עד הפנסיה זה יעבור

כשנתיים וחצי עברו מאז שאיגוד הבנקים העלה לראשונה על סדר היום הציבורי את הזינוק בדמי הניהול שגובות קופות הגמל והעלייה ברמת הסיכון שלהן (לאחר שניהול הקופות עבר מהבנקים לחברות ביטוח ובתי השקעות) – ועד שמשרד האוצר הציג, לפני כחודש, תוכנית תחת הכותרת "הגברת התחרות בשוק הפנסיוני", שאחת ממטרותיה היא הורדת דמי הניהול.

התוכנית של משרד האוצר כוללת מספר צעדים עם לוחות זמנים הפרוסים על פי מספר רבעונים, תוך תלות באישורי חקיקה ותקנות, כך שמוקדם להעריך את השפעתה על שוק החיסכון לטווח ארוך. בשלב זה, הדאגה העיקרית נובעת מהפער העצום הקיים בין אותן החלטות שכבר התקבלו בחמש השנים האחרונות לבין יישומן – פער שמותיר מיליוני ישראלים ללא פתרון הולם לגיל הפרישה.

המדינות המפותחות נמצאות בעיצומו של תהליך הזדקנות האוכלוסיה ושינוי היחס בין מספר מקבלי הפנסיה לבין האוכלוסיה העובדת, ההולכת ומצטמקת (יחס תלות). היחס בין האוכלוסיה המשתתפת בכוח העבודה (גילאי 64-19(, בהשוואה לגילאי 65 ומעלה, מצביע על פצצת זמן המתקתקת במדינות רבות. את התחזית המאיימת ביותר בעולם מספקת יפן, שבה היחס הזה עומד על 2.9 וצפוי להגיע בטווח של 20 שנה ל-1.8. בישראל המצב טוב יותר, אבל כיוון המגמה אינו שונה ממדינות אחרות – היחס הזה עומד על 5.5 וצפוי להיות 4.1 בשנת 2030.

האירופאים נאבקים בהתדרדרות מערכות הפנסיה, עקב שילוב של עלייה דרמטית בתוחלת החיים וירידה בשיעורי הילודה. בארה"ב מדברים על פצצה דמוגרפית – 78 מיליון אזרחים שנולדו בעשרים השנים שלאחר מלחמת העולם השנייה עתידים לפרוש בשני העשורים הקרובים, ומחקרים מצביעים על סכנה שגרעונות קרנות הפנסיה בארה"ב יגיעו בעשרים השנים הקרובות לסכום של 6 טריליון דולר.

בישראל חיים כ-750 אלף בני 65 ומעלה, המהווים 10% מהאוכלוסיה. תוחלת החיים בישראל (83 לנשים ו-79 לגברים) היא מהגבוהות בעולם, ובעשור האחרון עלתה ב-2.2 לגבר וב-2.6 לאישה. על פי התחזית, יגיע עד שנת 2030 חלקם של בני 65 ומעלה ל-14% ומספרם יהיה 1.4 מיליון איש.
המשבר הפיננסי האיץ בארצות האיחוד האירופי את הצורך לטפל במשבר שמאיים גם על מערכות הפנסיה שלהן. לעומת ישראל, שבה הועלה גיל הפרישה (על-פי חקיקה משנת 2004) ל-64 לאישה ו-67 לגבר – במדינות ה-OECD גיל הפרישה הממוצע הוא 62.

במחצית השנייה של 2010 היינו עדים לוויכוחים סוערים בשאלת העלאת גיל הפרישה בכמה ממדינות אירופה, כולל מהומות קשות בצרפת על רקע כוונה להעלות את גיל הפרישה מ-60 ל-62 (גיל הפרישה בצרפת הופחת מ-65 ל-60 בשנת 1984). בבריטניה מתכוונת הממשלה להעלות את גיל הפרישה ל-70 בהדרגה ב-15 השנים הקרובות, וגם בגרמניה מתכוונים להעלות את גיל הפרישה, מ-65 ל-67.

