איור פאנדר
משה שלום
03/12/2023
נדירים המקרים בהם עינינו הרואות אינן מאמינות למה שמוצג להן. מה שקרה בשוק המניות העיקרי, מדד S&P500, וגם מדדים אחרים כמו הנסדק, הוא מקרה כזה. אין צורך לומר שבין דפים אלו דגלתי בראלי סוף השנה, שתחילתו יהיה סביב 4100-4200, ושאמור היה להשתרע עד קבלת נתוני הרבעון הראשון של 2024, דהיינו סביב חודש 02-2024.
מעבר לעונתיות הברורה, ולמצב השורטים הגדול, שדרש סגירה מהירה שלהם ודחיפה ראשונית אסרטיבית כלפי מעלה (Short Squeeze), ההיגיון דרש מהלך מדדה, של שיאים ושפלים עולים. אגב, מהלך כזה היה מחזק מאוד את המגמה הכללית כלפי מעלה, מספק נקודות אחיזה לניהול הסיכונים (השפלים), ונקודות כניסה סבירות למי שלא הספיק להשתתף מתחילת הדרך.
כמו כן נזכור: את אי היציבות הגיאו-פוליטית הגדולה, את התקרבות שנת הבחירות בארה"ב (2024 – כאשר אין צורך לעלות יותר מדיי עכשיו, אלא לקראת האירוע...), את רמת הריביות הגבוהה מאוד, ובמיוחד, את רמות המכפילים הגבוהים למדי במניות שסחבו את השוק עד כה. כל אלו היו צריכים לייצר מהלכים של קח-תן, עלייה-מימוש, עד ה-Crescendo האחרון, של השגת שיאים חדשים.
ומה קיבלנו? טיל בליסטי, אשר האט במקצת באזורי ההתנגדות הקשים, מבלי לייצר אפילו נר שלילי אחד. למעשה, מי שראה, והבין, את מהות הסטייה החיובית בין המומנטום והמחיר, ולקח את העמדה סביב 4100, לא יכול היה לעשות אלא דבר אחד: לשבת על הידיים עד עכשיו, ולראות את רווחיו עולים מבלי שתהיה סיבה לממש דבר. וזה נכון עד נקודה זו, של כתיבת השורות האלו, למרות שיש עכשיו הרבה סימנים טכניים להאטה גדולה במומנטום העולה. ראו פירוט טכני מטה.
איך דבר כזה קורה? למרות כל הגורמים שציינתי? ועוד רבים שלא ציינתי? התשובה די פשוטה: ככל שעובר הזמן, אנו חייבים להכיר בעובדה שהכיווניות במסחר מועצמת על ידי שני גורמי יסוד חדשים-ישנים, שהפכו להיות דומיננטיים הרבה יותר: עולם הנגזרים, ועולם המכונות האוטומטיות המגובות AI. ה-FOMO המפורסם, היה מגיע למיצוי הרבה קודם אם הוא היה נשאר אנושי.
כרגע, המינופים, והאוטומטיזציה, ממשיכים מהלכים שהאדם היה חושש להמשיכם מבלי לקחת רווחים. העובדה שיש תגובות יפות לאלמנטים טכניים, כמו תמיכות-התנגדות, פיבוטים, רמות Fibonacci, מחזקת מאוד את ההנחה הזו. בכל אופן, זו נקודה שכל משקיע חייב לקחת בחשבון, כאשר הוא לוקח עמדה ראשונית, שיש בה פוטנציאל גדול של הצלחה. כמו זו שקרתה מתחילת חודש 11-2023. עניינים אלו לא מבטלים את הגורמים הפונדמנטליים והטכניים האחרים שקובעים את הרקע לתחילתם של אותם מהלכים.
אצלנו, הדברים קצת יותר מסודרים. אנו מתבוננים במדד, ואומרים לעצמנו: האם יכול היה להיות סידור טכני יותר יפה ומסודר מזה, על מנת להשתקם ממה שקרה במלחמה? והתשובה היא לא. מנקודת השפל של סוף אוקטובר, סביב 1600, המדד עשה מהלך אסרטיבי מעלה, עד 1720, שהוא אזור ההתנגדות הטבעית, והקשיחה הראשונה, ואחרי תיקון שנעצר בדיוק בממוצע הנע 20 (1660), הוא חזר לעלות, ומתקרב לאזור של תחילת המלחמה, סביב 1800.
