רשות ניירות ערך מבקשת להוסיף עבירות נוספות לעבירה בניירות ערך

דברי הסבר

לרשות ניירות ערך (להלן: "הרשות") סמכות לבצע חקירות של עבירות בתחום שוק ההון, ביניהן עבירות דיווח, תרמית ומידע הפנים. במסגרת תיקון 37 לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק ניירות ערך"), הורחבה הגדרת המונח "עבירות ניירות ערך" בסעיף 1 לחוק ניירות ערך, ונוספו לרשות סמכויות לחקור עבירות על פי חוק איסור הלבנת הון התש"ס-2000 וכן עבירות מסוימות מתחום המרמה, השחיתות ושיבוש עשיית משפט המנויות בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), כאשר הן נלוות לעבירות הליבה עליהן מופקדת הרשות. בין עבירות אלה ניתן למנות את עבירות השוחד, קבלת דבר במרמה והפרת אמונים, רישום כוזב במסמכי תאגיד ועוד. למען הסר ספק, ללא חשד סביר לאחת מעבירות הליבה עליהן מופקדת הרשות, לרשות אין סמכות לחקור את העבירות הנוספות.

כיום, במקרה של חשד לביצוע עבירות שאינן מנויות בסעיף 1 לחוק ניירות ערך, נדרשת הרשות לקבל הסמכה מיוחדת משר המשפטים בכל תיק חקירה בו עולים חשדות לביצוען. הסמכה מעין זו מסרבלת את ההליך ולעיתים מעכבת את הוצאתו של הליך החקירה לפועל, ולמעשה פוגעת באיכות החקירה, שכן לרוב לתזמון החקירה קיימת השפעה על מהלכיה ותוצאותיה. העדר הסמכות לחקור את העבירות הייעודיות על פי החשד המדויק שעולה והסתפקות בחקירה בחשד לעבירות הקבועות בסעיף 1 בחוק ניירות ערך עשוי גם להשפיע על יעילות החקירה, על הרתעת השחקנים בשוק ההון ועל הרתעת ציבור המשקיעים מפני תופעות העבריינות הרלוונטיות ובכלל זה אזהרתם בפני הנסיבות המקימות חשד זה. בנוסף, אי חקירת החשודים בעבירות שאינן מנויות בסעיף 1 לחוק ניירות ערך ובנסיבות המתאימות פוגע בזכותם של החשודים להתגונן כראוי בפני העבירות הספציפיות שבבסיס החשד כלפיהם.

בנוסף, קיימת חשיבות בהצגת מכלול החשדות בפני בית המשפט, החל בשלב הוצאת צווים ודרישות וכן בשלבים מאוחרים יותר בהם ניתן משקל למכלול הנסיבות הרלוונטיות בעניינם של החשודים. העדר סמכות לחקור בגין החשד עלול לפגוע בהחלטות מושכלות של בית המשפט.

לא זו אף זו, אי חקירה של מכלול החשדות על ידי הרשות עשוי להביא לקיומן של חקירות כפולות, שבבסיסן אותה מערכת עובדתית, הן בידי משטרת ישראל והן בידי הרשות.

תיקונים מוצעים להגדרת "עבירת ניירות ערך" בחוק ניירות ערך

לאור האמור, מוצע לקדם צו מכוח סמכותם של שר המשפטים והשר לביטחון פנים בהתאם לפסקה (6) בהגדרת "עבירת ניירות ערך", באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, אשר יקבע עבירות נוספות שיכללו בהגדרה האמורה, כמפורט להלן:

גניבה בידי מורשה

עבירות זיוף וגניבה הן עבירות מפרק י"א לחוק העונשין העוסק בעבירות הרכוש, בדומה לעבירות חוק העונשין דוגמת קבלת דבר במרמה ו/או רישום כוזב במסמכי תאגיד שבסמכות הרשות לחקור. יחד עם זאת, רכיבי העבירה שונים ונדרש איסוף ראיות נקודתי להוכחתם.

בתיקי חקירה רבים המתנהלים ברשות, עולה חשד לעבירה נלווית של גניבה בידי מורשה. לדוגמה, במקרים בהם נושאי משרה בכירים בחברות ציבוריות חשודים במעילה בכספי החברה שהיו מופקדים עליהם מכוח תפקידם, תוך ניצול מעמדם והאמון שניתן בהם ובאמצעות הגישה הישירה והחוקית לחשבונות החברה לאחר שקיבלו הרשאה כדין; או בעלי רישיון המפוקחים על ידי הרשות (לדוגמה, מנהלי תיקים), שקיבלו היתר מהבעלים בחשבון לשימוש בכספים וניצלו זאת לטובת שימוש שחרג מהרשאה שניתנה להם. במקרים אלו עולה חשד לביצוע עבירה של גניבה בידי מורשה, ונדרשת סמכות לחקור בשלב זה.

עבירת ההנעה (הנעת משקיעים לביצוע מסחר בניירות ערך), שהינה חלק מעבירת התרמית, עשויה להתבצע תוך שימוש במסמכים מזויפים, בין אם כתובים ובין אם דיגיטליים. כמו כן, עבירת הצעה ומכירת ניירות ערך ללא תשקיף מבוצעת במקרים רבים באמצעות הצגת מצגי שווא למשקיעים, הכוללים לעתים שימוש במסמכים מזויפים. בנוסף, עקרון הגילוי הנאות הינו עקרון יסוד בדיני ניירות ערך ולכן, מערך הדיווחים (דיווחי מנהלי תיקים ללקוחותיהם, דיווחי חברות, נושאי משרה, בעלי עניין וכד') מהווה תחום משמעותי בפעילות הרשות ובו נעשה שימוש נרחב במסמכים שונים, שעלולים להיות מזוייפים. כמו כן, במקרים רבים עולה חשד לביצוע עבירות זיוף הנלוות לעבירות ניירות הערך הנחקרות, ונדרשת לרשות הסמכה לחקור את החשוד בהן באזהרה.