איור פאנדר
משה שלום
11/02/2024
בסקירות השונות שאני כותב עבור אתרנו, חזרתי והבעתי את הרעיון שאם יקרה משהו לא צפוי, אנו אמורים לראות שינוי די דרמטי בשוק ההון הישראלי. והאמת היא, שחשבתי ש"הדבר הבלתי צפוי" יגיע מהצפון דווקא. מעין "תאונת עבודה" בעימות שבו שני הצדדים אינם מעוניינים שיסלים. מי חשב על מודיס? ובכלל, על חברות הדירוג? היה זה אירוע שהגיח מבלי ששמתי אליו לב כלל.
למרות זאת, אני חייב להודות שלא הופתעתי מההורדה עצמה, ומהתחזית השלילית שהגיעה איתה. יש האומרים שיש כאן ערבוביה של פוליטיקה, עם הערכה קרה של המצב. ייתכן מאוד, ואולי גם סביר, לאור הבחירות המתקרבות בארה"ב. האם הממשל, אם היה מעוניין בכך, לא היה יכול לשנות את רוע הגזירה, על ידי הצטרפות לבקשתנו המלומדת רק להזהיר ולא להוריד?
אחרי הכול, יש הרבה אמת באמרה שהכלכלה הישראלית עדיין לא נפגעה קשות. כל הנזק, אם יהיה, הוא בפוטנציאל העתידי של התפתחות העימותים הדרומי, הצפוני, ומה שיכול להתפתח כמדמנה של מלחמת גרילה, ביום שאחרי. חוסר המעורבות לטובתנו, ואולי, מתן אישור לחברות ללחוץ עלינו על ידי הורדות, הינו עוד צעד של שינוי כיוון התמיכה בנו, מצד ביידן, וכל מי שנמצא תחתיו. ה-Base, במפלגה הדמוקרטית, אינו מרוצה. בחירות, כבר אמרנו?...
אז למה, בכל זאת, לא הופתעתי מהתוצאה? כי, אם נהיה הוגנים לחלוטין, קשה לקבל את הדולר-שקל סביב 3.60-3.65 ואת המדד העיקרי סביב 1900, כבבואה מציאותית של פרמיית הסיכון של מדינת ישראל. מדינה הנמצאת במלחמה אקטיבית, עם סיכוי סביר של פתיחת חזית שנייה, עם הוצאות עצומות חדשות הגורמות לשינוי שלילי בגרעון, ולעלייה של יחס החוב-תוצר, שהיה לנו טוב כל כך עד כה.
כל זה כאשר סקטורים שלמים חשובים כמו התיירות, הנדל"ן (כוח אדם לביצוע, וריבית גבוהה) מגמגמים קשות. תוסיפו לכך את הנזק המערכתי של הגיוס למילואים, הרחב והמתמשך, של אנשים שברובם שייכים לחלק היצרני-יזמי של הכלכלה, וקיבלתם משק במצב של חולשה. חולשה שחייבת להתבטא בפרמיית סיכון גבוהה יותר במטבע, ובשוק ההון הישראלי.
חברות הדירוג הצביעו על המובן מאליו, גם אם חלק ממניעיהם היו זרים לתורה הכלכלה הטהורה. ואחרי שאמרנו כל זה, מה צפוי שיקרה? הלוואי ויכולתי לומר: הכול כמנהגו ינהג! שאנו נישאר באזורים שהיינו בהם, ונוכיח לעולם שהעלאת עלות המימון החיצוני אינו מהווה עבורנו בעיה. יותר הגיוני, ששני חלקי שוק ההון שהזכרתי, כן יושפעו. ולכן, הנה תצורה סבירה של מה שלפנינו (כל הגרפים ממערכת TradingView).
נתחיל בשוק המניות, על ידי גרף יומי של מדד ת"א 35:
זו הזירה שצריכה להיות מושפעת הכי פחות. אחרי הכול, מדובר בחברות מסחריות ציבוריות שמסלול הביצוע שלהן אינו תלוי במיידי בירידת הדירוג. במיוחד כאשר מדובר בחברות שרוב עסקיהן בארץ. אבל, חשוב למפות את המערכת, ולראות שלפני המלחמה, ראינו עצירה ב-2100 (פסגה משולשת), ו-1900 בגלל הרפורמה המשפטית. זוהי הרמה שגם נעצר המדד לאחרונה, אחרי התיקון העולה המשמעותי מתחתית המלחמה.