עוד 40 נקודות קטנות, והיו מגיעים ליעד. אני יודע, שכאשר קוראים את הסקירות היומיות שלנו על מה שקרה בבורסה, בהן יש תיאור מלבב של הסיבות לעליות, לירידות, ולמהלכים התזזיתיים של המדד, יום ביומו, הדברים נראים הרבה יותר אקראיים. אבל, במבט חודר, ארוך טווח, של שבועיים אחורה, מבנה המחירים מתגלה במלוא התפארת הלוגית שלו. האם יש שינוי לרעה כרגע? ראו מטה.
ועכשיו, הבה נראה איך כל זה נראה בגרפים של המדדים...
(בעזרת פלטפורמת TradingView)
S&P500
המהלך שהחל ב-4100, מצטיין בחוזקו ובמומנטום שלו. יש לזכור שרווחיות החברות הגדולות, התומכות בעליות, עדיין גבוהות יחסית. זאת, על פי הדוחות של הרבעון השלישי. כמו כן, ניתן לראות כמה שלבים בטיפוס שלפנינו: החלק עד 4400 מיוחס כמעט כולו לסגירת הפוזיציות השלילות, שהיו קיימות לרוב מול השוק הזה. כאן, יש לזכור שהמדד נחת לא רע מ-4600 ועד 4100 מאוגוסט ועד תחילת נובמבר...
ומה קרה ב-4400? מעבר להשפעה העצומה של האופציות, וה-CTAs, ראינו שני גורמים שהצליחו לאפשר המשך כה אסרטיבי: גידול ברוחב השוק (עליות בהרבה יותר מניות, מסקטורים שונים, כנגד העליות שהיו בנויות על 10 מניות טכנולוגיות גדולות בלבד), ובמיוחד, ירידה די דרמטית בתשואות של האג"ח הממשלתי הארוך. מ-10 שנים ועד 30 שנה. הירידה הזו, נתפסת בעיני השוק כ"כהכנה" לירידה בריבית על ידי הפד, ועוזרת לדולר העולמי לאבד מכוחו (עד כדי 102 בדולר-אינדקס). זו הייתה העלייה מ-4400 ועד 4600.
הבעיה היא שהחלק הזה של העליות מלווה בירידה די מהירה של תאוצת המומנטום (קו סגול תחתון), המראה בנייה של חולשה בהגעה לאזור השיא הקודם של 4600. האם זה אומר מיד שנראה ירידות חזקות בקרוב? לא ממש. הן יאושרו על ידי חצייה מטה של קו המגמה העולה, התוחם את העלייה, ובמיוחד ירידה מחתחת לממוצע הנע 20, יחד עם תמיכה היסטורית סביב 4500.
ירידה מתחת ל-4400 תהיה מאוד חמורה. בינתיים, מעניין לבחון את המשך שני הגורמים שציינתי: גידול הרוחב (ראו מדד ראסל-2000, ומדד הסנופי עם משקל שווה לכל המניות שבמדד – תעודת סל RSP), יחד עם המשך עליות באג"ח הממשלתי.
(בעזרת פלטפורמת TradingView)
TA35
כמו שכתבתי לרוב, עולם המניות הישראליות אינו עולם של כדאיות עסקית כל כך. יש מקרים כאלו, בהם אנו רואים תנודות חזקות של מחירים. למשל, בפרסום דוחות, גילוי עסקה או ביטולה, או עקב החלטת ממשלה או רגולטור. אבל, לרוב, נסכים שברוב המקרים, שוק המניות הישראלי נמצא בתמחור חסר מול חבריו הבינלאומיים בוודאי, וגם כאשר בוחנים את שווי החברות ורווחיותן.
לכן, השקעה עקרונית בשוק המניות הישראלי הוא מעשה נבון לטווח הארוך, והארוך מאוד. הבעיה היא חוסר הוודאות הגדולה, הקיימת בכמה אספקטים חשובים הקובעים את הטווח הקצר והבינוני: קודם כל, מלחמת חרבות ברזל. אחרי המכה הראשונה, והחשש מיצירת חזיתות שונות, העניין התגבש לתמרון מוצלח, והחזרת חטופים, כאשר עזה נשארה המוקד העיקרי של המהלך כולו.
הדולר-שקל, שהיה 4.10 בשיא הפאניקה, חזר ל-3.67 בשיא הרוגע היחסי המתהפך. לכן, שוק המניות חזר גם הוא לעצמו במהרה, כאשר המדדים הראו גם התנהלות טכנית מופלאה בפני עצמה (ראו לעיל). אנו נדע סופית אם עניין הלחימה (מזווית שוק ההון) מאחורינו, כאשר המדד יעבור את 1880.
