5 גרפים שמסכמים את שלטון ארדואן בטורקיה - קרן הסל TUR קרסה 63%-

לקראת סוף המאה ה-19, בשלהי ימי האימפריה העותומנית, נהגו המדינאים של אירופה להצמיד לסולטני האימפריה את הכינוי הלא מלבב "האיש החולה על הבוספורוס". הכינוי העיד הן על מחלותיה של האימפריה המתפוררת, הן על השאיפות הקולוניאליות של מעצמות אירופה, והן על חשיבותו העצומה של מצר בוספורוס, כגשר ימי מהים התיכון לכל מזרח אירופה. 

הגסיסה של האימפריה נמשכה כ-200 שנה, עד להתפוררותה המוחלטת בסוף מלחמת העולם הראשונה. אבל הכינוי עצמו שרד. יש שמדביקים אותו גם היום לטורקיה המודרנית, ובעיקר לשליט הבלתי מעורער שלה זה 20 שנה, רג'פ טייפ ארדואן.

חשיבותו של מצר הים שחוצה את איסטנבול אמנם פחתה מעט עם התפתחות דרכי מסחר חדשות באוויר, בים וביבשה. אבל טורקיה המודרנית היא עדיין מדינה חשובה. היא יושבת בצומת דרכים מרכזי בין אסיה לאירופה, בין אגן הים התיכון לים השחור, בין הרי הקווקז למדינות הבלקן. היא גובלת במזרח בסוריה ובעיראק ובצפון מערב ביוון ובולגריה.

במונחים אירופיים טורקיה היא עדיין מדינת ענק, סוג של מעצמה אזורית, גם אם מעמדה הצבאי והכלכלי אינו כזה. חיים בה כיום 87 מיליון תושבים, מה שהופך אותה למדינה האירופית המאוכלסת ביותר אחרי רוסיה (146 מיליון איש) ולפני גרמניה (83 מיליון איש). בגרמניה, אגב, חיים כמעט 2 מיליון מהגרי עבודה טורקיים והם קבוצת המיעוט הגדולה במדינה. 

יחסי הידידות המיוחדים בין גרמניה וטורקיה שוררים זמן רב. האימפריה העותומנית אף לחמה לצד גרמניה במלחמת העולם הראשונה. טורקיה היא יעד מועדף לתיירים גרמניים. והמארק הגרמני היה אמצעי תשלום מקובל בטורקיה לאורך שנים. 

ההגירה הטורקית הגדולה החלה בשנות ה-60 עם תנופת הבנייה בגרמניה שהצריכה ידיים עובדות. הממשלה הגרמנית עודדה עובדים טורקיים לבוא אליה ורובם נשארו והקימו בגרמניה את ביתם.  בעריה הגדולות של גרמניה קיימות שכונות שלמות שבהן רוב טורקי, ורחובות שבהם השלטים כתובים בטורקית בלבד. רוב המפלגות בגרמניה כוללות כיום חברי פרלמנט ממוצא טורקי.

ב-1922, לאחר התפוררות האימפריה השתלט על טורקיה כמאל אטאטורק, והקים בה רפובליקה חילונית. טורקים רבים רואים בו את אבי האומה המודרנית. אטאטורק היה מנהיג פרגמטי שהפך את המדינה המוסלמית לרפובליקה חילונית בעלת אוריינטציה מערבית. במדינה הונהגו שינויים רבים הידועים כרפורמות אטאטורק. נשים טורקיות הסירו את הרעלה והגברים הסירו את התרבוש. ב-1952 הצטרפה טורקיה לברית נאט"ו, והפכה לחוד החנית של המערב כנגד השאיפות האימפריאליות של ברית המועצות. 

יחסי טורקיה וארה"ב ידעו עליות ומורדות רבים. טורקיה השכילה לאורך השנים להלך על חבל דק בין רוסיה וארה"ב, ובחרה בכל פעם בצד הנוח לה. כך למשל, סירב הפרלמנט (בניגוד לדעת הממשלה) לאפשר לארה"ב להציב על אדמת טורקיה חיילים אמריקאיים לקראת הפלישה לעיראק ב-2003. 

לטורקיה יש גם סכסוך רב שנים עם יוון השכנה לגבי האי קפריסין. אזור צפון קפריסין  שבו אוכלוסייה טורקית גדולה מוכר על ידה כישות עצמאית נפרדת מקפריסין עצמה. בחלק הדרום מערבי של קפריסין נמצאת בעיקר אוכלוסיה דוברת יוונית. 

הסכסוך בקפריסין הוא אחת מנקודות המחלוקת העיקריות במשא ומתן להצטרפותה של טורקיה לאיחוד האירופי. טורקיה הגישה בקשה להצטרף לאיחוד כבר ב-1987, אך עד כה סורבה.

גם יחסי טורקיה וישראל ידעו עליות ומורדות רבים, שקצרה היריעה כאן מלפרטם. עם זאת, ישראל הקפידה לסייע לטורקיה בתקופות של משברים הומניטריים, ובעיקר אחרי רעידות האדמה שאירעו בטורקיה ב-1999 ובפברואר השנה. 

עשור של צמיחה, עשור של דעיכה

נשיא טורקיה כיום הוא רג'פ טייפ ארדואן. הוא החל את דרכו בראש המדינה כשנבחר לראש משלה במרץ 2003. בתחילת כהונתו הנהיג ארדואן מדיניות ליברלית יחסית. גם הוא כמו קודמיו ביקש להכניס את טורקיה לשורות האיחוד האירופי. 

