שטף הצעות החוק ממשיך: מהגבלת עמלות תיווך ועד שקיפות בעמלות

הצעות חוק הנוגעות לעולם הפיננסי ולכלכלה ממשיכות להגיע לשולחן הכנסת, כאשר שני הח"כים הדומיננטיים של ש"ס, יינון אזולאי ומשה ארבל, אשר הובילו חקיקות בתחום גם בימי הכנסת הקודמת, ממשיכים לבלוט גם הפעם. כזכור, בכנסת הקודמת הצעת חוק שהובילו השניים גרמה לשינוי מסלול ברירת המחדל בחיסכון לכל ילד, למסלול בסיכון גבוה. בנוסף לכך, השניים הגישו בכנסת הנוכחית הצעת חוק שתחייב את הבנקים להעלות ריבית על הפיקדונות כאשר הם מעלים ריבית על ההלוואות.  

הצעת החוק הנוכחית של יינון אזולאי מבקשת להגביל את שכר מתווכי הדירות - כך ששכר המתווך יוגבל לאחוז מעלות הנכס, או 10,000 שקל, הנמוך ביניהם. למעשה, הצעת החוק באה להילחם בדמי התיווך הגבוהים שלטענת מציעי החוק, גם להם יש חלק משמעותי בעליית מחירי הדיור.

הטענה היא שלעסקת המכר נלוות הוצאות שמכבידות על רוכשי הדירות, ותורמות ליוקר הדיור: "בחוק התיווך אין מגבלה על שכר המתווך שלעיתים מגיע ל-2%", נכתב בהצעת חוק. ולמעשה, אם ניקח מחיר של דירה של 1.5 מיליון שקלים, מחיר לא מאוד גבוה כיום, 2% דמי תיווך משמעותם דמי תיווך של 30 אלף שקלים. למעשה, במחירי הדיור הנוכחיים, הגבלה של שכר תיווך ל-10 אלף שקלים, היא בעלת משמעות דרמטית לענף התיווך

למעשה לא מדובר בפעם הראשונה שהצעת חוק המבקשת להגביל את עמלות התיווך עולה בפני הכנסת. בעבר ההצעה הזאת עלתה מספר פעמים על ידי ח"כים ממפלגות שונות.

המלחמה ביוקר הדיור נחלקת לשלושה צירים: ניסיון להשפיע על הביקושים ולצנן אותם, מה שמנסה הממשלה לעשות בהגרלות מחיר למשתכן (כל מי שנרשם להגרלות לשנה, גם אם הוא לא זוכה, ההנחה היא שבמהלך השנה הוא יחכה להגרלה הבאה ולא ימהר לקנות בשוק הפרטי). ניסיון להשפיע על ההיצע: כאן בעיקר הניסיון הוא להפחית חסמים בירוקרטיים ולהגדיל את היצע התחלות וסיום הבנייה. הבעיה בניסיון להשפיע על צד ההיצע היא כפולה: ראשית, מדובר בצורך בפעילות מורכבת, התרת רגולציות רבות שמעכבות את התהליכים, וגם אם היא מצליחה, היא משפיעה על המחירים בפער של חצי עשור קדימה. החלק השני הוא שגם אם באמת צד ההיצע גדל בצורה ניכרת והקבלנים נתקעים עם מלאי שלא נמכר, הם פשוט יאטו את קצב הבנייה, עד שהצורך יגבר והדירות ימכרו. בתהליך הזה, אנחנו נראה ירידה חדה בכמות העסקאות, ללא ירידה מקבילה במחירים – כפי שאנחנו רואים כיום.

הדרך השלישית היא לנסות להפחית עלויות נוספות שמתווספות לרכישת הדירה, ומיקרות את התהליך כולו. עם זה למעשה באה להתמודד הצעתו של יינון אזולאי. אולם, כפי שההצעות הקודמות בנושא לא נחקקו, סביר שגם זו תתקל בקשיים ובהתנגדויות.

אזולאי הניח הצעת חוק נוספת על שולחן הכנסת, לפיה הבנקים יצטרכו לפרט ללקוחות מידי חודש כמה כסף נגבה מהם.

על פי דברי ההסבר להצעת החוק "בשונה ממרבית השירותים במשק שהעלות שלהם שקופה ללקוחות על ידי חשבונית חודשית, אין דיווח מסכם לעלות השירותים שגובים התאגידים הבנקאיים". בדברי ההסבר התייחסו גם להטבה של פטור מעמלות שוטפות בחשבון: "הטבה זו מייצרת תפיסה שגויה שהשירותים ניתנים ללא עלות, בזמן שבפועל מדובר בפטור מתשלום עמלות בודדות, בעוד קיימות מאות עמלות אחרות והוצאות בגין ריביות שוטפות, דוגמת עמלות המרת מט"ח, עמלות ניהול תיקי השקעות, עמלות ערבות בנקאית, ריביות על מינוס ועוד".

אזולאי מציע כי הבנק יפרט באיזור האישי בו מוצג חשבון הלקוח בדיגיטל, את הסכום כולל ואת יפרוט העמלות שהלקוח שילם באותו החודש. התשלום יכלול מידע גם על הריביות ששולמו על השירותים השונים כמו מינוס, וגם על העמלות בגין הפעולות השונות שביצע הלקוח.

כיום השקיפות של הבנקים בנושאים אלו מבוצעת דרך תעודת הזהות הבנקאית, אך זו ניתנת פעם בשנה בלבד, והיא איננה נגישה ואיננה אינטואיטיבית. סכום שמייצג שורה תחתונה של כסף שנגבה מהלקוח מידי חודש, פותר זאת לדעת אזולאי, ומאפשר לעקוב בצורה טובה יותר על התשלומים, ולדעת על מה כדאי יותר להתמקח, ועל מה פחות.

גם הצעה זו הוגשה בעבר על ידי חכ"ים מסיעות שונות, ובכנסת האחרונה היא אף הוגשה על ידי אזולאי עצמו, אך לא הגיעה לכדי חקיקה, ולכן היא מוגשת שוב. הבעיה בהנגשת המידע ובשקיפות שלו היא אחד החסמים הגדולים שמונעים תחרות ומעבר בין הבנקים, כאשר נעשים צעדים רבים גם על ידי המחוקקים וגם על ידי הרגולטורים השונים. נזכיר כי לאור התגברות הפופולריות של הפיקדונות הבנקאיים בעקבות העלאת הריבית, החל בנק ישראל לפרסם השוואה חודשית של הריביות, הן בריבית קבועה – בחלוקה לטווחי זמן, והן בריבית משתנה, שהבנקים השונים מעניקים, וזאת על מנת שהצרכנים יוכלו להשוות בניהם ולראות באיזה בנק נמצאות האופציות הטובות ביותר. נזכיר, שלאור השינויים בעולם הבנקאות, הלקוחות כבר לא צורכים את כל שירותי הבנקאות מבנק אחד, והם יכולים לצד בנק שבו מתנהל העו"ש שלהם, לבחור לצרוך שירותים כמו פקדונות, משכנתאות, העברות כספים בינלאומיות ואשראי – גם מגופים פיננסיים אחרים שפועלים בשוק, ובניהם גם מבנקים אחרים. על כן, השקיפות במחירי השירותים, והצגה עדכנית בתדירות ראויה ומונגשת שלהם, תפעל בסופו של דבר לטובת האזרח ותשפר את יכולת קבלת ההחלטות שלו, וגם את היכולת שלו להתמקח מול נותני השירותים הפיננסיים.