כמו כן, וול-סטריט הייתה תמיד משפיעה, וממשיכה להיות כזו. לכן, החיוב המדהים שהיה שם עזר לא מעט לחיוב כאן. ואם וכאשר תגיע האדמומיות שם היא תתרחש שוב כאן. נקווה שבצורה סבירה ומתונה. מבחינתי, ועל פי הטווח הבינוני, 1720-1660 הוא האזור הקריטי שאסור למדד לשבור, אם הוא רוצה להמשיך ולתת אמון שהגרוע מאחורינו.
מעבר לעונתיות הברורה, ולמצב השורטים הגדול, שדרש סגירה מהירה שלהם ודחיפה ראשונית אסרטיבית כלפי מעלה (Short Squeeze), ההיגיון דרש מהלך מדדה, של שיאים ושפלים עולים. אגב, מהלך כזה היה מחזק מאוד את המגמה הכללית כלפי מעלה, מספק נקודות אחיזה לניהול הסיכונים (השפלים), ונקודות כניסה סבירות למי שלא הספיק להשתתף מתחילת הדרך.
כמו כן נזכור: את אי היציבות הגיאו-פוליטית הגדולה, את התקרבות שנת הבחירות בארה"ב (2024 – כאשר אין צורך לעלות יותר מדיי עכשיו, אלא לקראת האירוע...), את רמת הריביות הגבוהה מאוד, ובמיוחד, את רמות המכפילים הגבוהים למדי במניות שסחבו את השוק עד כה. כל אלו היו צריכים לייצר מהלכים של קח-תן, עלייה-מימוש, עד ה-Crescendo האחרון, של השגת שיאים חדשים.
ומה קיבלנו? טיל בליסטי, אשר האט במקצת באזורי ההתנגדות הקשים, מבלי לייצר אפילו נר שלילי אחד. למעשה, מי שראה, והבין, את מהות הסטייה החיובית בין המומנטום והמחיר, ולקח את העמדה סביב 4100, לא יכול היה לעשות אלא דבר אחד: לשבת על הידיים עד עכשיו, ולראות את רווחיו עולים מבלי שתהיה סיבה לממש דבר. וזה נכון עד נקודה זו, של כתיבת השורות האלו, למרות שיש עכשיו הרבה סימנים טכניים להאטה גדולה במומנטום העולה. ראו פירוט טכני מטה.
איך דבר כזה קורה? למרות כל הגורמים שציינתי? ועוד רבים שלא ציינתי? התשובה די פשוטה: ככל שעובר הזמן, אנו חייבים להכיר בעובדה שהכיווניות במסחר מועצמת על ידי שני גורמי יסוד חדשים-ישנים, שהפכו להיות דומיננטיים הרבה יותר: עולם הנגזרים, ועולם המכונות האוטומטיות המגובות AI. ה-FOMO המפורסם, היה מגיע למיצוי הרבה קודם אם הוא היה נשאר אנושי.
כרגע, המינופים, והאוטומטיזציה, ממשיכים מהלכים שהאדם היה חושש להמשיכם מבלי לקחת רווחים. העובדה שיש תגובות יפות לאלמנטים טכניים, כמו תמיכות-התנגדות, פיבוטים, רמות Fibonacci, מחזקת מאוד את ההנחה הזו. בכל אופן, זו נקודה שכל משקיע חייב לקחת בחשבון, כאשר הוא לוקח עמדה ראשונית, שיש בה פוטנציאל גדול של הצלחה. כמו זו שקרתה מתחילת חודש 11-2023. עניינים אלו לא מבטלים את הגורמים הפונדמנטליים והטכניים האחרים שקובעים את הרקע לתחילתם של אותם מהלכים.
אצלנו, הדברים קצת יותר מסודרים. אנו מתבוננים במדד, ואומרים לעצמנו: האם יכול היה להיות סידור טכני יותר יפה ומסודר מזה, על מנת להשתקם ממה שקרה במלחמה? והתשובה היא לא. מנקודת השפל של סוף אוקטובר, סביב 1600, המדד עשה מהלך אסרטיבי מעלה, עד 1720, שהוא אזור ההתנגדות הטבעית, והקשיחה הראשונה, ואחרי תיקון שנעצר בדיוק בממוצע הנע 20 (1660), הוא חזר לעלות, ומתקרב לאזור של תחילת המלחמה, סביב 1800.
עוד 40 נקודות קטנות, והיו מגיעים ליעד. אני יודע, שכאשר קוראים את הסקירות היומיות שלנו על מה שקרה בבורסה, בהן יש תיאור מלבב של הסיבות לעליות, לירידות, ולמהלכים התזזיתיים של המדד, יום ביומו, הדברים נראים הרבה יותר אקראיים. אבל, במבט חודר, ארוך טווח, של שבועיים אחורה, מבנה המחירים מתגלה במלוא התפארת הלוגית שלו. האם יש שינוי לרעה כרגע? ראו מטה.
ועכשיו, הבה נראה איך כל זה נראה בגרפים של המדדים...
(בעזרת פלטפורמת TradingView)
S&P500
המהלך שהחל ב-4100, מצטיין בחוזקו ובמומנטום שלו. יש לזכור שרווחיות החברות הגדולות, התומכות בעליות, עדיין גבוהות יחסית. זאת, על פי הדוחות של הרבעון השלישי. כמו כן, ניתן לראות כמה שלבים בטיפוס שלפנינו: החלק עד 4400 מיוחס כמעט כולו לסגירת הפוזיציות השלילות, שהיו קיימות לרוב מול השוק הזה. כאן, יש לזכור שהמדד נחת לא רע מ-4600 ועד 4100 מאוגוסט ועד תחילת נובמבר...
ומה קרה ב-4400? מעבר להשפעה העצומה של האופציות, וה-CTAs, ראינו שני גורמים שהצליחו לאפשר המשך כה אסרטיבי: גידול ברוחב השוק (עליות בהרבה יותר מניות, מסקטורים שונים, כנגד העליות שהיו בנויות על 10 מניות טכנולוגיות גדולות בלבד), ובמיוחד, ירידה די דרמטית בתשואות של האג"ח הממשלתי הארוך. מ-10 שנים ועד 30 שנה. הירידה הזו, נתפסת בעיני השוק כ"כהכנה" לירידה בריבית על ידי הפד, ועוזרת לדולר העולמי לאבד מכוחו (עד כדי 102 בדולר-אינדקס). זו הייתה העלייה מ-4400 ועד 4600.
הבעיה היא שהחלק הזה של העליות מלווה בירידה די מהירה של תאוצת המומנטום (קו סגול תחתון), המראה בנייה של חולשה בהגעה לאזור השיא הקודם של 4600. האם זה אומר מיד שנראה ירידות חזקות בקרוב? לא ממש. הן יאושרו על ידי חצייה מטה של קו המגמה העולה, התוחם את העלייה, ובמיוחד ירידה מחתחת לממוצע הנע 20, יחד עם תמיכה היסטורית סביב 4500.
ירידה מתחת ל-4400 תהיה מאוד חמורה. בינתיים, מעניין לבחון את המשך שני הגורמים שציינתי: גידול הרוחב (ראו מדד ראסל-2000, ומדד הסנופי עם משקל שווה לכל המניות שבמדד – תעודת סל RSP), יחד עם המשך עליות באג"ח הממשלתי.
(בעזרת פלטפורמת TradingView)
TA35
כמו שכתבתי לרוב, עולם המניות הישראליות אינו עולם של כדאיות עסקית כל כך. יש מקרים כאלו, בהם אנו רואים תנודות חזקות של מחירים. למשל, בפרסום דוחות, גילוי עסקה או ביטולה, או עקב החלטת ממשלה או רגולטור. אבל, לרוב, נסכים שברוב המקרים, שוק המניות הישראלי נמצא בתמחור חסר מול חבריו הבינלאומיים בוודאי, וגם כאשר בוחנים את שווי החברות ורווחיותן.
לכן, השקעה עקרונית בשוק המניות הישראלי הוא מעשה נבון לטווח הארוך, והארוך מאוד. הבעיה היא חוסר הוודאות הגדולה, הקיימת בכמה אספקטים חשובים הקובעים את הטווח הקצר והבינוני: קודם כל, מלחמת חרבות ברזל. אחרי המכה הראשונה, והחשש מיצירת חזיתות שונות, העניין התגבש לתמרון מוצלח, והחזרת חטופים, כאשר עזה נשארה המוקד העיקרי של המהלך כולו.
הדולר-שקל, שהיה 4.10 בשיא הפאניקה, חזר ל-3.67 בשיא הרוגע היחסי המתהפך. לכן, שוק המניות חזר גם הוא לעצמו במהרה, כאשר המדדים הראו גם התנהלות טכנית מופלאה בפני עצמה (ראו לעיל). אנו נדע סופית אם עניין הלחימה (מזווית שוק ההון) מאחורינו, כאשר המדד יעבור את 1880.
כמו כן, וול-סטריט הייתה תמיד משפיעה, וממשיכה להיות כזו. לכן, החיוב המדהים שהיה שם עזר לא מעט לחיוב כאן. ואם וכאשר תגיע האדמומיות שם היא תתרחש שוב כאן. נקווה שבצורה סבירה ומתונה. מבחינתי, ועל פי הטווח הבינוני, 1720-1660 הוא האזור הקריטי שאסור למדד לשבור, אם הוא רוצה להמשיך ולתת אמון שהגרוע מאחורינו.