לכן, 1900 הוא הגג כרגע לציפיות המשקיעים. מטה, 1720 היא רצפת הבטון שאושרה כמה פעמים: כרמת התנגדות לפני הקורונה, ואחריה, וכרמת תמיכה בזמן מאורעות הרפורמה המשפטית. לדעתי, חברות הדירוג לבדן לא יוכלו לגרום לשבירתה של רמה זו. אם זה בכל זאת יקרה, יחד עם תוספות מהצפון וכו... 1600 כבר הוכרזה כאזור הערך של השוק.
נמוך מזה אומר שאנו נכנסים לשוק דובי אסטרטגי! כרגע, זה נחשב ללא הגיוני, וכתסריט בעל הסבירות הנמוכה מכולם. האם ייתכן טווח קצר חיובי, דהיינו עמידה סביב 1900, וריצה לכיוון 2100 והלאה? גם כאן נאמר: ייתכן, אבל זו סבירות נמוכה כמו ירידה ל-1600. מסקנה: דשדוש בין אזור 1700 ל-1900 הוא התסריט הסביר, כל עוד החזית הצפונית לא מתפתחת למלחמה מלאה עם החיזבאללה.
ומה אומר לנו הדולר-שקל? הנה גרף יומי שלו:
כאמור, 3.58 הייתה אנומליה בעיני מלכתחילה. אבל, כאשר חזרנו ל-3.8, היה בזה טעם של לקיחת רווחים ברור מדי, עקב המהירות והעוצמה של החזרה, עד כדי שליש (38.2%) מכל הירידה, בזמן קצר כל כך. התמונה הטכנית ההיא דרשה בדיקה, ואשור, שעוזבים את 3.58-3.60, והולכים לאזור ה-3.85-3.90 (אזור תיקון החצי והשני שליש מהירידה כולה). היה לנו חסר רק שפל חדש, שעליו נוכל לשים עוגן, במסגרת של תעלה עולה.
השפל הזה הגיע עם העמידה סביב 3.62. וכך, בהשלכה ישירה של שני האלמנטים, אנו מוצאים את 3.85-3.90 כאזור המפגש בין הצפי של ה-Fibonacci, והגבול העליון של התעלה העולה. אבל, מה יהיה הטריגר לחזרה מעלה מהירה? הדולר העולמי אמנם עולה, אבל לא בקצב מספיק...לדעתי, חברות הדירוג עשו לנו את השירות הנדרש, וסיפקו לנו את הסיבה להגיע לאזור פרמיית הסיכון ההגיוני של השוק הישראלי.
אגב, אחרי מודיס נקבל את פיץ", ואת אס.אנ.פי. ואם מה שהנחתי נכון, דהיינו שאנו מקבלים עונש על העתיד שיכול להיות, ולא ההווה הקיים, לא נתפלא שבחודשים הקרובים נראה קידומת 4 שוב. כאן, נזכיר גורם מאיים על הדולר: בנק ישראל. הוא כבר הבטיח להילחם בשער החליפין (ולמכור דולרים מהרזרבות - נשק יום הדין.), אם זה יסכן את ציפיות האינפלציה של קובעי המדיניות. האם זה יקרה עכשיו? האם הבנק המרכזי יעשה שריר כנגד חברות הדירוג? האם בנק ישראל בכלל מעוניין בביטול מעשיהם? שאלות שאני יודע את התשובות שלהן בדיוק כמוכם.
לסיכום חלק זה נאמר: התגובה למודיס, ולחברות הדירוג האחרות, שכנראה יעשו כמוהם, יכולה להיות תדהמה וכעס. מיותר. הדרך הטובה ביותר לשנות את הגזירה היא לנצח במלחמה, יחסית מהר, כאשר בצפון נממש את האינטרס של איראן להשלים את תוכנית הגרעין בשקט, ולא לתת לנו סיבה להשמדת הצעצוע החביב עליהם: חיזבאללה. כל זאת, עם משמעת תקציבית שעדיין פותחת יד לצרכים הביטחוניים, והאנושיים, שנובעים מהעימות שנכפה עלינו.