בישראל בוצעו מספר מהלכים ב-15 השנים האחרונות, שעיקרם היה מעבר מפנסיה בחסות המדינה המבוססת על זכויות מוגדרות במסגרת פנסיה תקציבית וקרנות הפנסיה הוותיקות, לשוק פנסיוני המבוסס על איזון אקטוארי. התוצאה של שורת הרפורמות שבוצעו בשוק ההון העבירה את האחריות על החיסכון הפנסיוני לחוסך, שיכול לקבוע באיזה אופן לחלק את חסכונותיו ומי ינהל אותם עבורו.

כאשר מחברים את התחזיות הדמוגרפיות והאחרות לתמונת המצב של החוסכים לפנסיה בישראל – העתיד נראה מעורפל עוד יותר: מספר סקרים שנעשו בשנים האחרונות, הן ביוזמת איגוד הבנקים והן ביוזמת המועצה לצרכנות וגופים אחרים, מצביעים על כך שרוב הציבור אינו יודע מיהו הגוף שמנהל עבורו את כספי הפנסיה, היכן מושקעים הכספים האלה, מהו שיעור דמי הניהול שהוא משלם, והשאלה המרכזית שעליה אין לרוב הנשאלים תשובה היא – מהו גובה הקצבה שיקבלו כאשר יפרשו לגימאלות.

התוצאה היא שהחוסך הפנסיוני קיבל לידיו אחריות רבה, אבל נעדר כלים מתאימים להתמודד עם קבלת ההחלטות על עתיד חסכונותיו. איך חוסכים צעירים יכולים לנהל את החיסכון שלהם במשך תקופה של 60 שנה (בגילאי 85-25), בסביבה של ריבית נמוכה, דמי ניהול גבוהים, שינויים רגולטוריים תכופים ועלייה מתמדת בתוחלת החיים? הכלי המרכזי שאמור לסייע להם הוא ייעוץ פנסיוני.

בעוד רוב הישראלים לא ראו מעולם יועץ פנסיוני, תחומי הייעוץ הפיננסיים והפנסיוניים בעולם התפתחו לאורך שנים. אחד המקצועות המוכרים בארה"ב ובמדינות נוספות הוא מתכנן פיננסי (Financial Planner), שתפקידו לסייע לאנשים לתכנן את התקציב האישי/משפחתי שלהם, לשלוט בהוצאות ולהציב מטרות בתחום החיסכון לעתיד. למעשה הוא אמור לסייע ללקוחותיו ביצירת אסטרטגיה לבניית עושר פיננסי, בהיקף הנדרש בעידן של אריכות ימים וחוסר ביטחון גובר בעתיד החסכונות הפנסיוניים. המתכנן הפיננסי אמור להיות בקשר עם יועצי השקעות ומנהלי מוצרים פיננסיים, להתמצא במכשירים פיננסיים ופנסיוניים ובהיבטים שונים של עולם ההשקעות והחיסכון, כולל כמובן תחום המיסוי.

המתכננן הפיננסי, שכבר הוגדר בארה"ב כאחד מעשרת המקצועות החשובים ביותר בעשור הנוכחי, פועל תחת רגולציה. כ-126 אלף איש ב-28 מדינות כבר מחזיקים בתואר של מתכננן פיננסי מוסמך ( (Certified Financial Planner, לאחר שעמדו בדרישות התקן. כדי למלא את התפקיד, הם נדרשים להחזיק לפחות בתואר ראשון, לעבור מבחני הסכמה, להשלים שלוש שנות ניסיון בתפקיד ולפעול לפי קוד אתי מחמיר.

לעומת הביקוש הגובר למתכננים פיננסיים בעולם, בישראל נמצא הייעוץ הפנסיוני בשלב עוברי, ובמערכת הבנקאית בישראל מעריכים כי גם בשנת 2011 לא צפויה בו פריצת דרך משמעותית. המסלקה הפנסיונית עדיין לא קמה, והבנקים עלולים להיתקל במכשולים לא מעטים בדרכם לפתח ייעוץ פנסיוני ללקוחותיהם.

