מאז שהפציעה המהפכה המשטרית לחיינו, אי שם בינואר, נשמעות מדי כמה ימים אזהרות לפגיעה משמעותית שתתרחש בכלכלה הישראלית. האזהרות מתייחסות לשלל היבטים.
אזהרה אחת למשל מתייחסת לירידה הצפויה בהשקעות זרות. זו אזהרה שכבר מתממשת – היקף ההשקעות בהייטק הישראלי צנח מתחילת השנה בעשרות אחוזים.
אבל זה לא נעצר רק בהייטק. ישראל של לפני ההפיכה המשטרית הייתה משק בצמיחה מהירה שמושך אליו משקיעים מכל העולם. חברות ישראליות רבות, גם כאלו שאינן מתחום הטכנולוגיה, נרכשו בשנים האחרונות על ידי ענקיות בינלאומיות. בין השאר ניתן למנות ברשימה הזו את כתר פלסטיק שנמכרה באמצע העשור הקודם תמורת 7 מיליארד שקל, או את מכתשים אגן שנמכרה בשני שלבים לכמצ'יינה הסינית.
מי שרגיל להסתכל על העיתונים הכלכליים בישראל שם בוודאי לב שבתוך שלל הידיעות הכלכליות אין כמעט כותרות על עסקות מכירה של חברות ישראליות. זה לא מקרה כמובן. שינוי הכללים בזירה המשפטית מכניס את כלל המשקיעים – ובמיוחד את הזרים – לכוננות ספיגה. מי יערוב להם שזכויות הקניין שלהם יישמרו וייאכפו על ידי ממשלה שמנסה להחליש בכל כוחה את עצמאות בתי המשפט? מי יכול להבטיח להם שסכסוך משפטי יזכה לדיון הוגן? שחוקי המשחק לא ישתנו לפתע?
קחו לדוגמא את חברת נובל האמריקאית שחיכתה שנים לאישור מתווה הגז החדש בישראל – כולל חלוקת תמלוגים חדשה - לפני שהשקיעה מיליארדי שקלים בפיתוח שדות הגז. היא עשתה זאת מתוך הבנה שחוקי המשחק לא ישתנו תוך כדי תנועה.
אבל כעת הם משתנים לנגד עיניה. מי ערב לה שבעוד שנה או שנתיים לא תחליט הממשלה לפתוח את ההסכמים ולהגדיל את שיעור התמלוגים למדינה? מי שחושב שמדובר בתרחיש הזוי ודמיוני מוזמן לבדוק מה קרה בוונצואלה לפני כ-17 שנים, שם הולאמו כל שדות הנפט והגז על ידי הנשיא האוטוקרטי, הוגו צ'אבס. ההלאמה הותירה חברות בינלאומיות כמו שברון, BP ופטרובראס עם הפסדים גדולים. השקעות של עשרות מיליארדי דולרים ירדו לטמיון.
צ'אבס קיבל אמנם את הזכויות על הנפט שלו. אבל בדרך הוא איבד את כל קהילת המשקיעים הבינלאומית. וונצואלה לא יכולה ללוות היום סנט אחד בשווקים הבינלאומיים. יתר על כן, גירוש חברות האנרגיה הזרות סילק מהמדינה גם את כל הידע שהללו הביאו עימן. התוצאה היא שלמרות מחירי הנפט הגבוהים ששררו בעולם בין 2006 ל-2014 – כלכלת ונצואלה רק הלכה והדרדרה.
הקיפאון המוחלט של עסקות גדולות במשק הישראלי מעיד כנראה על אי וודאות גדולה שבה מצויים המשקיעים השונים בישראל. אלו שיכולים לעשות זאת ויש בידיהם נכס נזיל – כמו מניות בבורסה למשל - מממשים אותו ומסתלקים. ואלו שקודם בחנו עסקות גדולות – פשוט יושבים על הגדר. מדינה שהכותרות היוצאות ממנה מזהירות מפני ביזה, חורבן כלכלי, הרס מערכת המשפט וסכנה להתלקחות מלחמתית – לא מגרה את התיאבון של אף משקיע.
אין מרווח לטעות
רבים מהמזהירים מפני ההפיכה המשטרית משווים את המתרחש בישראל להתפתחויות שעברו על מדינות כמו טורקיה, הונגריה ופולין בשני העשורים האחרונים. לחלק מההשוואות הללו נכנסת גם רוסיה, עוד מדינה שנשיאה מצפצף בראש חוצות על הקהילה הבינלאומית.
למדינות הללו יש מאפיינים דומים: שלטון שמחליש בהדרגה את המערכת המשפטית, מטפח כלי תקשורת שאוהדים את המשטר (ומתנכל לאלו שמבקרים אותו), ועושה צעדים שונים שנועדו לשמר את שלטונו. כל המדינות שהוזכרו כאן משלמות על כך מחיר כלכלי – מי יותר ומי פחות.
בטבלה שריכזתי כאן ניתן לראות דרך נתוני מקרו שונים חלק מהנזק שמחוללים משטרים סמי-אוטוקרטיים במדינות שונות של אירופה. הנזק שונה ממדינה למדינה.