ואולם החל מכהונתו השנייה כראש ממשלה ב-2007, מדיניותו השתנתה. הוא החל לנקוט עמדה איסלאמיסטית, החריף את המתיחות מול הכורדים, יוון וארמניה, ואף ניסה לעודד תנועות מורדים שונות בארצות ערב לאחר האביב הערבי ב-2011. בד בבד ביצר ארדואן את מקומו בשלטון המקומי, תוך שהוא מחליש את המוסדות האחרים במדינה ובראשם הפרלמנט, בית המשפט, והבנק המרכזי. 

שלטונו הסמכותני של ארדואן עורר כנגדו מחאות רבות. הגדולה והמפורסמת בהן היתה ניסיון הפיכה צבאית כושל ב-2016 שהגיע אחרי 3 שנים של מחאה פנימית. ארדואן ניצל את הסערה הציבורית בעקבות ניסיון ההפיכה וקיים משאל עם ששינה את המשטר בטורקיה ממשטר פרלמנטרי למשטר נשיאותי, בעודו מכהן כנשיא.

מבחינה כלכלית, את 20 השנים שבהן מכהן ארדואן כנשיא אפשר לחלק באופן גס לשתי תקופות של 10 שנים:  עד 2013 וממנה. עד 2013 נהנתה טורקיה מעשור של שעורי צמיחה מהירים, שנשענו על גידול חד בהיקף התיירות למדינה ומעבר מכלכלה חקלאית ברובה לכלכלה מבוססת מסחר ותעשיה. במובנים רבים טורקיה הפכה אז לרצפת הייצור של אירופה, תוך שהיא מתחרה במדינות דרום מזרח אסיה בראשות סין. 

בין 2003 ל-2013 צמח התמ"ג הטורקי כמעט פי 4 - מרמה של 240 מיליארד דולר ל-כ-950 מיליארד דולר. התמ"ג לנפש התרומם מרמה של 3,000 דולר ל-12,500 דולר. האזרחים הטורקים הפכו לעשירים יותר, ובמדינה התפתח מעמד בינוני נרחב. 

משקיעים זרים נהרו לטורקיה בהמוניהם. הם רכשו מניות בחברות טורקיות, השתתפו בפרויקטים רבים, ונהנו מקבלת פנים אוהדת מצד הממשלה ואנשי עסקים מקומיים. הלירה הטורקית שקודם לכן ידעה תמורות חדות בערכה הצליחה לאורך העשור לשמור על ערכה למרות הלחצים האינפלציוניים. בשנת 2013 היא עדיין נסחרה סביב רמה של 1.8 לירות כנגד דולר אמריקאי. 

אלא שהחל מ-2013, בסמיכות לניסיונות של ארדואן לבצר את שלטונו – ולמחאות שפרצו כנגדו מצד הציבור – המצב בטורקיה החל להשתנות. 

אנשי העסקים הזרים שחששו מאוד מהשתלטות ארדואן על מערכת המשפט והפגיעה בעיתונות החופשית, חיסלו בהדרגה את השקעותיהם. הון רב יצא החוצה והמדינה נקלעה למשבר. 

הראשונה להגיב היתה כמובן הלירה הטורקית שנכנסה לסחרור. ערכה צנח בתוך 10 שנים ביותר מ-90%. כיום היא נסחרת סביב 20 לירות לדולר. 

נפילת הלירה האצה עוד יותר את האינפלציה במדינה והחריפה את בעיית הגרעון הגדול בתקציב המדינה. בשיאה לפני כשנה הגיע קצב האינפלציה בטורקיה ל-85%. הקצב ירד מאז לכ-40%, אבל עדיין מדובר בשיעורים חריגים ומעוררי דאגה. ארדואן מצידו "תרם" לאינפלציה דרך פיטורים תכופים של נגידי הבנק המרכזי, שסירבו לעצתו להפחית את הריבית. על הדרך הוא הצליח להבריח מהמדינה את אחרוני המשקיעים הזרים שעוד נותרו בה. 

המחלות של הכלכלה הטורקית באות כמובן לידי ביטוי בנתוני המקרו שלה. התמ"ג שצמח פי 4 בעשור הראשון של ארדואן נפל בין 2013 ל-2019 בכ-20%. התמ"ג ב-2022 – אחרי שתי שנות קורונה – שמוערך בכ-850 מיליארד דולר, עדיין נמוך בכ-10% מהתמ"ג של טורקיה לפני עשור.

על גורלם של המשקיעים הזרים בטורקיה מלמדת יותר מכל קרן הסל TUR של חברת MSCI שערך יחידותיה צלל מ-80 דולר לפני עשר שנים ל-30 דולר כיום – קריסה של 63%. 

20 השנים שבהן מכהן ארדואן בראש טורקיה עשויות להסתיים בקרוב. ביום א' הקרוב (14 במאי) יתקיימו בחירות כלליות בטורקיה. תוצאות הסקרים לקראת הבחירות מראות בשלב זה מאבק צמוד ביותר. רוב הסקרים מראים שארדואן מפגר בפער קטן לעומת מועמד האופוזיציה, כמאל קיליצ'דראולו.

אם ארדואן יפסיד יהיה זה מהפך פוליטי בעל השלכות גלובליות עמוקות. המגזין הבריטי "אקונומיסט" הגדיר את הבחירות הללו כ"חשובות ביותר בעולם לשנת 2023". בתקופה שבה מנהיגים אוטוקרטיים נמצאים בעלייה – מהונגריה ועד רוסיה, מפולין ועד ישראל – ירידה של ארדואן מהשלטון בדרכי שלום תוכיח לשוחרי הדמוקרטיה שהעתיד אולי אינו כה אפלולי כמו שהם חוששים.