3 הערות על ההצעות של בנק ישראל לממשלה

בשבוע שעבר פרסם בנק ישראל את המהלכים שהוא מציע לממשלה לקדם. בנק ישראל, בין יתר תפקידיו, הוא גם היועץ הכלכלי של הממשלה, וכעת כשנכנסה ממשלה חדשה לתפקיד, הוא הציע לה שורה של מהלכים אותם הוא ממליץ לקדם על מנת להגדיל את הפריון, לעודד את הצמיחה הכלכלית, ולהתמודד עם יוקר המחיה. הנושאים בהם עוסקת התוכנית של בנק ישראל מוכרים מאוד: התחבורה, הדיור, שוק העבודה. נושאים עימם מתמודד המשק הישראלי והממשלות השונות, לא בהצלחה מרובה, כבר שנים ארוכות. מבין ההצעות השונות, בחרנו להעיר על שלוש מהן:

בנק ישראל בין שלל ההצעות שלו, מעוניין שהמיסוי על שוק ההון יהיה נומינלי. כלומר: על הרווח מההשקעות, ללא קיזוז השפעת האינפלציה. המס יגבה באופן נומינלי על החסכונות, המסחר בשוק ההון, ועוד. כיום למעשה חלק ממכשירי שוק ההון ממוסים באופן נומינלי (למשל רווחי הון מאג"ח לא צמודות) אבל מרבית המיסוי הא מיסי על הרווח הריאלי. קיומם של שני מסלולי מיסוי לדעת בנק ישראל, מעוותת את הקצאת ההשקעות, משפיעה על מחירי הנכסים וגם – משפיעה על שער החליפין.

בשוק אגב, קיימים גם מכשירים שנותנים הטבות מס, שניתנות על בסיס הרווח הנומינלי. כך למשל בתיקון 190 ישנה הטבת מס הון מופחת -15% על הרווח הנומינלי, במקום 25% על הרווח הריאלי

לאור העשור האחרון, בו האינפלציה היתה אפסית, היטשטשו מעט ההבדלים בין מיסוי ריאלי ומיסוי נומינלי. אבל, דווקא בתקופה בה האינפלציה מתפרצת, מעבר למיסוי נומינלי יכול להיות הרעת מצב עבור משקיעים רבים.

כך, אם הברירה היא בין מס רווחי הון של 25% נומינלי, או מס רווחי הון של 25% ריאלי בשנה בה קצב האינפלציה עומד על מעל ל-5%, עדיפות היא למיסוי הריאלי. על כן, אם וכאשר יוקם צוות עבודה בנושא, כפי שממליץ בנק ישראל, צריך לשים לב שבמסווה של האחדת שיטת המיסוי, לא מעלים את המס למשקיעי ההון.

בתחום הדיור ממליץ בנק ישראל, מצד אחד, על ביטול תוכניות מחיר למשתכן – שכן היא איננה מגדילה את היצע הדירות, ומצד שני הוא תומך בפיקדון צמוד למחירי הדירות. הפיקדון, לפי בנק ישראל, יוצע רק לאוכלוסייה שהיא חסרת דירה בבעלותה, הוא יוצע דרך הבנקים, שיתחרו במכרז על גובה הריבית, אבל הממשלה תבטיח את ההצמדה.

למעשה, זהו שינוי קטן בהצעה שעלתה לפני הבחירות, ולפיה יונפק אג"ח צמוד למדד מחירי הדיור, ונראה פשוט שהנגיד מעוניין שההון העצמי של הזוגות הצעירים שאמור לשמש אותם לרכוש דירה ויוצמד לעליית מחירי הדיור, יישאר במערכת הבנקאית, ולא יעבור לשוק ההון להשקעה באג"ח צמודת מחירי הדיור.

אבל יש הערה נוספת שצריך לומר בהקשר האג"ח: מטרתה היא שזוגות לא ימהרו לרכוש דירה מחשש שההון לא יספיק להם בהמשך הדרך, אלא ידעו שההון שלהם צמוד לעליית מחירי הדירות. כך, במקום שזוגות יתמנפו על מנת להשיג הון עצמי ויקנו דירה בכל מחיר – דבר שייצור לחץ של ביקושים, הזוגות לא יחששו להמתין, והביקושים יוחלקו.

למעשה – תוכנית מחיר למשתכן עבדה על אותו רציונל – השתתפת בהגרלות לאורך השנה, גם אם לא זכית, ההנחה היא שתחכה להגרלה הבאה שאתה זכאי להשתתף בה, ולא תמהר לרכוש דירה בשוק החופשי – כך שהביקושים יוחלקו.

וחשוב לציין שטיפול במחירי הדיור דרך דחיית והחלקת ביקושים לא עובד, כפי שציין בנק ישראל ביחס לתוכנית מחיר למשתכן, וספק אם הוא לבדו יעבוד, אם הוא ישנה צורה לפיקדון צמוד למחירי הדיור. בסוף, כפי שמציין בנק ישראל, בצדק, מדובר בקניית זמן, עד לטיפול יסודי בבעיית ההיצע והמחסור שנוצר ונגרר לאורך העשור הקודם.    

נקודה נוספת בתחום הדיור מקדיש בנק ישראל אכן לצד ההיצע ונוגע בהתחדשות העירונית: הוא  קורא לקדם פרויקטים של התחדשות עירונית בקנה מידה גדול דווקא במרכזי הערים הגדולות, גם אם אין לו היתכנות כלכלית בפריפריה. בנק ישראל קורא גם "להעניש" מריחת זמן על מנת להאיץ את קצב הפרויקטים. בבנק ישראל קוראים זה "מיסוי על חוסר מימוש של פוטנציאל התחדשות עירונית, בעיקר באזורים שבהם התועלת הכלל משקית מקידום מהיר של תהליכים אלה רבה". עם זאת, חייבים לתת את הדעת, שהגדלת ההיצע וקידום מהיר של פרויקטים, תלוי לא רק ברמה הארצית, אלא גם ברמה המוניציפלית המקומית. כלומר, במילים פשוטות ובוטות: בשביל שראש עיר יקדם בניה למגורים, זה צריך להיות שווה לו. מה זאת אומרת? בחלק ניכר מהערים, הארנונה שממנה העיר מממנת את השירותים לתושבים, היא ארנונה על עסקים, בעוד ארנונה על דיור פרטי למעשה נחשבת "הפסדית", כלומר כזו שאפילו לא מכסה את ההוצאות שצורכים התושבים. לכן, ראשי ערים לעיתים מתמהמהים עם אישור וקידום של פרויקטי בנייה. לצד הקריאה של בנק ישראל "להעניש" על מריחת פרוייקטים להתחדשות עירונית, צריך לזכור שהצעות של הממשלה להקפאת ארנונה, מספקות את התמריץ ההפוך. ואולי לפני ש"מענישים", אולי כדאי לדאוג לתמריצים חיוביים.