ייעוץ פיננסי ופנסיוני מתבסס על שתי נקודות מוצא: אחת, לבחון את הצרכים והשאיפות של הלקוח ולבצע איתו תהליך של ליבון צרכים. השנייה, לבחון את המוצרים הקיימים בתיק הלקוח.
בתחום הפיננסי הייעוץ מתנהל בעולם שקוף ותהליך הבחינה הזה פשוט. אפשר לראות  איזה מוצרים יש ללקוח וכמובן גם להעביר בקלות נכסים פיננסיים, לפי בקשתו, ממקום למקום. לעומת זאת, בתחום הפנסיה יש קושי עצום לקבל את המידע הזה. האם ניתן להתחיל תהליך של מתן ייעוץ פנסיוני, כאשר ליועץ אין מידע על הפורטפוליו של הלקוח? ספק רב.

גם אם היועץ עבר את התהליך הקשה של קבלת נתונים על המוצרים הפנסיוניים של הלקוח – עדיין קיימים מכשולים קשים בהשלמת תהליך הייעוץ. בשוק ההון, אם הלקוח רוצה למכור נייר ערך כלשהו, הפעולה מתבצעת ללא קושי, עוברת דרך המסלקה והלקוח יכול לראות אותה במסגרת המידע שהוא מקבל על חשבון העו"ש שלו.

לעומת זאת, בעולם הפנסיה ממלאים טפסים ידנית, הטפסים עושים מסע ארוך ליצרנים, ואז ממתינים שלושה שבועות שבמהלכם "אנשי השימור" של היצרנים רשאים לפנות ללקוחות כדי לנסות לשנות את החלטתם. התוצאה היא, שגם אם הבנק ביצע ייעוץ ללקוח, במקרים רבים חלק גדול מתוצרי הייעוץ לא מתממשים.

אחד החסמים להתפתחות ייעוץ פנסיוני בישראל הוא המגבלה המוטלת על הבנקים לפעול במקומות עבודה. קשה למצוא לכך סיבה הגיונית. בישראל יש קרוב לשלושה מיליון שכירים וקיים חוק פנסיה לעצמאים. מנהלי ההסדרים הפנסיוניים מטפלים בכמה מאות אלפי עובדים, כך שעדיין נותרה אוכלוסיה מאוד רחבה של שכירים ועצמאים שאינה מטופלת. אם היו מאפשרים לבנקים לפעול בתחום הפנסיוני מול מקומות העבודה, ניתן היה לשלב ייעוץ לעובדים יחד עם סיוע למעסיקים בסליקת המוצרים הפנסיוניים – מהלך חיוני וחיובי לכולם.

התוצאה היא, בין השאר, שאנשים ממשיכים לעשות טעויות חמורות בתחום הפנסיוני. קיימות שלוש טעויות נפוצות מאוד בתחום זה:

פדיון כספי הפיצויים במעבר בין מקומות עבודה: שוק העבודה הפך לדינמי, ועובדים רבים עוברים כל מספר שנים למקום עבודה חדש. כספי הפיצויים מהווים כ- 37%-45% מהתקציב הפנסיוני ומשקלם בצבירה ממנה נגזרת הקצבה גבוה אף יותר, מאחר שעלות הסיכונים מנוכה מכספי התגמולים לאורך שנות החיסכון. המשמעות היא פשוטה: אם עובד שהחל לחסוך באמצע שנות ה-20 לחייו ימשוך לאורך השנים את פיצויי הפיטורים המגיעים לו בכל פעם שיחליף מקום עבודה, הקצבה החודשית שלו בגיל הפרישה עלולה לצנוח כמעט בחצי.