בטורקיה למשל הנתון המפחיד מכולם אולי הוא שיעור האינפלציה. במהלך השנה שעברה הגיעה האינפלציה בטורקיה עד לשיא של 80%. השנה היא ירדה מעט לרמה של 48%. עדיין מדובר בהיפר אינפלציה ששוחקת במהירות את שווי החסכונות של אזרחי טורקיה, ומקשה עליהם מאוד את חיי היומיום. כל זה לא הספיק להם כנראה כדי להחליף את השליט הבלתי מעורער, רג' טאיפ ארדואן בבחירות שנערכו בטורקיה במאי השנה.
לאחר הבחירות בוצעה בטורקיה הקפצה חדה בריבית – מ-8.5% ל-17.5%. מעניין כמה סובלנות למדיניות הריבית יגלה ארדואן הפעם. בפעמים קודמות הוא פשוט החליף את נגיד הבנק המרכזי והורה לו להפחית את הריבית.
הנתון שמשקף יותר מכל את אובדן הדרך הטורקי היא הנפילה של המטבע. הלירה הטורקית צללה בתוך 5 שנים ב-82%. חלק מהצלילה נבע כמובן מבריחתם של המשקיעים הזרים. נפילת המטבע שמייקרת מאוד את היבוא היא אחת הסיבות העיקריות לזינוק באינפלציה.
גם אם נניח שבטורקיה יעלה מנהיג חדש שיחליט לפתוח שוב את הדלת למשקיעים, נגלה שהדבר אינו פשוט כל כך. טורקיה כבר לא קוסמת למשקיעים זרים. דירוג האשראי של טורקיה שהגיע לשיא ב-2016 (BBB מינוס מטעם פיץ') הופחת מאז לרמה של B בלבד. זהו דירוג שנחשב ל"זבל" בעגה של שוק ההון ("דירוג ספקולטיבי", בשפה המכובסת של חברות הדירוג).
בפולין והונגריה נדמה שהמצב מעט פחות חמור. עם זאת, קצב האינפלציה הדו ספרתי אצלן מדאיג מאוד. בהונגריה שררה במחצית הראשונה של 2023 אינפלציה של 20%-25%. לאחרונה ירד מעט הקצב ל-17%. בפולין שררה אינפלציה של כ-16%-17% ולאחרונה היא ירדה ל-11%. האינפלציה חייבה אותן להעלות ריבית כמובן. הריבית בהונגריה עומדת כעת על 15% ובפולין על 6.25%. אלו ריביות שגבוהות משמעותית מהממוצע באיחוד האירופי.
מה שבולט אצל פולין והונגריה הוא קצב הצמיחה הנמוך של התמ"ג שנע בעשור האחרון סביב 1%-2% בממוצע. אלו שיעורים נמוכים עבור כלכלות שמוגדרות "מתפתחות".
מבין חבר המדינות הסמי-אוטוקרטיות מצבה של רוסיה נראה עגום במיוחד. מאז הפלישה לאוקראינה רוסיה הפכה למדינה מוקצה על ידי המערב. אנשי עסקים מערביים כמעט ולא מגיעים למוסקווה. דירוג האשראי של רוסיה הופחת לרמת "בלתי מדורגת" (NR), ואיש בעולם לא מוכן יותר לקנות את האג"ח הממשלתיות שלה שנסחרות בתשואה לפדיון של כמעט 12%.
שיעור האינפלציה אמנם ירד משיא של כ-17% במהלך 2022 לרמה של 4.3%, אבל הירידה הזו הגיעה עם מחיר של צמיחה שלילית ב-2022. וזאת למרות שמחירי הנפט נשקו בשנה שעברה ל-130 דולר לחבית.
ישראל, למרבה המזל, עדיין לא שם. נתוני המקרו עדיין טובים, שיעור הצמיחה עדיין חיובי גם אם לאחרונה תחזיות הצמיחה של המשק הונמכו. האינפלציה ברמה סבירה. השקל נחלש אמנם מעט אבל לא באופן היסטרי. אפילו דירוג האשראי נותר עדיין במקומו, למרות האזהרות מצד מודי'ס ופיץ'.
אבל כל זה רק בינתיים. מי שעוקב אחר המתרחש בישראל יכול היה לראות שרוב האזהרות - הכלכליות והביטחוניות - שנשמעו כבר בפברואר ומרץ, הפכו למציאות ביולי-אוגוסט. וזה עוד לפני שהממשלה מתחילה להתנפל על הועדה לבחירת שופטים, חוק ה(אי) גיוס ופסקת ההתגברות.
מי שרוצה לעשות Fast Forward לעוד שנתיים קדימה כדי לדעת היכן תימצא כלכלת ישראל יכול להסתכל על פולין והונגריה – שתי מדינות שנשלטות על ידי מפלגות לאומניות שמחלישות בהדרגה (או משתיקות) את מערכות הביקורת נגדן. ואם הוא רוצה הצצה לעתיד רחוק יותר שיסתכל על טורקיה ורוסיה.
חשוב רק לזכור עוד הבדל אחד: רוסיה וטורקיה הן עדיין מעצמות אזוריות. אין להן אויבים של ממש על הגבולות יש להן הרבה מרווח לטעות. לישראל עדיין אין את הלוקסוס הזה.