ובלי לומר מילה ה-S&P500 אי אפשר... אוקי, אז עברנו את ה-5000. מה עכשיו? הנה הגרף היומי של המדד:
תעלת הרגרסיה, שנבנתה מהתחתית של נובמבר, עם התחתית של סוף ינואר כעוגן, יוצרת לנו תעלה שבה המדד ממשיך להתקיים בה. כמו כן, השלכת Fibonacci, שנבנית מהעלייה מנובמבר, והתיקון הזעיר של ינואר, נותנת לנו רמות יפות, שבהן המדד הגיב: 4846 (23.6%), 4950 (38.2%) והגעה עכשיו ל-50% (5026).
האם די? עקרונית, אין שום דבר המורה לנו על סיום קרוב של המהלך. הרמה הבאה: 61.8% - 5107. אבל, פחד, חיל ורעדה. האבל הגדול מגיע משני חלקי שוק שאינם מוצגים כאן:
הסנטימנט: אופטימיות בשמים, ברמה היסטורית של הבדל בין החיוביים לשליליים, ובזמן שזה מתארך. ה-VIX חזר לסביבת ה-12 (!).
רוחב השוק: 10% מהמניות שוות עכשיו כ-75% משווי השוק הכולל (!!). הפעם האחרונה שראינו דבר כזה היה ב-1928 (!!). 7 (או 6 או 5 ...) המופלאות היו כבר לשם דבר, אבל, מספיק לראות מה עשה ה-russell2000 מול הנסדק-100 כדי להבין את גודל הצרה. למה צרה? כי העוצמה של הניפוח של הבלון תהיה זהה לעוצמה של התרוקנותה.
כאמור, בינתיים, אין לדעת מה יהיה סופו של המהלך העולה. לקנות עכשיו? אוי. למכור עכשיו? למה? ולכן נאמר: שבירת הגבול התחתון של התעלה תהווה סימן ראשון של חולשה, עם היווצרות של סטייה שלילית בין המומנטום והמחיר. וזה עדיין לא קרה בסגמנט האחרון של המגמה. יחד ננצח, ובגדול!
למרות זאת, אני חייב להודות שלא הופתעתי מההורדה עצמה, ומהתחזית השלילית שהגיעה איתה. יש האומרים שיש כאן ערבוביה של פוליטיקה, עם הערכה קרה של המצב. ייתכן מאוד, ואולי גם סביר, לאור הבחירות המתקרבות בארה"ב. האם הממשל, אם היה מעוניין בכך, לא היה יכול לשנות את רוע הגזירה, על ידי הצטרפות לבקשתנו המלומדת רק להזהיר ולא להוריד?
אחרי הכול, יש הרבה אמת באמרה שהכלכלה הישראלית עדיין לא נפגעה קשות. כל הנזק, אם יהיה, הוא בפוטנציאל העתידי של התפתחות העימותים הדרומי, הצפוני, ומה שיכול להתפתח כמדמנה של מלחמת גרילה, ביום שאחרי. חוסר המעורבות לטובתנו, ואולי, מתן אישור לחברות ללחוץ עלינו על ידי הורדות, הינו עוד צעד של שינוי כיוון התמיכה בנו, מצד ביידן, וכל מי שנמצא תחתיו. ה-Base, במפלגה הדמוקרטית, אינו מרוצה. בחירות, כבר אמרנו?...
אז למה, בכל זאת, לא הופתעתי מהתוצאה? כי, אם נהיה הוגנים לחלוטין, קשה לקבל את הדולר-שקל סביב 3.60-3.65 ואת המדד העיקרי סביב 1900, כבבואה מציאותית של פרמיית הסיכון של מדינת ישראל. מדינה הנמצאת במלחמה אקטיבית, עם סיכוי סביר של פתיחת חזית שנייה, עם הוצאות עצומות חדשות הגורמות לשינוי שלילי בגרעון, ולעלייה של יחס החוב-תוצר, שהיה לנו טוב כל כך עד כה.
כל זה כאשר סקטורים שלמים חשובים כמו התיירות, הנדל"ן (כוח אדם לביצוע, וריבית גבוהה) מגמגמים קשות. תוסיפו לכך את הנזק המערכתי של הגיוס למילואים, הרחב והמתמשך, של אנשים שברובם שייכים לחלק היצרני-יזמי של הכלכלה, וקיבלתם משק במצב של חולשה. חולשה שחייבת להתבטא בפרמיית סיכון גבוהה יותר במטבע, ובשוק ההון הישראלי.
חברות הדירוג הצביעו על המובן מאליו, גם אם חלק ממניעיהם היו זרים לתורה הכלכלה הטהורה. ואחרי שאמרנו כל זה, מה צפוי שיקרה? הלוואי ויכולתי לומר: הכול כמנהגו ינהג! שאנו נישאר באזורים שהיינו בהם, ונוכיח לעולם שהעלאת עלות המימון החיצוני אינו מהווה עבורנו בעיה. יותר הגיוני, ששני חלקי שוק ההון שהזכרתי, כן יושפעו. ולכן, הנה תצורה סבירה של מה שלפנינו (כל הגרפים ממערכת TradingView).
נתחיל בשוק המניות, על ידי גרף יומי של מדד ת"א 35:
זו הזירה שצריכה להיות מושפעת הכי פחות. אחרי הכול, מדובר בחברות מסחריות ציבוריות שמסלול הביצוע שלהן אינו תלוי במיידי בירידת הדירוג. במיוחד כאשר מדובר בחברות שרוב עסקיהן בארץ. אבל, חשוב למפות את המערכת, ולראות שלפני המלחמה, ראינו עצירה ב-2100 (פסגה משולשת), ו-1900 בגלל הרפורמה המשפטית. זוהי הרמה שגם נעצר המדד לאחרונה, אחרי התיקון העולה המשמעותי מתחתית המלחמה.
לכן, 1900 הוא הגג כרגע לציפיות המשקיעים. מטה, 1720 היא רצפת הבטון שאושרה כמה פעמים: כרמת התנגדות לפני הקורונה, ואחריה, וכרמת תמיכה בזמן מאורעות הרפורמה המשפטית. לדעתי, חברות הדירוג לבדן לא יוכלו לגרום לשבירתה של רמה זו. אם זה בכל זאת יקרה, יחד עם תוספות מהצפון וכו... 1600 כבר הוכרזה כאזור הערך של השוק.
נמוך מזה אומר שאנו נכנסים לשוק דובי אסטרטגי! כרגע, זה נחשב ללא הגיוני, וכתסריט בעל הסבירות הנמוכה מכולם. האם ייתכן טווח קצר חיובי, דהיינו עמידה סביב 1900, וריצה לכיוון 2100 והלאה? גם כאן נאמר: ייתכן, אבל זו סבירות נמוכה כמו ירידה ל-1600. מסקנה: דשדוש בין אזור 1700 ל-1900 הוא התסריט הסביר, כל עוד החזית הצפונית לא מתפתחת למלחמה מלאה עם החיזבאללה.
ומה אומר לנו הדולר-שקל? הנה גרף יומי שלו:
כאמור, 3.58 הייתה אנומליה בעיני מלכתחילה. אבל, כאשר חזרנו ל-3.8, היה בזה טעם של לקיחת רווחים ברור מדי, עקב המהירות והעוצמה של החזרה, עד כדי שליש (38.2%) מכל הירידה, בזמן קצר כל כך. התמונה הטכנית ההיא דרשה בדיקה, ואשור, שעוזבים את 3.58-3.60, והולכים לאזור ה-3.85-3.90 (אזור תיקון החצי והשני שליש מהירידה כולה). היה לנו חסר רק שפל חדש, שעליו נוכל לשים עוגן, במסגרת של תעלה עולה.