הזנחת התמודדות עם דמי ניהול גבוהים: במסגרת תוכנית האוצר להגברת התחרות בשוק הביטוח הפנסיוני שפורסמה באחרונה, נקבעו תקרות לשיעור דמי הניהול בקופות הגמל ובפוליסות הביטוח ל- 1.5% מהצבירה עד 2014 ו- 1.2% מהצבירה ו- 5% מהפקדות החל מ- 2015. עד ליישום התוכנית, דמי הניהול המירביים בתוכניות אלה נעו בין 0.5% ל- 2% בהתאם לכוח המיקוח של הלקוח. מאחר שמדובר בחיסכון פנסיוני לטווח של עשרות שנים, לשיעור דמי הניהול השפעה ניכרת על הצבירה שתעמוד לרשותנו בגיל הפרישה. בתחילת הדרך יש לשים לב לשיעור דמי הניהול מהפקדות ולקראת זקנה לשיעור דמי הניהול מהצבירה. בסביבת ריבית נמוכה של 3%-2% דמי ניהול גבוהים עשויים "לאכול" את מרבית התשואה.

משיכת כספים הצבורים בקרן ההשתלמות: הנטייה המקובלת היא לראות בכספים נזילים הצבורים בקרן ההשתלמות (לאחר שש שנות חיסכון) מקור זמין למימון הוצאות חד-פעמיות גדולות. הסתכלות נכונה יותר על הכספים הצבורים בקרן השתלמות רואה בהם רובד נוסף של החיסכון ארוך הטווח, מאחר שמדובר באפיק הנהנה מפטור ממס. מאחר שבדרך כלל החיסכון הפנסיוני, גם לאחר 40 שנות עבודה, לא מבטיח כי הגמלה בפרישה תהיה בגובה השכר, תוספת של חיסכון שנצבר לאורך השנים בקרנות השתלמות, יכולה למלא את החסר ואף מעבר לכך.

השימוש בקרן ההשתלמות להשלמת החלק החסר בחיסכון לגיל פרישה, מתקשר לבעיה רחבה של חוסר בחיסכון הפנסיוני, המורכב כיום משלושה רבדים: רובד ראשון של ביטוח לאומי וקצבה בסיסית, רובד שני – פנסיה תעסוקתית (בשיעור יחסי לשכר המבוטח לפנסיה) ורובד שלישי – חיסכון עצמאי לטווח ארוך. שלושת הרבדים האלה מבטיחים, במקרה הטוב, 70% מהשכר, כך שנדרשת השלמה של רובד רביעי נוסף – חיסכון פיננסי לטווח ארוך.

כדי להתמודד עם יעדי החיסכון הפנסיוני בכל הרבדים, השוק זקוק קודם כל לתשתית מתאימה. למעלה מאלף סניפים של הבנקים בישראל ולמעלה מאלף יועצים פנסיוניים שכבר הוכשרו במערכת הבנקאית, היו אמורים להיות תחנה ראשונה לכל ישראלי שרוצה לקבל ייעוץ פנסיוני מקצועי ואובייקטיבי. בינתיים זה לא קורה.

הנתונים, המידע, הדעות והתחזיות המתפרסמות באתר זה מסופקים כשרות לגולשים. אין לראות בהם המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הצעה או  או שיווק השקעות או ייעוץ השקעות ב: קרנות נאמנות, תעודות סל, קופות גמל, קרנות פנסיה, קרנות השתלמות או כל נייר ערך אחר או נדל"ן– בין באופן כללי ובין בהתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל קורא – לרכישה ו/או ביצוע השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות בין התחזיות המובאות בסקירה זו לתוצאות בפועל. פאנדר אינה מתחייבת להודיע לקוראים בדרך כלשהי על שינויים כאמור, מראש או בדיעבד. פאנדר לא תהיה אחראית בכל צורה שהיא לנזק או הפסד שיגרמו משימוש במאמר/ראיון זה, אם יגרמו, ואינה מתחייבת כי שימוש במידע זה עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש.