איראן לאן ? השפעת מתקפת חמאס על כלכלת איראן והשקרים של השלטון - סקירת FUNDER

המשפט שלמעלה מוכר כנראה לישראלים רבים בני 50 פלוס שחיו כאן בשנות ה-80'. אלו היו שנות ההיפר אינפלציה. כזו שהגיעה בשנת 1984 לקצב של 400% בשנה. גם לאחר תוכנית הייצוב של 1985 המשיכו שיעורי האינפלציה בישראל להיות גבוהים משמעותית לעומת מדינות מערב. 

באותן שנים הדרך העיקרית לשמור על ערך הכסף היתה להמיר אותו למטבע זר, דולרים בעיקר. קניית דולרים היתה תוכנית החיסכון האולטימטיבית. והדולרים שנקנו, חלקם לפחות, מצאו לא פעם את דרכם אל מתחת למזרון. או מרצפות המטבח. או כל מקום שבו אפשר היה להסתיר אותם מעיני גנבים או אוצר המדינה.

במערכון המדובר מנסים שני הנוכלים, פיקסלה וציגלה (פולי ושייקה) לשכנע את גברי, בעל בסטה לפיצוחים,  לרכוש מהם מזרון חשמלי מיוחד שבו ניתן לשמור את הדולרים בבטחה.

"ומה קורה אם יש קצר?", תוהה גברי.

"אתה נשרף!", עונה שייקה.

"מה?!", זועק גברי.

שייקה: "אה... לא... הכסף נשרף!".   

נזכרתי במערכון הזה לאחר שנתקלתי השבוע בפרט מידע שלמיטב זכרוני לא פורסם עד כה בתקשורת הישראלית. הוא פורסם על ידי אתר הידיעות  newarab.com ב-10 באוקטובר, שלושה ימים אחרי הטבח ביישובי עוטף עזה. 

מהידיעה באתר מתברר כי מתקפת חמאס על ישראל השפיעה מיידית על כלכלת איראן. יום לאחר הטבח צנח הריאל האיראני ב-8% - מרמה של 495 אלף ריאל לדולר ל-535 אלף ריאל לדולר. במקביל לכך צנח מדד המניות המוביל בבורסה של טהרן ב-2.5%. 

כאשר בוחנים נתוני מקרו של מדינה נהוג לבדוק כמה פרמטרים חשובים וקריטיים כמו שיעור הצמיחה, שיעור האבטלה, שיעור האינפלציה, היקף הגרעון בתקציב, שיעור הריבית במשק, או דירוג האשראי של המדינה מצד סוכנויות הדירוג הבינלאומיות. כולם פרמטרים חשובים כמובן. אבל בשוק ההון כולם מסתכמים לבסוף לפרמטר אחד מוביל שאפשר לקרוא לו: "לוח התוצאות". על הלוח הזה מתנוססת התוצאה שאליה מתכנסים כל שאר הפרמטרים: שער המטבע. 

מי שרוצה לקבל מושג ראשון על מצבה של כלכלת איראן – טוב יעשה אם יתחיל את הבדיקה שלו מלוח התוצאות הזה. אפשר ללמוד ממנו המון. 

המטבע של איראן נחשב כיום לאחד החלשים ביותר בעולם. וככל שעובר הזמן הוא רק הולך ונחלש עוד יותר. המגמה הזו החלה מייד עם ההפיכה האיסלאמית ב-1979, סילוק השאה והקמת משטר האייטולות הדתי קיצוני. מרגע זה ואילך הפכה איראן למדינה מוקצה. הריאל האיראני שקודם לכן היה מטבע חזק יחסית, החל את צלילתו. 

שנה לאחר אותה הפיכה תקפה עיראק את איראן, דבר שהכניס את השתיים למלחמה ארוכה ועקובה מדם שנמשכה 8 שנים. במקביל הוטלו על איראן סנקציות כלכליות מצד רבות ממדינות המערב ובראשן ארה"ב.

ערב המהפכה ב-79' נסחר הריאל האיראני ברמה של כ-70 ריאל לדולר. 20 שנה לאחר מכן עמד השער בין שני המטבעות על דולר אחד כנגד 9,430 ריאל. זהו פיחות של כמעט 100%. חלק ניכר מהפיחות הזה נבע כמובן מהאינפלציה הגבוהה ששררה באיראן באותן שנים. 

בעשור הראשון למילניום הצליח הריאל לשמור פחות או יותר על ערכו. סייעו לכך הגאות הגדולה בכלכלות אסיה והביקוש שלהן לנפט איראני שהוחרם בחלקו על ידי מדינות המערב. באותה תקופה גם הוסרו חלק מהסנקציות על איראן מצד המערב. גם לעליה שרשם מחיר הנפט באותו עשור היתה תרומה לכלכלת איראן וליציבות המטבע שלה.