השפל הזה הגיע עם העמידה סביב 3.62. וכך, בהשלכה ישירה של שני האלמנטים, אנו מוצאים את 3.85-3.90 כאזור המפגש בין הצפי של ה-Fibonacci, והגבול העליון של התעלה העולה. אבל, מה יהיה הטריגר לחזרה מעלה מהירה? הדולר העולמי אמנם עולה, אבל לא בקצב מספיק...לדעתי, חברות הדירוג עשו לנו את השירות הנדרש, וסיפקו לנו את הסיבה להגיע לאזור פרמיית הסיכון ההגיוני של השוק הישראלי.
אגב, אחרי מודיס נקבל את פיץ", ואת אס.אנ.פי. ואם מה שהנחתי נכון, דהיינו שאנו מקבלים עונש על העתיד שיכול להיות, ולא ההווה הקיים, לא נתפלא שבחודשים הקרובים נראה קידומת 4 שוב. כאן, נזכיר גורם מאיים על הדולר: בנק ישראל. הוא כבר הבטיח להילחם בשער החליפין (ולמכור דולרים מהרזרבות - נשק יום הדין.), אם זה יסכן את ציפיות האינפלציה של קובעי המדיניות. האם זה יקרה עכשיו? האם הבנק המרכזי יעשה שריר כנגד חברות הדירוג? האם בנק ישראל בכלל מעוניין בביטול מעשיהם? שאלות שאני יודע את התשובות שלהן בדיוק כמוכם.
לסיכום חלק זה נאמר: התגובה למודיס, ולחברות הדירוג האחרות, שכנראה יעשו כמוהם, יכולה להיות תדהמה וכעס. מיותר. הדרך הטובה ביותר לשנות את הגזירה היא לנצח במלחמה, יחסית מהר, כאשר בצפון נממש את האינטרס של איראן להשלים את תוכנית הגרעין בשקט, ולא לתת לנו סיבה להשמדת הצעצוע החביב עליהם: חיזבאללה. כל זאת, עם משמעת תקציבית שעדיין פותחת יד לצרכים הביטחוניים, והאנושיים, שנובעים מהעימות שנכפה עלינו.
ובלי לומר מילה ה-S&P500 אי אפשר... אוקי, אז עברנו את ה-5000. מה עכשיו? הנה הגרף היומי של המדד:
תעלת הרגרסיה, שנבנתה מהתחתית של נובמבר, עם התחתית של סוף ינואר כעוגן, יוצרת לנו תעלה שבה המדד ממשיך להתקיים בה. כמו כן, השלכת Fibonacci, שנבנית מהעלייה מנובמבר, והתיקון הזעיר של ינואר, נותנת לנו רמות יפות, שבהן המדד הגיב: 4846 (23.6%), 4950 (38.2%) והגעה עכשיו ל-50% (5026).
האם די? עקרונית, אין שום דבר המורה לנו על סיום קרוב של המהלך. הרמה הבאה: 61.8% - 5107. אבל, פחד, חיל ורעדה. האבל הגדול מגיע משני חלקי שוק שאינם מוצגים כאן:
הסנטימנט: אופטימיות בשמים, ברמה היסטורית של הבדל בין החיוביים לשליליים, ובזמן שזה מתארך. ה-VIX חזר לסביבת ה-12 (!).
רוחב השוק: 10% מהמניות שוות עכשיו כ-75% משווי השוק הכולל (!!). הפעם האחרונה שראינו דבר כזה היה ב-1928 (!!). 7 (או 6 או 5 ...) המופלאות היו כבר לשם דבר, אבל, מספיק לראות מה עשה ה-russell2000 מול הנסדק-100 כדי להבין את גודל הצרה. למה צרה? כי העוצמה של הניפוח של הבלון תהיה זהה לעוצמה של התרוקנותה.
כאמור, בינתיים, אין לדעת מה יהיה סופו של המהלך העולה. לקנות עכשיו? אוי. למכור עכשיו? למה? ולכן נאמר: שבירת הגבול התחתון של התעלה תהווה סימן ראשון של חולשה, עם היווצרות של סטייה שלילית בין המומנטום והמחיר. וזה עדיין לא קרה בסגמנט האחרון של המגמה. יחד ננצח, ובגדול!
