאות הריבית, ואולי חזרה לתוואי ריבית יורד. בינתיים לא רואים את זה מגיע, אבל תמיד, בהפוך על הפוך, ככל שהנתונים יהיו רעים יותר, כך הסיכוי לשינוי מדיניות, או לפחות בעצירת העלאות הריבית מתקרב. השווקים מקווים שהפד ירמוז על כך בהקדם. בינתיים החששות בקרב ציבור המשקיעים גדול.