אבל החל מ-2011 שב הריאל למסלול הצניחה שלו. התזמון הזה לא מקרי כמובן: באותה שנה החלה איראן את פרוייקט הגרעין הצבאי שלה, דבר שהוביל להטלת סנקציות חריפות מצד המערב. 

העלות האמיתית של פרויקט הגרעין האיראני

בטבלה שצירפתי כאן בולטות לעין שתי מגמות. הראשונה היא החולשה המתמשכת בשער המטבע האיראני מאז תחילת פרויקט הגרעין וההצהרות הפומביות לגבי מטרותיו. השנייה היא פתיחת פער עצום בין שער המטבע "הרשמי" לשערו בשוק השחור (שהוא כמובן השוק החופשי של קונה מרצון ומוכר מרצון). 

איראן, בדומה לאוטוקרטיות רבות אחרות, מנסה לשלוט בשער המטבע שלה. הבנק המרכזי שלה קובע שער "רשמי", ומנסה לשמור עליו דרך מסחר בשוק הפתוח. אם אין לחצים להיחלשות המטבע, המשימה הזו פשוטה יחסית ולא דורשת ממון רב.  

עד 2010 לא היה הבדל בין השער הרשמי של הריאל לשערו בשוק השחור. אבל החל מ-2011 הפערים מתחילים להיפתח. בין 2010 ל-2017 הריאל "הרשמי" איבד כשני שליש מערכו – מכ-11 אלף ריאל לדולר ל-33 אלף ריאל לדולר. בשוק השחור לעומת זאת נדרשו כבר כ-60 אלף ריאל כדי לקנות דולר אמריקאי אחד. 

הפערים הללו נובעים בין השאר מהמחסור של איראן במטבע זר עקב המגבלות החמורות על יצוא נפט וסחורות אחרות. המגבלות הללו הובילו גם להקפאת חשבונות של אזרחים איראניים בבנקים זרים, בעיקר ארה"ב ומערב אירופה.

ב-2018 החליט נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, לבטל את הסכם הפיקוח על תוכנית הגרעין האיראנית והשיב על כנן שורה של סנקציות כלכליות כנגדה. התוצאה:  שער הריאל הרשמי צנח ל-42 אלף ריאל לדולר, בעוד השער בשוק השחור העפיל ל-135 אלף ריאל לדולר – פי שלושה ויותר מהשער הרשמי. 

שלטונות איראן שמרו ב-6 השנים האחרונות על אותו שער הרשמי – 42 אלף ריאל לדולר. אבל הביקוש לדולר באיראן מעולם לא היה יותר גבוה. נכון להיום נסחר הריאל בשוק השחור סביב 500-550 אלף ריאל לדולר – יותר מפי 10 מאשר שערו הרשמי! 

ארה"ב היא אולי "השטן הגדול", אבל למטבע שלה יש ביקוש עצום ברפובליקה האיסלאמית. ביקוש שנובע מהצורך המתמיד לשמור על ערך החסכונות בעידן של היפר אינפלציה. 

לשער הרשמי של הריאל אין היום משמעות רבה משום שהבנקים האיראנים לא ממש רשאים למכור דולרים לאזרחים במחיר הזה. רוב רכישות הדולרים נעשות באמצעות רשת של חלפנים ואקסצ'יינג'רים מורשים. העסקות נעשות בהתאם לחוקי ההיצע והביקוש הרגילים. למותר לציין שפעילות זו חשופה לשחיתות רבה, שכן מתן רישיון לחלפן (שמאפשרת גישה למטבע זר) יכולה להיות שווה הון רב. 

איראן מנסה אמנם להילחם בשוק השחור באמצעות חוקים שונים. אבל בחיי היום יום חוקי הכלכלה חזקים כנראה יותר מחוקי השריעה. בכל מקום שבו יש פיקוח מחירים הדוק שמתעלם מחוקי השוק - השוק השחור תמיד ימצא לו נתיבי פעולה מתאימים. בעידן הדיגיטלי, המשימה של השלטונות באיראן לשמר את שער המטבע קשה אף יותר. 

קריסת הריאל היא צרה צרורה למשטר האיראני. היא גורמת למחסור של מוצרים רבים בשווקים, לעליית מחירים ולאי שקט חברתי. רוב הפגנות שפורצות מדי פעם באיראן נובעות מתסיסה שנוצרת עקב מחסור במוצרים חיוניים בסיסיים.

לפני כשבועיים פרסמה סוכנות הידיעות iranwire.com על בעיה שהולכת ומתפתחת באיראן - מחסור בתרופות חיוניות. מנהל ה-FDA של איראן, מחמוד פייקאנפור דיווח כי קיים מחסור בכ-100 סוגי תרופות, וציין כי המחסור הזה נובע מהיעדר מטבע זר לרכוש אותן. פייקאנפור סיפר שהבנק המרכזי  של איראן אמנם הקצה לו לשם כך 20 מיליון דולר באחרונה, אבל זו רק טיפה בים. התקציב שנדרש לו לרכישת אותן תרופות הוא 3.5 מיליארד דולר.